פתיחת התפריט הראשי

קדמומיים

משפחה של שבלולי יבשה

תיאורעריכה

הקדמומיים הם שבלולי יבשה הנושמים אוויר באמצעות ריאה הנמצאת בחלל הגלימה. הם בעלי קונכייה גירנית המספקת להם הגנה מפני התייבשות ובאופן חלקי גם מפני טורפים. הקונכייה של רובם היא בצורה כללית הדומה לכדור (כלומר: הקוטר וגובה הקונכייה בעלי אורך דומה) ואצל חלקם שטוחה. הקונכייה מחוננת ב-4-5 פיתולים היוצרים לה צורת ספירלה או בורג שטוח, שהעניקה להם את השם "שבלול". הקונכיות לרוב מפוספסות במידה זו או אחרת אך יש גם בעלי קונכיות חלקות בצבעי חום עד לבן. כל הקדמומיים יכולים להתכנס באופן מלא לקונכייתם. הם עושים זאת כאשר אינם פעילים או כדי להגן על עצמם מטורפים. בתקופת העונה היבשה (בארץ ישראל: בקיץ) מבצעים הקדמומיים קיוט: מעין תרדמת קיץ והפסקת כמעט כל הפעילות המטבולית. הם פעילים בלילות החורף הלחים, בעיקר אחרי גשמים, אז הסביבה קרה ולחה מספיק ומונעת איבוד מים. הקדמומיים הם צמחוניים וניזונים בעיקר מחומר צמחי מת, צמחים ירודים, חזזית, רקב צמחי, פטריות קטנות, עובש וחומרים אורגניים הנמצאים בקרקע, ולעיתים גם מצמחים ירוקים. את המזון הם גורסים בעזרת "מגרדת" או "משננת" (radula), איבר שרירי שעליו עשרות שיניים, ונמצא מאחורי פיהם. לפי הזואולוג יוסף הלר מאפייני המשפחה הם בעיקר פנימיים: שריר העין הימני עובר בין מערכת המין הזכרית למערכת המין הנקבית, יש שני אגדים של בלוטות אצבע, וכמעט תמיד יש מסעפת.[1]

תפוצה ואקולוגיהעריכה

הקדמומיים נפוצים באופן טבעי באירופה ואסיה ושייכים לאזור הפליארקטי המערבי. למרות זאת, מספר מינים של קדמומיים נהפכו למין פולש ברחבי העולם: חלקם הובאו במכוון על ידי האדם לשם מאכל (אסקרגו), הנפוצים שבאלה הם שבלול הגינה ושבלול רומי, ונפוצו כפליטי תרבות, ואחרים התפשטו באמצעות ביצים שהועברו ללא משים באדמה וצמחים. בארץ ישראל יש 4 סוגים של בני המשפחה: דרחול, ברחול, קדמום ושבלול (הכולל את המינים שבלול השדה ושבלול החרמון[1]), בתוספת שני מינים פולשים: שבלול הגינה ואאובניה זרה, הנפוצים בעיקר בגינות ושטחים מושקים במשכנות האדם.

הקדמומיים חיים בדרך כלל בסביבות לחות ועשירות בגיר (ממנו הם בונים את הקונכייה שלהם).

הקדמומיים מהווים טרף לבעלי חיים רבים הכוללים בין השאר ציפורים, מכרסמים ופרוקי-רגליים.

גלריהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קדמומיים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 יוסף הלר, "שבלולי ארץ ישראל - אורחות חיים ומגדיר", 1993. עמ' 255.