קלוד סיטבון

קלוד סיטבון (נולד ב-22 במאי 1943) הוא סוציולוג ישראלי-צרפתי וחוקר יהדות תוניסיה. שימש כיועצו של טדי קולק בקרן ירושלים בין השנים 2000-1990. עמד בראש אגודת הידידות ישראל-צרפת. בשנת 2000 העניקה לו ממשלת צרפת את עיטור אביר "מסדר ההצטיינות הלאומי" (Ordre national du Mérite) על פועלו המקצועי וההתנדבותי בקידום הפרנקופוניה.

קלוד סיטבון
Claude Sitbon
לידה 22 במאי 1943 (בן 80)
תוניס
ענף מדעי חוקר יהדות תוניסיה
מקום מגורים הרצליה
תאריך עלייה 1970
מקום לימודים אוניברסיטת הסורבון, פריז
פרסים והוקרה בעל עיטור אביר "מסדר ההצטיינות הלאומי" (Ordre national du Mérite) של ממשלת צרפת
בת זוג איילה סיטבון
מספר צאצאים 2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

קלוד סיטבון נולד בתוניס בשנת 1943 להוריו ישועה ומרים שנישאו ב-1927.[1] הוא הרביעי מבין חמישה אחים. דודו, שארל חדד, היה הנשיא האחרון של הקהילה היהודית בתוניסיה בין השנים 1951-1958.[2] סיטבון גדל בבית מסורתי ובילדותו התחנך במוסדות מקומיים. כשבגר עזב את תוניסיה ועבר לצרפת.

הוא בוגר ומוסמך לימודי סוציולוגיה באוניברסיטת הסורבון בפריז. את עבודת המאסטר שלו כתב על יהודי סרסל שהייתה אחד הריכוזים היהודיים הגדולים בצרפת. בשנת 1970 שודר בטלוויזיה הצרפתית סרטו של הבמאי סרג' מואטי Le Jasmin Perdu (היסמין האבוד) שמתעד את חיי משפחתו של סיטבון בסרסל.[3][4]

במאי 1968 היה פעיל במרד הסטודנטים בפריז. בשנת 1970 עלה לישראל ובין השנים 1978-1972 ניהל את התיכון בירושלים של המגמה הצרפתית של עליית הנוער. במסגרת עבודתו בסוכנות היהודית שימש כשליח עלייה והסברה וכנציג ההסתדרות הציונית בפריז בין השנים 1981-1978 ו-1988-1986. בשנים 1986-1981 שימש כמפקח מטעם עליית הנוער. במהלך מלחמת לבנון הראשונה שירת כקצין עיתונות בדובר צה"ל. בין השנים 1990 ל-2000 ניהל את הדסק הפרנקופוני בקרן ירושלים ושימש כיועצו של ראש העיר ירושלים דאז, טדי קולק.

סיטבון נשוי לאיילה, מורה להיסטוריה ולאזרחות. הוא אב לעופר, מרצה למשפטים, ולטלי, אשת הייטק. הוא סב לשישה נכדים ומתגורר כיום בהרצליה.

פועלו עריכה

יהדות תוניסיה עריכה

סיטבון חוקר זה עשרות שנים את יהדות תוניסיה ופעיל בהפצת הידע בנושא תולדותיהם, מנהגיהם וכן חלקם בשואה. ב-1979 פרסם בנושא, ביחד עם אברהם הטל, ספר מקיף בצרפתית: Regards sur les Juifs de Tunisie (מבטים על יהודי תוניסיה).[5] ב-1986 שימש ביחד עם הטל כיועץ מדעי של התערוכה "מקרתגו לירושלים" שהוצגה בבית התפוצות[6] ושנחנכה בנוכחות ראש הממשלה דאז, שמעון פרס. ב-1989 ערך במשותף עם מספר כותבים ספר נוסף בצרפתית על יהדות תוניסיה Les Juifs de Tunisie - Images et Textes (יהודי תוניסיה - תמונות וטקסטים).

בשנת 1997 הוא אירגן את המסע הראשון לתוניסיה של יוצאי תוניסיה בישראל, ועד לשנת 2011 הוא הוביל לשם קבוצות רבות. בנוסף, הוא הוזמן לתוניס מספר פעמים כדי להרצות בנושא יהודי תוניסיה.

מאז שנת 2009 מתקיים ביד ושם טקס שנתי לזכר יהודי תוניסיה שנספו בשואה,[7] שאותו יזם סיטבון[8] ושאותו הוא מנחה מדי שנה.[9] סיטבון פעיל בהפצת הידע על יהודי תוניסיה גם בפלטפורמות אינטרנטיות שונות, וקיימת אף קבוצת פייסבוק פעילה המוקדשת לפועלו.[10]

סיטבון מרואיין באופן תדיר בתקשורת הישראלית[11] והצרפתית[12] בנושאים הנוגעים לתוניסיה וליהודיה וכן לצרפת. הוא גם פרסם מאמרים רבים בנושאים אלו בעיתונות, בעברית[13] ובצרפתית.[14] בנוסף, הוא מרבה לפרסם מכתבים למערכת בענייני דיומא בעיתון הארץ.[15]

פעילות ציבורית ואינטלקטואלית עריכה

ב-1995 נבחר לעמוד בראש אגודת הידידות ישראל-צרפת. בשנה זו גם שודרה תוכנית מיוחדת של Bouillon de Culture ("מרק תרבות") על ירושלים בהנחיית איש הטלוויזיה הצרפתי ברנאר פיבו,[16] שהוא סייע בהפקתה. סיטבון היה גם אחד מכותבי המדריך Terre Sainte (ארץ הקודש) שיצא באותה שנה בהוצאת גלימאר.[17] כמו-כן, הוא יצר באותה שנה ביחד עם יעקב אסל (במאי "ניקוי ראש") את הסרט התיעודי "מקסי 145922"[18] שעסק בסיפור חייו של ניצול השואה היהודי-מרוקאי מקסי ליברטי.

בסוף שנות ה-90 ייסד, ביחד עם ד"ר שלמה אלבז, את סדרת "הים שלנו" (mare nostrum) במסגרת הוצאת כרמל, שמטרתה הייתה חיזוק המודעות של אזרחי ישראל לסביבה התרבותית שבה הם חיים, וייצור תחושת סולידריות עם העמים האחרים השוכנים לחופי הים התיכון. במסגרת הסדרה יצאו לאור ספרים של אליאס קנטי, של פרנאן ברודל ושל טאהר בן ג'לון. באותה עת ייסד גם, ביחד עם אלבז ועם פרופ' דוד אוחנה, את הפורום לתרבויות הים התיכון במכון ון ליר. בשנת 2002 יזם, ביחד עם אוחנה ועם דוד מנדלסון, כנס בינלאומי על הגותו של הסופר היהודי-תוניסאי אלבר ממי שאותו הכיר במשך שנים. מאמרי הכנס התפרסמו בספר בצרפתית בעריכתם המשותפת של השלושה.[19] ראיון שקיים סיטבון עם ממי על חייו בתוניסיה בעת הכיבוש הנאצי הופקד למשמר בספריה הלאומית[20] ונמסר גם למוזיאון השואה בוושינגטון.[21]

בשנת 2014 פרסם מבוא לתרגום לצרפתית של הספר אלטנוילנד מאת בנימין זאב הרצל.[22]

פעילותו למען השלום עריכה

סיטבון הוא פעיל ותיק למען שלום ישראלי-פלסטיני. בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, הוא היה חלק מהוועד הבינלאומי של השמאל לשלום במזרח התיכון שהקים מארק האלטר, ושבו פעלו, בין השאר, גם אלבר ממי וברנאר קושנר. ב-1968 הוא שימש כמנהל ההפצה של כתב העת Éléments שהיווה שיתוף פעולה ראשון מסוגו בין ישראלים, פלסטינים וערבים.

בשנת 1983 סיטבון היה אחד החברים בתנועת "המזרח אל השלום" שייסד שלמה אלבז, ושמטרתה היתה קידום של פיוס בין ישראלים לפלסטינים ושל השתלבות ישראל במזרח התיכון.

במאי 2003 נטל חלק במסע של 250 אישי ציבור ערבים ויהודים למחנה אושוויץ בהובלתם של הכומר אמיל שופאני והעיתונאי נזיר מג'לי.[23]

בדצמבר 2003 השתתף סיטבון במשלחת הישראלית לחתימה על יוזמת ז'נבה, הצעה להסכם קבע ישראלי-פלסטיני שאותו ניסחו צוותים לא רשמיים בראשות יאסר עבד-רבו ויוסי ביילין.

פרסים והכרה עריכה

בשנת 2000 העניקה לו ממשלת צרפת את עיטור אביר "מסדר ההצטיינות הלאומי" (ordre national du Mérite) על פועלו המקצועי וההתנדבותי בקידום הפרנקופוניה.[24]

בשנת 2019 הועלה לרשת ראיון עימו במסגרת "רואים את הקולות" - המיזם הלאומי לתיעוד קהילות יהודיות יוצאי ערב ואיראן.[25]

חיבוריו עריכה

בעברית עריכה

  • מקרתגו לירושלים. תל אביב: בית התפוצות, 1986.
  • יהודי תוניסיה. ירושלים: מרכז ההסברה, 1991.

בצרפתית עריכה

  • Regards sur les juifs de Tunisie [avec Robert Attal]. Paris: A. Michel, 1979
  • Les Juifs de Tunisie - Images et Textes [et al.]. Paris: Editions du Scibe, 1989.
  • Terre Sainte [et al.] Paris: Nouveaux-Loisirs, 1995
  • Jérusalem a 3000 ans [et al.] Paris: Elypresse, 1996
  • Lire Albert Memmi: déracinement, exil, identité [et al.]. Paris: Factuel, 2002
  • Les Tunisraéliens: l'intégration des Juifs de Tunisie en Israël/ Nava Yardeni (préface) Jérusalem: Elkana,
  • 2010
  • Altneuland : roman / Théodore Herzl (préface) Montréal: Éditions du Marais, 2014

מאמרים בעברית עריכה

  • "יהודי סארסל: התערות וזהות" בתפוצות הגולה יג (1971) 139-128
  • "יהודי צרפת" בתפוצות הגולה 82-81 (תשל"ז) 150-148
  • "רובר ידידי". פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח 74 (1998) 5-8
  • "שחרור תוניס בידי בעלות ברית, 7 במאי 1943: מיומנו של אנדרה ז'יד". פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח 115-114 (2008). 248-241.[48]

מאמרים בצרפתית עריכה

  • Les Juifs de Sarcelles Dispersion et Unité 11(1971) 82-96
  • Un projet incroyablement heureux : le sionisme Dispersion et Unité 16 (1976) 31-40
  • Réflexions actuelles sur la réalité israélienne: Interview avec Raymond Aron Dispersion et Unité 16 (1976) 106-111
  • Un journal "Information Juive" Sillages 9-10 (1983) 85-89
  • Israël banni de la francophonie Les Temps Modernes 2007/2-3 (n° 643-644)
  • Albert Memmi : vie et oeuvre de l’auteur du Portrait du colonisé La Regle du Jeu, 16 Mars 2020

מאמרים באנגלית עריכה

  • "The Jews of Sarcelles: integration and identity" Dispersion and Unity13-14 (1971) 209-222
  • Israel and the Jews of France: Interview with Raymond Aron" Dispersion and Unity 15-16 (1971) 150-157

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הזמנה לחתונתם של יהושע ומרים סיטבון, תוניס, 1927, באתר מוזיאון "אנו"
  2. ^ Haim Saadoun, Haddad de Paz, Charles, Encyclopedia of Jews in the Islamic World, Brill, 2010-10-01
  3. ^ Prime Video: Le jasmin perdu (Les Femmes aussi), www.primevideo.com
  4. ^ "ENQUÊTE : le jasmin perdu". Le Monde.fr (בצרפתית). 1970-01-02. נבדק ב-2023-04-13.
  5. ^ אברהם שטאל, מבטים על יהודי תוניסיה, Pe'amim: Studies in Oriental Jewry / פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, 1979, עמ' 100–102
  6. ^ Mi-Ḳartago li-Yerushalayim: ha-ḳehilah ha-Yehudit ba-ʻir Tunis, Tel Aviv: Bet ha-tefutsot ʻal shem Naḥum Goldman, 1986. (בhebengfre)
  7. ^ יד ושם - טקס אזכרה ועצרת לזכרם של יהודי תוניסיה שנספו בשואה, באתר https://www.yadvashem.org/he/events/09-december-2009.html
  8. ^ השואה שלנו: "אי הזכרת השואה של צפון אפריקה נופלת על סוגיית הקיפוח במערכת החינוך", באתר www.maariv.co.il
  9. ^ העצרת השנתית לזכרם של יהודי תוניסיה שנספו בשואה, באתר https://collections.yadvashem.org/he/search-results/%D7%9C%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%9D%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%20%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%94%20%D7%A9%D7%A0%D7%A1%D7%A4%D7%95%20%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94?page=1
  10. ^ POUR SAVOIR OU VA CLAUDE SITBON???? | Facebook, www.facebook.com
  11. ^ למשל, ""קלוד סיטבון, האם היהודים בתוניסיה צריכים לחשוש?"". הארץ. נבדק ב-2023-04-26.
  12. ^ Tunisie: les femmes se battent pour leurs droits, parismatch.com (בצרפתית)
  13. ^ למשל, "קלוד סיטבון | להיזכר ב"ילדי אוסלו"". הארץ. נבדק ב-2023-04-26.
  14. ^ Claude Sitbon's Blog, frblogs.timesofisrael.com (ב־)
  15. ^ למשל, "הקשר דבריו של קאמי". הארץ. נבדק ב-2023-04-26.
  16. ^ "Bouillon de culture" Spécial à Jérusalem (TV Episode 1995) - IMDb (באנגלית אמריקאית), נבדק ב-2023-04-13
  17. ^ Terre sainte - Étranger - Encyclopédies du voyage - GALLIMARD LOISIRS - Site Gallimard, www.gallimard.fr
  18. ^ "Maxi, 145922, un aller-retour " de Yaacov Assal et Claude Sitbon, billetterie.memorialdelashoah.org (בצרפתית)
  19. ^ David Mendelson, David Ohana, Claude Sitbon, Lire Albert Memmi: déracinement, exil, identité, Paris: Éditions Factuel, 2002, ISBN 978-2-940313-06-8
  20. ^ אלבר ממי – מילים וביצועים | מוזיקה | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  21. ^ Albert M. Holocaust testimony (HVT-4260) interviewed by Claude Sitbon, - Collections Search - United States Holocaust Memorial Museum, collections.ushmm.org
  22. ^ Ce vieux pays résolument moderne, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
  23. ^ סיפור לא אישי | ארץ אחרת, באתר eretzacheret.com
  24. ^ Ordre national du Mérite - Nominations, promotions et élévations du 14-11-2000, www.france-phaleristique.com
  25. ^ קלוד סיטבון 103412, נבדק ב-2023-04-13