צלק העמוני

צֶלֶק העמוני מופיע בשתי רשימות גיבורי דוד, לקראת סוף הרשימה שבספר שמואל ובאמצע הרשימה שבספר דברי הימים.

משמעות הכינוי: "העמוני"

התלמוד הבבלי מביא את שמו להוכחה שדוד המלך לא הקפיד שיהיו בין ראשי חייליו דווקא ישראליים מיוחסים מבטן ומלידה, שהרי צלק היה מבני עמון או אולי גר עמוני. אכן, התלמוד מציע שאפשר שלא היה עמוני ממש, אלא שבא מארץ בני עמון.

שאלת ייחוסו של צלק משותפת לעוד דמויות בספר שמואל הנקראות על שמות עמים אחרים, כמו: אוריה החיתי, איתי הגיתי, יתר הישמעאלי ועוד. מלבד הכתוב בתלמוד, היה מי שהסביר שאותם לוחמים היו מופקדים על אותם עמים ולכן נקראו על שמם, לפי זה, צלק היה מופקד על בני עמון במלכות דוד. אפשרות נוספת שאלו כינויים סמליים שניתנו לאותם אנשים בעקבות אירועים יוצאי דופן שהיו קשורים בהם.

אין מניעה על פי התורה שבני עמון יתגיירו, אך אין באפשרותם לשאת נשים ישראליות מלידה.

יש מי שהציע שצלק כלל אינו קשור לבני עמון, ו"עמוני" משמעו שהיה מכפר עמונה שליד עפרה המקראית.

נושא כלי יואב

הפסוק בשתי הרשימות מביא לצד צלק גם את נחרי הבארותי נושא כליו של יואב בן צרויה. אכן, בספר שמואל יש קרי וכתיב בפסוק: "צֶלֶק הָעַמֹּנִי נַחְרַי הַבְּאֵרֹתִי (כתיב: נשאי) נֹשֵׂא כְּלֵי יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה". לפי הכתיב, לא רק נחרי היה נושא כליו של יואב שר הצבא, אלא גם צלק, ומכאן שהיה מקורב מאוד לאיש הבכיר ביותר בצבא.

בספר שמואל מסופר שיואב הרג את אבשלום באמצעות עשרה מנושאי כליו, ולכן אין להתפלא שמוזכרים כאן יותר מנושא כלים אחד, אך אפשר ללמוד מכאן שלא כל נושאי הכלים היו באותו מעמד, ושני אלו שבפסוק היו נכבדים גם בפני עצמם. מכל מקום, ייתכן שצלק העמוני היה מאותם עשרה נושאי כלים שהשתתפו בהריגת אבשלום וסיום מרדו.

ראו גם

• גיבורי דוד
• יואב בן צרויה
• אבשלום