קצח

סוג של צמח

קֶצַח (שם מדעי: Nigella בערבית: חָבָּא סוּדָא. וקָחטָה[1] מכונה גם: כמון שחור[2]) הוא סוג במשפחת הנוריתיים, הכולל כ-14 מינים של צמחים חד-שנתיים.

קריאת טבלת מיוןקצח
מימין הקצח הדמשקאי, משמאל הקצח התרבותי
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: נוריתאים
משפחה: נוריתיים
סוג: קצח (Nigella)
שם מדעי
Nigella
ליניאוס, 1753
זרעי קצח תרבותי

מקור הקצח באגן הים התיכון ובדרום-מערב אסיה. זרעים של קצח נמצאו בקבר של תות ענח' אמון במצרים (1325 לפנה"ס), ומתקופת הברזל באתר דיר עלא שבירדן. נראה שהוא בוית מהמין הגדל בר באזור זה.

מבנה הצמח

עריכה

הקצח צומח לגובה של 20 עד 90 סנטימטרים. בתקופת הפריחה מעלה הקצח פרח בודד לכל גבעול. צבעי הפרח הם לבן, צהוב, ורוד, כחול בהיר או סגול בהיר. לכל פרח חמישה עד עשרה עלי כותרת. ההאבקה של הפרחים נעשית על ידי חרקים. הפרי הוא נרתיק המורכב ממספר תאים, כשבכול תא כמה זרעים.

חלוקה למינים

עריכה

המין קצח תרבותי (Nigella sativa) מתורבת וזרעיו משמשים הן כתבלין והן למטרות רפואיות. מין זה לא גדל בר בישראל, שאר המינים משמשים למטרות נוי.

בצמחיית הבר של ארץ ישראל ניתן למצוא חמישה מינים:

מינים מוכרים נוספים:

  • קצח דמשקאי (Nigella damascena) - בעל פרחים ייחודיים. למין זה יש גם כמה זנים מתורבתים בעלי פרחים בגווני כחול, ורוד וסגול.

בגלל המראה המיוחד, לצמח מספר שמות באנגלית: השטן בשיח (Devil in the bush) והשטן בכלוב (Devil-in-a-cage).

  • Nigella integrifolia
  • Nigella orientalis

הקצח במקורות היהדות

עריכה

הקצח נזכר שלוש פעמים בספר ישעיהו לצד הכַמֹּן כצמח שנזרע בהֲפָצָה, ונדוש במקל ולא בחָרוּץ. כה הֲלוֹא אִם שִׁוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ. כו וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ. כז כִּי לֹא בֶחָרוּץ יוּדַשׁ קֶצַח וְאוֹפַן עֲגָלָה עַל כַּמֹּן יוּסָּב כִּי בַמַּטֶּה יֵחָבֶט קֶצַח וְכַמֹּן בַּשָּׁבֶט” (ספר ישעיה, פרק כ"ח, פסוקים כ"הכ"ז ).

רש"י מתאר את הקצח בפירושו המלמד על אי-ודאות בזיהויו: "רבותינו מפרשים נייל"א (niele), אבל אני שמעתי מין זרעים שזורעים אותו בארץ ישמעאל".

הקצח מוזכר רבות במשנה. בגמרא, בברכות, מופיע שריחו רעיל אבל טעמו טוב והוא בריא ללב. ”אמר רב חמא ברבי חנינא: הרגיל בקצח, אינו בא לידי כאב לב. מיתיבי, רשב"ג אומר: קצח אחד מששים סמני המות הוא, והישן למזרח גרנו דמו בראשו. לא קשיא: הא בריחו, הא בטעמו. אימיה דרבי ירמיה, אפיא ליה ריפתא, ומדבקא ליה ומקלפא ליה” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ', עמוד א').

שימושים למאכל

עריכה

זרעיו משמשים כתבלין. במטבח הערבי נהוג להכין ממנו ממרח: "טחינת קצח" בתור "עוגת קצח" הנקראת: קיזחה או עבור קינוחים או בתוספת עבור תערובת זעתר. במטבח הסורי נהוג להכין ממנו "עוגת קצח". במטבח התימני מוספים הזרעים למאפים כמו כובנה ופיתות הסַלוּף.

במטבח של ערביי ארץ ישראל

עריכה

במטבח של ערביי ישראל נהוג להכין מטבל על ידי ערבוב קצח טחון עם סילאן או סירופ חרובים או סירופ ענבים.

גלריה

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ בעיקר בתימן قحطه
  2. ^ עקב דמיון חיצוני אך אינו קשור בוטנית למין כמון (Cuminum cyminum)