קובה (יפן)
קוֹבֶּה (ביפנית: 神戸市) היא בירת מחוז היוגו, בחבל קנסאי, שעל האי הונשו ביפן, מערבית לאוסקה, היא אחת מערי הנמל המרכזיות של יפן, יחד עם יוקוהמה, נגויה, אוסקה וטוקיו, נכון ל-1 ביולי 2021 מתגוררים בקובה מעל מיליון וחצי איש, העיר היא השנייה בגודלה בקנסאי, והשמינית ביפן כולה.
| |||
 | |||
| פוטומונטז' של קובה | |||
| מדינה |
 יפן | ||
|---|---|---|---|
| חבל | קנסאי | ||
| מחוז |
 היוגו | ||
| ראש העיר | Kizō Hisamoto | ||
| רשות מחוקקת |
מועצת העיר קובה  | ||
| בירת העיר |
צ'ואו-קו | ||
| תאריך ייסוד |
1 באפריל 1889 | ||
| על שם |
kanbe | ||
| שטח | 552.80 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 1,521,241 (1 ביולי 2021) | ||
| ‑ במטרופולין | 17,411,857 (2009) | ||
| ‑ צפיפות | 2,731 נפש לקמ"ר (1 ביולי 2021) | ||
| קואורדינטות | 34°41′00″N 135°12′00″E / 34.683333°N 135.2°E | ||
| אזור זמן | UTC +9 | ||
| www.city.kobe.lg.jp | |||
  | |||
היסטוריה עריכה
האזור מוזכר לראשונה בספר "ניהון שוקי", בו מתואר ייסוד מקדש השינטו איקוטה על ידי הקיסרית ג'ינגו בשנת 201 לספירה. לאורך מרבית ההיסטוריה שלה, העיר לא נשלטה על ידי ישות פוליטית אחת, אף לא בתקופת אדו, בה שלטה שוגונות טוקוגאווה ישירות על הנמל בעיר. היא הייתה אחת הערים הראשונות שנפתחו לסחר עם המערב בשנת 1868. העיר נוסדה בצורתה הנוכחית ב-1889, ושמה נגזר מהמונח "kanbe", כינוי למגני מקדש איקוטה שבעיר. היא צורפה כאחת מ-17 "הערים המיועדות" של יפן ב-1956.
בשנת 1923, תושבי נגסאקי רבים מצאו מפלט בקובה לאחר רעידת האדמה שאירעה בעירם. בשנת 1995 אירעה בעיר רעידת אדמה בעוצמה של 7.2 בסולם ריכטר, בה נהרגו כ-5500 אנשים; בעקבותיה נפגע מעמדה כאחת מערי הנמל הבולטות ביפן, אך היא נותרה הרביעית בחשיבותה מביניהן.
כלכלה עריכה
בעיר שוכנים משרדיהן הראשיים של חברות יפניות ידועות רבות (כגון תעשיות כבדות קווסאקי), וגם מספר חברות בינלאומיות קבעו בה את מקום מושבן של הנהלות סניפי יפן או אסיה שלהן (כגון נסטלה ופרוקטר אנד גמבל).
תחבורה עריכה
בין העיר לבין האי אוואג'י מחבר הגשר התלוי אקשי-קייקיו כחלק מן הכביש המהיר בין הונשו לשיקוקו. זהו הגשר התלוי הארוך בעולם נכון ל-2014.
תרבות עריכה
העיר ידועה בשל בשר בקר קובה שמוצאו בה והוא קרוי על שמה.
בעיר מצוי אחד מאתרי המעיינות החמים הידועים ביפן, ארימה אונסן.
יהדות העיר עריכה
בקובה הייתה קיימת קהילה יהודית קטנה שאורגנה בשנות ה-30 על ידי ניסים טאוויל שהגיע למקום בענייני מסחר והביא ספר תורה מירושלים[1]. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטו לקובה אלפי יהודים מליטא ובהם המורים והתלמידים של ישיבת מיר, שקיבלו ויזות מידי צ'יאונה סוגיהארה. עם פרוץ המלחמה בין יפן לארצות הברית עזבו כל הפליטים, רובם לשאנגחאי. כיום יש בעיר מספר מועט של יהודים, אותם משרת בית כנסת פעיל.
ערים תאומות עריכה
תמונות עריכה
-
גשר קובה
-
מלון מריקן פארק אוריינטל
-
הרבורלנד, אזור מסחרי
-
קובה במבט ממטוס
-
גשר אקשי-קייקיו
-
נמל קובה
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קובה (ביפנית)
קובה, ברשת החברתית פייסבוק
קובה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קובה, ברשת החברתית אינסטגרם
קובה, סרטונים בערוץ היוטיוב- אתר העיר קובה (באנגלית)
- יהודי קובה (באנגלית)
- קובה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
הערות שוליים עריכה
- ^ הציל שש מאות יהודים בחתימת ידו, מעריב, 5 בינואר 1970
| דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
.jpg) טוקיו  יוקוהמה | |||||||||
| 1 | טוקיו | טוקיו | 9,744,534 | 11 | הירושימה | הירושימה | 1,201,281 |  אוסקה  נגויה | |
| 2 | יוקוהמה | קנאגאווה | 3,778,318 | 12 | סנדאי | מיאגי | 1,097,196 | ||
| 3 | אוסקה | אוסקה | 2,754,742 | 13 | צ'יבה | צ'יבה | 975,210 | ||
| 4 | נגויה | אאיצ'י | 2,333,406 | 14 | קיטקיושו | פוקואוקה | 939,622 | ||
| 5 | סאפורו | הוקאידו | 1,975,065 | 15 | סאקאי | אוסקה | 826,447 | ||
| 6 | פוקואוקה | פוקואוקה | 1,613,361 | 16 | הממאצו | שיזואוקה | 791,155 | ||
| 7 | קווסאקי | קנאגאווה | 1,539,081 | 17 | ניאיגטה | ניאיגטה | 789,715 | ||
| 8 | קובה | היוגו | 1,527,022 | 18 | קוממוטו | קוממוטו | 738,744 | ||
| 9 | קיוטו | קיוטו | 1,464,890 | 19 | סגמיהארה | קנאגאווה | 725,302 | ||
| 10 | סאיטאמה | סאיטאמה | 1,324,591 | 20 | אוקיאמה | אוקיאמה | 725,108 | ||
