פבלו קזאלס
פאו קזאלס אי דפיליו (קטלאנית: Pau Casals i Defilló; מוכר גם בשם הספרדי פבלו קזאלס; 29 בדצמבר 1876 – 22 באוקטובר 1973) היה צ'לן, מנצח ומלחין קטלאני.
 | |
| לידה |
29 בדצמבר 1876 אל ונדרל, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
22 באוקטובר 1973 (בגיל 96) סן חואן, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Cementiri del Vendrell |
| מוקד פעילות |
ספרד |
| תקופת הפעילות |
מ-1891 |
| מקום לימודים |
Municipal Conservatory of Music of Barcelona, הקונסרבטוריון המלכותי של מדריד |
| עיסוק | צ'לן, מנצח, מלחין |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית, sardana |
| שפה מועדפת |
קטלאנית, ספרדית |
| כלי נגינה |
צ'לו |
| חברת תקליטים |
קולומביה רקורדס, פיליפס רקורדס, HMV |
| בן או בת זוג |
Susan Metcalfe Casals (4 באפריל 1914–1928) מרטה קזאלס איסטומין (3 באפריל 1957–22 באוקטובר 1973) Francesca Vidal i Puig (?–1955) גיליירמינה סוז'ה (1906–1912) |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהקזאלס נולד בעיירה ונדרל. הוא למד מוזיקה ונגינה בצ'לו בברצלונה ובמדריד, ועוד לפני שמלאו לו עשרים התמנה לפרופסור לצ'לו בקונסרבטוריון של ברצלונה, שם ניגן גם מוזיקה קאמרית וייסד רביעיית כלי קשת. בשנת 1895 הוזמן כצ'לן ראשון לאופרה של פריז.
בשנת 1898 הופיע לראשונה כסולן בפריז ובלונדון, ובשנת 1901 הוא הופיע לראשונה בארצות הברית. בשנת 1905 הוא הרכיב, יחד עם הפסנתרן אלפרד קורטו והכנר ז'אק טיבו, את שלישיית קורטו שזכתה לשם עולמי.
בשנת 1909 ביצע לראשונה בקונצרט פומבי סוויטה לצ'לו ללא ליווי מאת באך, ופתח בכך תקופה חדשה ברפרטואר הקונצרטי של הצ'לו, ובשנת 1919 ייסד תזמורת בברצלונה במטרה לקרב את שכבות הפועלים בקטלוניה אל המוזיקה.
קזאלס היה תומך נלהב ברפובליקה הספרדית, ואחרי תבוסתה במלחמת האזרחים יצא לגלות מספרד, ולא חזר אליה עד יום מותו. הוא קבע את ביתו בעיירה פראד שבצד הצרפתי של הפירנאים, ופעל רבות על מנת לסייע לפליטים שנמלטו מספרד אחרי מלחמת האזרחים. הוא גם נשא בעולם את קולה של קטלוניה ותרבותה שדוכאו תחת שלטון פרנקו. ברבות מהופעותיו ניגן את שירת הציפורים - שיר עממי קטלאני שקזאלס פרסם בעולם בעיבוד לצ'לו, והפך לסמל לסבל העם הקטלאני.
ב-1945, עם תום מלחמת העולם השנייה, הופיע בבריטניה ובצרפת, אולם החליט לפרוש מנגינה בשל אדישות העולם להמשך הדיקטטורה של פרנקו בספרד. הוא חזר מהפרישה רק ב-1950, כשידידים שכנעו אותו להופיע בפראד לרגל שנת ה-200 למותו של באך, וכך נוסד במקום פסטיבל מוזיקלי שנתי.
קזאלס סירב להופיע בארצות שהכירו בשלטונו של פרנקו בספרד, בהן ארצות הברית. אולם ב-1961 לאחר התלבטויות, נעתר להזמנתו של הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי להופיע בבית הלבן.[1] ב 1961 היה קזאלס האומן החשוב ביותר שהתארח בחנוכת התיאטרון הרומי בקיסריה לאחר שהוכשר המקום לאירוח מופעי מוזיקה.
הקונצרט האחרון שלו התקיים בישראל, באוגוסט 1973, כחודשיים לפני מותו, והוא ניצח בו על תזמורת הנוער של פסטיבל ישראל.[2][3] קזאלס מת בשנת 1973 בעיר סן חואן בפוארטו ריקו. ב-1979 אחרי החזרת הדמוקרטיה לספרד הוחזר ארונו לקטלוניה ונטמן בעיירת הולדתו.
קישורים חיצוניים
עריכה
פבלו קזאלס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פבלו קזאלס, באתר AllMovie (באנגלית)
פבלו קזאלס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
פבלו קזאלס, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
פבלו קזאלס, באתר ספוטיפיי
פבלו קזאלס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פבלו קזאלס, באתר Discogs (באנגלית)- אבי דר, הזקן והצ'לו, דבר, 25 ביולי 1969; המשך
- רפאל בשן, ראיון השבוע עם פאבלו קאזאלס: אני מרגיש כל יום, כאילו נולדתי מחדש, מעריב, 29 באוגוסט 1969
- פבלו קזאלס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פבלו קזאלס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
פבלו קזלס (1876-1973), דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ At Kennedy Center, An Arts Legacy Alive At 50, באתר NPR, 21 בינואר 2011
- ^ השבוע בפסטיבל הישראלי, מודעה, דבר, 17 באוגוסט 1973
- ^ חנוך רון, קאזאלס, דבר, 31 באוגוסט 1973
