פתיחת התפריט הראשי

קוֹבֶּהיפנית: 神戸市) היא העיר החמישית בגודלה ביפן.[דרוש מקור] העיר נמצאת באי הונשו, בחבל קנסאי, דרום-מערבית לאוסקה. היא בירת מחוז היוגו. היא אחת מערי הנמל המרכזיות של יפן, יחד עם יוקוהמה, נגויה, אוסקה וטוקיו.

קוֹבֶּה
神戸市
Emblem of Kobe, Hyogo.svg
סמל קובה
Flag of Kobe.svg
דגל קובה
Port of Kobe02s4100.jpg
נמל קובה
מדינה יפןיפן  יפן
חבל קנסאי
מחוז היוגו (מחוז)היוגו (מחוז)  היוגו
ראש העיר Kizō Hisamoto
רשות מחוקקת Kobe City Council עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 552.80 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 1,532,153 (נכון ל־1 באוקטובר 2017)
 ‑ במטרופולין 17,411,857 (2009)
 ‑ צפיפות 2,768 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 34°41′00″N 135°12′00″E / 34.683333°N 135.2°E / 34.683333; 135.2
אזור זמן UTC +9
www.city.kobe.lg.jp
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קו הרקיע של קובה

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

האזור מוזכר לראשונה בספר "ניהון שוקי", בו מתואר ייסוד מקדש השינטו איקוטה על ידי הקיסר ג'ינגו בשנת 201 לספירה. לאורך מרבית ההיסטוריה שלה, העיר לא נשלטה על ידי ישות פוליטית אחת, אף לא בתקופת אדו, בה שלטה שוגונות טוקוגאווה ישירות על הנמל בעיר. היא הייתה אחת הערים הראשונות שנפתחו לסחר עם המערב בשנת 1868. העיר נוסדה בצורתה הנוכחית ב-1889, ושמה נגזר מהמונח "kanbe", כינוי למגני מקדש איקוטה שבעיר. היא צורפה כאחת מ-17 "הערים המיועדות" של יפן ב-1956.

בשנת 1923, תושבי נגסאקי רבים מצאו מפלט בקובה לאחר רעידת האדמה שאירעה בעירם. בשנת 1995 אירעה בעיר רעידת אדמה בעוצמה של 7.2 בסולם ריכטר, בה נהרגו כ-5500 אנשים; בעקבותיה נפגע מעמדה כאחת מערי הנמל הבולטות ביפן, אך היא נותרה הרביעית בחשיבותה מביניהן.

כלכלהעריכה

בעיר שוכנים משרדיהן הראשיים של חברות יפניות ידועות רבות (כגון תעשיות כבדות קווסאקי), וגם מספר חברות בינלאומיות קבעו בה את מקום מושבן של הנהלות סניפי יפן או אסיה שלהן (כגון נסטלה ופרוקטר אנד גמבל).

תחבורהעריכה

בין העיר לבין האי אוואג'י מחבר הגשר התלוי אקשי-קייקיו כחלק מן הכביש המהיר בין הונשו לשיקוקו. זהו הגשר התלוי הארוך בעולם נכון ל-2014.

תרבותעריכה

העיר ידועה בשל בשר בקר קובה שמוצאו בה והוא קרוי על שמה.

בעיר מצוי אחד מאתרי המעיינות החמים הידועים ביפן, ארימה אונסן.

יהדות העירעריכה

בקובה הייתה קיימת קהילה יהודית קטנה שאורגנה בשנות ה-30 על ידי ניסים טאוויל שהגיע למקום בענייני מסחר והביא ספר תורה מירושלים[1]. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטו לקובה אלפי יהודים מליטא ובהם המורים והתלמידים של ישיבת מיר, שקיבלו ויזות מידי צ'יאונה סוגיהארה. עם פרוץ המלחמה בין יפן לארצות הברית עזבו כל הפליטים, רובם לשנחאי. כיום יש בעיר מספר מועט של יהודים, אותם משרת בית כנסת פעיל.

ערים תאומותעריכה

תמונותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קובה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא יפן. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.