פתיחת התפריט הראשי

קִיר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר בְּוֶרְמַיְזָה היא בלדה מאת שאול טשרניחובסקי, שנכתבה בשנת 1924 בעקבות אגדה ידועה על אמו של רש"י (או אמו של רבי יהודה החסיד; האגדה התגלגלה לאישים נוספים).

קִיר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר בְּוֶרְמַיְזָה

מִלְּבוֹא הַשּׁוּק עַד אֵם הָרְחוֹב
קוֹל-צִלְצוּל בָּא, קוֹל-הַלְמוּת תֹּף,
חֲצוֹצְרוֹת וּמְצִלְתָּיִם.
 
קוֹל-הָמוֹן בָּא, קוֹל הֲמוֹן-עָם,
בַּסָּךְ, בַּגְּדוּד, בַּשִּׁיר הָרָם,
בִּפְסִיעָה אַחַת אֶחָת.
 
הָרֶכֶב נָע אֶל שַׁעֲטוֹת סוּס,
הַלַּנְדְּסְקְנֶכְט זָע, אֲדֻמֵּי-סוּת,
צְרוֹר-נוֹצוֹת עַל הַכּוֹבָע.
 
יֵשׁ יִבְרֹק אוֹר וְטָס כַּסִּיס
עַל-פְּנֵי סוֹחֵרָה וְחֹד חֲנִית,
עַל גַּרְזֶן-אוֹן וָפָלֶד.
 
מַה-צַּר הָרְחוֹב בִּקְצֵה הָעִיר!
וּכְאֶבֶן אַחַת קִיר עַל קִיר,
כָּל דֶּרֶךְ לִנְטוֹת אָיִן.
 
בִּשְׁפַל הָרְחוֹב הוֹלֶכֶת אַט
עִבְרִיָּה, רַגְלָהּ כְּמוֹ בַּסַּד –
כִּי כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ.
 
וּפִתְאֹם נָטָה, פִּתְאֹם סָר
הַגְּדוּד הַבָּא לָרְחוֹב הַצָּר,
הַדֻּכָּס עוֹבֵר בְּרֹאשׁוֹ.
 
הָאִשָּׁה נִרְתְּעָה אֶל הַצַּד,
בִּמְבוּכָה הִיא: אֵי תַצִּיב יָד,
עוֹד רֶגַע וְהִיא נִרְמָסֶת.
 
שָׁוְא תִּתְיַפֵּחַ, תִּשָּׂא קוֹל...
הַגְּדוּד הִנֵּהוּ – אַל חֲמֹל
עַל אִשָּׁה יְהוּדִיָּה!
 
נִלְחָצָה הִיא בֵין קִיר וָקִיר,
הָאָדָם – עֵץ, וְהַכֹּתֶל – גִּיר,
אֵין רֶוַח וְהַצָּלָה!
 
מִכֹּבֶד בַּרְזֶל כָּל סוּס שַׁח,
עַל הַפָּרָשִׁים בַּרְזֶל צַח:
הַקּוֹבַע וְהַסּוֹחֵרָה.
 
בִּידֵיהֶם בַּרְזֶל – הַחֲנִית,
וְהַלֵּב לֶב-בַּרְזֶל, לַהֲמִית
הַבַּרְזֶל בַּרְזֶל יָעַן.
 
וַיְהִי כִּי קָשָׁה לֵב הָאִישׁ,
וַיַּחְמֹל קִיר וְנִבְקַע חִישׁ,
וַתָּבוֹא בּוֹ הָאִשָּׁה.
 
הוֹי עִיר וֶרְמַיְזָה, עִיר הַנּוֹי!
הַקִּיר עוֹד בָּהּ, וְהַנִּקְרָה בוֹ.
הַבָּא שָׁם וִימַשְׁשֶׁנּוּ.
 
הַקִּיר עוֹדֶנּוּ, נִקְרָה בוֹ –
הוּא קִיר-הַפֶּלֶא בְּעִיר הַנּוֹי,
הֲרַת אַגָּדוֹת-פֶּלֶא.
 
כֹּה לִפְנֵי שָׁנִים הַרְבֵּה מְאֹד
בָּעִיר אָז פָּרְחוּ אָוֶן, שֹׁד,
מֶמְשֶׁלֶת פְּרִיצֵי-אָדָם.
 
מֶמְשֶׁלֶת-זָדוֹן וְגֶבֶר עָז...
וְלוּ קָרָה כַּדָּבָר בְּיָמֵינוּ – כִּי-אָז
לֹא תָזוּז מִמְּקוֹמָהּ גַּם-אָבֶן!

האגדהעריכה

נוסח האגדה בספר "מעשה נסים" שליקט בשנת 1670 ר' יפתח יוזפא מנצפך (מכונה יוזפא השמש):

עוד מעשה שקרה לאמו של רבי יודא חסיד, בעת שהיתה מעוברת [=בהיריון] עמדה פעם אחת בסמטא צרה על יד בית הכנסת של נשים (בוורמיישא), והנה בא לקראתה עגלון רשע עם סוסו ועגלתו והתנכל לה לדורסה. האשה דחקה עצמה אל קיר בית הכנסת, ונעשה לה נס והקיר נכפף, והאשה הצדקנית באה בו. והרשע עם עגלתו עברו שם מבלי לנגוע בה לרעה. ומזה אנו למדים גודל צדקתו של ר' יודא חסיד, שקרה לו נס גדול עוד לפני שיצא לאוויר העולם. ועד היום הזה עומדת החומה הכפופה, וכל הזרים הבאים (לוורמיישא) הולכים לראות את המקום אשר בו קרה הנס הגדול.

האגדה נחתמת בשורה "על הנס הזה נמצא כתוב בספר שלשלת הקבלה", על אף שבספר "שלשלת הקבלה" אין אזכור לאם הרה, אלא מסופר בו על רבי יהודה החסיד עצמו שהנס אירע עמו.[1]

כיום מוכרת יותר גרסה נוספת ומאוחרת של האגדה,[2] המייחסת את סיפור הנס לאמו של רש"י. ידוע שרש"י נולד בטרוייש, אך אי-התאמה זו נפתרת בטענה שבעת הריונה שהתה אמו זמן מה בוורמייזא. גרסאות נוספות מספרות את האגדה על אמו של הרמב"ם ועל אמו של הגר"א (בהתאמות המתבקשות של מקום האירוע).[3]

הבלדהעריכה

את הבלדה "קִיר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר בְּוֶרְמַיְזָה" כתב שאול טשרניחובסקי בשנת 1924 בסווינמינדה שבגרמניה (כיום סווינוצ'י שבפולין). הבלדה כוללת 17 בתים בני שלוש שורות כל אחד. שתי השורות הראשונות בכל בית חרוזות.

13 הבתים הראשונים של הבלדה מספרים את האגדה, בלי לנקוב בזהותה של האישה היהודייה שבה מדובר. בתים אלה מסתיימים בתיאור הנס:

וַיְהִי כִּי קָשָׁה לֵב הָאִישׁ,
וַיַּחְמֹל קִיר וְנִבְקַע חִישׁ,
וַתָּבוֹא בּוֹ הָאִשָּׁה.

ארבעת הבתים האחרונים עוברים להווה, ומסתיימים בקביעה:

וְלוּ קָרָה כַּדָּבָר בְּיָמֵינוּ – כִּי-אָז
לֹא תָזוּז מִמְּקוֹמָהּ גַּם-אָבֶן!

האופטימיות ששידר המשורר 32 שנים מוקדם יותר, בשירו "אני מאמין" ("כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז"), התחלפה בבלדה שלפנינו בפסימיות - המשורר איבד את אמונו באדם, והוא חש שהרשע האנושי הופך אפילו את הטבע למרושע.

לקריאה נוספתעריכה

  • יעקב בהט, "עיון בבאלאדה "קיר הפלא אשר בוורמיזא" לש' טשרניחובסקי": עשרים שנה לפטירת המשורר, אוּרים: ירחון לשאלות חינוך ותרבות, כא, א (164) (תשרי תשכ"ד, אוקטובר 1963), עמ' 2–4.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גדליה בן יוסף אבן יחייא, ‏שלשלת הקבלה, עמ' קכג, באתר HebrewBooks
  2. ^ גרסה זו תועדה ככל הנראה לראשונה ביומן מסעות של החיד"א משנת תקי"ד (הובאה בחלקו הראשון של הספר "מעגל טוב השלם" (ברלין תרפ"א), עמ' 24).
  3. ^ למקורות האגדה, שייתכן שמגיעים עד לאמורא מר בריה דרבינא, ראו אצל יהושע מונדשיין, מי לא מכיר את הכוך שבקיר?, באתר שטורעם.נט