קצח
קֶצַח (שם מדעי: Nigella בערבית: חָבָּא סוּדָא. וקָחטָה[1] מכונה גם: כמון שחור ושומשום שחור[2] הוא סוג במשפחת הנוריתיים, הכולל כ-14 מינים של צמחים חד-שנתיים.
 קצח
| |
|---|---|
מימין הקצח הדמשקאי, משמאל הקצח התרבותי
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | נוריתאים |
| משפחה: | נוריתיים |
| סוג: | קצח (Nigella) |
| שם מדעי | |
 Nigellaליניאוס, 1753 | |
מקור הקצח באגן הים התיכון ובדרום-מערב אסיה. זרעים של קצח נמצאו בקבר של תות ענח' אמון במצרים (1325 לפנה"ס), ומתקופת הברזל באתר דיר עלא שבירדן. נראה שהוא בוית מהמין הגדל בר באזור זה.
מבנה הצמחעריכה
הקצח צומח לגובה של 20 עד 90 סנטימטרים. בתקופת הפריחה מעלה הקצח פרח בודד לכל גבעול. צבעי הפרח הם לבן, צהוב, ורוד, כחול בהיר או סגול בהיר. לכל פרח 5 עד 10 עלי כותרת. ההאבקה של הפרחים נעשית על ידי חרקים. הפרי הוא נרתיק המורכב ממספר תאים, כשבכול תא כמה זרעים.
חלוקה למיניםעריכה
המין קצח תרבותי (Nigella sativa) מתורבת וזרעיו משמשים הן כתבלין והן למטרות רפואיות. מין זה לא גדל בר בישראל, שאר המינים משמשים למטרות נוי.
בצמחיית הבר של ארץ ישראל ניתן למצוא 5 מינים:
- קצח השדה (Nigella arvensis)
- קצח ריסני (Nigella ciliaris)
- קצח הקמה (Nigella segetalis)
- קצח זעיר-פרחים (N. nigellastrum נקרא גם Garidella nigellastrum)
- קצח הציפורן (N. unguicularis נקרא גם Garidella unguicularis)
מינים מוכרים נוספים:
- קצח דמשקאי (Nigella damascena) - בעל פרחים ייחודיים. למין זה יש גם כמה זנים מתורבתים בעלי פרחים בגווני כחול, ורוד וסגול.
בגלל המראה המיוחד, לצמח מספר שמות באנגלית: השטן בשיח (Devil in the bush) והשטן בכלוב (Devil-in-a-cage).
- Nigella integrifolia
- Nigella orientalis
הקצח במקורות היהדותעריכה
הקצח נזכר 3 פעמים בספר ישעיהו לצד הכַמֹּן כצמח שנזרע בהֲפָצָה, ונדוש במקל ולא בחָרוּץ. ”כה הֲלוֹא אִם שִׁוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ. כו וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ. כז כִּי לֹא בֶחָרוּץ יוּדַשׁ קֶצַח וְאוֹפַן עֲגָלָה עַל כַּמֹּן יוּסָּב כִּי בַמַּטֶּה יֵחָבֶט קֶצַח וְכַמֹּן בַּשָּׁבֶט” (ספר ישעיה, פרק כ"ח, פסוקים כ"ה–כ"ז ).
רש"י מתאר את הקצח בפירושו המלמד על אי-ודאות בזיהויו: "רבותינו מפרשים נייל"א (niele), אבל אני שמעתי מין זרעים שזורעים אותו בארץ ישמעאל".
הקצח מוזכר רבות במשנה. בגמרא, בברכות, מופיע שריחו רעיל אבל טעמו טוב והוא בריא ללב. ”אמר רב חמא ברבי חנינא: הרגיל בקצח, אינו בא לידי כאב לב. מיתיבי, רשב"ג אומר: קצח אחד מששים סמני המות הוא, והישן למזרח גרנו דמו בראשו. לא קשיא: הא בריחו, הא בטעמו. אימיה דרבי ירמיה, אפיא ליה ריפתא, ומדבקא ליה ומקלפא ליה” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ', עמוד א').
שימושים למאכלעריכה
זרעיו משמשים כתבלין. במטבח הערבי נהוג להכין ממנו ממרח: "טחינת קצח" בתור "עוגת קצח" הנקראת: קיזחה או עבור קינוחים או בתוספת עבור תערובת זעתר. במטבח הסורי נהוג להכין ממנו "עוגת קצח". במטבח התימני מוספים הזרעים למאפים כמו כובנה ופיתות הסַלוּף.
במטבח של ערביי ארץ ישראלעריכה
במטבח של ערביי ישראל נהוג להכין מטבל על ידי ערבוב קצח טחון עם סילאן או סירופ חרובים או סירופ ענבים.
גלריהעריכה
-
פרי מפיץ זרעים של קצח ריסני בכרמל
-
פריחת קצח ריסני בכרמל
-
הקצח הדמשקאי
-
פרח קצח השדה
-
פרח הקצח הספרדי (N.hispanica)
-
Nigella orientalis - Museum specimen
