קלוד בלבסטר

מלחין צרפתי

קלוד בַּלְבַּסְטְרצרפתית: Claude Balbastre8 בדצמבר 17249 במאי 1799) היה מלחין, נגן עוגב, צ'מבליסט ונגן פורטפיאנו צרפתי. הוא היה אחד המוזיקאים המפורסמים ביותר בתקופתו.

קלוד בלבסטר
Claude Balbastre
לידה 8 בדצמבר 1724
דיז'ון, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 במאי 1799 (בגיל 74)
פריז, הרפובליקה הצרפתית הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה עוגב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייו עריכה

קלוד בלבסטר נולד בדיז'ון בשנת 1724. תאריך לידתו המדויק היה שנוי במחלוקת, אך גילוי רישום ההטבלה שלו מאמת את התאריך שנקבע, 8 בדצמבר.[1]

לאביו של בלבסטר, בֶּנְיְין (Bénigne), היו 18 ילדים משני נישואים; קלוד היה ה-16 במספר. אביו היה נגן עוגב בכנסייה בדיז'ון. את שיעוריו הראשונים במוזיקה למד מאביו, אחר המשיך בלימודיו אצל קלוד ראמו, אחיו הצעיר של ז'אן-פיליפ ראמו, המוזיקאי הצרפתי המפורסם ביותר בתקופתו, גם הוא בן דיז'ון.[2] לא ידוע דבר על לימודים נוספים בדיז'ון, אבל ב-1743 התמנה לנגן עוגב בקתדרלת סן אטיין. עד 1748 חיבר מוזיקה לעוגב וכמה יצירות לצ'מבלו בדיז'ון.[3]

בלבסטר התיישב בפריז בשנת 1750 ולמד שם אצל פייר פברייה, שאת מקומו תפס בהמשך כנגן עוגב בכנסיית סן רוש. ז'אן-פיליפ ראמו עזר לבלבסטר ופרש עליו את חסותו כשהשתקע בפריז, והודות לכך מצא בלבסטר את מקומו במהירות וביעילות בחוגי המוזיקה של העיר ובחברה הגבוהה שלה. הקריירה שלו הייתה מזהירה: הוא ניגן בקונסרט ספיריטואל ב-1755 קונצ'רטו לעוגב פרי עטו, ומבקר מוזיקה אלמוני כתב עליו ב"מרקור דה פראנס" (מאי 1755, עמ' 181-180)

"מסיה בלבסטר ניגן קונצ'רטו לעוגב פרי עטו, שהפתיע וצודד את כל קהל המאזינים; נגינתו המבריקה גרמה לכלי זה להצטלצל באופן סמכותי ויצרה רושם, שהוא לבדו זכאי להנהיג את כל יתר. מן הנמנע להפריז בשבחי ... כשרונו היחיד במינו של מסיה בלבסטר."

[4] לאחר הצלחה זו המשיך להופיע לעיתים קרובות בקונסרט ספיריטואל עד 1782, בנגינת קונצ'רטי משלו (שלא שרדו) וכן עיבודים לקטעים מאופרות בנות התקופה.

בלבסטר היה לנגן עוגב בקתדרלת נוטרדאם ובקאפלה המלכותית, התמנה לצ'מבליסט בחצרו של מלך צרפת, שם לימד את המלכה מארי אנטואנט, והיה נגן עוגב בחצרו של לואי-סטניסלס-זאווייר, רוזן פרובאנס, מי שעתיד להיות לואי השמונה עשר, מלך צרפת.[5] כה גדולה הייתה תהילתו של בלבסטר, שהארכיבישוף של פריז, כריסטוף דה בומון, נאלץ לאסור עליו לנגן בכמה מטקסי התפילה בסן רוש, משום שהכנסייה התמלאה עד אפס מקום כשבלבסטר ניגן.

תיאור של אחד מטקסי התפילה האלה בסן רוש מביא ד"ר צ'ארלס ברני, ובו הוא מספר, כי ביום א', 17 ביוני 1770, הקדים לקום מסעודתו כדי לשמוע את נגינתו של בלבסטר "המהולל" בכנסיית לה רוש. "בלבסטר ניגן בכל הסגנונות כשליווה את המקהלה. גם כשזו שרה את המגניפיקט, ניגן בלבסטר בין פרק לפרק במשך דקות אחדות, פוגות, אימיטציות ומוזיקה מכל סוג ומין, אפילו שירי ציידים וג'יגים, והקהילה לא הופתעה ולא נפגעה, עד כמה שיכולתי לשפוט."[6]

בארני ביקר בביתו של בלבסטר ודיווח, כי ברשותו צ'מבלו יפה במיוחד מתוצרות ראקרס: "אחרי הכנסייה הזמין אותי מסיה בלבסטר לביתו, לראות צ'מבלו ראקרס משובח, שאותו קישט מבפנים ומבחוץ בציורי סצינות מאופרות של ראמו, בעידון המשתווה לזה של המרכבה או אפילו תיבת ההרחה המשובחת ביותר שראיתי מעודי בפריז." עוד דיווח, כי בלבסטר מחזיק בבעלותו "עוגב גדול מאוד, מצויד בדוושות, שאולי נחוץ לעוגבר צרפתי לצורך תרגול; זהו כלי גדול וגס מדי לחדר רגיל, והקלידים שלו רועשים כאלה שבכנסיית סן רוק (כך)." בארני מספר, שבלבסטר היה ביחסים טובים מאוד עם מלחין עמית, ארמן-לואי קופרן, שאותו הציג לפני בארני, המציין, "שמחתי לראות שני אנשים נכבדים באותו משלח יד, והם גלויי לב וידידותיים איש עם רעהו."

ב-1763, נשא בלבסטר לאישה את מארי-ז'נבייב אוטטר, בתו של החלילן והמלחין ז'אק-מרטין אוטטר ונצר למשפחה מפורסמת של מוזיקאים נורמניים. בתקופת המהפכה הצרפתית, היה בלבסטר עלול להימצא בסכנת חיים מחמת קשריו עם האצולה וחצר המלכות, אבל הוא הסתגל למצב הפוליטי החדש וניגן את המנוני המהפכה ושיריה בעוגב שלו. עם זאת, הוא איבד את משרותיו הרשמיות וכן, באופן זמני, את הפנסיה שלו. הוא מת בפריז בשנת 1799.[7]

יצירתו עריכה

יצירות המקלדת של בלבסטר מגוונות באופיין, רבות מהן במסורת המפוארת של פרנסואה קופרן או של ז'אן-פיליפ ראמו, אך שומרות על עצמאות סגנונית. יצירות אחרות מודרניות יותר וקרובות יותר לסגנון של סקרלטי. יצירה שהתחבבה עליו כנראה במיוחד הייתה ה"פסטורלה" שלו בלה מז'ור, כי הוא הורה לכתוב אותה על לוח השם שעל הצ'מבלו שלו, בתאריך 6 באוגוסט 1767. עוד יצירה שלו ששרדה היא פרלוד לא שקול, שהיה או אחד האחרונים שכתב לצ'מבלו או הראשון (וכנראה האחרון) לפסנתר.[8]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא קלוד בלבסטר בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Baptismal record of Claude Balbastre
  2. ^ אלאן קרטיס ואחרים, "קלוד בלבסטר" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  3. ^ קרטיס ואחרים, גרוב
  4. ^ קרטיס ואחרים, גרוב
  5. ^ קרטיס ואחרים, גרוב
  6. ^ קרטיס ואחרים, גרוב
  7. ^ קרטיס ואחרים, גרוב
  8. ^ קרטיס ואחרים, גרוב