צימר

חדר או מערכת חדרים המושכרים למטיילים ולנופשים

צִימֶר (מילולית מגרמנית ומיידיש: "חדר"; החלופה העברית התקנית שקבעה האקדמיה: חֲדַר נופש; שמות נוספים: חדרי אירוח, אירוח כפרי) הוא חדר או מערכת חדרים, על פי רוב בבית מגורים או בחצרו, המושכרים למטיילים ולנופשים למשך לילה אחד או מספר לילות לצורכי הלנה.

צימר ביישוב שפר, בצפון ישראל

המונח "צימר" אומץ לעברית המדוברת מיידיש וממדינות מרכז אירופה דוברות הגרמנית, שם הרבו מטיילים ישראליים להיתקל בשלטי "צימר פריי" (Zimmer Frei - חדר פנוי) מוצבים על בתים המציעים חדר להשכרה למטיילים, בעיקר באזורים הכפריים, טרם הייתה תופעת אירוח זו נפוצה בישראל.[דרוש מקור] במדינות דוברות אנגלית מוכר המושג המקביל "B&B" (או "Bed and Breakfast", משמע, "מיטה וארוחת בוקר") לסגנון אירוח דומה המציע חלופה אינטימית-ביתית לאירוח במלון.[1]

בישראל עריכה

 
בנייה מעץ טיפוסית לצימרים, כמו כן שדרוגים אופציונליים כמו ג'קוזי

בישראל, ובעיקר באזור צפון הארץ (הגליל התחתון, הגליל העליון ורמת הגולן) התפתחה תעשייה ענפה של צימרים, השייכים למשפחות פרטיות במושבים וביישובים כפריים, המשכירות אותם לתקופה קצרה. התעשייה החלה להתפתח בשנות ה-90 של המאה ה-20, כאשר חלה ירידה ברווחי ענף החקלאות, ומשפחות רבות בעלות חוות חקלאיות ביישובים קהילתיים, קיבוצים, מושבים וחוות בודדים החליטו לנסות את כוחן בעסקי האירוח. הצימרים הראשונים הופיעו בקיבוצים ובמושבים שונים ברחבי הארץ, תחילה במבנים על קרקע שיועדה לחקלאות, אך בפועל שימשה לאירוח נופשים. כיום יש קיבוצים, כפרים ומושבים שעיקר פרנסתם על אירוח נופשים בתיירות פנים. בעשור האחרון התרחב ענף הצימרים גם לדרום ישראל, ובייחוד בנגב ובערבה. בעבר רווחה מאוד העלמת מיסים אצל בעלי צימרים, ובמיוחד כאלו המחזיקים במספר קטן של צימרים. בשנים האחרונות החלה המדינה מגבירה את הפיקוח על צימרים ואת גביית המיסים מבעלי צימרים, מה שהוביל לעליית מחיריהם.

 
חדר בצימר

הצימרים בישראל מציעים שירותים ברמות איכות רבות ומגוונות, כשרובם נבדלים זה מזה בנוף, ברמת הבידוד, ובמגוון התוספות. תוספות שגורות הן ג'קוזי, בריכה קטנה, טלוויזיה, גישת אינטרנט, פינת אוכל, ארוחות בוקר (לרוב בתשלום נוסף). כמה צימרים אף מציעים שילוב של פעילויות חוץ, טיפולי ספא ומסאז' ושירותים נלווים נוספים.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ענף התיירות הכפרית בישראל הציע בשנת 2015 כ-6,500 חדרי אירוח.[2]

בשנים האחרונות משרד התיירות פועל ליצור ביקוש לצימרים ומכניס לשימוש תו איכות IBB, אשר מדרג את מתקני האכסון על פי כ-140 קריטריונים בינלאומיים, איכותיים וכמותיים אשר הותאמו לישראל. מספר קריטריונים לדוגמה: אמת בפרסום, בטיחות, גודל מינימלי של יחידה, מיזוג/חימום, ניקיון ותחזוקה, מידע זמין על אזור האכסון, שירותי הסעדה בסביבתו ועוד. המשרד מוביל את תהליך הדרוג על מנת ליצור שפה אחידה בין בעלי הצימרים לבין הלקוחות. המטרה היא לאפשר לקהל הנופשים לקבל את מירב המידע על מצאי החדרים ואופציות לנופש באזור, ובד ובד עולה רמת השרות והאיכות של חדרי האירוח הכפרי בישראל.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בישראל, B&B משמש במשמעות שונה במקצת - בסיס תעריפי של אירוח בבית מלון המגלם לינה וארוחת בוקר כלולה בתעריף החדר.
  2. ^   גילי מלניצקי, ענף הצימרים בישראל על סף קריסה, באתר TheMarker‏, 7 בפברואר 2017