פתיחת התפריט הראשי

נְאֻם-יהוֹשֻׁעַ, הוא נאום פרידה, צוואתו של יהושע בן נון לעם לפני מותו. נאומו חותם את סיפורי ספר יהושע ומופיע בספר יהושע, פרק כ"ג. נאומו של יהושע מזכיר נאומי פרידה של מנהיגים במקרא, לפני שהם מעבירים את מושכות השלטון. כאלה הם נאומיהם של, משה, שמואל,[1] ודוד.[2]

נְאֻם-יהוֹשֻׁעַ

ב וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ, לְכָל-יִשְׂרָאֵל--לִזְקֵנָיו וּלְרָאשָׁיו, וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם--אֲנִי זָקַנְתִּי, בָּאתִי בַּיָּמִים. ג וְאַתֶּם רְאִיתֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְכָל-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה--מִפְּנֵיכֶם: כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם. ד רְאוּ הִפַּלְתִּי לָכֶם אֶת-הַגּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה, בְּנַחֲלָה--לְשִׁבְטֵיכֶם: מִן-הַיַּרְדֵּן, וְכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִכְרַתִּי, וְהַיָּם הַגָּדוֹל, מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ. ה וַה' אֱלֹהֵיכֶם, הוּא יֶהְדֳּפֵם מִפְּנֵיכֶם, וְהוֹרִישׁ אֹתָם, מִלִּפְנֵיכֶם; וִירִשְׁתֶּם, אֶת-אַרְצָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵיכֶם, לָכֶם. ו וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד--לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה: לְבִלְתִּי סוּר-מִמֶּנּוּ, יָמִין וּשְׂמֹאול. ז לְבִלְתִּי-בֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה, הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם; וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא-תַזְכִּירוּ, וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ, וְלֹא תַעַבְדוּם, וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם. ח כִּי אִם-בַּה' אֱלֹהֵיכֶם, תִּדְבָּקוּ, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ט וַיּוֹרֶשׁ ה' מִפְּנֵיכֶם, גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצוּמִים; וְאַתֶּם, לֹא-עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיכֶם, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. י אִישׁ-אֶחָד מִכֶּם, יִרְדָּף-אָלֶף: כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר לָכֶם. יא וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם, לְאַהֲבָה, אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם. יב כִּי אִם-שׁוֹב תָּשׁוּבוּ, וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה, אִתְּכֶם; וְהִתְחַתַּנְתֶּם בָּהֶם וּבָאתֶם בָּהֶם, וְהֵם בָּכֶם. יג יָדוֹעַ, תֵּדְעוּ, כִּי לֹא יוֹסִיף ה' אֱלֹהֵיכֶם לְהוֹרִישׁ אֶת-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, מִלִּפְנֵיכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ, וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם, עַד-אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם. יד וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם, בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ; וִידַעְתֶּם בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם, כִּי לֹא-נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם--הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם, לֹא-נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד. טו וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר-בָּא עֲלֵיכֶם כָּל-הַדָּבָר הַטּוֹב, אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֲלֵיכֶם: כֵּן יָבִיא ה' עֲלֵיכֶם, אֵת כָּל-הַדָּבָר הָרָע--עַד-הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם. טז בְּעָבְרְכֶם אֶת-בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם, וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם--וְחָרָה אַף-ה', בָּכֶם, וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם.

יהושע כ"ג, ב'-ט"ז

תקופת מנהיגותו של יהושע נפתחה בדברי ה ' אל יהושע. בדבריו ליהושע מתנה ה' את תמיכתו בקיום מצוותיו.[3] צוואת יהושע יוצרת מסגרת וחותמת את ספר יהושע. בנאומו מדבר יהושע על כך כי ה' הניח לעם ישראל מאויביו ואין סכנות המלחמה עוד בגדר בעיה. הבטחת הישארותם של בני ישראל בארץ תקויים אם רק יקיימו את חוקי אלוהים ולא ידבקו באלוהים אחרים. פרק כ"ג הוא בבחינת רמז מקדם ומשמש הכנה לקורות עם ישראל על פי המסופר בספר שופטים.[4]

פרק כ"ג אינו חותם את ספר יהושע. נאומו האחרון של יהושע מופיע בפרק האחרון בספר, פרק כ"ד. פרק כ"ד הוא נאום פרידה וכך נוצרת כפילות עליה עמדו פרשנים. לנאום המופיע בפרק כ"ג ישנם קווים מקבילים בפרק כ"ד: התקהלות העם ומנהיגיו, מלחמות ה', ציווי לנאמנות לה' ואיום בעונש, אם יסטו מדרכו של האל. אברבנאל מפרש את הכפילות כך: "אחשוב אני, שאחרי שיהושע דיבר אל העם הדברים הקודמים (פרק כ"ג), לפי שהעם לא השיבוהו דבר עליו, לא נתקררה דעתו, ולכן ראה להביא אותם בתוכחה שנית כדי לשאול מהם שאלות באופן שמפאת ההכרח יצטרכו להשיבו כאשר עם לבבם".[5]


לקריאה נוספתעריכה

יחזקאל קויפמן, ספר יהושע, ירושלים, קריית ספר, 1963, עמ' 248-244

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר שמואל א', פרק י"ב
  2. ^ ספר מלכים א', פרק ב', פסוקים א'-י'
  3. ^ ספר יהושע, פרק א', פסוקים א'-ט'
  4. ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: יהושע, תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 208
  5. ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: יהושע, תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 213