צ'ארלס וילסון, ברון מוראן הראשון
צ'ארלס מקמוראן וילסון, ברון מוראן הראשון (Charles McMoran Wilson, 1st Baron Moran; 10 בנובמבר 1882 - 12 באפריל 1977) היה רופא בריטי, שכיהן כנשיא הקולג' המלכותי לרופאים וכחבר בית הלורדים. הוא התפרסם גם בשל שירותו הממושך כרופאו האישי של וינסטון צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה ואחריה.
 | |
| לידה |
10 בנובמבר 1882 סקיפטון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
12 באפריל 1977 (בגיל 94) ניוסטון ואלנס, המפשייר, הממלכה המאוחדת |
| לימודי רפואה |
בית הספר פוקלינגטון, St Mary's Hospital Medical School |
| תפקידים |
רופא צבאי, פוליטיקאי |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Dorothy Dufton (15 ביולי 1919–?) |
| צאצאים |
John Wilson, 2nd Baron Moran, Geoffrey Hazlitt Wilson |
  | |
ביוגרפיה עריכה
מוראן נולד ביורקשייר. אביו היה רופא. הוא עצמו למד רפואה בבית הספר לרפואה של בית החולים סנט מרי (כיום בית הספר לרפואה של אימפריאל קולג') וסיים את לימודיו שם ב-1908. במלחמת העולם הראשונה התגייס לחיל הרפואה, שירת בצרפת והגיע לדרגת רב-סרן. בשל שירותו בקרב על הסום עוטר בעיטור הצלב הצבאי ובעיטור צבאי איטלקי וכן צוין לשבח פעמיים. בשלהי המלחמה ניהל מחקר בנושא ההשפעות של גז חרדל. בעקבות ניסיונו המלחמתי חקר את השפעתם של תנאי מלחמה על חוסנם הנפשי של חיילים, נשא בשנות השלושים שורה של הרצאות בנושא וב-1945 פרסם את ספרו "האנטומיה של האומץ" (The Anatomy of Courage).
מוראן שימש כדיקן בית הספר לרפואה בבית החולים סנט מרי משנת 1920 ועד 1945 ופיקח על בנייתו מחדש. במקביל ניהל מרפאה פרטית בלונדון. ב-1938 ישב בראש ועדה שהקים משרד הפנים לשם הכנת תוכנית אשפוז בבתי החולים בלונדון לקראת המלחמה שהייתה צפויה באירופה. בשל השם שעשה לעצמו כחוקר רפואי נבחר ב-1941 לנשיא הקולג' המלכותי לרופאים. הוא שב ונבחר לתפקיד מדי שנה עד 1950, ואז פרש מכהונתו.
ב-1938 העניק המלך למוראן תואר אבירות, וב-1943 היה לברון מוראן ממנטון שבוילטשייר והצטרף לבית הלורדים. בשנים שלאחר מכן היה מעורב מאוד בדיונים אודות הקמת ופעולת שירות הבריאות הלאומי של בריטניה ורפורמות נוספות בענף הרפואה. הוא הפגין מיומנות רבה במגעים בין האגודה הרפואית הבריטית לבין משרד הבריאות, וזו הקנתה לו את הכינוי "צ'רלי חולץ פקקים" (Corkscrew Charlie). ב-1950 דחה הצעה להתמנות לאביר הצלב הגדול של מסדר האימפריה הבריטית.
ב-1919 נשא מוראן לאשה את דורותי דפטון (Dorothy Dufton), פיזיולוגית שמונתה לחברת מסדר האימפריה הבריטית על שירותיה במהלך מלחמת העולם הראשונה. נולדו להם שני בנים.
לורד מוראן מת ב-1977 בגיל 94 בכפר ניוטון ואלאנס שבהמפשייר ושם גם נקבר. בנו הבכור ג'ון, דיפלומט שכיהן כשגריר בריטניה בהונגריה, בפורטוגל ובקנדה, ירש את תוארו.
בשנת 1992 התפרסם בבריטניה ספר אודות מוראן - Churchill's Doctor: A Biography of Lord Moran.
רופאו של צ'רצ'יל עריכה
במאי 1940 החל וילסון לשמש כרופאו האישי של ראש הממשלה החדש וינסטון צ'רצ'יל. הוא ליווה אותו במסעותיו המרובים במהלך המלחמה והזמין רופאים מומחים לייעץ לו לפי הצורך. הוא ראה את צ'רצ'יל כאנגלי הגדול ביותר אחרי ויליאם פיט האב. למרות שהליווי לצ'רצ'יל הכביד על עיסוקיו האחרים החשיב מוראן את הליווי כמילוי של חובה מלחמתית. מוראן היה רופאו של צ'רצ'יל עד למותו ב-1965.
שנה ורבע לאחר מות צ'רצ'יל פרסם מוראן את ספרו "המאבק לשרוד" (The Struggle for Survival) ובו תיאור מפורט של בריאותו של צ'רצ'יל במהלך המלחמה ואחריה. הספר עורר מחלוקת רבה וטענות כי בפרסומו הפר מוראן את החיסיון הרפואי בינו לבין צ'רצ'יל. מוראן טען שהוא חיבר את הספר בידיעתו של צ'רצ'יל.
ספרו של מוראן תיאר בין השאר את "הכלב השחור" - הכינוי שנתן צ'רצ'יל להתקפי הדיכאון שמהם סבל במהלך שנים רבות, בעקבות מפלות צבאיות ומשברים אחרים. הספר הכיל גם תיאורים ורשמים משיחותיו האינטימיות של מוראן עם צ'רצ'יל, לרבות אמירות שמוראן שמע מפי צ'רצ'יל, למשל הצעתו מ-1946 שארצות הברית תתקוף את מוסקבה בנשק גרעיני לפני שברית המועצות תספיק להתחמש בנשק שכזה (צ'רצ'יל העלה את ההצעה בפני נשיא ארצות הברית טרומן, ללא הצלחה).
