קוסטובר
קוסטובר (ביוונית: Κοστόβαρος;[1] מת בשנת 27/28 לפנה"ס), היה מושל אדום ועזה בזמן מלכותו של הורדוס.
קוסטובר (עיוות לטיני של השם האדומי "קוסגבר" בעל התחילית התאופורית קוס) היה יהודי ממוצא אדומי. מוצאו היה ממשפחת אצולה בעלת עושר השפעה גדולה באדום ואבותיו היו כוהני הדת האלילית האדומית שאולצו להתגייר עם כיבושה של אדום על ידי החשמונאים בזמן שלטונו של יוחנן הורקנוס הראשון.
קוסטובר היה מתומכיו של הורדוס; כשזה פלש לממלכת יהודה בשנת 37 לפנה"ס בעזרת הצבא הרומאי והצליח לכבוש את הממלכה מידיו של המלך החשמונאי האחרון מתתיהו אנטיגונוס השני, קוסטובר היה מפקד בצבאו של הורדוס והשתתף בכיבוש ירושלים, לאחר מכן הוא הופקד על ביעור תומכי החשמונאים, וכאשר הצבא הכובש טבח בתושבי העיר המקורבים לחשמונאים הגן קוסטובר על בני בבא, שלהם הייתה משפחתו מקורבת.
לאחר ביסוס שלטונו, מינה הורדוס את קוסטובר למושל אדום ועזה (37 לפנה"ס[2]), וכדי לחזק את קשריו אליו הוא חיתן אותו עם אחותו שלומית בשנת 34 לפנה"ס[2]. אולם למרות נישואיו לשלומית לא היה קוסטובר נאמן לגיסו הורדוס, וחיפש את תמיכתה של קלאופטרה השביעית מלכת מצרים – שהייתה מאהבתו של מרקוס אנטוניוס שליט המזרח מטעם רומא – בתוכניתו להפוך את אדום לממלכה ברשותו שתהיה כפופה למצרים. לפי יוסף בן מתתיהו, מניעיו היו, בנוסף לתאוות השלטון, רצון להפריד את האדומים מהיהודים ולחדש את ימיה של הדת האלילית העתיקה באדום שנכחדה עם כיבוש המחוז על ידי החשמונאים.
ניסיונה של קלאופטרה להוציא לפועל את תוכניתו של קוסטובר על ידי שכנועו של אנטוניוס לא צלח וקוסטובר עצמו חדל מחתירתו תחת שלטון הורדוס לאחר מותם של קלאופטרה ואנטוניוס במצרים בשנת 30 לפנה"ס. אולם שלומית רבה עם קוסטובר והתגרשה ממנו, חזרה לחצרו של אחיה הורדוס והתלוננה בפניו על כך שקוסטובר הוא חלק מקנוניה שמטרתה להסית את העם ולהמרידו כנגד שלטונו ושהוא נתן מקלט לאויביו. כתוצאה מכך, הוציא הורדוס להורג את קוסטובר בשנת 27/28 לפנה"ס.