קסאפר שארוונקה

פרנץ קְסָאפֶר שָארְווֶנְקָהפולנית: Franz Xaver Scharwenka;‏ 6 בינואר 18508 בדצמבר 1924) היה פסנתרן, מלחין ומורה גרמני-פולני. הוא היה אחיו של פיליפ שארוונקה (1847–1917), שהיה גם הוא מלחין ומורה למוזיקה.

קסאפר שארוונקה
Xaver Scharwenka
Scharwenka1882.jpg
לידה 6 בינואר 1850
סאמטר, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בדצמבר 1924 (בגיל 74)
ברלין, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, מנצח, פסנתרן, מוזיקולוג עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דיוקן שרואנקה מאת אנטון פון ורנר

חיים וקריירהעריכה

פרנץ קסאפר שארוונקה נולד בזאמטר, בממלכת פרוסיה (בפולנית:Szamotuły; עד 1793 ומאז 1919 שייכת לפולין) בשנת 1850. אף כי החל לנגן משמיעה בפסנתר כבר בגיל 3, את לימודיו הרשמיים בפסנתר החל רק בגיל 15, כשמשפחתו עקרה לברלין, שם נרשם לאקדמיה לאמנות הצליל ולמד אצל תאודור קולאק. כישורי הנגינה שלו התפתחו במהירות, והוא הופיע לראשונה באקדמיה לשירה בשנת 1869. הוא לימד באקדמיה עד לגיוסו לשירות צבאי בשנת 1873. לאחר השחרור, בשנת 1874, החל שארוונקה לצאת למסעות קונצרטים. הוא זכה לשבחים על יפי הצליל שלו ונודע בפרשנותו למוזיקה של פרדריק שופן.[1]

בשנת 1881 ארגן שארוונקה סדרה שנתית מצליחה של קונצרטים קאמריים ורסיטלים באקדמיה, יחד עם גוסטב הולנדר והיינריך גרינפלד. באוקטובר של אותה שנה ייסד בית ספר למוזיקה משלו בברלין. בשנת 1886 ניצח על הראשון בסדרה של קונצרטים תזמורתיים, שהוקדשו למוזיקה של ברליוז, ליסט ובטהובן. במקביל המשיך לצאת לסיורי קונצרטים תכופים ולנגן יצירות משלו בשיתוף פעולה עם אמנים אחרים, בהם המנצח הנס ריכטר ו הכנר יוזף יואכים. שילוש תפקידיו, פסנתרן, מלחין ומחנך, יעסיק את שרוואנקה במשך כל הקריירה שלו.[2]

ב-1891 יצא שארוונקה למסע הקונצרטים הראשון שלו בארצות הברית. בהמשך להחלטתו להגר, פתח סניף של בית ספר שארוונקה למוזיקה בניו יורק. בשנת 1893 התאחד קונסרבטוריון שארוונקה הברלינאי עם קונסרבטוריון קלינדוורת', ובשנת 1893 חזר שארוונקה לקונסרבטוריון המאוחד כמנהלו, מניו-יורק. ב-1914 פתח, עם ו. פטצט, בית ספר למוזיקה עם סמינר למורים לפסנתר לצדו. ספרו, "המתודיקה של הנגינה בפסנתר" (Methodik des Klavierspiels) יצא לאור בלייפציג בשנת 1907.[3]

בשנים הראשונות של המאה ה-20 ניצח שרוואנקה על הקונצ'רטו מס' 1 לפסנתר בסול מינור של פליקס מנדלסון, ביצוע שהיה הופעת הבכורה של המלחינה והפסנתרנית מרת' סרווין.[4] שארוונקה הוציא כמה תקליטים בקולומביה רקורדס בשנים 1910 ו-1913, שכללו יצירות משלו לצד יצירות משל שופן, מנדלסון, ובר וליסט.

שארוונקה מת בברלין בשנת 1924.

יצירתועריכה

יצירותיו של שארוונקה כוללות אופרה "מטאסווינתה", סימפוניה, ארבעה קונצ'רטי לפסנתר, מוזיקה קאמרית (כל היצירות כוללות תפקיד לפסנתר) וקטעים רבים לפסנתר; אופי כתיבתו לפסנתר מזכיר במידת מה את שומאן ואת רחמנינוב.

ארבעת הקונצ'רטי לפסנתר הן יצירות כבדות-משקל. הראשון, בסי במול מינור, אופוס 32,[5] הושלם בשנת 1874 ובוצע לראשונה כעבור שנה. הוא נכתב במור כפנטזיה לפסנתר סולו, אך שארוונקה לא היה מרוצה, ותזמר אותו לקונצ'רטו. פרנץ ליסט קיבל את ההקדשה וביצע אותו בברלין. ההקלטה הראשונה שלו הייתה ב-1968 עם ארל ויילד והתזמורת הסימפונית של בוסטון בניצוח אריך ליינסדורף. ויילד למד את הקונצ'רטו כנער אצל זלמאר יאנסון, שלמד אותו ישירות מן המלחין. כשליינסדורף ביקש מוויילד להקליט את הקונצ'רטו, אמר זה, "חיכיתי ארבעים שנה ליד הטלפון שמישהו יבקש ממני לנגן אותו".[6]

הקונצ'רטו הרביעי, בפה מינור, אופוס 82 (1908), בוצע לראשונה ב-18 באוקטובר 1908 באולם בטהובן בברלין, עם תלמידתו של שארוונקה, מרתה זיבולד, ליד הפסנתר ובניצוח המלחין.

יצירותיו של שארוונקה נשכחו לכמה שנים אחרי מותו; עם זאת, "המחול הפולני מס' 1" שלו במי במול מינור, אופוס 3 מס' 1, שמר על פופולריות רבה כל השנים. מאז אמצע שנות ה-90' של המאה ה-20, התחדש העניין במוזיקה שלו, והקלטות של רוב יצירותיו זמינות עכשיו לרכישה. הקלטת הקונצ'רטו הרביעי שלו לפסנתר בנגינת סטיבן יו, עם התזמורת הסימפונית של ברמינגהאם בניצוח לורנס פוסטר הוכרה כתקליט השנה על ידי מגזין המוזיקה הבריטי גרמופון בשנת 1996. הסימפוניה שלו בדו מינור אפוס 60 הוקלטה לראשונה על תקליטור בשנת 2004.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קסאפר שארוונקה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ צ'ארלס סאטוני, מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ סאטוני, גרוב
  3. ^ סאטוני, גרוב
  4. ^ רביעיית המיתרים רות בתוכנית מיצירות מרתה זרווינה. תוכנייה לקונצרט באולם העירייה, ניו יורק, 9 בפברואר 1941
  5. ^ גלן גולד התייחס אליו במילים "הזוועה בי במול מינור של שארוונקה" ב"מקראה של גלן גולד" בעריכת טים פייג', הוצאת קנופף, ניו יורק 1984, עמ' 74
  6. ^ Debora Arder, The Piano Teaching of Earl Wild דבורה ארדר, הוראת הפסנתר של ארל ויילד