צביון אדרס
צביון אַדֶרס (שם מדעי: Cephalophus adersi; קרוי גם צביון זנזיבר או צביון אדום גמדי), הוא מין אנטילופה קטנה ונדירה בסוג צביון האנדמי לחוף המזרחי של אפריקה והאיים הסמוכים לו. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1918 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס. יש לו דמיון בעיקר למין אנטילופה הננסית הקרויה דלקרן המושק ולמין צביון נטאל הנמצאים באזורים הדרומיים יותר של אפריקה, אם כי הוא ססגוני יותר משניהם. בשל כך הוא מכונה גם "צביון אדום גמדי" על מנת להבדילו מצביון נטאל המכונה "צביון יער אדום". שמו הנוסף "צביון זנזיבר" מתייחס לאזור תפוצתו העיקרי באי זנזיבר שהוא גם האזור שבו התגלה לראשונה. יש לו מספר כינויים מקומיים כ"קונגו-מררה", "מואלימו" ו"נונג'ה". צביון זה הוא המין הקטן ביותר בסוג צביון.[1]
 צביון אדרס
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | צביונים |
| סוג: | Leucocephalophus |
| מין: | צביון אדרס |
| שם מדעי | |
 Leucocephalophus adersiתומאס, 1918 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
שמו המדעי נגזר מיוונית כדלהלן: kephale = ראש, "lophus" = פסגה; - על שם ציצת השיער שבמצח המאפיינת את הצביונים. "adersi" הוא על שם מגלהו - ד"ר וו מנספילד אדרס שהיה הזואולוג מטעם הממשלה הבריטית באי זנזיבר.[2] בעת גילויו מעמדו הטקסונומי היה במחלוקת בין החוקרים, והוא סווג במשך תקופות מסוימות לסירוגין כתת-מין של צביון נטאל, צביון הארווי וצביון פיטרס. צביון אדרס נחשב ליפה ולחינני שבצביונים בשל הצבעים המיוחדים של פרוותו,[2] ובעבר היה נחשב לאחד המינים הנדירים בסוג עד לגילוי אוכלוסייה גדולה שלו בקניה.
אנטומיה
עריכהקרניים
עריכהצביון אדרס מתאפיין בזוג קרניים קטנות וקצרות - מהקטנות שבצביונים,[2] עם מבנה פשוט ביותר: הקרן צומחת לכיוון מעלה בצורה ישרה ואלכסונית מעט וללא שום התעגלות כמינים אחרים - מזכירות מאוד את קרני דוקרן שארפי. הקרניים ממוקמות במרכז המצח, ואף על פי שהן סמוכות יותר לעיניים מאשר לאוזניים, הן נראות מרוחקות מכולן במידה שווה בשל קוטנן. בין הקרניים יש מרווח מועט יחסית, והמרחק בין קרן לחברתה זהה לחלוטין בין הבסיס לקצוות. הקרניים דקיקות למדי אך למרות זאת יש הפרש בולט ביותר בעובי בין הבסיס לקצוות: ממרכזו של הבסיס העבה יוצא שפיץ דקיק וחד המזכיר מסמר או בורג דק,[2] וזהו מאפיין יוצא דופן בקרב הצביונים שאצלם הקרן הופכת לדקה בהדרגה. באזור הבסיס הרחב הקרן מחורצת בחריצים קטנים דמויי טבעות, ואזור הקצוות חלק לגמרי. צבע הקרניים בבסיס הוא חלודה כהה או אפור, בעוד שהקצוות תהיינה שחרחרות. אף על פי שקרני הזכר עשויות להיות ארוכות פי 3 מקרני הנקבה, לרוב אין כמעט הבדל ביניהן הן בעובי והן באורך לעומת צביונים אחרים, וגם כאשר הן ארוכות יותר אצל הזכר אין זה מורגש. הנקבות נראות לעיתים כחסרות קרניים, משום שקרניהן הקצרצרות מוסתרות בציצת השיער שבמצח.[2]
מראה חיצוני
עריכההפרווה של צביון אדרס קצרצרה וחלקה בעלת מרקם משי רך,[2] והיא מורכבת משערות זיפיות צפופות. צבע הפרווה הוא אדמדם-צהבהב דהוי\זהוב\חולי בפלג הגוף הקדמי ובצלעות, בעוד שפלג הגוף האחורי - ובייחוד האזור הסמוך לזנב - בצבע חום אדמדם-כתמתם כהה עד ערמוני, המובדל בצורה ניכרת מהצבע הבהיר של שאר הגוף. לעיתים רחוקות כל הגוף יהיה בצבע אחיד. הכתם האחורי הכהה ממשיך ומתפשט גם על כל הרגליים האחוריות, בעוד שהרגליים הקדמיות בצבע אדמדם-צהבהב דהוי בחלק העליון ואדמדם-כתמתם כהה או ערמוני בחלק התחתון; סמוך לפרסות הצבע משתנה בהדרגה לחום שוקולד כהה עד שחור. על פני המותניים, החזה והגחון ישנו כתם רחב בצבע לבנבן בוהק או קרמי, המתפשט גם לצדדים הפנימיים של הרגליים ולרוב גם ממשיך מהחזה עד לחלק העליון של הגרון; מאזור החזה ומעלה הצבע הלבנבן עלול להשתנות לאפרפר דהוי.
_%D7%90%D7%99%D7%95%D7%A8_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9-%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D.%D7%90%D7%9C.png)
המאפיין הבולט ביותר אצל צביון אדרס שמייחד אותו משאר הצביונים האדומים ומאפשר לזהותו בקלות מבין אלו המצויים בתחומי מחייתו, הוא שמשני צדדי מותניים נמשכים לאחור על גבי הירכיים פסים לבנים ברוחב של כ-15 ס"מ,[2] המקיפים את אזור העכוז ומתחברים יחדיו במפשעה; מכיוון שהפסים חוצים את האזור האחורי הכהה הם בולטים במיוחד על רקע הגוף האדמוני. מאפיין בולט נוסף הוא שמהברכיים ומהשוקיים ועד לפרסות ישנם טלאים לבנים ייחודים דמויי צרעת המוסיפים לצביון זה ססגוניות רבה.[2] הזנב בצבע אדמדם ערמוני בצידו העליון עם פס שחרחר דקיק העובר לאורכו, ושאר הזנב בצבע לבן בוהק המסתיים בציצת שיער עגלגלה ולבנה. מכיוון שציצת שיער זו מגיעה עד למפשעה, במבט מהצד נראה כאילו היא המשך לפס הלבן העבה שבירכיים ובמפשעה. בדומה לצביון נטאל גם אצל צביון אדרס מאזור הכתפיים עד לעורף ישנו כתם דמוי אוכף הנוטה לצבע אפרפר, אדמוני כסוף או שחרחר דהוי, אם כי אין זה מתרחש בשל נשירת שערות כפי שיש לצביון נטאל. פרסותיו אפרפרות או שחרחרות.
צבע ראשו של צביון אדרס ססגוני למדי ומתחלק למספר אזורים: 1. מתחת לעצמות הלסת בצבע אפרפר דהוי או צהבהב; 2. אזור הלחיים הדליל בשיער בצבע שחרחר או חום וורדרד-חולי; 3. אזור העיניים בצבע אפרפר-אדמוני דהוי או צהבהב דהוי; 4. המצח והחרטום בצבע אדמדם-כתמתם כהה עד ערמוני. די נפוץ שיהא בצדדי הפנים צבע אחיד לגמרי או לחלופין שילוב של כל הצבעים. מהאף עד לאמצע החרטום ישנו כתם בצבע שחור מפוחם עד כסוף, והוא נוטה להתפשט עד לבין העיניים ככל שהצביון גודל. ציצית השיער שמזדקרת במצח קטנה וקצרה יחסית אצל מין זה, ומשום שהיא מכסה את מרבית הקרניים היא מחולקת לעיתים לשתי ציציות נפרדות; היא גם אינה מסתיימת בשערות שפיציות.[2] צבעה הוא ערמוני או אדמדם-כתמתם בולט, ולעיתים היא מתכהה במרכזה עד לצבע שחרחר.
מעל העיניים ישנם קמטים בהירים בולטים בצבע צהבהב קרמי הנראים כ"גבות", ויחד עם עצמות הלסת הבולטות נוצר סביב כל עין שקע רחב שאינו בולט כל כך כצביון שחור; העיניים עצמן בולטות מאוד כלפי חוץ על רקע השקע. אף על פי שגם לצביון אדרס יש חריצים שחורים מתחת לעיניים, הם קטנים משל מינים אחרים, ולעיתים קרובות הם דומים יותר לבלוטות ריח רגילות[2]; בדומה לעיניים גם בלוטות אלה בולטות על רקע השקע שבפנים, ופניו נראות נפוחות בשל כך. סביב השפתיים והאף הצבע נוטה להיות כהה ולעיתים רחוקות לבן בוהק, והשפה העליונה שלו לרוב בצבע בהיר יחסית - בז' קרמי עד לבן בוהק; הסנטר לבנבן או אפרפר ומתחבר לרוב לכתם הבהיר שעל הגרון. צבע האוזניים בצד החיצוני הוא צהבהב-כתמתם בחלק התחתון ושחרחר בחלק העליון, בעוד שבצד הפנימי הן וורדרדות-שחרחרות ומוקפות לעיתים ברצועת שיער לבנה.
מבנה ומידות גוף
עריכהגופו וצווארו של צביון אדרס קצרים וקומפקטים יחסית, ויש לו ראש משולש עם חרטום קצר למדי ומחודד.[2] רגליו קצרות ודקיקות והאחוריות גבוהות מן הקדמיות. גבו המקושת והעגלגל מסייע לו יחד עם רגליו הקדמיות הקצרות לנוע במהירות בצמחייה צפופה.[1] עיניו ואפו גדולים ועגלגלים, ואוזניו גדולות ורחבות. זנבו קצרצר ודקיק ופרסותיו קצרות, חדות ורחבות מעט. הדו-צורתיות זוויגית נמוכה למדי במין זה ומתבטאת בעיקר בכך שהנקבות גדולות במעט.
מידות הגוף של צביון אדרס:
מינים דומים
עריכה
- דלקרן המושק (Neotragus moschatus), מין אנטילופה קטנה בתת-משפחת הצבאיים, שניתן להתבלבל בינו לבין צביון אדרס במבט חטוף והוא אף חופף איתו באזור מסוים. גם לו פרווה אדמדמה-כתמתמה שבהירה יותר באזורים התחתונים, והוא בעל מידות גוף דומות. ניתן להבדיל ביניהם בנקל על ידי הסימנים הבאים: דלקרן המושק בדרך כלל קטן וקומפקטי יותר, ואין לו את הפס הלבן הייחודי על הירכיים. יש לו אוזניים משולשות, ראש עגלגל, וחרטום ואף קטנים. הוא בעל פס שחור ברור ובולט על החרטום, ויש לו לעיתים קרובות משטח שיער אדמוני סבוך המצח. בלוטות הריח שלו צמודות לעיניים, זנבו שעיר יותר, ובפרוותו בעלת ריח מושק חריף. הקרניים שלו ארוכות פי 2 ויותר משל צביון אדרס. גם דלקרן המושק הוא בעל חיים יומי המצוי באזורים סבוכים. תפוצתו רחבה לאין שיעור משל צביון אדרס - מקניה עד לדרום אפריקה.
- צביון נטאל (Cephalophus natalensis), קרובו של צביון אדרס, דומה לו למדי ובעבר היו זמנים שנחשב כתת-מין שלו. ניתן להבדיל ביניהם בקלות: צביון נטאל בעל פרווה אדמדמה בהירה עד חומה צהבהבה, יש לו כתם כהה בגב, וציצת שיער גדולה יותר שחורה במרכזה. אין לו פס לבן בירכיים והוא גדול יותר במידות גוף. הקרניים שלו אמנם דקיקות מאוד, אך אין להן מבנה מיוחד כשל צביון אדרס. האקולוגיה שלו דומה למדי - הוא פעיל יום וחי ביערות דלילים. תפוצתו רחבה וסמוכה יחסית לצביון אדרס אך אין ביניהם חפיפה. הוא נפוץ החל ממרכז טנזניה ועד לדרום אפריקה.
תפוצה ובית גידול
עריכה
1. שמורת בוני-דודורי.
2. יער אראבוקו-סוקוק.
3. איי אוג'ונג'ה.
צביון אדרס אנדמי למזרח אפריקה, ותפוצתו מחולקת לשני אזורים נפרדים:
1. החלק היבשתי הנמצא בחופי קניה כולל את האוכלוסייה בשמורת בוני-דודורי הנמצאת בצפון מחוז החוף (צפונית לדלתת נהר טאנה) ואת האכלוסייה הקטנה ביער אראבוקו-סוקוק הנמצאת במרכז מחוז החוף[2] (צפונית-מערבית לעיר קיליפי). בעבר תפוצתו בקניה הייתה רחבה יותר והשתרעה לאורך קו החוף - מצפונית לעיר מומבסה וכמעט עד לגבול הסומלי.
2. החלק הימי נמצא על איי אוגוג'ה השייכים לטנזניה, וכולל את האוכלוסייה המרכזית באי זנזיבר, ושתי אוכלוסיות באיים הקטנטנים צ'ומבה ומנמבה הנמצאים מערבית ומזרחית לזנזיבר; שתי האחרונות הובאו לאיים אלו כחלק מתוכנית שימור של המין.[2] צביון אדרס הוכחד מאי האסירים הנמצא צפונית לזנזיבר, וקיומו בעבר באיים פמבה, פונדו וטומבטו מוטל בספק.[3]
בית גידולו של צביון אדרס בזנזיבר כולל מחשופי אלמוגים, יערות הגובלים או הסמוכים לשרידי אלמוגים נטולי מים, סבך גבוה, ושיחים יבשים ליד הים. במובלעות בקניה לעומת זאת הוא מצוי בעיקר ביערות שפלה דלילים של עצי "צ'ינומטרה" (ממשפחת הקטניתאים) עם קרקע אדומה או בחורשים.[3] אף על פי שהוא חופף בחלק היבשתי לצביון הארווי ובזנזיבר לצביון כחול, ייתכן וישנו שוני בהעדפות בית הגידול שלהם אם כי זה לא ידוע. הטמפרטורות אחידות בתחומי מחייתו - 18–30 מעלות צלזיוס לאורך השנה. כמות המשקעים הממוצעת היא 1,000-700 מילימטר לשנה, ובכל שנה יש כשתי עונות גשמים ושתי סופות מונסונים.
אקולוגיה
עריכההתנהגות
עריכה
צביון אדרס הוא בעל חיים פעיל יום כמעט לגמרי, וזה מאוד נדיר לצפות בו בפעילות בלילה.[2] תצפיות של מצלמות בקניה מראות על דפוסי פעילות קבועים ביום או בערב. שעות האכילה העיקריות הן מעלות השחר עד סביב השעה 11:00, ולאחריה הצביון מבלה כ-4 שעות במנוחה או בהעלאת גרה. בסביבות השעה 3:00 בצהריים הצביון חוזר בדרך כלל לפעילות, וימשיך בחיפושיו אחר מזון עד רדת החשכה.
צביוני אדרס הם בעלי חיים זהירים וערניים מאוד ולהם חוש שמיעה חד ביותר.[2] בדומה לשאר הצביונים, בעת הבחנה בסכנה הם "יצללו" לתוך הסבך הקרוב ויעלמו במהירות, וזהו המקור לשמם באפריקאנס ("דוויקר" = "צוללן"). כתוצאה משמיעתם המעולה קשה לצודם באופן לא מתוכנן, ושיטות הציד של המקומיים הן פריסת רשתות גדולות והברחתם לתוכן על ידי כלבי ציד, או מארב שקט ליד אתרי לקיטת מזון.[2] הטורפים הטבעיים העיקריים של צביון אדרס בעבר היו נמר זנזיבר והפיתון,[2] אך כיום השניים התמעטו מאוד באי (הראשון על סף הכחדה מוחלטת, וככל הנראה כבר נכחד), כך שהאדם הוא כיום אויבו הכמעט יחידי.
אנטילופות הסוני (דלקרן המושק) הובאו ראשונה לאי מנמבה הנמצא צפונית לזנזיבר ב-1991. במהלך מחקר על צביון אדרס שאף הוא הובא לאי כחלק מתוכנית שימור, נצפו כ-10 מפגשים בין צביוני אדרס לסונים. בחלק מהתצפיות צביון אדרס נמלט מהאזור ברגע שהסוני השמיע קריאת אזעקה, ובמקרה אחד הוא אף ברח כאשר הסוני ברח ללא קריאת אזעקה. ברוב התצפיות לא נצפתה תגובה בין המינים, אם כי פעם אחת נקבת צביון אדרס ונקבת הסוני רחרחו אחת את השנייה. אף על פי שגם הסוני הוא פרסתן קטן, הוא מהווה בעיה גדולה לצביוני אדרס בשל קצב הרבייה המהיר שלו ותחרות עם הצביון על מקורות המזון. מאז הבאת הסונים לאי ישנה תפיסה מבוקרת של מרבית הפרטים באי כל מספר שנים והעברתם ליער ג'וזאני (למשל, 96 פרטים בשנת 2011), כדי למנוע תחרות אפשרית בינם לבין הצביון שאוכלוסייתו באי בסביבות 16 פרטים.
תזונה
עריכה
|
|
|
|
| פריטי מזון שונים הנאכלים על ידי צביון אדרס. | |
תזונתו של צביון אדרס מבוססת על עלים, זרעים, ניצנים, נבטים, פרחים וצמחים נוספים בגובה קומתו, וחלק גדול מתזונתו מבוסס על ענפים או פירות שמופלים מהעצים על ידי ציפורים ולהקות של קופי קולובוס אדום זנזיברי וקופי גנון מהמין קוף סקיס.[1] מרבית קרוביו ניזונים גם מחרקים ומחולייתנים קטנים אחרים, אף על פי שלא ידוע אם זה גם נכון לגבי מין זה. על פי תצפיות נראה שיש לו תלות מסוימת בפרחים ובפירות עצים ושיחים כדוגמת פרי ההובנה, תותי הקודו (מסדרת המלפיגאים), פרחי "שיח גוארי" (ממשפחת האבניים) ו"תותי טורקיה" (ממשפחת הפואתיים).[2] הנוכחות הגבוהה של גלליו תחת עצי פיקוס, מיסטרוקסילו (עץ מבעלי פרחים), ומיני אפיפיט, מצביעות על כך שהללו עשויים להיות מקורות מזון חשובים. שני האחרונים אושרו גם על ידי ניתוח היסטולוגי של צואתו, יחד עם פירות של ההובנה. בהתחשב בבית גידולו היבש באזורים מסוימים, צביון זה מסוגל כנראה לשרוד במשך זמן רב ללא מים ומקבל את הנוזלים הנדרשים מהמזון שלו.
מבנה חברתי
עריכהצביוני אדרס דווחו על ידי סופר המדע ג'ונתן קינגדון ב-1997 ככאלו החיים בקביעות בזוגות,[2] אם כי מרבית התצפיות כיום הן על צביונים בודדים. סביר להניח שהדבר נובע בשל הצטמצמות מספריהם במשך הזמן, ואכן על האי צ'ומבה שבו האוכלוסייה מוגנת מאוד נצפו פעמים רבות זוגות של צביונים המחפשים מזון, כולל זוג זכרים בוגרים, זכר ונקבה, נקבה וצאצאה, ואפילו זכר ונקבה עם צאצא שזהו מקרה נדיר למדי. צביוני אדרס טריטוריאליים בוודאות,[1] ואף על פי שישנן תצפיות על גירוד הפרשות על זרדים, בלוטות הריח הקטנטנות שלו מצביעות על כך שהן אינן נמצאות בשימוש נרחב בסימון הטריטוריה. ערימות גללים דומיננטיות יותר בנושא הזה, והן נמצאות בדרך כלל לאורך התוואי של הטריטוריה הקטנה שלו. צפיפות האוכלוסייה באי זנזיבר נאמדה בשנת 1993 וב-2001 בסביבות 4.5 פרטים לקמ"ר;[2] באזורים עם בתי גידול מתאימים במיוחד צפיפות האוכלוסייה עשויה להיות 11.4-5.18 פרטים לקמ"ר.[3] לעומת זאת ביער ארבוקו-סוקוק שבקניה צביונים אלו נמצאים בצפיפות נמוכה מאוד של 2.8 פרטים לקמ"ר, ולשם השוואה הצביון הכחול שמצוי אף הוא באזור זה בעל צפיפות של 12 פרטים לקמ"ר.
כמעט ואין מידע על הרבייה של צביון אדרס.[2] נקבות בהריון מתקדם נצפו בין יוני לנובמבר, ומניקות נצפו בדצמבר ואוקטובר, אך לא ידוע האם הרבייה מתרחשת כל השנה. בדומה לרוב הצביונים הנקבה ממליטה עופר אחד החבוי בשבועות הראשונים לחייו בצמחייה הסבוכה.
איומים ושימור
עריכהצביון אדרס היה מסווג במשך מספר עשורים על ידי ארגון השימור IUCN במצב השימור סכנת הכחדה חמורה (CR) בשל ירידת מספרים דרסטית החל משנת 1983, ואיומים גדולים בדמות ציד לא חוקי לבשרו הטעים ולעורו הנאה ואובדן בית גידול על ידי כריתת יערות נרחבת.[3] עם זאת, הערכה חדשה של הארגון בשנת 2017 גילתה אוכלוסיות גדולות נוספות שהובילו לשינוי מעמדו למצב פגיע (VU). על פי כל הנתונים, האוכלוסייה תמשיך לרדת בעתיד אם לא ינקטו צעדי שימור משמעותיים. להלן נתוני IUCN על תפוצת צביון אדרס במדינות הנזכרות, כולל היסטוריה, סיבות ירידה, איומים ספציפיים, פעולות השימור וכדומה:[3][2][1]
_-_Jozani_Chwaka_National_Park.jpg)
טנזניה: הירידה של מספרי הצביון באיי אוג'ונג'ה הייתה בלתי נמנעת בעקבות המהפכה של 1964, לאחר שאכיפת החוקים לא הייתה קיימת למעשה. נראה שכתוצאה מהציד בתקופה זאת, כל היונקים בזנזיבר ובמיוחד צביון אדרס עברו ירידה משמעותית כל כך שהשפיעה לטווח הארוך. אצל הצביון התפוצה בארכיפלג הצטמקה לכ-5 אוכלוסיות עיקריות המפוזרות ברחבי האי זנזיבר: יער ג'וזאני במרכז-מזרח, יער קיוונגוואה בצפון, יער מטינדה בדרום, מפרץ צ'וואקה, ואוכלוסייה נוספת סביב יישובים במרכז האי. איום משני שבא בעקבות הציד והתפשטות יישובים לשטחי יער, היה נוכחות גדולה של כלבי בית פראיים שגרמו להכחדתו מהאי פונזי הסמוך. המחלקה הממשלתית של האי לייעור, גידולים ושיווק פירות (DCCFF) החלה לטפל במצב הציד רק בשנת 1994. אף על פי שמאז נושא הציד הלא חוקי נמצא תחת שליטה של הממשלה, עדיין הוא נשאר איום משמעותי כיום. מלבד זאת ב-30 שנה האחרונות חלה עלייה משמעותית גם בכריתת והשחתת יערות, שגרמה מעבר לאובדן בית הגידול גם לפיצול בין האוכלוסיות. לפי סקרים מ-1988 ומ-2002 ישנה עלייה רחבת-היקף בכריתת העצים באי, ובהתחשב בכך שמכירת עצים להסקה היא מקור ההכנסה העיקרי לתושבים רבים החיים בקרבת היערות באי, סביר להניח שהרס בית הגידול יהווה את האיום הקשה ביותר לצביוני אדרס בעתיד. החל משנת 1995 החלה תוכנית מסודרת יותר באי של ניהול חיות הבר במטרה להפחית את הציד של כלל האנטילופות לרמה סבירה. תחת תוכנית ספציפית לשימורו של צביון אדרס הקרויה "אדרס SRP", הוקמו עמותות של ציידים כפריים המדווחות על ניסיונות ציד לא חוקי, כמו גם הסכמים לניהול היער על ידי 8 כפרים המקיפים את יער ג'וזאני, ופעולות אלו התרחבו מאז ומכסות כמעט את כל השטח הדרומי של האי. חלק מההסכמים מגביל את פעילות הכפריים ביער באזורים מסוימים, כמו גם שימוש מוגבל מאוד במוצרים מן היער. מאמצי שימור דומים התרחשו במקביל בכל צדדי האי, וכיום כל אחת מחמש תת-האוכלוסיות הגדולות של הצביון באי מכוסה על ידי הגנה רשמית כל שהיא של האזורים הכפריים שסביבה, כשיער ג'וזאני הוכרז רשמית כפארק לאומי ויער קיוונגוואה כשמורת טבע. תוכניות חינוך להעלאת המודעות לשימור הצביון נחלו הצלחה מסוימת באזורים כפריים רבים, אך עם זאת דרושה עדיין עבודה רבה בתחום השוק של עצי ההסקה. חלק מתוכניות שימור שנבחנו על ידי הרשויות היו הקמת אוכלוסייה בשבי, או חלוקת מספר מצומצם של רישיונות ציד במחיר גבוה. התוכנית המשמעותית שיצאה לפועל היא הבאה של כ-5 פרטים לאי צ'ומבה הסמוך לזנזיבר שבו הם נתונים תחת רמת הגנה גבוהה, אך יידרש עוד זמן רב כדי לדעת האם פעולת שימור זאת תצליח.
קניה: יער אראבוקו-סוקוק הוא אחד השרידים האחרונים של היערות הגדולים שהיו בעבר לכל אורך שפלת החוף המזרחית של אפריקה, והוא מדגיש את האובדן המסיבי של בית הגידול של צביון אדרס. ביער נפוץ מאוד ציד או פלישה ליער למטרות חקלאות; מעל ל-2,600 משקים נמצאים במרחק של 2 קילומטר מהיער, ולפחות 33% מהם מבצעים ציד או פלישה ליער באופן קבוע. צביוני אדרס עומדים בפני הכחדה מוחלטת מהיער בעתיד הקרוב אם לא ינקטו אמצעים רציניים, והסקרים האחרונים מדווחים על מספר פרטים מועט מאוד. צביון אדרס מוגן רשמית כבר זמן רב בקניה, אם כי האכיפה גרועה יחסית. סביב יער אראבוקו-סוקוק הוקם פארק לאומי, ובחלק ממנו ישנה שמירה קפדנית של פקחים. עבודות שטח אינטנסיביות שבוצעו ביער על ידי שירותי הטבע הקנייתי, כללו סקרי אוכלוסייה וניטור של פעילות אנושית בלתי חוקית, כמו גם הסרת מלכודות ברחבי היער בשנת 2003. גילוי האוכלוסייה החדשה בשמורת היער בוני-דודורי בשנת 2004 העלה תקוות כי יש אוכלוסיות נוספות שעדיין לא התגלו בתחומים אחרים. מסקרים ראשוניים ביער בוני-דודורי עולה כי הצביון די נפוץ בו וייתכן כי הוא אפילו בעל אוכלוסייה רצינית, אך דרושים מחקרים וסקרים נוספים כדי לקבוע בוודאות את מספר הפרטים המשוער והאם יש לזה השפעה ממשית על מספרי האוכלוסייה הכלליים.
אומדנים
עריכהאומדנים של צביוני אדרס נעשו מספר פעמים בעבר, ובין כל סקר למשנהו בלט הפער הניכר במספרים.[3] הסקר העיקרי הראשון באי זנזיבר העריך את האוכלוסייה באי בכ-5,000 פרטים. סקר שני מפורט יותר נעשה בשנת 1995 והעריך את האוכלוסייה ב-2,000 פרטים. סקר שלישי בשנת 1999 מצא בסביבות 640 פרטים, ועל פי ההשערות האוכלוסייה הנוכחית באי עומדת על כ-300 פרטים בלבד.[3] האומדן הראשון באראבוקו-סוקוק בקניה מצא בסביבות 500 פרטים בשנת 1999, ואילו סקרים אחרונים מצאו מספרים נמוכים מאוד, כך שאוכלוסייתו ביער זה מונה כנראה פחות מ-100 פרטים. לפי זה סך האוכלוסייה הכוללת בארכיפלג ובאראבוקו-סוקוק לא יעלה על 400 פרטים. האוכלוסייה החדשה שהתגלתה בבוני-דודורי לא נאמדה בתחילה, אולם בהמשך התגלה באמצעות מצלמות נסתרות שהיא גדולה במיוחד ועומדת על למעלה מ-18,000 פרטים.[3]
האוכלוסייה העולמית של צביון אדרס מוערכת בכ-20,000 פרטים.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה