קהילת יהודי סרנץ'

קהילת יהודי סרנץ' (בהונגרית: Szerencs; ביידיש: סערענטש) שבהונגריה הייתה קהילה יהודית בעיר סרנץ' במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון מזרח הונגריה. התקיימה החל מ־1770 עד להשמדתה בשואה. הקהילה התאפיינה בעיסוק במסחר בעיקר ביינות ובעלי מלאכה, וכן פעלה בה ישיבה.

תולדות הקהילה היהודית לפני השואה

ראשית הקהילה

כבר בשנת 1770 ישבו יהודים בסרנץ' ובסביבתה 215 יהודים, ואחדים מהם גרו בבתים משלהם. רוב יהודי המקום התפרנסו ממסחר, בעיקר מסחר יינות ויתרם היו בעלי מלאכה, פקידים ובעלי מקצועות חופשיים. רבה של הקהילה היה הרב עמרם ישי סג"ל ביליצר.

ארגוני הקהילה ומוסדותיה

עד למלחמת העולם הראשונה ארגנו הרבנים את ספרי הקהילה (תעודות לידה, תעודות נישואין ותעודות פטירה). מוסדות החסד בסרנץ': חברה קדישא (נוסדה ב־1809) חברת גמילות חסדים (1899) חברת סנדקאות (1903) קרן להכנסת כלה ולתלמוד תורה (1916) מוסדות הלימוד: "תלמוד תורה" ובית הספר.

ישיבת סרנץ'

את ייסוד הישיבה מייחסים לרב הראשון, הרב עמרם ישי סג"ל ביליצר. יש להניח שבנו וממלא מקומו הרב פנחס המשיך בניהול הישיבה. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם מנתה הישבה כ־60 בחורים. שיטת הלימוד בה הייתה על פי השיטה הנהוגה בהונגריה מימי ה"חתם סופר". בימי ממלא מקומו הרב יודא לייב למברגר למדו בישיבה מספר דומה של בחורים, למרות תנאי המלחמה.

רבני הישיבה: הרב עמרם ישי סג"ל ביליצר ייסד את הישיבה. בנו וממלא מקומו הרב פנחס המשיך בניהול הישיבה. כן ניהל ישיבה במקום הרב מנחם פולאק. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם מנתה הישיבה כ־60 בחורים. בימי ממלא מקומו הרב יהודה ליב למברגר למדו בישיבת סרנץ' מספר דומה של בחורים, למרות תנאי המלחמה.

הלימוד בישיבה: שיטת הלימוד בה הייתה על פי השיטה הנהוגה בהונגריה מימי ה"חתם סופר". בתקופת ניהולו של הרב יהודה ליב למברגר, הרב יהודה היה מעביר שיעור פשוט בישיבה כל אחה"צ, בשיעור זה נלמדו שני דפי גמרא, תוספות, רש"י בדקדוק, המהרש"א והמהר"ם על דפים אלו. כמו כן, למדו בעיון שתיים או שלוש סוגיות בעיון רב. ביום שישי ובשבת למדו בעיקר פרשת שבוע עם רש"י. במוצאי שבת, לאחר הבדלה, בחן הרב את כל הבחורים בחומש רש"י בעל פה. כל יום חמישי בערב התקיים מבחן בעל פה על השיעור הפשוט, שני דפי גמרא עם מפרשים. מהשעה חמש בבוקר עד שבע בבוקר למדו בחברותות ובשעה שבע הייתה מתחילה תפילת שחרית.

ההתנהלות בישיבה: את הסעודות אכלו רוב הבחורים אצל בעלי-בתים ומי שלא אכל אצל בעלי-בתים אכל במנזה. את המנזה ניהל ר' מנדל הרש פרידמן. גבאי המנזה חילק את כרטיסי הלחם והחלב. לעיתים, כשבחור היה מתרשל בהשכמה, היה נקנס באי קבלת הכרטיס לחלב או ללחם. בשבת, כל הבחורים היו אוכלים אצל בעלי-בתים. אירוח זה יצר חוויות מעניינות של ניהול סעודות שבת אצל חסידים ואצל אשכנזים.

כל יום ראשון בבוקר הבחורים היו יוצאים לאימונים שנקראו " LENENTE". ההשתתפות באימונים אלו היו חובה לכל צעירי העיר. מפקדי האימונים היו קציני הצבא.

אישים ודמויות בקהילה

• הרב עמרם ישי סג"ל ביליצר (נפטר בתרמ"ט, 1889). הקים וניהל ישיבה בסרנ'ץ, ושימש כרב העיר.
• הרב פנחס סג"ל ביליצר (תרמ"ט, 1889 – תרע"ב, 1912). בנו של הרב עמרם ביליצר. מילא את מקום אביו ברבנות העיר. מחבר הספר "גבעת פנחס".
• הרב מנחם סג"ל פולאק (ה'תר"נ, 1890 – ה'תשי"ג, 1952 (חתנו של הרב פנחס ביליצר). מילא את מקומו של רבי פנחס ביליצר, ולאחר מכן היגר לניו יורק. חיבר את הספרים "חלק לוי" (מישקולץ תרצ"ד, ניו יורק תשכ"ח) ו"עיון מנחם" (על אגדות הש"ס, ניו יורק תש"ח).
• הרב יהודה לייב למברגר (נפטר י"ג אדר תשמ"ח, 1988). חתנו של הרב מנחם הלוי פולאק ובנו של הרב מנחם מענדל למברגר. רבה האחרון של סרנץ'. שרד את השואה והיגר לארצות הברית, בה חי עד לפטירתו.
• הרב יהודה יחיאל ב"ר אברהם רטק (נפטר בתר"צ, 1930). שוחט ובודק בעיירה, מחבר הספר "בית לחם יהודי" על הלכות שחיטות ובדיקות.
• הרב מנחם קייזלר

הקהילה בתקופת השואה

בשנת תר"צ הקהילה מנתה 955 נפשות ובשנת תש"ד מנתה הקהילה 767 נפשות לפי מפקד הקהילות. מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים". אחרי פרוץ המלחמה גויסו יהודי הונגריה לעבודות כפייה.

ב־13 במאי 1944 הורה ג'ולה מיקולצקי (Gyula Mikuleczky), סגן הממונה על מחוז בורשוד, להקים גטאות במחוז. בתוך ימים אחדים רוכזו יהודי מישקולץ במתחם מגורי העובדים של חברת הרכבות ההונגרית (MAV) שהוקצה לגטו. ראש העיר, ד"ר לסלו סלווי (Laszlo Szlavy), תמך בהחלטה זו והסביר שאזור זה, בשל קרבתו לרכבת, נתון לסכנת הפצצות של בעלות הברית ועל העובדים לעבור לאזורים הבטוחים יותר שבתוך העיר. ראש המועצה היהודית, הארכיטקט מור פלדמן, שהיה קודם נשיאה האחרון של הקהילה היהודית, כשל במאמציו לשכנע את ראש העיר להקצות לגטו מקום אחר.

שבועות אחדים לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה (19 במרץ 1944) רוכזו כל יהודי סרנץ' (כ־800 איש) בבית הכנסת, משם הועברו לגטו בעיר המחוז מישקולץ (MISKOLC). ב־20 במאי 1944 נסגר הגטו. כאלפיים איש יצאו יום-יום לעבודה מחוץ לגטו; קצתם עבדו במכרות, ואחרים בחטיבת עצים.

ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו למרכז השילוח בבית החרושת ללבנים שברחוב טטר (Tatar) בעיר. למקום הובאו 10,427 יהודים, ובכללם יהודים מגטאות אחרים במחוז. הצפיפות בו הייתה קשה מאוד, ורבים נאלצו ללון תחת כיפת השמים. הז'נדרמים (ז'נדרמריה) ההונגרים ששמרו על מרכז השילוח עינו את יושביו כדי לגלות היכן הסתירו את חפצי הערך. היהודים במרכז השילוח רעבו, כיוון שהרשויות המקומיות לא סיפקו להם כל מזון.

מקצת תושבי הגטו שרוכזו בבית החרושת ללבנים הועברו ממנו לגטו דיושג'ור (Diosgyor), ועם תושביו גורשו ממנו לאושוויץ ב־12 ביוני 1944. השאר, כ־6,800 בני אדם, גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ממרכז השילוח ב־13 וב־15 ביוני 1944.

קהילת סרנץ' בימינו

אחרי המלחמה התחדשו חיי הקהילה. ב־1948 היו בסרנץ' 147 יהודים, ולאחר מכן הלך ופחת מספרם.

דמויות מוכרות יוצאות הקהילה

על ילידי הקהילה המפורסמים נמנה האדמו"ר רבי יצחק אייזיק טויב (ה'תקי"א, 1751 – ז' באדר ב' ה'תקפ"א, 21 במרץ 1821), מייסד חסידות קאליב.

קישורים חיצוניים

• רבי עמרם ישי ביליצר
• צידוק הדין בקהילת סרנץ'
• דף הקהילה במוזיאון התפוצות