צ'ארלס דוליטל וולקוט
צ'ארלס דוליטל וולקוט (באנגלית: Charles Doolittle Walcott; 31 במרץ 1850 – 9 בפברואר 1927) היה פלאונטולוג וגאולוג אמריקני, ששימש כמנהל הכללי של מוסד הסמית'סוניאן מ-1907 עד 1927.[1] הוא התפרסם בזכות תגליתו בשנת 1909 של מאובנים שהשתמרו היטב, כולל כמה מההדפסים העתיקים ביותר של החלקים הרכים, בפצלי ברג'ס מקולומביה הבריטית בקנדה. הוא תואר על ידי סטיבן ג'יי גולד כ"סמל המשובח ביותר שאי פעם נתקלתי בו של התגלמות האמונות המקובלות".[1]
 | |||||
| צ'ארלס וולקוט | |||||
| לידה |
31 במרץ 1850 ניו יורק מילס, ניו יורק, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 בפברואר 1927 (בגיל 76) וושינגטון די. סי., ארצות הברית | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות רוק קריק בוושינגטון | ||||
| בן או בת זוג |
Mary Vaux Walcott (1914–?) Lura Ann Rust (1872–1876) Helena Stevens (1888–1911)  | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
 | |
| צ'ארלס דוליטל וולקוט ב-1873 | |
| ענף מדעי | פלאונטולוגיה |
|---|---|
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Mary Vaux Walcott (1914–?) Lura Ann Rust (1872–1876) Helena Stevens (1888–1911) |
| צאצאים |
Helen Walcott |
| תרומות עיקריות | |
| פצלי ברג'ס | |
| | |
נעוריו ובחרותו עריכה
וולקוט נולד בניו יורק מילס (New York Mills) במדינת ניו יורק. סבו, בנג'מין ס. וולקוט, עבר מרוד איילנד בשנת 1822. אביו, גם הוא צ'ארלס דוליטל וולקוט, נפטר כאשר צ'ארלס הבן היה רק בן שנתיים. וולקוט היה הצעיר מבין ארבעה ילדים.[2] הוא התעניין בטבע מגיל צעיר, אסף מינרלים וביצי ציפורים, ובסופו של דבר מאובנים. הוא למד בבתי ספר שונים באזור יוטיקה, אך עזב בגיל שמונה עשרה בלי לסיים את התיכון, ובכך הסתיימה השכלתו הרשמית.[3] התעניינותו במאובנים התגבשה כשהפך לאספן מאובנים מסחרי.[3] ב-9 בינואר 1872, נשא וולקוט לאישה את לורה אן רסט (Lura Ann Rust), בתו של בעל חווה בניו יורק, שם גילה וולקוט את אחת התגליות החשובות ביותר שלו של טרילוביטים (מחצבת וולקוט-רסט). היא נפטרה ב-23 בינואר 1876. התעניינותו של וולקוט במאובנים הובילה להיכרותו עם לואי אגאסי מאוניברסיטת הרווארד, שעודד אותו לעבוד בתחום הפלאונטולוגיה.
קריירה עריכה
,_Sidney_Stevens_Walcott_(1892-1977),_and_Helen_Breese_Walcott_(1894-1965).jpg)
וולקוט החל את הקריירה הפלאונטולוגית המקצועית שלו בכך שהוא גילה אתרים חדשים, כמו מחצבת וולקוט-רסט בצפון מדינת ניו יורק ושכבות הטרילוביטים בוורמונט, ובמכירת דגימות לאוניברסיטת ייל. בשנת 1876 הוא הפך לעוזרו של ג'יימס הול (James Hall), גאולוג המדינה של ניו יורק, אך פוטר ממשרה זו לאחר שנתיים. וולקוט גם הפך לחבר באיגוד האמריקאי לקידום המדע.
בשנת 1879 הצטרף וולקוט לארגון שזה עתה הוקם של הסקר הגאולוגי של ארצות הברית והתקדם בארגון עד שהפך למנהלו בשנת 1894. עבודתו התמקדה בשכבות מהקמבריון במקומות ברחבי ארצות הברית וקנדה; הסיורים בשטח וגילוי המאובנים שלו תרמו תרומה חשובה לסטרטיגרפיה.
הוא התחתן עם הלנה בריס סטיבנס (Helena Breese Stevens) בשנת 1888. נולדו להם ארבעה ילדים בין 1889 ל-1896: צ'ארלס דוליטל וולקוט, סידני סטיבנס וולקוט, הלנה בריס וולקוט ובנג'מין סטיוארט וולקוט.
וולקוט נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים בשנת 1896. בשנת 1901 כיהן כנשיא החברה הגאולוגית של אמריקה.[4] בשנת 1902 הוא נפגש עם אנדרו קרנגי והפך לאחד המייסדים של מכון קרנגי למדע. הוא שימש בתפקידי ניהול ומחקר שונים בארגון זה. בשנת 1921 הוענקה לוולקוט מדליית מרי קלארק תומפסון מטעם האקדמיה הלאומית למדעים.[5]
הוא שימש כנשיא האיגוד האמריקאי לקידום המדע בשנת 1923. היה יועץ לנשיא תאודור רוזוולט.[3]
לוולקוט היה עניין בתנועת השימור והוא סייע במאמציה.[3]
סמית'סוניאן עריכה
וולקוט התמנה למזכיר (תוארו של המנהל הכללי) של מוסד הסמית'סוניאן בשנת 1907 לאחר מותו של סמואל לנגלי, והחזיק בתפקיד עד מותו שלו. הוא הוחלף על ידי צ'ארלס גרילי אבוט. בגלל תפקידיו של וולקוט בסמית'סוניאן, הוא התפטר ממשרת מנהל הסקר הגאולוגי של ארצות הברית.[3] כחלק מחגיגת המאה להולדתו של צ'ארלס דרווין, זכה וולקוט בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1909.
פצלי ברג'ס עריכה
בשנת 1910, שנה לאחר שגילה את המאובנים בני ה-508 מיליון שנים מהקמבריון התיכון בפצלי ברג'ס, חזר וולקוט לאזור מלווה בבניו סטיוארט וסידני. יחד בחנו את כל השכבות על הרכס מעל הנקודה בה נמצא הסלע עתיר המאובנים, ובסופו של דבר מצאו את רצועת המאובנים. בין השנים 1910–1924 חזר וולקוט שוב ושוב כדי לאסוף יותר מ-65,000 דגימות ממה שמכונה כיום מחצבת וולקוט, הקרויה על שמו. הממצאים כוללים שימור יוצא דופן של החלקים הרכים של המאובנים, אחת השכבות המאובנות העתיקות ביותר המכילה הדפסים של חלקים רכים.
הלנה, אשתו של וולקוט, נהרגה בתאונת רכבת בקונטיקט בשנת 1911. בשנת 1914 התחתן וולקוט עם אשתו השלישית, מרי מוריס ווקס (Mary Vaux Walcott), אמנית חובבת וחובבת טבע נלהבת. היא ליוותה אותו במסעותיו, נהנתה מחקר הטבע. היא הכינה איורים בצבעי מים של פרחי בר כשנסעה איתו בקנדה.
אף על פי שוולקוט בילה זמן לא מבוטל במחצבת פצלי ברג'ס על מה שהתפרסם כרכס פוסיל (Fossil Ridge, רכס המאובנים), הוא גם טייל הרבה באזורים אחרים של הרי הרוקי בקנדה. בחלק מפרסומי המדע הרבים שלו מוצגים צילומים פנורמיים מרהיבים של ההרים שצולמו ממעברי הרים גבוהים או גבוה במורדות ההרים.
הוועדה הלאומית המייעצת לאווירונאוטיקה עריכה
בשנת 1914 כינס וולקוט ועידה בוושינגטון די.סי., במטרה לעורר עניין במדע האווירונאוטיקה, והקשר שלו לממשלת ארצות הברית. הוועידה הובילה להצעת חוק של הקונגרס שעל בסיסה הוקמה ועדה מייעצת לאווירונאוטיקה (לימים נקראה הוועדה הלאומית המייעצת לאווירונאוטיקה והוחלפה ב-1958 על ידי מנהל האווירונאוטיקה והחלל הלאומי) "לפקח ולהנחות את המחקר המדעי על בעיות הטיסה במטרה להציע להן פתרון מעשי". ועדה זו הורכבה משנים-עשר חברים, שניים מהצבא, שניים מחיל הים, ואחד ממוסד הסמית'סוניאן, מלשכת מזג האוויר, ומהלשכה הלאומית לתקנים. חמישה חברים נוספים נבחרו על בסיס "הכרה בצורכי מדע אווירונאוטיקה, אזרחיים או צבאיים, או מיומנים בהנדסת אווירונאוטיקה או במדעים הנלווים לה". וולקוט נבחר ליו"ר הוועד המנהל, ובריגדיר גנרל ג'ורג' פ. סקריבן (George P. Scriven), מפקד חיל הקשר האמריקני, היה יו"ר הוועדה.
מוות ומורשת עריכה
צ'ארלס דוליטל וולקוט מת משבץ מוחי בוושינגטון הבירה ב-9 בפברואר 1927. לאחר מותו של וולקוט נותרו הדגימות, התצלומים והפתקים שלו באחסון עד גילוים מחדש בידי דור חדש של פלאונטולוגים בשלהי שנות השישים. מאז תוקנו רבות מהפרשנויות שלו.
וולקוט כמעט שלא היה ידוע היום אלמלא הועלה מנבכי השכחה בספרו של סטיבן ג'יי גולד חיים מופלאים (1989). בספר זה גולד גילה את דעתו כי וולקוט לא הצליח לראות את ההבדלים בין המינים של פצלי ברג'ס ודחף בכוח את מרבית המאובנים הללו למערכות קיימות. פלאונטולוגים רבים כיום מבטאים דעות הרבה פחות שליליות על תיאוריו של וולקוט ועל הפרספקטיבה התאורטית שעיצבה אותם.[6]
הייתה נטייה להתעלם גם ממחקריו של וולקוט על הטרילוביטים מהאורדוביק, עד שבתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 החיה פלאונטולוג חובב מרוצ'סטר בניו יורק בשם תומאס וייטלי את המחקר של וולקוט ופתח מחדש את מחצבת וולקוט-רסט בניו יורק. השכבות המקומיות הכילו את הדוגמיות השמורות בצורה הטובה ביותר של טרילובטים מלאורנטיה, כולל חלקי גוף רכים.
פסגת וולקוט (Walcott Peak), קרוב לאתר שבו הוא גילה לראשונה את פצלי ברג'ס על הר ברג'ס בקנדה, קרויה על שמו. כמו כן קרויה על שמו מחצבת וולקוט של פצלי ברג'ס בין הר ואפטה להר פילד. מדליית צ'ארלס דוליטל וולקוט מוענקת על ידי האקדמיה הלאומית למדעים פעם בחמש שנים בגין מחקר יוצא דופן בתחום החיים וההיסטוריה של הפרקמבריון והקמבריון.
ספריו עריכה
- Cambrian Brachiopoda with descriptions of new genera and species, (1905) Proceedings of the United States National Museum; v. 28.
- Cambrian faunas of China, (1905) From the Proceedings of the United States national museum, vol.xxx. 106 p.
- Cambrian Geology and Paleontology, (1910) at Internet Archive
- Correlation Papers on the Cambrian, (1890) Bulletin of the United States Geological Survey; no.81. 447 p.
- The fauna of the Lower Cambrian or Olenellus zone, (1890) Extract from the 10th annual report of the director of the U. S. Geological Survey, 1888–89, pt. I. p. 516–524.
- Fossil Medusa, (1898) Monographs of the United States Geological Survey; no.30, 201 p.
- Geology of the Eureka district, Nevada, with an atlas, (1892) Monographs of the United States Geological Survey; no.20, 419 p.
- The North American continent during Cambrian time, (1892) Extract from the 12th annual report of the director of the U.S. Geological survey, 1890–91, pt. I. pp:523–568
- The Paleontology of the Eureka District, (1884) Monographs of the United States Geological Survey; no.8, 298 p.
לקריאה נוספת עריכה
- Yochelson, Ellis L. (1967). "Walcott, Charles D. (1850–1927)". Biographical Memoirs (National Academy of Sciences). Vol. 39. New York: Columbia University Press. pp. 471–540.
- Yochelson, Ellis L. (בינואר 1996). Charles D. Walcott. pp. 8–9.
{{cite book}}: (עזרה) - Yochelson, Ellis L. (1998). Charles Doolittle Walcott, Paleontologist. GSA Today. Kent State University Press. ISBN 0-87338-599-3.
קישורים חיצוניים עריכה
- צ'ארלס דוליטל וולקוט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- The Walcott-Rust Quarry (modern excavation)
- Finding Aid to the Charles D. Walcott Collection, 1851–1940, and undated
- Charles Doolittle Walcott, 1850-1927, Smithsonian Institution Archives
- Charles Walcott, The Burgess Shale site
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Stephen Jay Gould, Wonderful Life published in 1989, Chapter 4
- ^ "Sketch of Charles D Walcott". Popular Science Monthly. פבר' 1898. p. 547.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 Yochelson, E. L. (1 בדצמבר 1996). "Discovery, Collection, and Description of the Middle Cambrian Burgess Shale Biota by Charles Doolittle Walcott". Proceedings of the American Philosophical Society. Proceedings of the American Philosophical Society, Vol. 140, No. 4. pp. 469–545. ISSN 0003-049X. JSTOR 987289.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Eckel, Edwin, The Geological Society of America — Life History of a Learned Society, 1982, GSA Memoir 155,ISBN 0-8137-1155-X
- ^ "Mary Clark Thompson Medal". National Academy of Sciences. אורכב מ-המקור ב-29 בדצמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Briggs, D. E. G.; Fortey, R. A. (2005). "Wonderful strife: systematics, stem groups, and the phylogenetic signal of the Cambrian radiation". Paleobiology. pp. 94–112. doi:10.1666/0094-8373(2005)031[0094:WSSSGA]2.0.CO;2. ISSN 0094-8373.