קלרה הסקיל

מוזיקאית רומנייה

קלרה הַסְקִילרומנית: Clara Haskil; ‏7 בינואר 18957 בדצמבר 1960) הייתה פסנתרנית קלאסית שווייצרית ילידת רומניה, בת למשפחה יהודית ספרדית.

קלרה הסקיל
Clara Haskil
לידה 7 בינואר 1895
בוקרשט, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בדצמבר 1960 (בגיל 65)
בריסל, בלגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מונפרנאס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות שווייץ, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1905 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטואר של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים נקסוס, פיליפס רקורדס, דקה רקורדס, דויטשה גרמופון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אבירה בלגיון הצרפתי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחית זיכרון על ביתה של הסקיל בווה

כפרשנית מהוללת של רפרטואר מתקופת הקלאסיקה וראשית הרומנטיקה, נודעה הסקיל בעיקר בביצועים והקלטות של מוצרט. רבים ראו בה את הפרשנית הראשונה במעלה של מוצרט בזמנה. כן יצא שמה כפרשנית מעולה של בטהובן, שומאן ודומניקו סקרלטי. כמי שנחשבה לפסנתרנית מעולה של מוזיקה קאמרית, ניגנה הסקיל עם מוזיקאים ידועי שם כמו ג'ורג'ה אנסקו, אז'ן איזאיי, פבלו קזאלס וארתור גרומיו, שאיתו הופיעה בקונצרט האחרון שלה.

קורות חייה עריכה

הסקיל נולדה בבוקרשט, רומניה במשפחה יהודית. אמה לימדה אותה לנגן וכבר בגיל חמש הופיעה וניגנה לפני אליסאבטה מלכת רומניה. בגיל 7 יצאה ללמוד בווינה אצל ריכרד רוברט (שבין תלמידיו ידועי השם היו רודולף סרקין וגיאורג סל) וכן, לזמן קצר, אצל פרוצ'ו בוזוני. היא נכנסה לקונסרבטואר של פריז בגיל עשר, באופן רשמי כדי ללמוד אצל אלפרד קורטו, אם כי רוב הדרכתה באה מלאזאר לוי ומאדאם ז'ירו-לטארז, וסיימה את לימודיה בגיל 15 עם פרס ראשון. הסקיל יצאה לסיור הופעות באירופה, אם כי הקריירה שלה נקטעה באיבה עקב אחת מהמחלות הרבות מהן סבלה במהלך חייה. בשנת 1913 הושמה בגבס בניסיון למנוע הופעת עקמת. מחלות תכופות, יחד עם פחד במה קיצוני, שהופיע בשנת 1920, מנעו אותה מלהשיג הצלחה כלכלית או ביקורתית.

 
קברה של קלרה הסקיל בבית הקברות מונפרנאס בפריז

רק לאחר נדודים רבים, בגלל הרדיפה הגזענית של התקופה, התיישבה בשווייץ, ב-1942. רוב חייה עברו עליה בעוני. רק לאחר מלחמת העולם השנייה, בסדרת קונצרטים בהולנד בשנת 1949, החלה לזכות בתהילה שהייתה ראויה לה. כפסנתרנית, הצטיינה נגינתה בטוהר של צליל ופיסוק, שנבע אולי מכשרונה ככנרת. שקיפות ורגישות שבהשראה ציינו גם את סגנונה באופן שאין לטעות בו.

הסקיל מתה מחבלות שנגרמו לה בנפילה בתחנת רכבת בבריסל. היא הייתה אמורה לנגן בקונצרט עם ארתור גרומיו למחרת היום.

צ'ארלי צ'פלין סיפר "במשך חיי פגשתי רק שלושה גאונים: פרופסור איינשטיין, וינסטון צ'רצ'יל וקלרה הסקיל. אין לי הכשרה מוזיקלית אבל אני יכול להגיד שנגיעתה (בפסנתר) הייתה עדינה, הבעתה (המוזיקלית) הייתה נפלאה והטכניקה שלה הייתה יוצאת דופן".[1]

התחרות על שם הסקיל עריכה

תחרות בינלאומית לפסנתר על שם קלרה הסקיל מתקיימת כל שנתיים בעיר השווייצרית ווה, שם התגוררה הסקיל מ-1942 עד מותה. בעיר יש רחוב על שמה של הפסנתרנית.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא קלרה הסקיל בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ראיון ברדיו שווייץ, 19 אפריל 1961