קיבעון

בפסיכולוגיה, קיבעון (בלועזית: פִיקְסַצְיָה) הוא מצב בו אדם הופך אובססיבי כלפי אדם או חפץ.

לפי זיגמונד פרויד, עשוי אדם לפתח קיבעון פסיכולוגי עקב פתרון לא הולם של הקונפליקט המרכזי במהלך אחד משלבי המודל הפסיכוסקסואלי, כגון חוסר סיפוק או סיפוק יתר על המידה של הצרכים הדומיננטיים בשלב זה; בעקבות זאת, בזמן מאוחר יותר במשך חייו הבוגרים, תשקף האישיות של האדם שלב מסוים משלבים אלה. לדוגמה, אדם שצרכיו לא סופקו באופן מותאם בשלב האוראלי, בו האנרגיה המינית מרוכזת סביב אזור הפה, עשוי לפתח בבגרותו קיבעון המתבטא ב"התנהגות אוראלית" – לעיסת מסטיק, עישון, כסיסת ציפורניים וכדומה. במצבים חמורים יותר עלול להתפתח קושי לעבור לשלב ההתפתחותי הבא, או נסיגה להתנהגויות המאפיינות את השלב בו התרחש הקיבעון עד לרמה של הפרעת אישיות (למשל במקרה של קיבעון אוראלי – נסיגה לדפוס התנהגות תלותי מאוד בסובבים אותו כפי שהיה בינקותו, מצב שבעוצמות גבוהות עלול להתפתח להפרעת אישיות תלותית).

הגדרת ההיקשרות האובססיבית כקיבעון או כהתבטאות הגנתית של אהבה נתונה לוויכוח. עשוי להתקיים גם קיבעון לדברים שאינם מוחשיים (כגון: רעיונות והשקפות עולם). הגורם האובססיבי נמצא גם בסימפטומים המשתייכים להפרעה טורדנית-כפייתית.

רעיון הקיבעון הוא רעיון מרכזי במודל הפסיכוסקסואלי של פרויד ובתאוריה הפסיכואנליטית. לתאוריה הפסיכואנליטית היתה השפעה רבה על חקר האישיות. עם זאת, התאוריה אינה עומדת בקריטריונים לתאוריה מדעית. השערות רבות העולות מהתאוריה אינן ניתנות לבדיקה, ורבות מאלו שכן ניתנות לבדיקה, הופרכו.

ראו גם

• התמכרות
• המודל הפסיכוסקסואלי
• הרגל

קישורים חיצוניים

• פיקסציה / קיבעון, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.