קונכייה

קליפת מגן גירנית המצויה בקרב הרכיכות

קוֹנְכִיָּה היא קליפת מגן קשיחה, מעין שלד חיצוני המאפיין את מערכת הרכיכות. שמה השני בן ימינו של הקונכייה הוא קוֹנְכִית. בארמית מכונה הקונכייה: קוֹנְכִיתָא; ובלטינית: concha. הקונכייה היא קליפת מגן גירנית בעיקרה, עם מעט חלבון סיבי, המופרשת החוצה מן הגלימה (mantle). היא מעניקה מקלט מפני פגיעות טורפים ומפני יובש. הקונכייה נפוצה מאוד ברוב המחלקות של מערכת הרכיכות, ביניהם החלזונות והצדפות, ונעדרת או מנוונת בדרך כלל אצל הראש-רגלאים.

מגוון קונכיות של שבלולים, חלזונות ים וצדפות
מבטים מזוויות שונות על הקונכייה של דרחול השיח.
מבטים מזוויות שונות על הקונכייה של שבלול רומי.
אוסף קונכיות שבלולים במוזיאון טבע.
קונכיות מגדליות בורגיות, באחת מהן ניתן לראות חתך רוחב ואת העמודית הניצבת לגובה הקונכייה.
קונכייה חרוטית מעוגלת של עגלול.

הקונכייה היא מבנה קשיח וחיוני עבור הרכיכה. הקונכייה מגינה מפני טורפים ומהווה מסתור מפני יובש בהיותה בלתי חדירה כמעט למים. הקונכייה ספירלית-בורגית ועשויה מחלבונים וסידן פחמתי (חומר גירני המורכב מסידן ופחמן).

בישראל קונכיות הן ערך טבע מוגן וחל איסור ללקט קונכיות מחופי הים.

מבנה הקונכייה

עריכה

הקונכייה מורכבת משלוש שכבות:

  1. השכבה החיצונית – השכבה העליונה הדקה העשויה קונכיולין, חומר אורגני דמוי כיטין. השכבה החיצונית מגנה על השכבה האמצעית מפני חומצות, ביניהן החומצה הפחמתית המצויה בגשם.
  2. השכבה האמצעית (פריזמות) – היא השכבה העיקרית ומורכבת בעיקר מפחמת הסידן.
  3. השכבה התחתונה (שכבת דר) – מורכבת מחומר אורגני בשם דר אותו מפרישות בלוטות בגלימה. השכבה מסודרת בצורת גבישים המעניקה לפנים הקונכייה את צבעה וברקה.

הקונכייה קיימת בחילזון עוד בהיותו עובר בביצה. כאשר הוא בוקע, כבר יש על גופו קונכייה קטנה הנקראת "קונכייה עוברית". כאשר החילזון גדל, הקונכייה גדלה עמו ומפתלת סביב ציר העמודית, המהווה את מרכז הקונכייה. צורת הקונכייה מתאימה לבית הגידול וצורת החיים של החילזון. למשל: מינים המסתתרים בנקיקי סלע יהיו בעלי קונכייה צרה. קונכיות רבות הן בגווני חום ובעלות דוגמאות מפוספסות, וזאת לצורכי הסוואה. במינים החיים בבתי גידול יבשים וחמים בהן אין לחץ טריפה גבוהה, הקונכיות הן לרוב בצבע לבן חלק וזאת על מנת להקטין את התחממות החילזון עקב קרינת השמש. עובי הקונכייה מושפע מהאזור בו חי החילזון. חלזונות החיים בסביבה גירנית הם בעלי קונכיות עבות יותר, לעומת חלזונות החיים בסביבה לא גירנית.

לחלזונות רבים (אך לא לכולם), בעיקר אלה החיים בים ובמים מתוקים, אך גם למספר חלזונות יבשתיים, יש בנוסף לקונכייה גם מכסה קרני או גירני הנמצא על הרגל ונקרא "גולל" או "אופרקולום" (בלטינית: operculum). כאשר החילזון מתכנס לתוך הקונכייה, סוגר מכסה זה את הפתח שלה, וכך משפר את ההגנה על החילזון.

 
איור של חלקי הקונכייה

לקונכייה מגוון רב של צורות, ובהן בולטים מספר טיפוסים:

קונכייה בתרבות האנושית

עריכה

חקר הרכיכות (מלקולוגיה) החל באיסוף, מיון וקטלוג של קונכיות, ענף שנקרא קונכיולוגיה. הפילוסוף אריסטו היה הראשון לפרסם מחקר על הרכיכות ופרסום זה היה קנוני עד הרנסאנס ותחיית המדעים בתחילת העת החדשה. אז נעשה איסוף קונכיות והצגתן לראווה בארונות תצוגה (שנקראו "קאבינט") פופולרי למדי בקרב מעמד האצולה. משלחות חוקרים יצאו לאיסוף קונכיות אקזוטיות ברחבי העולם. בהמשך, עם התרחבות מדעי הטבע בסוף המאה ה-17, החל מחקר ביולוגי ושיטתי יותר של הרכיכות והחלזונות בפרט.

אחד השימושים של קונכייה הוא ככלי נשיפה, בייחוד חלזונות ממיני חצוצרת הים וחצוצרה אצילה. לקונכייה ככלי נשיפה יש שימוש טקסי בהינדואיזם ובתרבויות איי האוקיינוס השקט. השימוש בקונכייה ככלי נשיפה נמוך כיום לעומת העבר. יש הנוהגים לאסוף קונכיות וצדפות על שפת הים ובמקומות לאורך החוף ואף צוללים ואוספים קונכיות מרשימות מקרקעית הים, ומציעים אותן למכירה.

גלריה

עריכה

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה