ויקיפדיה

קוסמופוליטן

מגזין נשים אמריקאי רב-לאומי
פירוש נוסף ערך זה עוסק במגזין נשים בינלאומי. אם התכוונתם לקוקטייל, ראו קוסמופוליטן (קוקטייל).

"קוסמופוליטן" (באנגלית: Cosmopolitan, נהגה "קוזמופוליטן"'; נקרא בעבר The Cosmopolitan) הוא מגזין נשים אמריקאי רב-לאומי. המגזין נוסד בשנת 1886 בארצות הברית כמגזין משפחתי, שונה בהמשך למגזין ספרותי, והפך למגזין נשים בסוף שנות ה-60.

קוסמופוליטן
Cosmopolitan
השחקנית רייצ'ל בילסון על השער
השחקנית רייצ'ל בילסון על השער
סוג ירחון
סוגה עיתונות נשים עריכת הנתון בוויקינתונים
מו"ל סוכנות הידיעות הרסט עריכת הנתון בוויקינתונים
עורך ראשי ג'סיקה פלס עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריכי הופעה 1886–הווה (כ־138 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה אנגלית
33 שפות נוספות, כולל עברית (עד 2013)
מערכת ישראל: רחוב שפע טל 8 ת"א (עד 2013)
תפוצה ישראל: 48,500 עותקים (2007)[1].
מדינה רב-לאומי; במקור: ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
ISSN 0010-9541
cosmopolitan.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גיליון מרץ 1884 של "קוסמופוליטן"

המגזין, המכונה בקיצור גם "קוסמו" (Cosmo), כולל מאמרים על אודות זוגיות וסקס, בריאות, קריירה, שיפור עצמי, סלבריטאים, וכן אופנה ויופי[2]. ההוצאה לאור של המגזין היא "Hearst Magazines" האמריקאית, והוא מופץ ב-61 מהדורות בינלאומיות, ומודפס ב-34 שפות שונות ביותר מ-100 מדינות, ובעבר גם בישראל (בשנים 2005–2013)[3].

היסטוריה עריכה

השנים הראשונות עריכה

קוסמופוליטן החל במקור כמגזין משפחתי, ופורסם לראשונה בעיר ניו יורק במרץ 1886 על ידי הוצאת "שליכט אנד פילד". פול שליכט כתב לקוראי הגיליון הראשון שלו בתוך הכריכה הקדמית שהפרסום הוא "מגזין משפחה מהשורה הראשונה", והוסיף: "יש מדור המוקדש אך ורק לדאגותיהן של נשים, עם מאמרים על אופנה, על משק בית. קישוט, על בישול, טיפול וניהול ילדים וכו'. בנוסף יש מדור לבני המשפחה הצעירים". תפוצת קוסמופוליטן הגיעה ל-25,000 באותה שנה, אך בנובמבר 1888, הוצאת "שליכט אנד פילד" פשטה את הרגל. הבעלות נרכשה על ידי ג'ון בריסבן ווקר ב-1889. באותה שנה, הוא שיגר את אליזבת' ביזלנד למירוץ מסביב לעולם נגד נלי בליי כדי למשוך תשומת לב למגזין.

בבעלותו של ג'ון בריסבן ווקר המגזין הוסיף איורים צבעוניים, סדרות סיפורים וביקורות ספרים. הוא הפך לירחון מוביל לספרות, בהשתתפות סופרים דוגמת אנני בסנט, אמברוז בירס, וילה קאת'ר, תיאודור דרייזר, רודיארד קיפלינג, ג'ק לונדון, אדית וורטון וה.ג. וולס. תפוצת המגזין טיפסה לכ-100,000 עותקים לגיליון עד 1892.

בבעלות ויליאם רנדולף הרסט עריכה

ב-1905, ויליאם רנדולף הרסט רכש את המגזין תמורת 400,000 דולר (שווה ערך ל-12,064,000 דולר ב-2021) והביא את העיתונאי צ'ארלס אדוארד ראסל, שכתב שורה של כתבות תחקיר פופולריות. תחת בעלותו של הרסט המגזין המשיך להגדיל את תפוצתו עד לכ-1,700,000 עותקים לגיליון בשנות ה-30 של המאה ה-20. תוך שימת דגש על סיפורת בשנות ה-40 של המאה ה-20, הוא קיבל את כותרת המשנה "מגזין ארבעת הספרים" מכיוון שבמדור הראשון היו רומן אחד, שישה או שמונה סיפורים קצרים, שני סדרות, שישה עד שמונה מאמרים ושמונה או תשעה מאפיינים מיוחדים, בעוד ששלושת החלקים האחרים כללו שני רומנים. ותקציר של ספרי עיון עדכניים. במהלך מלחמת העולם השנייה, המכירות הגיעו לשיא של 2,000,000.

המגזין החל להפחית את התוכן שכלל ספרות במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20. התפוצה ירדה לקצת יותר ממיליון עותקים לגיליון עד 1955, תקופה שבה מגזינים סבלו מעלייתם של מגזיני ספרות זולה ומהטלוויזיה. תור הזהב של המגזינים הגיע לסיומו כשוק המוני, פרסומים בעלי תוכן כללי פינו את מקומם למגזינים בעלי עניין מיוחד המכוונים לקהלים מיוחדים.

תקופת הלן גרלי בראון עריכה

התפוצה של "קוסמופוליטן" המשיכה לרדת במשך עשור נוסף עד שהלן גרלי בראון הפכה לעורכת הראשית ב-1965, ושינתה באופן קיצוני את המגזין. בראון המציאה אותו מחדש כמגזין לנשים מודרניות בעלות קריירה, והפכה את המגזין למגזין יוקרתי, שנוי במחלוקת ומצליח. כעורכת במשך 32 שנים, בילתה בראון את הזמן הזה בשימוש במגזין כאמצעי פרסום כדי למחוק סטיגמה סביב נשים רווקות שלא רק מקיימות יחסי מין, אלא גם נהנות ממנו. היא הייתה ידועה כ"פמיניסטית אדוקה", והותקפה לעיתים קרובות על ידי מבקרים בשל השקפותיה המתקדמות על נשים ומין[4]. היא האמינה שמותר לנשים ליהנות ממין ללא בושה בכל המקרים. היא נפטרה בשנת 2012 בגיל 90. החזון שלה עדיין ניכר בעיצוב הנוכחי של מגזין קוסמופוליטן. המגזין אימץ בסופו של דבר פורמט שער המורכב מדוגמנית צעירה בדרך כלל (אחר כך לרוב שחקנית, זמרת או סלבריטאית בולטת אחרת), בדרך כלל בשמלה נמוכה, ביקיני או תלבושת חושפנית אחרת[5].

המגזין בידל את עצמו בכך שדן בכנות במיניות מנקודת המבט שנשים יכולות וצריכות ליהנות ממין ללא אשמה. הגיליון הראשון בעריכתה של הלן גרלי בראון, יולי 1965, הציג מאמר על הגלולה למניעת הריון, שיצאה לשוק בדיוק חמש שנים קודם לכן. זה לא היה הפרסום הראשון של בראון שעוסק בנשים משוחררות מינית. ספר העצות שלה משנת 1962, "סקס והנערה הרווקה", היה רב מכר. דואר מעריצים שהתחנן לעצתו של בראון בנושאים רבים הנוגעים להתנהגות נשים, מפגשים מיניים, בריאות ויופי הציפו אותה לאחר שהספר יצא לאור. בראון שלחה את המסר שאישה צריכה שגברים ישלימו את חייה, ולא להשתלט עליהם. ליהנות ממין ללא בושה היה גם מסר שהיא שילבה בשני הפרסומים[5].

בשנותיו הראשונות של בראון כעורכת, המגזין ספג ביקורת קשה. בשנת 1968 במחאת "מיס אמריקה הפמיניסטית", המפגינות השליכו באופן סמלי מספר מוצרים נשיים ל"פח האשפה של חופש". אלה כללו עותקים של המגזינים "קוסמופוליטן" ו"פלייבוי".

באפריל 1972 פרסם המגזין תמונה בעירום חלקי של השחקן ברט ריינולדס, דבר העורר מחלוקת גדולה ומשך תשומת לב רבה[6].

במרץ 1973 הושקה מהדורה ספרדית של "קוסמופוליטן" באמריקה הלטינית. בהמשך הושקו כ-40 מהדורות שונות של המגזין ברחבי העולם.

באפריל 1978 פורסמה מהדורה יחידה של "Cosmopolitan Man", כניסיון ליצור גרסה הפונה לגברים. בשער שלו הופיעו ג'ק ניקולסון ואורור קלמנט. המגזין פורסם פעמיים ב-1989 כמוסף לקוסמפוליטן.

בשנות ה-2000 עריכה

בתחילת שנות ה-2000 ה"קוסמופוליטן" הגיע לתפוצה שיא עולמית של 8.2 מיליון עותקים עם 40 מהדורות מקומיות ברחבי העולם[7]. אולם עם עליית האינטרנט והרשתות החברתיות חלה ירידה מהירה בתפוצתו. בנוסף ירדה הכנסתו מפרסום[8]. המגזין השיק גרסה דיגיטלית עם "חומת תשלום", שהגיעה בתחילת 2012 לכ-100 אלף מנויים[9]. בכדי להתמודד עם הקשיים ביקש לפתח תדמית צעירה ועכשווית ועל שער המגזין כיכבו כוכבות פופ וידועניות רבות, דוגמת הראפרית ניקי מינאז[10], הזמרות קייטי פרי וליידי גאגא[11][12].

בדצמבר 2013 הכריזה העורכת הראשית ג'ואנה קולס, בעקבות הביקורת שהוטחה בו, כי המגזין "עשה למען הפמיניזם את מה שאף איש שמאל אקדמי לא עשה עד היום"[13].

בשנת 2015 השיקה "קוסמופוליטן" בושם תחת שם המותג שלה[14].

בפברואר 2018 כיכבה לראשונה טרנסג'נדרית על שער גיליון, השחקנית לברן קוקס, הידועה בעיקר בשל הופעתה בתור סופיה ברסו בסדרה המצליחה "כתום זה השחור החדש" של נטפליקס, ובשל פעילותה למען זכויות ונראות הקהילה הטרנסג'נדרית[15].

ביקורת עריכה

במשך שנים, מגזינים המיועדים לילדות ולנשים תויגו כאמצעים שנועדו לשווק נשיות, לכן גררו לא מעט ביקורות[16].

כך נטען למשל כי קוסמופוליטן, על שלל גרסאותיו המקומיות, יוצר עולם פנטזיה המתמקד במין ומקשר אותו לדימוי של כוח. הקוראות מתאימות עצמן לעולם שיוצר המגזין באמצעות בתי הקפה אותם הן פוקדות, הבגדים שהן לובשות, והדרך בה הן רוקדות. בפנטזיות אלה, נשים מסתמכות על יכולות פיתוי ותמרון חברתי במקום על אינטליגנציה, על מנת להתנהל בעולם[17].

בנוסף, עלו טענות כי הסיפורים הבדיוניים שמתפרסמים במגזין מנציחים סטריאוטיפים מגדריים מסורתיים. בסיפורים אלה מתוארות נשים אמריקניות לבנות, צעירות, רווקות ואטרקטיביות. הן גרות בעיר, משכילות ובעלות קריירה. רובן לא מסוגלות לפתור בעיות בכוחות עצמן, ותחומי העיסוק שלהן הוקצו באופן שתואם לתפקידי המגדר הסטריאוטיפיים בהצגתן כמזכירות, כאחיות או כפקידות קבלה[18].

קיימות גם טענות על כך שהמגזין משרת נורמות מגדריות סוציוביולוגיות, תוך הדגשתה של אטרקטיביות נשית בהקשר של פוריות. יתרה מזו, נטען כי התוכן במגזין מציג התנהגות שלילית מוקצנת של גברים כנטייה סוציוביולוגית, ומציע לנשים לסלוח להם, ולגלות סבלנות בנוגע להתנהגותם. תוכן זה מבטיח שהקהל תופס נורמות והבדלים מגדריים כטבעיים ובלתי נמנעים[19].

בישראל עריכה

הגרסה הישראלית של קוסמופוליטן הוקמה בספטמבר 2003, על ידי חברת "SBC מגזינים"[20]. העורכת הראשונה של הגרסה הישראלית הייתה לאה קנטור-מטרסו. 70% מהתוכן היה תורגם של המגזין האמריקאי ו-30% היו תוכן מקורי ישראלי[21]. לאחר פחות משנתיים מכר המגזין בישראל כ-45,000 עותקים לגיליון (רובם למנויים) וקבוצת "מעריב החזקות" הציעה לרכוש את הזיכיון של המגזין בישראל תמורת 1.6 מיליון דולר, אולם העסקה לא יצאה לפועל[22]. במשך תקופה מסוימת הופיעה גם גרסה מקוונת שלו. על פי סקר TGI, רוב הקוראות היו נשים צעירות (17–35), חילוניות וממעמד בינוני-גבוה. על פי הסקר, מספר הקוראים נכון לשנת 2005 עמד על 66,000[1].

במרץ 2006, הושק בישראל מגזין נוסף תחת המותג "קוסמופוליטן", "קוסמופוליטן ברייד" - מגזין לכלות[23].

לאחר שחברת "SBC מגזינים" פשטה את הרגל[24], הושק המגזין מחדש באוגוסט 2009 על ידי חברת "הירסט מגזינס אינטרנשיונל" יחד עם קבוצת מרקעי תקשורת שבבעלות אלי עזור[25]. בתחילת שנת 2013 הסתיים הזיכיון לשיווק המגזין בארץ, והופסקה הוצאת המגזין.

ספרים בהוצאת המגזין עריכה

  • Cosmo's Guide to Red Hot Sex (2008) (ISBN 158816649X)
  • Cosmo's Aqua Kama Sutra: 25 Sex Positions for the Tub, Shower, Pool, and More (2006) (ISBN 158816571X)
  • Cosmo Confessions: Hundreds of Absolutely Shameful, Scandalous, and Sexy Real-Life Tales! (2006) (ISBN 1588164675)
  • Cosmo's Naughty Notes: 100 Sexy Stickies to Tease, Tantalize, and Turn On Your Man (2006) (ISBN 158816599X)
  • Cosmo's Steamy Sex Games: All Sorts of Naughty Ways to Have Fun with Your Lover (2006) (ISBN 1588166406)
  • The Cosmo Kama Sutra: 77 Mind-Blowing Sex Positions (2004) (ISBN 1588164233)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא קוסמופוליטן בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 קבוצת המגזינים SBC הגיעה ל-150 אלף מנויים, באתר גלובס, 31 באוקטובר 2007
  2. ^ קוסמופוליטן - אתר המהדורה האמריקאית
  3. ^ שגיא גרין, היום יוצאת לאור המהדורה המקומית של "קוסמופוליטן" - המנסה להתאים את מגזין הנשים הנפוץ בעולם לאשה הישראלית, באתר TheMarker‏, 26 באוגוסט 2003
  4. ^ כתבתה של מאיה בואנוס, תחקיר: אבקילש קולץ' ויעל לניר, עריכה: נועה בורשטיין חדד, על מדף עיתוני הנשים - סדרת כתבות מיוחדת, באתר פוליטיקלי קוראת, ‏ינואר 25, 2021
  5. ^ 1 2 איתמר זהר, מתה הלן גרלי בראון, העורכת הוותיקה של "קוסמופוליטן", באתר הארץ, 14 באוגוסט 2012
  6. ^   אורי קליין, ברט ריינולדס, הכוכב שמרד בהוליווד ולא אהב את הסרטים שלו עצמו, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2018
  7. ^ דייוויד קאר, רגשות ללא גבולות, באתר הארץ, 7 ביוני 2002
  8. ^   אופיר חובב, בלי כרומו ועם תחרות מהרשתות החברתיות: לאן הולכת עיתונות הנשים?, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2021
  9. ^ אדוורטייזינג אייג', ‏מגזין "קוסמופוליטן" הגיע ל-100 אלף מנויים דיגיטליים, באתר גלובס, 8 במרץ 2012
  10. ^ לורה מ' הולסון, הניו יורק טיימס, הראפרית ניקי מינאז' כובשת גם את עולם האופנה, באתר הארץ, 16 בינואר 2012
  11. ^ אליחי וידל, כך הפכה קייטי פרי למלכת הפופ, באתר הארץ, 15 ביולי 2014
  12. ^ עכבר העיר, ליידי גאגא שוברת שיאי מכירות של מגזינים בכיכובה, באתר הארץ, 4 בינואר 2011
  13. ^ Allie Jones, Is Cosmopolitan 'Deeply Feminist'?, ‏2 בדצמבר 2013
  14. ^ אדוורטייזינג אייג', ‏לא רק מגזין: "קוסמופוליטן" משיק בושם תחת שם המותג, באתר גלובס, 9 בספטמבר 2015
  15. ^   שירה פור, היסטוריה: טרנסג'נדרית תככב על שער "קוסמופוליטן", באתר הארץ, 22 בינואר 2018
  16. ^ Angela McRobbie, Back to Reality?: Social Experience and Cultural Studies, Manchester University Press, 1997. (באנגלית)
  17. ^ David Machin, Joanna Thornborrow, Branding and Discourse: The Case of Cosmopolitan, Discourse & Society 14, עמ' 453-471
  18. ^ Kate Peirce, Women's Magazine Fiction: A Content Analysis of the Roles, Attributes, and Occupations of Main Characters, Sex Roles 37, 1997-10-01, עמ' 581–593 doi: 10.1023/A:1025663103892
  19. ^ Amy Adele Hasinoff, It's Sociobiology, Hon!: Genetic gender determinism in Cosmopolitan magazine, Feminist Media Studies 9, 2009-9, עמ' 267–283 doi: 10.1080/14680770903068233
  20. ^ ורד שרון-ריבלין, ‏המגזין קוסמופוליטן מגיע לארץ: ייצא לאור במהדורה עברית, באתר גלובס, 18 ביוני 2003
    ענת באלינט, חברת אס-בי-סי תוציא גרסה ישראלית למגזין הנשים האמריקאי "קוסמופוליטן", באתר TheMarker‏, 17 ביולי 2003
  21. ^ שגיא גרין, איך תשגעי אותו כדי שהוא ירוץ אחרייך, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2003
  22. ^ שלומי גולובינסקי ורוני קורן, מעריב במו"מ על רכישת הזיכיון של מגזין קוסמופוליטן בישראל ב-1.6 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 5 ביולי 2005
    רוני קורן-דינר, אחות קטנה, באתר TheMarker‏, 6 ביולי 2005
  23. ^ שירות גלובס, ‏SBC משיקה את "קוסמופוליטן ברייד" - מגזין חדש לכלות, באתר גלובס, 6 במרץ 2006
  24. ^ הילה רז ואופיר בר-זהר, בית המשפט הוציא צו הקפאת הליכים ל-SBC - בגלל חובות של 53 מיליון שקל, באתר הארץ, 19 בפברואר 2009
  25. ^ אופיר בר-זהר, אלי עזור במגעים מתקדמים להפצת "קוסמופוליטן" בישראל, באתר הארץ, 7 במאי 2009
    יעל גאוני, ‏לא רק אינטרנט: אלי עזור יוציא לאור את "קוסמופוליטן ישראל", באתר גלובס, 3 באוגוסט 2009
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קוסמופוליטן&oldid=37917812"