פתיחת התפריט הראשי

קליפורד אולדהם "קליף" הייגןאנגלית: Clifford Oldham "Cliff" Hagan; נולד ב-9 בדצמבר 1931) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק במשך 10 עונות בליגת ה-NBA, כולן במדי סנט לואיס הוקס, ולאחר מכן שימש כמאמן-שחקן בקבוצת דאלאס צ'פראלס מליגת ה-ABA. הייגן, אשר שיחק בעמדת הסמול פורוורד, בלט כשחקן פיזי שהשתמש רבות בזריקת וו מדויקת.[1]

קליף הייגן
Cliff Hagan
לידה 9 בדצמבר 1931 (בן 87)
אוונסבורו שבקנטקי
עמדה סמול פורוורד
גובה 1.93 מטר
מכללה אוניברסיטת קנטקי
דראפט בחירה מספר 13, 1953
בוסטון סלטיקס
היכל התהילה נבחר כשחקן בשנת 1978
קבוצות כשחקן
1956–1966
1967–1969
סנט לואיס הוקס
דאלאס צ'פראלס
הישגים כשחקן
אליפות ה-NBA ‏(1958)
2 בחירות לחמישיית העונה השנייה (1958, 1959)
5 השתתפויות במשחק האולסטאר (1958–1962)
השתתפות במשחק האולסטאר של ה-ABA‏ (1968)
אליפות ליגת המכללות (1951)
קבוצות כמאמן
1967 - 1970 דאלאס צ'פראלס

בשנת 1978 הוצג בהיכל התהילה של הכדורסל, והיה בכך לשחקן הראשון מאוניברסיטת קנטקי הנבחר להיכל התהילה. ממוצעיו לאורך קריירת ה-NBA עומדים על 18.0 נקודות, 6.9 ריבאונדים ו-3.0 אסיסטים למשחק.[2] ‏13,447 הנקודות שקלע הייגן ב-NBA הציבו אותו בעת פרישתו במקום ה-16 בתולדות ה-NBA.[3]

מכללותעריכה

 
גופייתו ה"מופרשת" של הייגן באולם הכדורסל של אוניברסיטת קנטקי.

הייגן נולד וגדל בעיר אוונסבורו שבקנטקי. בשנת 1950 החל ללמוד באוניברסיטת קנטקי, ובעונתו השנייה הוביל את קבוצת הכדורסל שלה, לצד הקלע פרנק רמזי, לאליפות טורניר ליגת המכללות. בשנת 1953 נבחר הייגן בבחירה ה-13 בדראפט ה-NBA על ידי בוסטון סלטיקס, כמו חברו פרנק רמזי שנבחר בבחירה החמישית, אך שניהם החליטו לשחק בקנטקי עונה אחת נוספת.[4] בעונה זו, בה קלע ממוצע של 24 נקודות למשחק, קבוצתו ניצחה בכל 25 משחקיה אך לא השתתפה בטורניר ה-NCAA. לאורך קריירת המכללות קלע הייגן 1,475 נקודות - שלישי בתולדות המועדון - ובסיום לימודיו הפרישה הקבוצה את גופייתו עם המספר 6. בשנת 1993 קראה אוניברסיטת קנטקי לאצטדיון הבייסבול שלה על שמו של הייגן - "קליף הייגן סטדיום".

קריירה מקצועיתעריכה

בסיום לימודיו בקנטקי שירת הייגן בצבא ארצות הברית במשך שנתיים, והחל לשחק כדורסל מקצועי ב-NBA רק בעונת 1956/1957. לפני תחילת העונה נשלח הייגן בטרייד לסנט לואיס הוקס, יחד עם הסנטר אד מקאולי, בתמורה לזכויות הדראפט על ביל ראסל. בעונת הרוקי שלו, בה קלע 5.5 נקודות למשחק, שיחק הייגן לצד הפאוור פורוורד בוב פטיט והרכז סלייטר מרטין שהוליכו את ההוקס לגמר ה-NBA, בו הפסידו לבוסטון סלטיקס בתוצאה 3–4. בעונת 1957/1958 שיפר הייגן את תפוקתו ל-19.9 נקודות ו-10.1 ריבאונדים למשחק, ועזר לסנט לואיס לזכות באליפות הראשונה בתולדות המועדון, לאחר שגברו על הסלטיקס בסדרת הגמר בתוצאה 4-2.[5] בעונות 1960 ו-1961 הובילו הייגן ופטיט את ההוקס לשתי סדרות גמר נוספות, בהן שוב הפסידו לבוסטון של ביל ראסל. בסדרת הגמר של עונת 1961 הוליך הייגן את קלעי שתי הקבוצות כשהציג יכולת שיא עם 29.4 נקודות בממוצע למשחק.[6] לאורך תקופתו עם ההוקס השתתף עם קבוצתו 9 פעמים בשלב הפלייאוף, נבחר פעמיים לחמישייה השנייה של העונה ולקח חלק בחמישה משחקי אולסטאר.

בשנת 1981 פרסם העיתונאי דייוויד הלברשטם ספר בשם "The Breaks of the Game", בו הזכיר לטובה את הייגן כשחקן היחיד של ההוקס באותה תקופה אשר התייחס בכבוד לשחקנים האפרו-אמריקאים בקבוצה, בהם חבר היכל התהילה לני וילקינס.

בשנת 1967 עבר הייגן לליגת ה-ABA, כשחתם כמאמן-שחקן בקבוצת דאלאס צ'פראלס. הייתה זו עונת הבכורה של ליגת ה-ABA ושל הצ'פראלס, שהפכו מאוחר יותר לסן אנטוניו ספרס. במשחק הבכורה של הקבוצה קלע הייגן 35 נקודות, בניצחון על "אנהיים אמיגוס", ולאורך העונה רשם ממוצעים של 18.2 נקודות, 6.0 ריבאונדים ו-4.9 אסיסטים למשחק.[7] באותה עונה השתתף במשחק האולסטאר הראשון של ה-ABA, ובכך היה לשחקן הראשון שלוקח חלק בשני משחקי הראווה השנתיים - של ה-NBA ושל ה-ABA. בתחילת עונת 1969/1970 פרש ממשחק, בגיל 38, והמשיך לאמן את הקבוצה עד אמצע אותה עונה. ב-94 משחקיו בדאלאס קלע 15.1 נקודות בממוצע למשחק.[2]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קליף הייגן בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דף השחקן, באתר היכל התהילה
  2. ^ 2.0 2.1 סטטיסטיקות הקריירה של הייגן ב-NBA, באתר basketball-reference.com
  3. ^ הקלעים המובילים בתולדות ה-NBA, נכון לשנת 1969, באתר basketball-reference.com
  4. ^ רשימת נבחרי דראפט 1953, באתר basketball-reference.com
  5. ^ סטטיסטיקות סדרת גמר ה-NBA‏ 1958, באתר basketball-reference.com
  6. ^ סטטיסטיקות סדרת גמר ה-NBA‏ 1961, באתר basketball-reference.com
  7. ^ דוח המשחק בין דאלאס לאנהיים, באתר basketball-reference.com