בוסטון סלטיקס

קבוצת כדורסל אמריקאית בליגת ה-NBA

בוסטון סלטיקסאנגלית: Boston Celtics) היא קבוצת כדורסל מהעיר בוסטון שבמסצ'וסטס, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית האטלנטי שבאזור המזרח, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם TD גארדן. אחת משתי הקבוצות היחידות ב-NBA שנותרו בליגה מאז הקמתה ונשארו במיקומן המקורי (השנייה היא ניו יורק ניקס). הסלטיקס היא הקבוצה המעוטרת ביותר בתולדות ה-NBA, יחד עם לוס אנג'לס לייקרס, (17 אליפויות).

בוסטון סלטיקס
Boston Celtics
לוגו המועדון
מידע כללי
תאריך ייסוד 1946
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אולם ביתי טי די גארדן (18,624 מושבים)
מיקום בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית
ליגה NBA
אזור האזור המזרחי
בית הבית האטלנטי
בעלים ויק גראוסבק
נשיא ריץ' גות'הם
מנהל מקצועי בראד סטיבנס
מאמן ג'ו מאזולה
צבעי תלבושת לבן, ירוק ושחור
תארים
אליפויות ליגה 17
1957, 1959, 1960, 1961, 1962, 1963, 1964, 1965, 1966, 1968, 1969, 1974, 1976, 1981, 1984, 1986, 2008
אליפויות אזוריות 22
1957, 1958, 1959, 1960, 1961, 1962, 1963, 1964, 1965, 1966, 1968, 1969, 1974, 1976, 1981, 1984, 1985, 1986, 1987, 2008, 2010, 2022,
תלבושת
מדי בית וחוץ של בוסטון סלטיקס
תלבושת תלבושת בית
צבעי הקבוצה
תלבושת בית
תלבושת תלבושת חוץ
צבעי הקבוצה
תלבושת חוץ
אתר הקבוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ביל ראסל, מהשחקנים הבולטים של הסלטיקס בשושלת האליפויות

היסטוריה עריכה

1946–1969: הבנייה ושושלת האליפויות עריכה

הקבוצה הוקמה ב-1946 על ידי וולטר בראון, מנהל אולמה הביתי המיתולוגי בוסטון גארדן, ושיחקה בשלוש עונותיה הראשונות בליגת ה-BAA שהיא ליגת האב של ה-NBA. ב-1949 ליגת ה-BAA אוחדה עם ליגת ה-NBL הוותיקה אך החלשה יותר והוקמה ליגת ה-NBA. בדראפט 1950 הפכו הסלטיקס לקבוצה הראשונה שבחרה בדראפט ה-NBA שחקן אפרו אמריקאיצ'אק קופר.

בשנים הראשונות בליגת ה-NBA הסלטיקס התקשו, עד שמינו לעמדת המאמן את רד אאורבך. כשאאורבך התחיל לעבוד כמאמן לא היו לו עוזרים, והוא עשה את כל העבודות לבדו: ניהל את האימונים, חיפש כישרונות צעירים, ותכנן את מסעות משחקי החוץ של הקבוצה.

הסלטיקס הייתה הקבוצה השולטת בליגה בסוף שנות ה-50 ובשנות ה-60, שבמהלכן זכו בשמונה אליפויות רצופות (1958/19591965/1966), וב-11 אליפויות בסך הכל ב-13 עונות (1956/19571968/1969) בהנהגת ביל ראסל. אאורבך הוביל את הקבוצה כמאמן לתשע מהאליפויות לפני שהוחלף על ידי ראסל שהוביל אותה לשתיים נוספות כמאמן-שחקן. השחקנים הבולטים באותה תקופה (מלבד ראסל) היו הרכזים בוב קוזי וקיי. סי. ג'ונס, הקלעים סם ג'ונס וביל שרמן, הסמול פורוורדים ג'ון האבליצ'ק, פרנק רמזי וג'ים לוסקוטוף, והפאוור פורוורדים טום היינסון וסאץ' סנדרס.

1970–1978: הבנייה מחדש עריכה

עונת 1969/1970 הייתה אחת העונות החלשות ביותר של המועדון עד אז, כשהוא סיים עם מאזן הגרוע ביותר מאז עונת 1949/1950. למרות העונה החדשה, הרכישות של דייב קאונס וג'ו ג'ו וייט סמנו את ההתחלה מחדש של הסלטיקס.

אחרי שהפסידו בגמר המזרח ב-1972 הסלטיקס השיגו מאזן מצוין של 14–68 בעונת 1973. למרות העונה הסדירה המצוינת, הפלייאוף הסתיים באכזבה כאשר הסלטיקס הפסידו בסדרת גמר המזרח שנה שנייה ברציפות, הפעם לניו יורק ניקס ב-7 משחקים. בעונת 1974 הסלטיקס זכו באליפות ה-12 שלהם כשנצחו בסדרת הגמר את מילווקי באקס. בעונת 1976 הסלטיקס זכו באליפות שנייה ב-3 שנים, כשנצחו את פיניקס סאנס בסדרת הגמר ב-6 משחקים. בדראפט 1977 הסלטיקס בחרו את סדריק מקסוול, שיהפוך לשחקן מפתח.

1979–1992: עידן לארי בירד עריכה

בדראפט ה-NBA‏ 1978 הסלטיקס אחזו בשתי בחירות דראפט מתוך ה-8 הראשונות. בבחירה ה-6 בדראפט לקח מאמן הסלטיקס, אאורבך, סיכון כשבחר בלארי בירד, אשר העדיף להישאר לשנה רביעית באוניברסיטת המדינה של אינדיאנה. אאורבך טען שההמתנה עבורו למשך שנה נוספת תשתלם. בירד אכן חתם בסלטיקס זמן קצר לאחר שהפסיד בגמר אליפות ה-NCAA לאוניברסיטת המדינה של מישיגן שהונהגה על ידי מג'יק ג'ונסון.

הסיפור החשוב האחר של הסלטיקס בעונת 1978/1979 הוא הסכסוך המתמשך בין המאמן אאורבך לבין בעלי הקבוצה החדש ובעלי קנטקי פרייד צ'יקן, ג'ון י. בראון. הסכסוך כמעט הוביל לעזיבתו של אאורבך לעמדת המאמן בניו יורק ניקס. תמיכת הציבור הייתה שייכת לאאורבך, כך שבראון החליט למכור את הקבוצה ולא להיות האיש ש"זרק" את אהוב האוהדים. בזמן הקצר שבראון היה מנהל הקבוצה הוא הספיק לארגן את רכישתו של בוב מקאדו, אותו אאורבך לא אהב. הסלטיקס סבלו מעונה חלשה וסיימו אותה עם מאזן שלילי של 29–53.

עונת 1979/1980 הייתה עונת הבכורה של לארי בירד, שנבחר לפני שנה. יחד עם כניסתו של הבעלים החדש של הקבוצה ביצע אאורבך מספר שינויים. אאורבך העביר את בוב מקאדו הלא מרוצה והביא את השחקן אם אל קאר, המתמחה בהגנה. אאורבך קיבל גם שתי בחירות דראפט בסיבוב הראשון. בעונה זו בסלטיקס כיכבו מספר כישרונות, כבירד, נייט ארצ'יבלד, סדריק מקסוול ודייב קאונס. הסלטיקס שפרו את מאזנם מהעונה שעברה ב-32 ניצחונות, עד אז שיא המהפך העונתי לטובה כשהשיגו מאזן 21–61. הסלטיקס הפסידו בגמר המזרח לפילדלפיה 76'.

 
רוברט פאריש, נשלח לסלטיקס ב-1980 וחבר ללארי בירד

אחרי עונה זו אאורבך ביצע את אחד מהטריידים החד צדדיים בהיסטוריה של ה-NBA. לסלטיקס היו שתי בחירות דראפט גבוהות, הבחירה השנייה וה-13. אאורבך שלח את שתי הבחירות בתמורה לסנטר הגולדן סטייט ווריורס, רוברט פאריש, ובחירת הדראפט השלישית מאותו דראפט, קווין מקהייל. עם שני שחקנים אלה שיהפכו בעתיד לחלק מהיכל התהילה הסלטיקס הפכו לאחת מהקבוצות החזקות ביותר ב-NBA.

בעונת 1980/1981 הסלטיקס השיגו מאזן של 20–62 תחת המאמן החדש ביל פיץ'. המאזן הטוב הושג למרות פרישתו של דייב קאונס. בגמר המזרח הסלטיקס נפגשו עם פילדלפיה 76' בפעם השנייה ברציפות. לאחר שפיגרו בסדרה 1–3, הסלטיקס נצחו 3 ניצחונות ברציפות כשבמשחק ה-7 הם נצחו בנקודה אחת, 91-90. בסדרת הגמר הסלטיקס זכו באליפות נגד היוסטון רוקטס. סדריק מקסוול נבחר לMVP של סדרת הגמר. בעונה הבאה הסלטיקס התחרו בגמר המזרח בפעם השלישית ברציפות מול פילדלפיה, ושוב היו בפיגור 1–3. הם נצחו 2 משחקים ברציפות והשוו את הסדרה, אך לא הצליחו לנצח במשחק השביעי. ב-1983 הסלטיקס הודחו בפלייאוף בסוויפ בפעם הראשונה של המועדון על ידי מילווקי באקס.

בעונת 1983/1984 הסלטיקס השיגו מאזן 20–62 תחת המאמן החדש קיי. סי. ג'ונס. הסלטיקס חזרו לגמר ה-NBA אחרי היעדרות של 3 שנים. בתחילה הם היו בפיגור 1–2 נגד הלוס אנג'לס לייקרס, אך בסופה של הסדרה הם נצחו והשיגו את האליפות ה-15 בתולדות המועדון. בסיום העונה אאורבך הודיע רשמית שהוא פורש מעמדת המאמן, אך נשאר בעמדת נשיא הקבוצה. מהלכו הראשון של מנהל הקבוצה החדש היה העברתו של ג'רלד הנדרסון לסיאטל סופרסוניקס ובתמורה הוא קיבל בחירת דראפט בסיבוב הראשון.

בשנת 1985 הסלטיקס והלייקרס נפגשו עוד פעם בגמר, אך הפעם הלייקרס נצחו ולקחו את האליפות. לאחר העונה הסלטיקס רכשו מלוס אנג'לס קליפרס את הסנטר ביל וולטון, במקומו של סדריק מקסוול. וולטון היה כוכב בפורטלנד טרייל בלייזרס, אך פציעות מנעו ממנו לממש את הציפיות בסלטיקס.

קבוצת הסלטיקס בעונת 1985/1986 נחשבה לאחת מקבוצות ה-NBA החזקות ביותר בהיסטוריה. הסלטיקס השיגו מאזן 15–67, ומאזן 1–40 בביתם. לארי בירד זכה בפרס ה-MVP של העונה בפעם השלישית ברציפות, וביל וולטון נבחר לפרס השחקן השישי של העונה ב-NBA. הם זכו באליפות ה-16 בתולדות המועדון, והאליפות האחרונה במאה ה-20 כשנצחו את יוסטון רוקטס 4-2 בסדרת הגמר.

הסלטיקס אחזו בבחירה השנייה בדראפט ה-NBA‏ 1986, בה הם בחרו את לן ביאס. הציפיות היו שביאס ישמור על חוזק הקבוצה לאחר שמקהייל, בירד ופאריש יפרשו. לרוע המזל, ביאס מת כ-48 שעות לאחר בחירתו כשהשתמש בקוקאין במסיבה. אף על פי שהסלטיקס הפסידו את ביאס, בעונת 1986/1987 הקבוצה נותרה חזקה, כשהשיגה מאזן 23–59. הסלטיקס זכו באליפות המזרח. בגמר ה-NBA הסלטיקס הפסידו ללוס אנג'לס לייקרס בסדרה של 6 משחקים, וזו תהיה הפעם האחרונה שהסלטיקס השתתפו בגמר ה-NBA למשך 22 השנים הבאות. בעונה הבאה הסלטיקס הפסידו בגמר המזרח לדטרויט פיסטונס ב-6 משחקים.

לאחר עונת 1987/1988 התפטר המאמן קיי. סי. ג'ונס, והוחלף על ידי עוזרו ג'ימי רוג'רס. לרוג'רס לא היו חסרות בעיות, כשכבר בתחילת העונה החליט לארי בירד לערוך ניתוח בשתי רגליו כדי להוציא מהן שברי עצמות. כל ניסיונותיו של בירד לחזור למגרשים נכשלו, והסלטיקס השיגו מאזן 40–42. הם הודחו בסיבוב הפלייאוף הראשון על ידי דטרויט פיסטונס.

בעונת 1989/1990 בירד חזר למגרש כדי לשחק 75 משחקים בעונה זו, ולשפר את מאזן הסלטיקס ל-30–52. בסדרת הפלייאוף הראשונה נגד ניו יורק ניקס הסלטיקס נצחו בשני המשחקים הראשונים, אך הפסידו בשלושת הבאים, והודחו. לאחר ההדחה המבישה רוג'רס פוטר, ובמקומו מונה המאמן כריס פורד, שחקן העבר של הסלטיקס.

בעונת 1990/1991 הסלטיקס השתפרו והשיגו מאזן של 26–56 תחת מאמנם החדש. הסלטיקס נצחו בבית האטלנטי אף על פי שבירד פספס 22 משחקים בעקבות פציעות. בעונה הבאה הסלטיקס השיגו מאזן 31–51, ונפגשו בסיבוב הפלייאוף הראשון עם אינדיאנה פייסרס. הסלטיקס הדיחו את הפייסרס בסוויפ 0–3. בחצי גמר המזרח הסלטיקס הפסידו לקליבלנד קאבלירס בסדרה של 7 משחקים. בירד שיחק בעונה זו 45 משחקים בלבד, ובפלייאוף רק 4 משחקים (מתוך 10) בעקבות בעיות בגבו.

אחרי 13 עונות ביחד עם הסלטיקס, וזכייה באולימפיאדת 1992 כחבר הדרים טים, לארי בירד הודיע על פרישה ממשחק פעיל בגלל בעיות בגבו.

1993–1998: הטרגדיות והירידה עריכה

הגארד בן ה-26 רג'י לואיס, נראה כיורש של לארי בירד בסלטיקס. לואיס התעלף במהלך סדרת הפלייאוף הראשונה ב-1993 נגד שארלוט הורנטס (בה הסלטיקס הפסידו ב-4 משחקים). לאחר מכן נודע שללואיס היו בעיות בלב. הוא מת מהתקף לב באימון קליעות שהתרחש בסיום העונה. הסלטיקס הנציחו את לואיס בכך שאף אחד לא ילבש עוד את מספר חולצתו, 35. עידן ה"שלישייה הגדולה" של בירד-מקהייל-פאריש הסתיים רשמית ב-1994 כאשר חתם פאריש בהורנטס. מקהייל פרש בהפסד של הסלטיקס להורנטס. את העונה הבאה הסלטיקס סיימו מחוץ לפלייאוף כשהשיגו מאזן 32–50.

בדראפט 1994 הסלטיקס בחרו באריק מונטרוס, שהיה אמור למלא את מקומם של הפורשים על המגרש. בפועל מונטרוס אכזב והועבר בטרייד מאוחר יותר. עונת 1994/1995 הייתה עונתם האחרונה של הסלטיקס בבוסטון גארדן. בעונה זו הסלטיקס החתימו את דומיניק וילקינס, שהוביל את הקבוצה בנקודות בממוצע עם 17.8. שחקן השנה השנייה דינו ראדג'ה חיזק את הסלטיקס ועזר להם להגיע לפלייאוף, שם הם הפסידו בסיבוב הראשון לאורלנדו מג'יק בסוויפ.

ב-1995 הסלטיקס עברו מהבוסטון גארדן ל"פליט סנטר" (שמאוחר יותר יקרא ה-TD גארדן). פורד פוטר ובמקומו התחיל לאמן מנהל הקבוצה. הסלטיקס בחרו בדראפט את אריק ויליאמס, וסיימו את העונה במאזן 33–49. הדברים נעשו גרועים יותר כאשר בעונה הבאה הסלטיקס נצחו 15 פעמים בלבד מול 67 הפסדים, אף על פי שבחרו את בחירת הדראפט הראשונה אנטואן ווקר. בדראפט 1997 הסלטיקס קיבלו את הבחירות ה-3 וה-6, ובחרו בצ'אנסי בילאפס ורון מרסר. דייוויד וסלי, דינו ראדג'ה וריק פוקס עזבו, ויליאמס נשלח בטרייד לדנוור נאגטס.

1998–2007: עידן פול פירס עריכה

 
פול פירס, נבחר בבחירה ה-10 על ידי הסלטיקס בדראפט 1998

בדראפט ה-NBA ‏1998 בחרו הסלטיקס בפול פירס בבחירה העשירית, שחקן שנחשב לכוכב במכללה והציפיות היו שייבחר בבחירה מוקדמת יותר. פירס אכן הפך לכוכב, והשתלב היטב עם אנטואן ווקר.

לסלטיקס היו 3 בחירות בדראפט 2001 כתוצאה מטריידים. הסלטיקס בחרו את ג'ו ג'ונסון, ג'ו פורטה וקדריק בראון. מתוך השלושה רק ג'ונסון הצליח בקריירת ה-NBA שלו, ועשה זאת כשעזב את הסלטיקס. את עונת 2001/2002 פתחו הסלטיקס עם ציפיות נמוכות. המבקרים הופתעו כשהסלטיקס השיגו הצלחה יחסית בעונה זו, כשהשיגו את פילדלפיה 76' (שסיימה בעונה שעברה בגמר ה-NBA) בבית האטלנטי.

בסיבוב הראשון של הפלייאוף הסלטיקס נצחו את פילדלפיה בסדרה 2–3. בחצי גמר המזרח גברו הסלטיקס על דטרויט פיסטונס בסדרה בתוצאה 1–4, כשהמשחק הזכור ביותר הוא השלישי בו הסלטיקס נצחו 64–66 בתוצאה נמוכה. בהופעה הראשונה של הסלטיקס בגמר המזרח מאז 1988 הם עלו ליתרון 1–2 נגד הניו ג'רזי נטס, אך הפסידו בשלושת המשחקים הבאים והודחו בתוצאה 2–4. בעונה הבאה הסלטיקס הודחו בחצי גמר המזרח שוב על ידי הנטס בסוויפ, אף על פי שבמשחק הרביעי הם כפו שתי הארכות.

לפני ההדחה מינו הסלטיקס לעמדת המנהל את דני איינג', שחקן העבר של הקבוצה. מהלכו הראשון של איינג' היה לשלוח את אנטואן ווקר לדאלאס מאבריקס. בתמורה הסלטיקס קיבלו את ריף לפרנץ, כריס מילס, יירי ולש ובחירת דראפט ב-2004. הסלטיקס הגיעו לפלייאוף, אך הודחו בסוויפ על ידי אינדיאנה פייסרס כשבכל המשחקים הם הפסידו בהפרש גדול.

לקראת עונת 2004/2005 מינו הסלטיקס את דוק ריברס לעמדת המאמן. הסלטיקס היו אז קבוצה של שחקנים צעירים, כשאל פירס הצטרף שחקן השנה הראשונה אל ג'פרסון. את העונה סיימו הסלטיקס במאזן 37–45, כשהם מנצחים בבית האטלנטי לראשונה מאז עונת 1991/1992. הסלטיקס החזירו את אנטואן ווקר לקבוצה במהלך העונה. הסלטיקס הודחו בשנית נגד הפייסרס, הפעם בסדרה בת 7 משחקים. הסלטיקס העבירו את ווקר בטרייד עוד פעם, הפעם למיאמי היט.

בעונה הבאה פול פירס חווה את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו מבחינה אישית, כשהוא קלע 26.8 נקודות בממוצע למשחק. הסלטיקס השיגו מאזן 33–49, בעיקר בגלל קבוצה צעירה מדי. הסלטיקס העבירו את מרכוס בנקס, ריקי דייוויס ומארק בלונט למינסוטה טימברוולבס ובתמורה קיבלו את הסנטר המאכזב מייקל אולווקנדי ואת האולסטאר וולי זרביאק.

בדראפט ה-NBA ‏2006 הסלטיקס המשיכו את ההיבנות שלהם. דני איינג' העביר את הזכויות על רנדי פוי, דן דיקאו וריף לפרנץ לפורטלנד טרייל בלייזרס וקיבל את סבסטיאן טלפייר, ת'יאו ראטליף ובחירת דראפט בסיבוב השני. בערב דראפט 2007 הסלטיקס העבירו בחירת דראפט בסיבוב הראשון בתמורה לראז'ון רונדו, שיהפוך בעתיד לשחקן מפתח של הקבוצה. בסיבוב השני בחרו הסלטיקס את הפורוורד לאון פואו. ב-6 ביולי 2006 חתם בסלטיקס טוני אלן.

למרות השינויים הרבים, עונת 2006/2007 הייתה עונה עגומה למועדון. העונה התחילה עם מותו של המאמן לשעבר רד אאורבך בגיל 89. את העונה סיימו הסלטיקס במאזן 24–58, כשבמהלכה איבדו הסלטיקס את פול פירס וטוני אלן בעקבות פציעות. למרות האכזבה הגדולה קיוו הסלטיקס שיקבלו בחירת דראפט גבוהה, כדי לבחור בגרג אודן או קווין דוראנט, אך הסלטיקס קיבלו בהגרלה את הבחירה ה-5 בלבד. לדעת רבים רדף את המועדון מזל רע מאז מותו של לני ביאס עד ההגרלה הזו.

2007–2013: הגעת גארנט ואלן עריכה

בקיץ 2007 החליט דני איינג' לעשות מספר מהלכים שיחזירו את הסלטיקס לגדולתם. בערב הדראפט הוא שלח את ג'ף גרין וולי זרביאק ודלונטה וסט לסיאטל סופרסוניקס ובתמורה הוא קיבל את ריי אלן וגלן דייוויס. אז הסלטיקס שלחו את ראיין גומס, ג'רלד גרין, אל ג'פרסון, ת'יאו ראטליף וסבסטיאן טלפייר למינסוטה טימברוולבס ובתמורה הם קיבלו את ה-MVP לשעבר, קווין גארנט.

בעונה זו הסלטיקס השיגו את המהפך החיובי הגדול ביותר בהיסטוריה של ה-NBA, כשהשיגו מאזן 66–16 (לעומת 24–58 בעונה הקודמת). למרות זאת, המסע שלהם לעבר האליפות היה קשה. בתחילה הם פגשו את אטלנטה הוקס וקליבלנד קאבלירס, והדיחו את שתיהן. את הקאבס הם הדיחו רק אחרי סדרה בת 7 משחקים. הסלטיקס נצחו בגמר המזרח את דטרויט פיסטונס ב-6 משחקים.

 
הסלטיקס זוכים באליפות 2008

בגמר ה-NBA הסלטיקס נפגשו עם הלוס אנג'לס לייקרס. הסלטיקס נצחו בסדרה של 6 משחקים כשבמשחק האחרון הם מביסים את הלייקרס ב-39 הפרש, התבוסה הגבוהה ביותר למשחק בסדרת גמר (עד עונת 2016, אז הביסו קליבלנד קאבלירס את גולדן סטייט ווריורס בהפרש של 42 נקודות).

בעונת 2008/2009 קבעו בוסטון שיא NBA לפתיחת העונה עם המאזן הטוב בתולדות הליגה, לאחר שהשיגה 27 ניצחונות ושני הפסדים. מתוך המשחקים האלו היו להם שני רצפים של יותר מ-10 ניצחונות, כשאחד מהם היה ב-19 ברציפות. אחרי פגרת האולסטאר נפצע קווין גארנט במשחק נגד יוטה ג'אז ופיספס את 25 המשחקים האחרונים של העונה. למרות ההחלשות של הסלטיקס במשך העונה הם סיימו עם מאזן טוב של 20–62, אך העונה שלהם הסתיימה בחצי גמר המזרח, כשהפסידו לאורלנדו מג'יק. במהלך הסדרה הסלטיקס הובילו 2–3, אך הפסידו שני משחקים רצופים והודחו. קודם לכן הסלטיקס גברו על שיקגו בולס ב-7 משחקים בסיבוב הפלייאוף הראשון, כשבארבעה משחקים הייתה לפחות הארכה אחת.

בתחילת עונת 2009/2010 חזר גארנט מהפציעה, והסלטיקס החתימו את ראשיד וולאס ומרקיז דניאלס. בנוסף הם העניקו לראז'ון רונדו חוזה חדש לחמש שנים. הקבוצה פתחה את העונה בצורה טובה והגיעה למאזן 5–23. במהלך העונה ריברס נתן פחות דקות לשחקנים המבוגרים יותר כדי לשמור עליהם רעננים לקראת הפלייאוף, מה שעלה לו בהרבה הפסדים אך התברר כהימור נכון לקראת הפלייאוף. הסלטיקס סיימו את העונה הסדירה עם מאזן 30–52, וסיימו במקום הרביעי במזרח.

בסיבוב הראשון נצחו הסלטיקס את מיאמי היט 1–4. בסיבוב השני, שממנו לא היו הרבה ציפיות לעלייה הסלטיקס נצחו את קליבלנד קאבלירס 4-2. בגמר המזרח הסלטיקס נצחו את אורלנדו מג'יק 4-2. בעונה זו המשיך ראז'ון רונדו את העלייה שלו, ועזר לסלטיקס הפעם ממעמד הסופרסטאר. בגמר ה-NBA הסלטיקס נפגשו עם הלוס אנג'לס לייקרס. הסלטיקס הובילו בסדרה 2–3, ונראה שהם היו בדרך לאליפות ה-18 שלהם אך במשחק ה-6 נפצע שחקן החמישייה של הקבוצה, קנדריק פרקינס, והסלטיקס הפסידו בשני המשחקים הבאים ולא זכו באליפות.

 
כל דגלי האליפויות של הסלטיקס תלויים על התקרה של ה-TD גארדן

בתחילת עונת 2010/2011, כשהציפיות היו שקנדריק פרקינס יחזור למגרשים רק בפברואר הסלטיקס החתימו שני סופרסטארים שמשחקים בעמדת הסנטר. השחקנים היו שאקיל אוניל וג'רמיין אוניל. ביחד אליהם הצטרף בחירת הדראפט של הסלטיקס מ-2008, סמיח ארדן הטורקי. הסלטיקס החזירו את דלונטה וסט שיעזור לרונדו להתחלק בעומס הדקות. הרכישות של שני האונילים וארדן, שהצטרפו לגארנט פרקינס וגלן דייוויס יצרו עומק נדיר בספסל הגבוהים של הסלטיקס.

בעונה זו פול פירס הפך לשחקן הסלטיקס השלישי שמגיע ל-20,000 נקודות, אחרי לארי בירד וג'ון האבליצ'ק. ב-7 בינואר 2011 הסלטיקס הצטרפו ללוס אנג'לס לייקרס כשתי הקבוצות היחידות שהשיגו יותר מ-3000 ניצחונות, כשהסלטיקס נצחו את הטורונטו ראפטורס 122-102. במהלך העונה שלחו הסלטיקס את פרקינס ורובינסון לאוקלהומה סיטי ת'אנדר בתמורה לג'ף גרין וננאד קרסטיץ'. את עונת 2010/2011 סיימו הסלטיקס עם מאזן 26–56, במקום השלישי במזרח והם יפגשו את ניו יורק ניקס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. הם ניצחו את הניקס בסוויפ 0–4. הסלטיקס הודחו בשלב חצי גמר המזרח, לאחר שהפסידו 1–4 למיאמי היט. בעונת 2011/2012 הודחו הסלטיקס בשלב גמר המזרח, לאחר שהפסידו 3–4 למיאמי היט, במהלך העונה הפך ריי אלן לקלע השלשות הטוב בהיסטוריה אחרי שעקף את רג'י מילר, ובסיום העונה עבר למיאמי היט.

בעונת 2012/2013 הסלטיקס הגיעו למאזן 40–41 כשכוכב הקבוצה, ראז'ון רונדו, נפצע וסיים את העונה באמצעה. סיימו במקום השביעי במזרח והודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף על ידי הניו יורק ניקס בתוצאה 2–4.

2013-2021: בראד סטיבנס כמאמן עריכה

 
בראד סטיבנס

בסוף עונת 2012/2013, מנכ"ל הקבוצה, דני איינג', החליט על הפיכה בקבוצה: המאמן הצעיר בראד סטיבנס מונה למאמן הראשי לאחר שדוק ריברס נשלח בטרייד ללוס אנג'לס קליפרס, שני סמלי המועדון פול פירס וקווין גארנט נשלחו יחד עם ג'ייסון טרי לברוקלין נטס בתמורה לכריס האמפריז, ג'רלד וולאס, מרשון ברוקס, קית' בוגאנס ובחירות דראפט עתידיות, כדי להפוך את הסגל לצעיר ואטרקטיבי יותר.

בדראפט של שנת 2014 בחרה בוסטון את מרכוס סמארט בבחירה ה-6 בסיבוב הראשון. בדצמבר 2014 הועבר רונדו לדאלאס מאבריקס ובינואר 2015 הועבר ג'ף גרין לממפיס גריזליס. תחת הנהגתו של סטיבנס סיימה הקבוצה את העונה במקום השביעי וחזרה לפלייאוף כשבמאזנה 40 ניצחונות מול 42 הפסדים, אך הודחה בסיבוב הראשון בסוויפ 0–4 על ידי קליבלנד קאבלירס.

בדראפט 2015 בחרה בוסטון את טרי רוזיר בבחירה ה-16. את עונת 2015/2016 סיימה בוסטון במקום החמישי במזרח עם מאזן של 48 ניצחונות מול 34 הפסדים והודחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף בתוצאה 2–4 מול קבוצת אטלנטה הוקס. בקיץ 2016 החתימה הקבוצה את האולסטאר אל הורפורד, עד אז כוכבה של אטלנטה הוקס. בדראפט 2016, בחרה בוסטון בבחירה השלישית את ג'יילן בראון. בעונת 2016/2017 סיימה הקבוצה, בראשותו של שחקנה אייזיאה תומאס שנבחר לחמישיית העונה השנייה, במקום הראשון במזרח. בפלייאוף ניצחה הקבוצה בסדרה של שישה משחקים את שיקגו בולס ואחריהם את וושינגטון ויזארדס בשבעה משחקים, אך הפסידה בגמר האזורי לקליבלנד קאבלירס. בסדרה מול הקאבלירס נפצע תומאס, אך גם בלעדיו הצליחה הקבוצה לנצח משחק חוץ אחד על חודה של נקודה, מה שלא מנע מהקאבלירס לעלות לגמר ה-NBA מול גולדן סטייט ווריורס, לה הפסידו בסופה של הסדרה.

בדראפט 2017, קיבלה בוסטון את הבחירה ה-3 בסיבוב הראשון, ובחרה את ג'ייסון טייטום מאוניברסיטת דיוק. באותו קיץ הצטרף לקבוצה בטרייד, כוכב הקליבלנד קבאלירס ואחד משחקני הכדורסל הטובים בעולם באותה עת, קיירי אירווינג, במסגרת טרייד בו את הדרך ההפוכה עשו אייזיאה תומאס, ג'יי קראודר ואנטה ז'יז'יץ'. בהמשך הקיץ חתם בקבוצה כוכב היוטה ג'אז גורדון היוורד. באותה עונה עשתה הקבוצה קפיצת מדרגה משמעותית והגיעה למקום ה-2 במזרח, ואף הצליחה להעפיל לגמר המזרח, בו הפסידה את הסדרה 4 - 3 לקליבלנד קבאלירס בהנהגתו של לברון ג'יימס.

לקראת עונת 2018, היו הסלטיקס אחת מהקבוצות המובילות ב-NBA ומועמדת לאליפות, כשהציגה סגל כשרוני במיוחד, שכלל חמישייה חזקה שכללה את קיירי אירווינג, ג'יילן בראון, גורדון הייוורד, ג'ייסון טייטום ואל הורפורד. בעונת 2018/2019 הגיעו הסלטיקס למקום ה-4 במזרח, אך הודחו בחצי גמר המזרח על ידי מילווקי באקס.

בקיץ 2019, ביצעו הסלטיקס מספר שינויים משמעותיים בקבוצה. קיירי אירווינג סיים את חוזהו בסלטיקס, וחתם בברוקלין נטס, ובמקביל, הצטרף לקבוצה כוכב השארלוט הורנטס קמבה ווקר בטרייד, עבור טרי רוזיר. בהמשך הקיץ, סיים גם אל הורפורד את חוזהו וחתם בפילדלפיה 76'. הסלטיקס הפכו לקבוצה צעירה המובלת על ידי שחקנים צעירים כמו ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון. בעונת 2019/2020 סיימה בוסטון במקום ה-3 בטבלת המזרח והגיעה עד לגמר האזורי, בו הפסידה למיאמי היט. בתום העונה האריך ג'ייסון טייטום את חוזהו תמורת 195 מיליון דולר לחמש שנים.

יריבויות היסטוריות עריכה

היריבות עם לוס אנג'לס לייקרס עריכה

  ערך מורחב – היריבות בין הבוסטון סלטיקס לבין הלוס אנג'לס לייקרס
 
ב-2008 נפגשו הסלטיקס והלייקרס בגמר ה-NBA בפעם הראשונה לאחר 21 שנים

לסלטיקס וללוס אנג'לס לייקרס אחת מהיריבויות הגדולות ב-NBA. הן נפגשו בגמר ה-NBA ‏ 12 פעמים, הכי הרבה פגישות לשתי קבוצות בהיסטוריה. שתי הקבוצות זכו בהכי הרבה אליפויות NBA, כשהם זכו ביחד ב-34 מתוך 72 אליפויות אפשריות. כל אחת עם 17 אליפויות. בשנות ה-60 הסלטיקס והלייקרס נפגשו בגמר 6 פעמים ובכל הפעמים הסלטיקס ניצחו, למרות ניסיונותיהם של אלג'ין ביילור וג'רי וסט לקחת אליפות.

בשנות ה-80 היריבות חודשה בין שתי הקבוצות. הסלטיקס והלייקרס זכו ב-8 אליפויות מתוך 9 אפשריות בין 1980–1988, כשהלייקרס זכו ב-5 והסלטיקס ב-3. במהלך שנות ה-80 הן נפגשו בגמר 3 פעמים. היריבות שקעה בשנות ה-90 כששתי הקבוצות נחלשו, ובתחילת שנות ה-2000 כשהלייקרס זכו באליפויות הסלטיקס לא היו קרובים לגמר ה-NBA.

היריבות חודשה בגמר 2008, בו הסלטיקס ניצחו את הלייקרס 2–4 . בגמר 2010 הלייקרס ניצחו את הסלטיקס 3–4.

היריבות עם פילדלפיה 76' עריכה

  ערך מורחב – היריבות בין הבוסטון סלטיקס לבין הפילדלפיה 76'

במזרח לסלטיקס יריבות ארוכת שנים עם פילדלפיה 76', שהובלה על ידי וילט צ'מברלין בשנות ה-60 (שמאוחר יותר התחרה בסלטיקס כשהוא במדי הלייקרס) ועל ידי ג'וליוס ארווינג ומוזס מלון בשנות ה-70 וה-80. היריבות בשנות ה-80 הייתה מסומנת בעיקר כיריבות של שני כישרונות, ארווינג ולארי בירד. היריבות האחרונה שלהם בפלייאוף הייתה ב-2002, כשאלן אייברסון ופול פירס, ממובילי הקבוצות, התמודדו ראש בראש בגמר המזרח.

היריבות עם דטרויט פיסטונס עריכה

עיקר היריבות עם הדטרויט פיסטונס היה בשנות ה-80. שתי הקבוצות נפגשו 5 פעמים בפלייאוף בין השנים 1985–1991. הרבה פעמים היו עימותים בין שחקן מסוים של הסלטיקס לבין ביל למביר של הפיסטונס. היריבות התקררה בשנות ה-90 כמו עם הלייקרס, אך הוא חודשה בחצי גמר המזרח ב-2002 ובגמר המזרח ב-2008. הקבוצות התחרו 7 פעמים אחת נגד השנייה בפלייאוף, והמאזן עומד על 3–4 לטובת הסלטיקס בסדרות ו-19–20 לסלטיקס במשחקים.

מקור השם עריכה

את הכינוי בוסטון סלטיקס החליט להעניק מייסד הקבוצה, וולטר בראון, כדי לייצג את האוכלוסייה האירית הרבה השוכנת בבוסטון (המילה סלטיקס באנגלית מייצגת את התרבות האירית העתיקה - קלטית, הגיית המילה שובשה).

לוגואים עריכה

הגרסה הכי מוכרת של לוגו הסלטיקס הייתה בין השנים 1976–1996, בערך בתקופה של לארי בירד. הלוגו היה צבוע בצבע מרכזי אחד בלבד, ירוק וכל שאר החלקים היו לבנים. בלוגו היה גם קצת צבע שחור, אך בכמות מזערית. הלוגו מתאר את הלפרקון, כשמסביבו מעגל ירוק ובתוכו כתוב שם הקבוצה. הלוגו עדיין משמש כמה רשתות טלוויזיה. עונת הבכורה שלו הייתה עונת 1975/1976, בה הוא היה על רק המכנסיים הירוקים.

בעונת 1996/1997 שונה הלוגו ונוספו לו צבעים. החולצה, הכובע והפפיון נצבעו בצבע זהב. הכדורסל נצבע בחום, ומכנסיו ונעליו נצבעו בשחור. צבע העור שלו נצבע בצבע ורדרד. לסלטיקס היו גם לוגואים חלופיים, כשהמפורסם ביותר מהם נוצר ב-1998. מצויר בו תלתן לבן על רקע ירוק, כשמעליו רשום שם הקבוצה באותיות לבנות. פעמים רבות הלוגו החלופי הוצג כשהתלתן בצבע זהוב, על האימוניות של השחקנים.

גלריית סמלים עריכה

מאמני הקבוצה עריכה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2022/2023:

מאמן שנים עונה סדירה פלייאוף הישגים
משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה
ג'ון ראסל 1946–1948 108 42 66 0.389 3 1 2 0.333
דוגי ג'וליאן 1948–1950 128 47 81 0.367
רד אאורבך 1950–1966 1,192 795 397 0.667 148 90 58 0.608 9 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1957, 1959–1966)
זכייה בפרס מאמן העונה (1965)
ביל ראסל 1966–1969 245 162 83 0.661 46 28 18 0.609 2 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1968, 1969)
טום היינסון 1969–1978 690 427 263 0.619 80 47 33 0.588 2 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1974, 1976)
זכייה בפרס מאמן העונה (1973)
סאץ' סנדרס 1978 62 23 39 0.371
דייב קאונס 1978–1979 68 27 41 0.397
ביל פיץ' 1979–1983 328 242 86 0.738 45 26 19 0.578 זכייה באליפות ה-NBA‏ (1981)
זכייה בפרס מאמן העונה (1980)
קיי. סי. ג'ונס 1983–1988 410 308 102 0.751 102 65 37 0.637 2 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1984, 1986)
ג'ימי רוג'רס 1988–1990 164 94 70 0.573 8 2 5 0.250
כריס פורד 1990–1995 410 222 188 0.541 29 13 16 0.448
אם. אל. קאר 1995–1997 164 48 116 0.293
ריק פיטינו 1997–2001 248 102 146 0.411
ג'ים אובראיין 2001–2004 258 139 119 0.539 26 13 13 0.500
ג'ון קארול 2004 36 14 22 0.389 4 0 4 0.000
דוק ריברס 2004–2013 721 416 305 0.577 106 59 47 0.557 זכייה באליפות ה-NBA‏ (2008)
בראד סטיבנס 2013–2021 636 354 282 0.557 78 38 40 0.487
אימה יודוקה 2021–2022 82 51 31 0.622 24 14 10 0.583
ג'ו מאזולה 2022–הווה 82 57 25 0.695 20 11 9 0.550

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים) עריכה

ג'נרל מנג'ר תקופה הישגים
וולטר בראון 1946–1950
רד אאורבך 1950–1984 15 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1957, 1959–1966, 1968, 1969, 1974, 1976, 1981, 1984)
זכייה בפרס מנהל העונה (1980)
יאן וולק 1984–1990 זכייה באליפות ה-NBA‏ (1986)
דייב גאוויט 1990–1994
אם. אל. קאר 1994–1997
ריק פיטינו 1997–2001
כריס וולאס 2001–2003
דני איינג' 2003–2021 זכייה באליפות ה-NBA‏ (2008)
זכייה בפרס מנהל העונה (2008)
בראד סטיבנס 2021–הווה

הישגים ופרסים עריכה

שיאים למשחק בודד עריכה

  • חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 60, לארי בירד נגד אטלנטה, 12 במרץ 1985, וג׳ייסון טייטום נגד סן אנטוניו ספרס, 1 במאי 2021

ריבאונדים: 51, ביל ראסל נגד סירקיוז, 5 בפברואר 1960.

אסיסטים: 28, בוב קוזי נגד מיניאפוליס, 27 בפברואר 1959.

חטיפות: 9, לארי בירד נגד יוטה (1985), ופול פירס נגד מיאמי (1999).

חסימות: 9, קווין מקהייל נגד ניו ג'רזי (1982) ושיקגו (1983), ורוברט פאריש נגד אטלנטה (1982).

שיאי קריירה בקבוצה עריכה

  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2022/2023, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד.[1] חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישיים עריכה

MVP של העונה הסדירה

MVP של סדרת הגמר

שחקן ההגנה של העונה

רוקי השנה

השחקן השישי של העונה

מאמן השנה

מנהל השנה

מאמנים במשחק האולסטאר

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

שחקנים במשחק האולסטאר

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות עריכה

מלבד שחקנים שגופייתם הופרשה, הפרישה הקבוצה באופן סמלי את הגופיות מספר 1 ו-2 עבור פעילים מרכזיים בה שלא היו שחקנים: וולטר בראון, המייסד והבעלים עד מותו ב-1964, ורד אאורבך שאימן את הקבוצה 36 שנים והמשיך בה כנשיא עד מותו ב-2006.

מספר שחקן תפקיד שנים בקבוצה שנת הפרשה
00 רוברט פאריש סנטר 1980–1994 1998
1 וולטר בראון מייסד ובעלים 1946–1964 1964
2 רד אאורבך מאמן ומנהל 1950–2006 1985
3 דניס ג'ונסון רכז, קלע 1983–1990 1991
5 קווין גארנט פאוור פורוורד 2007–2013 2022
6 ביל ראסל סנטר 1956–1969 1972
10 ג'ו ג'ו וייט רכז 1969–1979 1982
14 בוב קוזי רכז 1950–1963 1963
15 טום היינסון פאוור פורוורד 1956–1965 1966
16 סאץ' סנדרס פאוור פורוורד 1960–1973 1973
17 ג'ון האבליצ'ק סמול פורוורד 1962–1978 1978
18 דייב קאונס סנטר 1970–1980 1981
19 דון נלסון סמול פורוורד, פאוור פורוורד 1965–1976 1978
21 ביל שרמן רכז, קלע 1951–1961 1966
22 אד מקאולי פאוור פורוורד, סנטר 1950–1956 1963
23 פרנק רמזי סמול פורוורד 1954–1964 1964
24 סם ג'ונס קלע 1957–1969 1969
25 קיי. סי. ג'ונס רכז 1958–1967 1967
31 סדריק מקסוול סמול פורוורד 1977–1985 2003
32 קווין מקהייל פאוור פורוורד 1980–1993 1994
33 לארי בירד סמול פורוורד, פאוור פורוורד 1979–1992 1993
34 פול פירס סמול פורוורד 1998–2013 2018
35 רג'י לואיס סמול פורוורד 1987–1993 1995
LOSCY ג'ים לוסקוטוף[א] סמול פורוורד 1955–1964 1964
מיקרופון ג'וני מוסט שדרן 1953–1990 1990
  1. ^ לוסקוטוף ביקש שמספר הגופייה שלו, "18", לא יופרש, ועל כן הופרשה גופייתו עם כינויו "LOSCY".

סגל שחקנים בעונת 2023/2024 עריכה

סגל בוסטון סלטיקס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
SF/PF 0 ארצות הברית  ג'ייסון טייטום 2.03 מטרים 3 במרץ 1998 אוניברסיטת דיוק
PG/SG 4 ארצות הברית  ג'רו הולידיי 1.93 מטרים 12 ביוני 1990 UCLA
SG/SF 7 ארצות הברית  ג'יילן בראון 1.98 מטרים 24 באוקטובר 1996 אוניברסיטת קליפורניה
PF/C 8 לטביה  קריסטפס פורזינגיס 2.18 מטרים 2 באוגוסט 1995 לטביה
PG/SG 9 ארצות הברית  דריק וייט 1.93 מטרים 2 ביולי 1994 אוניברסיטת קולורדו
PG 11 ארצות הברית  פייטון פריצ'רד 1.85 מטרים 28 בינואר 1998 אוניברסיטת אורגון
SF/PF 12 קנדה  אושיי בריסט 2.01 מטרים 20 ביוני 1998 אוניברסיטת סירקיוז
PF/C 26 ארצות הברית  אקסבייר טילמן 2.01 מטרים 12 בינואר 1999 אוניברסיטת המדינה של מישיגן
SF/PF 27 ארצות הברית  ג'ורדן וולש 1.98 מטרים 3 במרץ 2004 אוניברסיטת ארקנסו
SF 30 ארצות הברית  סם האוזר 2.01 מטרים 8 בדצמבר 1997 אוניברסיטת וירג'יניה
C 40 ארצות הברית  לוק קורנט 2.16 מטרים 15 ביולי 1995 אוניברסיטת ואנדרבילט
PF/C 42 הרפובליקה הדומיניקנית  אל הורפורד 2.06 מטרים 3 ביוני 1986 אוניברסיטת פלורידה
SG 44 ארצות הברית  ג'יידן ספרינגר 1.93 מטרים 25 בספטמבר 2002 אוניברסיטת טנסי
SG/SF 50 אוקראינה  סבי מיכאיליוק 2.01 מטרים 10 ביוני 1997 אוניברסיטת קנזס
SF/PF 13 ארצות הברית  דרו פיטרסון (כ) 2.06 מטרים 9 בנובמבר 1999 אוניברסיטת דרום קליפורניה
PG 20 ארצות הברית  ג'יי. די. דייוויסון (כ) 1.85 מטרים 3 באוקטובר 2002 אוניברסיטת אלבמה
C 88 פורטוגל  נמיאש קייטה (כ) 2.13 מטרים 13 ביולי 1999 אוניברסיטת המדינה של יוטה
מאמן:

ארצות הברית  ג'ו מאזולה


מקרא


קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא בוסטון סלטיקס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה