פתיחת התפריט הראשי

קזבק (אוניית מעפילים)

אוניית מעפילים
(הופנה מהדף קזבק (העפלה))
קזבק ומעפילים על סיפונה
שלושה עמודים מדרכון משפחתי ובו חותמות המתארות את מסלול הגעת מעפילים מהקזבק מרומניה לארץ ישראל: בתמונה העליונה תמונת ויזה מטעם ממשלת המנדט הבריטי המקציבה כשלושה שבועות להגעה מטורקיה לארץ ישראל. בצידה השני של התמונה אישור מעבר מטעם המנדט בסוריה בזמן המסע; בתמונה האמצעית אישור מעבר בסוריה-לבנון מטעם ממשלת צרפת; בתמונה התחתונה אישור שהייה קבועה בארץ ישראל מטעם ממשלת המנדט שניתן בנמל חיפה.

קַזְבֵּק הייתה אוניית מעפילים שנשאה על סיפונה כ-750 מעפילים מקונסטנצה, רומניה לאיסטנבול, טורקיה בחודש יולי 1944.

תוכן עניינים

תולדותיהעריכה

הקזבק הייתה ספינת מטען טורקית שבגלגולה הקודם נשאה בעיקר מלח. היא הוסבה לנשיאת המעפילים על ידי כך שהותקנו בה דרגשי שינה, נתווסף לה סיפון ששימש למטען האישי ומעטה המתכת שכיסה את גוף האוניה הוסר, כהגנה מפני מוקשים מגנטיים.

הקזבק הייתה אחת מהאוניות שחצו את הים השחור בדרכן לטורקיה בעקבות החלטה סודית של ממשלת בריטניה, עליה נודע לאנשי המוסד לעלייה ב', כי הכניסה לארץ ישראל תאושר לכל יהודי אשר יגיע לטורקיה. הסכמה נדרשה גם מהצד הרומני, בו שלטה באותה העת ממשלתו הפשיסטית של המרשל יון אנטונסקו. בחודש מאי 1944, במסגרת גילוי עצמאות לאומית ולקראת סוף המלחמה, אישרה הממשלה הרומנית לסוכנות היהודית להקים משרד הגירה והצהירה כי מדיניות זו לא נועדה לסייע ליהדות רומניה בלבד, אלא גם ליהודים ממרכז אירופה ומדרומה. הקמת המשרד אושרה סופית בידי אנטונסקו עצמו ב-9 ביוני ובמכתב הסיכום של הפגישה נקבו בשמה של הספינה קזבק, יחד עם שלוש ספינות נוספות, ככאלו שיורשו להפליג תחת דגל זר מרומניה, ואשר יישאו על סיפונן "יתומים מטרנסניסטריה, פליטים יהודים ממדינות אחרות שאינם יכולים להישאר עוד ברומניה, ופליטים אחרים".[1] בעליית המעפילים לאוניות טיפלה סוכנות ההגירה, שנוהלה בידי שני יוונים ופעל בה נציג ההסתדרות הציונית. למרות ההגדרה רחבת הלב של אנטונסקו, העלייה לספינות שחצו את הים השחור, וקזבק בכללן, עלתה ממון רב. אהרן הטסגי, עיתונאי יהודי הונגרי שהיה ממעפילי קזבק ואשר סיפר את קורות אחרית יהדות הונגריה בספר קזבק בשנת 1945, מסר כי עלות הנסיעה הרשמית הייתה 100,000 לאי, אולם תשלומי שוחד שונים, שנדרשה הסוכנות לשלם על מנת לקיים את ההפלגות, העלו את המחיר לכשני מיליון לאי לכרטיס.[2] סכום זה היה שווה באותם הימים כ-415 דולר אמריקאי, שערכם במונחי שנת 2005 נע בין כ- 4,000 ל-23,000 דולר, לפי מדדים שונים.[3] בנוסף לעלות ההפלגה נדרשו הנוסעים היהודים לשלם מס של 40,000 לאי לנפש. יחד עם זאת, נוסעים אמידים רבים שילמו סכומים גבוהים פי כמה על מנת להבטיח את מקומותיהם. לעיתים הועדפו בסדר העלייה לספינות, שקבע למי לא ישאר מקום על אף ששילם את מחיר הנסיעה, מי שממונם היה בידם.

ההפלגהעריכה

הספינה יצאה לדרך ביום 6 ביולי, הגיעה לטורקיה ביום 8 ביולי 1944, והמעפילים שעל סיפונה המשיכו לארץ ישראל בדרך היבשה. על אף שהספינה נועדה לשאת כ-300 נוסעים בלבד, היא נשאה כ-750 איש, כשליש מהם ילדים.[4] בזמן העלייה לספינה בנמל המוצא, לאחר שהועלו כ-500 נוסעים, הפסיקו שלטונות הנמל את העלייה לסיפון בטענה כי הספינה אינה יכולה לשאת נוסעים נוספים. העודף בנוסעים נוצר, בין השאר, מרשימות נוסעים כפולות - אלו של סוכנות הנסיעות ואלו של הסוכנות הציונית. השלכת מטען למים והתערבות של גורמים בהסתדרות הציונית הביאו לביטול הגזרה והמשך העלייה לספינה.[5]

במהלך ההפלגה הבחינו נוסעים אחדים כי הספינה מתקרבת לנמל בורגס, בולגריה. קבוצה מביניהם השתלטה על צוות הספינה והקברניט הציג בפניהם פקודה גרמנית המורה על השטת הספינה לנמל. לאחר משא ומתן קצר שולם לרב החובל שוחד על מנת שישיט את הספינה ליעדה המקורי. במהלך ההפלגה נפטר נוסע אחד ונולד תינוק אחד, ואילו שלושה - נטרפה עליהם דעתם.[6]

בין המעפילים על סיפונה של הקזבק נמנו חבר הכנסת לעתיד צבי צימרמן, הרב וההיסטוריון משה כרמלי-וינברגר והשופטת המחוזית רות אליעז-שטרנברג.

לקריאה נוספתעריכה

  • אהרן ‬הטסגי, קזבק: תעודת זמננו (מהונגרית: ד' גלעדי), תל אביב: עם עובד, תש"ה-1945.
  • אריה ל. אבנרי, ‫מ"ולוס" עד "טאורוס": עשור ראשון להעפלה בדרכי הים: 1934 – 1944, ‫יד טבנקין, המכון לחקר כוח המגן, אפעל, תשמ"ה-1985.
  • דוד ליור, עיר המתים: השמדת היהודים באזור זגלמביה, תרגם מכתב היד א.ש. שטיין, תל אביב: הוצאת נ. טברסקי, תש"ו.

  • Doreen Rappaport, In the Promised Land: Lives of Jewish Americans, 2005.
  • Ion C. Butnaru, Waiting for Jerusalem: Surviving the Holocaust in Romania, Westport, CN: Greenwood Press, 1993.
  • Malcolm J. Proudfoot, European Refugees: 1932–52, Faber and Faber, London, 1957 (?).

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ st Ion C. Butnaru, Waiting for Jerusalem: Surviving the Holocaust in Romania, Westport, CN: Greenwood Press, 1993, pp. 83 –84.
  2. ^ אהרן הטסגי, קזבק, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1945, עמ' 108.
  3. ^ שער החליפין של הלאו הרומני בדצמבר 1944 היה 4830 לאי לדולר [1] אשר ערכו בשנת 2005 חושב לפי המחשבונים באתר www.measuringworth.com.
  4. ^ סילברסטון מציין כי על סיפון האוניה היו 725 איש. באנדרטה לזכר ההעפלה בגן לונדון בטיילת של תל אביב, וכן באתר עמותת חיל הים מצוין כי בספינה היו 735 מעפילים. רפפורט מציינת (עמ' 20) כי מספר הנוסעים היה 758, מתוכם 256 ילדים. Proudfoot גם הוא נוקב במספר 758 (עמ' 70) ואילו הטסגי מציין כי על סיפון האוניה היו 780 איש.
  5. ^ הטסגי, עמ' 118 - 123.
  6. ^ הטסגי. עמ' 174.