קלמן קלוצ'אי
קלמן קלוצ'אי (בהונגרית: Kalocsay Kálmán; 8 באוקטובר 1891 – 27 בפברואר 1976, בודפשט) היה מהמשוררים הבולטים בשפת האספרנטו, וכן מתרגם ועורך בשפה, שחי בהונגריה. כתיבתו השפיעה רבות על תרבות האספרנטו והעשירה גם את השפה. בהכשרתו היה רופא מומחה במחלות זיהומיות.
 | |
| לידה |
6 באוקטובר 1891 אבאויסאנטו, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
23 בפברואר 1976 (בגיל 84) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מדינה |
הונגריה |
| השכלה | אוניברסיטת בודפשט |
| מעסיק |
Saint Ladislaus Hospital, ניוגט |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בעיירה אבאויסאנטו בהונגריה, אז באימפריה האוסטרו-הונגרית, כבנם של השופט קלמן קלוצ'אי ושל יולאן לבית פאנדה. התייתם מאמו לפני שמלאו לו שנתיים, כשהיא נפטרה בגיל 26. בשנת 1895 אביו התחתן בשנית. קלוצ'אי למד בבית ספר תיכון במישקולץ ולאחר מכן באוניברסיטת בודפשט. גויס למלחמת העולם הראשונה אך המשיך ללמוד רפואה ושפות גם בעיצומם של הקרבות. ב-1916 סיים לימודי רפואה בבודפשט ולאחר מכן שירת שלוש שנים כרופא צבאי בהמשך המלחמה[1]. ב-1920 החל לעבוד בבית חולים גדול בבודפשט תחילה כמנתח והחל מ-1929 כרופא הראשי לתחום המחלות המדבקות. בהמשך אף עסק בהוראת מקצוע הרפואה באוניברסיטה. בשנת 1929 גם התחתן[2].
מלבד הונגרית, דיבר קלוצ'אי מספר שפות מערב אירופיות וכן רוסית. הוא החל את כתיבתו בשפה ההונגרית, ובהמשך החל משנת 1913 למד אספרנטו והחל לכתוב בשפה זו. הוא תרגם לשפה שירים רבים מהונגרית, וכן מ-21 שפות אירופיות נוספות בהן גרמנית, אנגלית, איטלקית וצרפתית[2]. לצד הכתיבה, היה קלוצ'אי גם מוזיקאי, ניגן בפסנתר ואף הלחין חלק משיריו וכן היה בעל נטיות תיאטרליות. בנוסף לאספרנטו למד קלוצ'אי גם את השפה המתחרה אידו - ואף העיד כי הגיע בה לרמה דומה לזו של האספרנטו שלו, אולם מבין שתי התנועות המתחרות בחר לבסוף בתנועת האספרנטו בה כתב את שירתו והיה פעיל.
ב-1921 פורסם קובץ שיריו הראשון 'Mondo kaj Koro' (עולם ולב). עשור לאחר מכן פרסם קובץ נוסף בשם 'Streĉita kordo' (מיתר מתוח), שאספרנטיסטים רבים רואים כאחד האוספים הטובים ביותר של שירה אספרנטית. קובץ נוסף שפרסם הוא Rimportretoj (פורטרטים חרוזיים) שירים שתארו אנשים שפעלו בתנועת האספרנטו של אותה התקופה.
רבים סבורים כי הוא גם מחברו של ספר השירים האירוטיים Sekretaj Sonetoj (סונטות סודיות) שפורסם בשנת 1932 תחת הפסדונים פטר פנטר.
קלוצ'אי השפיע מאוד על ספרות האספרנטו ושירתה כשהקים מגזין והוצאה לאור בשם Literaturo Mondo (עולם הספרות) שקבוצת הכותבים שהתכנסו סביבם בשנות ה-20 וה-30 כונו 'אסכולת בודפשט'.
קלוצ'אי כתב גם את החיבור המקיף, המשמש אספרנטיסטים עד היום בנוגע לתיאוריה הלינגוויסטית של השפה, תחת הכותרת 'Plena Gramatiko de Esperanto' (הדקדוק השלם באספרנטו). לצד זאת פרסם את הספר Lingvo – Stilo – Formo (שפה, סגנון, צורה) על סגנון הכתיבה באספרנטו. ספר נוסף שכתב יחד עם גסטון ורינהיין על השירה האספרנטית הוא Parnasa Gvidlibro (מדריך פרנסוס).
קלוצ'אי השתתף גם בעריכת שני כרכי 'אנציקלופדיית האספרנטו', בה כתב עליו ורינהיין: "איש לא היה כל כך מודע לערך הפנימי של אוצר המילים באספרנטו, לאפשרויות הפלסטיות של המרקם הקולי, לרהיטות השורשים. מתקבל הרושם שעבור קלוצ'אי המילים חיות באופן אינטנסיבי ביותר מאשר עבור כל אדם אחר. שהן רוטטות ארוכות באוזנו בצליל טהור יותר. שהוא מלטף אותן כמו אבנים יקרות, המחליפות צבעיהן למול האור, ומפקיד אותן בפסוקיהן, בדיוק במקום בו הם מכשפות את המבט. לאוהב מילים שכזה כל אוצר נראה דל... יום אחד נהיה חייבים לו את אותו החוב שהאיטלקים חייבים לדנטה והצרפתים לרונסאר"[1][2]
שמו מתועתק לעיתים לאספרנטו כ-Kolomano. לצד זאת השתמש גם בשמות העטף C.E.R, בומי, קופר, -y, אלכס קיי, ק. סטלוב ומאליצה פיק.
העורכת הספרותית שלו אדה צ'יסאר כתבה עליו רבות, ותרמה לאחר מותה את עזבונו למוזיאון האספרנטו של הספרייה הלאומית האוסטרית.
קישורים חיצוניים
עריכה
- כתבי קלמן קלוצ'אי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)