קמילו חוסה סלה

קמילו חוסה סלה
Camilo José Cela
לידה	11 במאי 1916; Iria Flavia, ספרד
פטירה	17 בינואר 2002 (בגיל 85); מדריד, ספרד
מדינה	ספרד
מקום קבורה	Adina Cemetery
מקום לימודים	Centro Universitario Villanueva
שפות היצירה	ספרדית
סוגה	שירה
יצירות בולטות	The Family of Pascual Duarte, Del Miño al Bidasoa, Journey to the Alcarria, The Hive, Pabellón de reposo
תקופת הפעילות	מ-1942
הושפע מ	ז'אן-פול סארטר
בן או בת זוג	María del Rosario Conde Picavea (12 במרץ 1944–1990); Marina Concepción Castaño López (10 במרץ 1991–17 בינואר 2002) ;
צאצאים	קמילו חוסה סלה קונדה
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1989); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סנטיאגו דה קומפוסטלה (1980); פרס הספרות הלאומי לסיפורת (1984); הצלב הגדול של מסדר קרלוס השלישי (1992); פרס פלנטה (1994); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מיאמי (11 במאי 1990); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מדריד (1991); הצלב הגדול של מסדר החרב של יעקב הקדוש (19 בינואר 1995); Grand Cross of the Aeronautical Merit (Spain) - White Decoration (1998); פרס מיגל דה סרוואנטס (1995); הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (1980); פרס נסיך אסטוריאס לספרות (1987); מדליית קסטלאו (1988); צלב סנט ז'ורדי (1986); דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת האיים הבלאריים; דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הלאומית סן מרקוס; אביר הצלב הגדול של השמש של פרו ;

קמילו חוסה סלה (בספרדית: Camilo José Cela‏; 11 במאי 1916 – 17 בינואר 2002), סופר, משורר, צייר ופוליטיקאי ספרדי, זוכה פרס נובל לספרות^[1].

ביוגרפיה

קמילו חוסה סלה נולד באיריה פלביה Iria Flavia, פדרון Padron, קורוניה Coruña בספרד, אך לאחר כמה שנים עברה משפחתו למדריד, עיר שהטביעה את השפעתה עליו ועל יצירתו ושם גם סיים את חייו. סלה נרשם ללימודי רפואה, אך הפסיק באמצע כדי לקחת קורסים בפקולטה החדשה לספרות ולפילוסופיה. סלה התחיל לכתוב את הפואמות הראשונות ואז התגייס לצד של פרנקו במלחמת האזרחים של ספרד, נלחם ואף נפצע במלחמה. לאחר ששב מהמלחמה, התחיל לפתח עמדה עצמאית, ביקורתית ומתגרה, כמו חברו ארנסט המינגוויי.

סלה אימץ לו את הסגנון הספרותי הקרוי "טרמנדיסו", מונח הלקוח מתחום מלחמות השוורים, סגנון שמתאפיין בתיאור הצד הנואש של הקיום, במחשכי האימה. הסגנון הזה ילווה את כל יצירתו הכוללת יותר מ-70 רומנים. סלה עסק גם בציור ובקולנוע. הוא הציג תערוכת ציורים ולקח חלק בסרט "קוליסאום" שבוים על ידי Jaime de Mayora. בשנת 1953 מתפרסם בבואנוס איירס ספרו "הכוורת" שנאסר בספרד על ידי הצנזורה. La colmena ("הכוורת") הפך לסרט קולנוע מהולל בשנת 1982 בספרד, אחרי מותו של פרנקו.

בשנת 1954 עבר קמילו חוסה סלה לפלמה דה מיורקה ובשנת 1956 ייסד כתב עת ספרותי בשם Papeles de San Armadans שנקט קו אנטיפשיסטי והיה רב השפעה. בכתב עת זה פרסמו רבים מהסופרים הספרדים הגולים. בשנת 1956 נפטר ידידו הקרוב Pio Baroja והוא היה בין נושאי ארונו, יחד עם ארנסט המינגוויי. כעבור שנה נבחר להיות חבר האקדמיה הספרדית. בין עיסוקיו הוא גם כתב את התסריט לסרט "האביר דון קיחוטה" לפי יצירת המופת של מיגל דה סרוואנטס.

בשנת 1977 נבחר סלה לסנטור.

מספריו

La familia de Pascual Duarte 1942 "משפחתו של פסקואל דוארטה".
1943 Pabellón de reposo א
1944 Nuevas andanzas y desventuras de Lazarillo de Tormes א
1948 Viaje a la Alcarria א
1949 El Gallego y su cuadrilla "הגליסאי וקבוצתו".
1952 Mrs. Caldwell habla con su hijo "גברת קולדוול מדברת עם בנה".
1953 La colmena "הכוורת".
1955 La catira א
1962 Tobogán de hambrientos א
1964 Izas, rabizas y colipoterras א
1968 Diccionario secreto "מילון סודי" חלק ראשון.
1969 San Camilo I936 "סן קמילו 1936".
1971 Diccionario secreto "מילון סודי" חלק שני.
1973 Oficio de tinieblas 5 "עיסוק של חושך, 5".
1983 Mazurca para dos muertos "מזורקה עבור שני מתים".
1986 Nuevo viaje a la Alcarria א
1988 Cristo versus Arizona א

פרסים ותוארי כבוד

דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים (1986)^[2].
פרס נובל לספרות (1989)^[3].
דוקטור לשם כבוד בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב (1990)^[4].

קישורים חיצוניים

קמילו חוסה סלה, ברשת החברתית Goodreads
קמילו חוסה סלה, באתר פרס נובל (באנגלית)
קמילו חוסה סלה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
קמילו חוסה סלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אריאנה מלמד, הפעם בלי גסויות, חדשות, 22 בדצמבר 1989 - ריאיון לרגל זכייתו בפרס נובל
יובל בן-עמי, ספריית מכון סרוונטס בת"א נקראה על שם קמילו חוסה סלה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2005

הערות שוליים

^ שגיא גרין, מת חתן פרס נובל לספרות קמילו חוסה סלה, באתר הארץ, 16 בינואר 2002
^ האוניברסיטה העברית - המושב ה-48 של חבר הנאמנים הבינלאומי, מעריב, 16 ביוני 1986
^ שלמה בן-עמי, חתן נובל - בשר ודם, מעריב, 27 באוקטובר 1989
^ אהרן פריאל, חתן פרס נובל קמילו חוסה סלה ־ לביקור בישראל, מעריב, 18 ביוני 1990

[1] שגיא גרין, מת חתן פרס נובל לספרות קמילו חוסה סלה, באתר הארץ, 16 בינואר 2002

[2] האוניברסיטה העברית - המושב ה-48 של חבר הנאמנים הבינלאומי, מעריב, 16 ביוני 1986

[3] שלמה בן-עמי, חתן נובל - בשר ודם, מעריב, 27 באוקטובר 1989

[4] אהרן פריאל, חתן פרס נובל קמילו חוסה סלה ־ לביקור בישראל, מעריב, 18 ביוני 1990

[1]

[2]

[3]

[4]


לידה	11 במאי 1916 Iria Flavia, ספרד
פטירה	17 בינואר 2002 (בגיל 85) מדריד, ספרד
מדינה	ספרד
מקום קבורה	Adina Cemetery
מקום לימודים	Centro Universitario Villanueva
שפות היצירה	ספרדית
סוגה	שירה
יצירות בולטות	The Family of Pascual Duarte, Del Miño al Bidasoa, Journey to the Alcarria, The Hive, Pabellón de reposo
תקופת הפעילות	מ-1942
הושפע מ	ז'אן-פול סארטר
בן או בת זוג	María del Rosario Conde Picavea (12 במרץ 1944–1990) Marina Concepción Castaño López (10 במרץ 1991–17 בינואר 2002)
צאצאים	קמילו חוסה סלה קונדה
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1989) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סנטיאגו דה קומפוסטלה (1980) פרס הספרות הלאומי לסיפורת (1984) הצלב הגדול של מסדר קרלוס השלישי (1992) פרס פלנטה (1994) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מיאמי (11 במאי 1990) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מדריד (1991) הצלב הגדול של מסדר החרב של יעקב הקדוש (19 בינואר 1995) Grand Cross of the Aeronautical Merit (Spain) - White Decoration (1998) פרס מיגל דה סרוואנטס (1995) הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (1980) פרס נסיך אסטוריאס לספרות (1987) מדליית קסטלאו (1988) צלב סנט ז'ורדי (1986) דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת האיים הבלאריים דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הלאומית סן מרקוס אביר הצלב הגדול של השמש של פרו