פתיחת התפריט הראשי
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
לענת המדבר

צומח שטח הוא נוף צומח אופייני למדבר לא קיצוני. במדבר זה, יורדים מי גשם מועטים, עד 200 מ"מ בשנה וגם הם באופן לא-סדיר, משנה לשנה, במשך השנה ובמיקום ירידתם. צמחים מועטים מצויים מראש המדרונות ועד לתחתיתן, היכן שמצטברים מי הנגר המועטים שיורדים, בניסוחו של מיכאל זהרי: "ככל שמדרימים, הצחיחות הולכת ויורדת. הצומח הולך ויורד מהמישור והמדרונות אל הערוצים ולבסוף משמשים הללו משכנו היחיד"[1].

בארץ ישראל, אלו האזורים באזור יריחו בבקעת הירדן ודרומית מבאר שבע עד שדה בוקר. באזור יריחו נוף הצומח מושפע מהימצאות המלחים בקרקע ומידת שטיפת הקרקע ממי המעיינות, אשר נובעים בשיפולי ההרים ומגיעים לבקעה. לכן, צורת השטח אינה אופיינית לצומח שטח. במידה רבה היא תלויה באיזו מידה נשטפים המלחים מהקרקע.

אזור אופייני ל"צומח שטח" הוא אזור הנגב, מבאר שבע עד שדה בוקר וכן חלק ממדבר יהודה, במקומות שבהם אין מעיינות. "צומח השטח" מאופיין בצמחים - לענת המדבר ומתנן שעיר. דרומית מבאר שבע ניתן למצוא גם את חמדת המדבר ואת היפרוק התלת כנפי. באזור רביבים ניתן לראות את חבורת הלענה החד-זרעית ורותם המדבר. באזור ירוחם צומח גם זוגן השיח.

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מקור: עמ' 156