פתיחת התפריט הראשי

קפיצה למים במשחקים האולימפיים

זוכי המדליות בקפיצה מ-3 מטרים באולימפיאדת בייג'ינג (2008). מימין: הקנדי אלכסנדר דפאטי והסינים הה צ'ונג וצ'ינג קאי
הקופצת הסינית גואו ג'ינג'ינג, שזכתה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת אתונה (2004) ובאולימפיאדת בייג'ינג (2008), ובשתי מדליות כסף באולימפיאדת סידני (2000)

קפיצה למים היא מקצוע בענף ספורט המים, שהוא חלק מהתוכנית האולימפית מאז אולימפיאדת סנט לואיס (1904). תחרויות לנשים נערכות מאז אולימפיאדת סטוקהולם (1912).

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

התחרויות הראשונות, באולימפיאדת סנט לואיס, כללו שתי תחרויות: קפיצה מ-10 מטרים לגברים (התחרות היחידה שהתקיימה לאורך כל המשחקים), ותחרות צלילה למרחק. האלוף האולימפי הראשון בקפיצה מ-10 מטרים היה האמריקני ג'ורג' שלדון. באולימפיאדת לונדון (1908) בוטלה תחרות הצלילה, ונוספה תחרות הקפיצה מ-3 מטרים. האלוף האולימפי הראשון במקצה זה היה הגרמני אלברט צירנר. באולימפיאדת סטוקהולם (1912) החלו גם נשים להתחרות בקפיצה למים, אך רק בקפיצה מ-10 מטרים. האלופה האולימפית הראשונה הייתה השוודית גרטה יוהנסון. תחרות נוספת, בה השתתפו גברים בלבד, כללה שילוב של קפיצות ממקפצות של 5 מטרים ומקפצות של 10 מטרים. החל מאולימפיאדת אנטוורפן (1920) החלו נשים להתחרות אף הן בקפיצה מ-3 מטרים, והאלופה האולימפית הראשונה הייתה האמריקנית איילין ריגין. תחרות הקפיצה המשולבת לגברים נערכה בפעם האחרונה באולימפיאדת פריז (1924), ומאז אולימפיאדת אמסטרדם (1928) נערכו תחרויות הקפיצה למים באותה מתכונת, שכללה מקצים לגברים ולנשים בקפיצה מ-3 ומ-10 מטרים. השינוי הבא הגיע רק באולימפיאדת סידני (2000), אז נוספו קפיצות סינכרוניות, לגברים ולנשים, בקפיצות מ-3 ומ-10 מטרים.

שיטת התחרויותעריכה

מקצי היחידים כוללים שלושה שלבים. בשלב המוקדמות רשאים להשתתף לכל היותר שני ספורטאים מכל מדינה. 18 הקופצים שקיבלו את הניקוד הגבוה ביותר מעפילים לשלב חצי הגמר. לשלב הגמר מעפילים 12 הקופצים שקיבלו את הניקוד הגבוה ביותר בשלב חצי הגמר. מקצי הקפיצה הסינכרונית כוללים שלב אחד בלבד, בו מתחרים שמונה זוגות ממדינות שונות.

בכל אחד מהסיבובים מבצעים הקופצים שש קפיצות. שבעה שופטים נותנים לתרגיל ציון בין 0 ל-10. שני הציונים הגבוהים ביותר ושני הציונים הנמוכים ביותר נמחקים, וסכום שלושת הציונים הנותרים מוכפל בדרגת הקושי של התרגיל אותו ביצע. כך, הציון המרבי על תרגיל שדרגת הקושי שלו היא 3 יהיה 10X3X3=90, בעוד שהציון המרבי על תרגיל שדרגת הקושי שלו היא 3.7 יהיה 10X3X3.7=111. בקפיצות הסינכרוניות, שלושת הציונים שנלקחים בחשבון הם ציון אחד לכל קופץ וציון אחד על רמת התיאום ביניהם.

מדליותעריכה

לאורך השנים זכו ספורטאים מ-21 מדינות במדליות בקפיצה למים. עד שנות ה-80 של המאה ה-20 ניכרה שליטה אמריקנית כמעט מוחלטת בענף, ואולם מאז החלה גם סין להשתתף במשחקים האולימפיים, באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984), תפסה האחרונה את מקומה של ארצות הברית בצמרת הענף. מתוך 122 מדליות זהב שחולקו עד כה בקפיצה למים, זכו האמריקנים ב-49, הסינים ב-40, וכל יתר המדינות גם יחד זכו ב-33. בארבע האולימפיאדות האחרונות, זכו הסינים ב-26 מתוך 32 מדליות זהב אפשריות.

זהב כסף ארד סך הכל
1. ארצות הברית   ארצות הברית 49 44 45 138
2. הרפובליקה העממית של סין   סין 40 19 10 69
3. שוודיה   שוודיה 6 8 7 21
4. רוסיה   רוסיה 4 8 6 18
5. ברית המועצות   ברית המועצות 4 4 6 14
6. איטליה   איטליה 3 5 3 11
7. אוסטרליה   אוסטרליה 3 3 7 13
8. המשלחת הכלל-גרמנית 3 1 0 4
9. גרמניה   גרמניה 2 8 11 21
10. גרמניה המזרחית   גרמניה המזרחית 2 2 3 7
11. מקסיקו   מקסיקו 1 7 6 14
12. קנדה   קנדה 1 4 8 13
13. בריטניה   בריטניה 1 3 6 10
14. צ'כוסלובקיה   צ'כוסלובקיה 1 1 0 2
15. דנמרק   דנמרק 1 0 1 2
16. יוון   יוון 1 0 0 1
17. המשלחת המאוחדת 0 2 1 3
18. מלזיה   מלזיה 0 1 1 2
מצרים   מצרים 0 1 1 2
20. צרפת   צרפת 0 1 0 1
21. אוקראינה   אוקראינה 0 0 2 2

תאריך עדכון נתונים: 21 באוגוסט 2016

קופצים למים ישראלים במשחקים האולימפייםעריכה

לישראל אין מסורת בענף הקפיצה למים, ורק קופץ אחד ייצג אותה במשחקים האולימפיים, יואב רענן. רענן השתתף באולימפיאדת הלסינקי (1952), הראשונה בה השתתפה ישראל, ורשם את ההישג הטוב ביותר של המשלחת באותם משחקים, כשסיים במקום התשיעי בקפיצה מ-3 מטרים, והיה קרוב להעפלה לשלב גמר. בקפיצה מ-10 מטרים, לעומת זאת, סיים במקום ה-30, לפני האחרון. באולימפיאדת מלבורן (1956) היה רענן חבר במשלחת בת שלושה ספורטאים, והוא נשא את הדגל בטקס הפתיחה. הוא התחרה בקפיצה מ-3 מטרים בלבד, וסיים במקום ה-22 מתוך 24.

מאז אולימפיאדת מלבורן לא השתתפו ספורטאים ישראלים בתחרויות הקפיצה למים.

קישורים חיצונייםעריכה