פתיחת התפריט הראשי
עובדי קולנוע עדן על רקע הבניין, 1932 יושב רביעי מימין (בעניבה) יעקב בנאור קלטר, מייסד הקולנוע. עומד שני מימין שמואל קלטר, מפעיל התרגום.
קולנוע עדן - 3.jpg
קולנוע עדן - 1.jpg
קולנוע עדן - 2.jpg

קולנוע עדן היה בית ראינוע ולאחר מכן בית קולנוע במרכז העיר ירושלים שפעל בשנים 19281990. מבנה הקולנוע עמד נטוש עד הריסתו בחודש יולי 2015.

היסטוריהעריכה

באמצע שנות ה-20 של המאה העשרים הוקם בגן העיר שליד עיריית ירושלים ראינוע קיצי פתוח בשם "עדן",[1] שהיה משני הראינועים הראשונים בעיר (לאחר ראינוע ציון). בחודש יולי 1928 איבדו בעלי הראינוע את רישיון ההפעלה בשטח שהיה שייך לעירייה והעבירו את פעילותם למגרש בבעלותו של אלברט פלויד, בנו של רולה פלויד, סמוך לפינת הרחובות המלך ג'ורג' ואגריפס.[2] "גן ראינוע" הקיצי בבעלות פלויד, ובניהולו של יעקב קלטר בן-אור, הופעל החל מאוגוסט 1928[3] ובמשך חודשי הקיץ בשנתיים שלאחר מכן. עם הקמתו ב-1928 בישרה הנהלת הקולנוע על נכונותה למסור את המקום בחינם לאספות ולהרצאות "בתנאי שהכניסה תהיה חופשית". כמו כן הודיעה על הקצאת כרטיסי חינם למובטלים.[4]

בחודש אפריל 1931 נחנך במגרשו של פלויד "תיאטרון עדן המחודש",[5] והראינוע היה לקולנוע. האולם הגדול, בתכנונו של האדריכל נתן ברין, נבנה מבטון מצופה טיח גס ("שפריץ") בצבע אפור עם תקרת בטון במִפתח גדול. מבנה זה היה משוכלל יחסית בתקופה שבה רוב בתי הקולנוע בירושלים היו מחופים גגות עשויים פח.[2][6] בעשורים הראשונים לפעילותו התקיימו בו, כנהוג בבתי הקולנוע באותם תקופה, גם אספות פוליטיות והרצאות שונות.

בשנת 1935–1936 הועבר ניהול הקולנוע לידי משה ואלישבע שפירא, תחילה במסגרת הסכמים שנתיים בינם לבין הבעלים אלברט פלויד ובשותפות עמו, והחל משנת 1942 – במסגרת חוזה חכירה למשך 50 שנה. משפחת שפירא ניהלה הן את קולנוע "עדן" והן את "בית פלויד", שבו נמצאו משרדי הקולנוע, במשך 35 השנים הבאות.

בשנות ה-30 הוקרנו במקום סרטים באנגלית, צרפתית וגרמנית. מראשית שנות ה-40 ואילך הוקרנו סרטים של חברת מטרו גולדווין מאייר. הקרנת הבכורה של המפורסם בהם – "חלף עם הרוח" – נערכה בנובמבר 1941 כאירוע גאלה חגיגי. משה שפירא, בוגר הגימנסיה "הרצליה" (1918), העניק לסרטים את שמותיהם העבריים שבלטו במקוריותיהם (כגון "אשת לפידות" ל-Annie Get Your Gun, "תורה חכמה וקמח אין" ל-She Went to the Races בכיכובה של אווה גרדנר ו"רומא עיר פרזות" ל-Roma città aperta).

בשנת 1977 העבירה אלישבע שפירא, שנתאלמנה בשנת 1966, את הזכויות לתקופת החכירה הנותרת לקבלנים הירושלמים האחים אלה, והקולנוע עבר לניהולם.

לקראת סוף שנות ה-80 של המאה ה-20, עם פריחת הקניונים בישראל ופתיחת בתי הקולנוע בתוכם, ירדה קרנם של בתי הקולנוע הוותיקים במרכז ירושלים. גרמו לכך גם הקרנות סרטים באמצעות מכשירי הוידאו הביתיים. מצבו הפיזי ורמתם הירודה של הסרטים שהוצגו בקולנוע "עדן" תרמו אף הם להידרדרותו. בתקופה זו נוספה בו בימי חול, לצד ההצגה היומית ושתי הצגות הערב, גם הצגת בוקר שבה הוקרנו סרטים כחולים. בשנות פעילותו האחרונות תואר אולם הקולנוע כמין "סינמה פרדיסו" מקומי: "הכיסאות מעט חורקים, הרצפה דביקה. בבית הקולנוע הזה התנגנו שירים הודיים ויריות של סרטי פעולה רעמו, ובסוף ימיו גם הוקרנו בו סרטים תאומי התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, אליהם התגנבו בני תשחורת ולבושי שחורים מן העדה החרדית".[2]

קולנוע "עדן" נסגר בשנת 1990 ומאז שוכן במקום חניון למכוניות. בשנת 2015 אושרה סופית תוכנית לבניית מגדל עדן, בתכנון האדריכל דניאל ליבסקינד, על חורבות בית הקולנוע.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כרטיס כניסה לראינוע מיום 25.9.1925
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 דוד קרויאנקר, המשולש הירושלמי: ביוגרפיה אורבנית, כתר ספרים, 2011, עמ' 141
  3. ^ דבר, 27.7.1928, עמ' 3
  4. ^ דואר היום, 27.7.1928, עמ' 4
  5. ^ דואר היום, 24.4.1931, עמ' 7
  6. ^ בירושלים קשה לקבל רישיון לבניית בניין, שאינו מצופה אבן