ציונה גרוסמרק

היסטוריונית ישראלית

ציונה גרוסמרק היא היסטוריונית, חוקרת תקופת המשנה והתלמוד; פרופסור אמריטוס בפקולטה למדעי הרוח והחברה בהמכללה האקדמית תל-חי.

ציונה גרוסמרק
ענף מדעי היסטוריה
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב
מוסדות מכללת תל חי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

לגרוסמרק דוקטורט מאוניברסיטת תל אביב.[1]

גרוסמרק מרצה במכללת תל חי מאז שנת 1992. בשנים 1999-2003 היא עמדה בראש החוג ללימודים רב-תחומיים. בשנים 2006-2010 כיהנה כדקאנית הראשונה של הפקולטה למדעי החברה והרוח במכללה. בשנים 2016-2019 עמדה בראש התוכנית לתואר שני בלימודי הגליל.

גרוסמרק היא כיום פרופסור אמריטוס בפקולטה למדעי הרוח והחברה במכללת תל חי.[2]

גרוסמרק מתגוררת בקיבוץ עמיר.

מחקריה

עריכה

חורבת עומרית

עריכה

ב-2012 התגלו מספר ממצאים בחורבת עומרית ביניהם: חותם גלילי וטבעת מאבן קרנליאן כתומה.[3] החותם מתוארך למאה השמינית לפני הספירה, ומקור הטבעת אבן ככל הנראה בימי הביניים - במאות ה- 12 או ה-13 לספירה.[4][5] במכללת תל חי הוקמה תצוגת קבע של ממצאים מחורבת עומרית.[3][6]

החותם

עריכה

גרוסמרק חקרה יחד עם ברוך ברנדל מרשות העתיקות את החותם שנמצא בעומרית. החותם מתאר סצנה של מאבק בין דמות מכונפת לבין שור שעומד זקוף על שתי רגליו האחוריות. במחקרה גילתה כי החותם הוא ככל הנראה מתקופת סרגון השני, מלך אשור אשר שלט בין השנים 705–722 לפני הספירה, והיה זה שהשלים את כיבוש ממלכת ישראל. החותם כנראה הובא לארץ בידי אחד מפקידיו. המצאות החותם בעומרית רמזה על כך שבמקום היה מקדש. החותם היווה אמצעי זיהוי של בעליו בתקופת הכתיבה על לוחות חימר. החותם שהתגלה בחורבת עומרית השתמר בצורה מושלמת ונחשב לאחד היפים שהתגלו.[4]

הטבעת

עריכה

הטבעת עשויה מאבן קרנליאן והיא ככל הנראה העתיקה ביותר מסוג זה שהתגלה עד כה. צבעה אדום־כתום, והיא מתוארכת לימי הביניים. מקורה בשרידי היישוב המוסלמי ששכן במקום במאות ה–12 וה–13 לספירה. הטבעת ייחודית מבחינת עיצובה, איכותה וערכה ונותרה כמעט מושלמת, היא מלמדת על קשרי מסחר בין תושביה של עומרית בתקופת ימי הביניים לבין שווקים מעבר לים.[4]

גרוסמרק ערכה מחקר שעקב אחר טבעות מקבילות לזו שנמצאה בעומרית. הטבעות התגלו לאורכן של דרכי המסחר בטבעת - ממקום כריית האבן בחבל בוג'יראת שבצפון־מערב הודו, דרך ראס אל־יימה שבמפרץ הפרסי, ועד לנמלי הים התיכון. היישוב הקטן והקדום שכן על אם הדרך מדמשק לעבר נמלי צור וצידון.[4]

מקדש הורדוס

עריכה

בהמשך למחקר בחורבת עומרית נטען כי מקדש הורדוס שתיאר יוסף בן מתתיהו בכתביו היה בעומרית ולא באזור באתר מעיינות הבניאס, שם חשבו שהיה קודם לכן.[7]

ספריה

עריכה

ככותבת

עריכה
  • ציונה גרוסמרק, תכשיטים ותכשיטנות בארץ ישראל: במקורות ובממצא הארכאולוגי, בתקופת המשנה והתלמוד, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 1994[8]
  • ציונה גרוסמרק, בדמות עכביש היא טווה את חוטיה, הוצאת האוניברסיטה המשודרת, 2002
  • ציונה גרוסמרק, Travel Narratives in Rabbinic Literature - Voyages to Imaginary Realms ‏2010 Edwin Mellen Press[9]- אנתולוגיה של עשרים ואחד סיפורי מטיילים הבוחנת את סיפורי התלמוד כתופעה בין-תרבותית.
  • ציונה גרוסמרק, אגדת המסעות - סיפורי מסע בספרות חז"ל, הוצאת רסלינג, 2022
  • ציונה גרוסמרק, אל הליקון שלמוזות, הוצאת ירון גולן - קובץ מהרצאותיה בנושאי מיתולוגיה ואמנות של העולם הקלאסי.

כעורכת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Academic Author: Grossmark, Tziona, edwinmellen.com
  2. ^ Tziona Grossmark | Tel Hai College - Academia.edu, telhai.academia.edu
  3. ^ 1 2 גלעד, משה (2021-10-24). "ביקור בחורבת עומרית, בת הדודה המסתורית של בית המקדש". הארץ. נבדק ב-2024-06-16.
  4. ^ 1 2 3 4 אשכנזי, אלי (2014-04-25). "שתי תגליות ארכיאולוגיות שמעוררות שאלות". הארץ. נבדק ב-2024-06-16.
  5. ^ Gilad, Moshe (2021-10-26). "Strange ruin in northern Israel could be a lost Roman temple". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2024-06-16.
  6. ^ ראב"ד, אחיה (2016-09-22). "ממקדש לספרייה: עמוד ענק של הורדוס נבנה מחדש". Ynet. נבדק ב-2024-06-16.
  7. ^ עדי חשמונאי, המקדש הנעלם של המלך הורדוס, באתר www.makorrishon.co.il, ‏27 בפברואר 2013
  8. ^ ציונה גרוסמרק, Tziona Grossmark, תכשיטים ותכשיטנות בארץ ישראל: במקורות ובממצא הארכיאולוגי, בתקופת המשנה והתלמוד, אוניברסיטת תל-אביב, 1994. (בiw)
  9. ^ Tziona Grossmark, Travel Narratives in Rabbinic Literature: Voyages to Imaginary Realms, Edwin Mellen Press, 2010, ISBN 978-0-7734-3793-7. (באנגלית)