קרב ח'אן יונס (1516)
קרב ח'אן יונס (טורקית Han Yunus Muharebesi) היה הקרב השני במלחמה הממלוכית-עות'מאנית, ונערך ב-28 באוקטובר 1516 סמוך לתל גמה שליד ח'אן יונס.
 | ||||||||||
| תל גמה | ||||||||||
| מלחמה: המלחמה הממלוכית-עות'מאנית | ||||||||||
| תאריך הסכסוך | 28 באוקטובר 1516 | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב מרג' דאבק | |||||||||
| קרב אחרי | קרב רידניה | |||||||||
| מקום | תל גמה ליד ח'אן יונס | |||||||||
| קואורדינטות | 31°23′15″N 34°26′41″E / 31.3875°N 34.444722222222°E | |||||||||
| תוצאה | ניצחון מכריע של האימפריה העות'מאנית | |||||||||
| ||||||||||
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   קרב ח'אן יונס | ||||||||||
  | ||||||||||
הרקע לקרב עריכה
ערך מורחב – המלחמה הממלוכית-עות'מאנית
האימפריה העות'מאנית בימי הסולטאן סלים הראשון התקדמה במסע כיבוש מהיר והתפשטה הן מערבה לכיוון אירופה והן מזרחה ודרומה. הכוח החזק באותה תקופה בלבנט היה הסולטנות הממלוכית שמרכזה שכן בקהיר. בסולטנות הממלוכית שלטו שליטים ממוצא צ'רקסי והיא הייתה במצב של התדרדרות שלטונית ומדינית שנמשכה משנות ה-90 של המאה ה-15. כחלק מתפיסה צבאית שמרנית, הממלוכים סירבו להשתמש בנשק חם. הם שמו דגש על תנועת פרשים קלים ועל ירי קשתים. לעומתם, העות'מאנים הצטיינו באותה עת בחדשנות צבאית ושיכללו את השימוש בארטילריה.
בקיץ 1516 היה ברור לממלוכים שהעות'מאנים מתעתדים לכבוש את מצרים. הדוקטרינה הממלוכית הייתה לצאת לקראת האיום ולא להתבצר ולהמתין לו. כוח ממלוכי שמנה כ-10,000 פרשים יצא מקהיר במגמה לפגוש את הכוח העות'מאני ולעצור אותו. הכוחות נפגשו לראשונה בקרב מרג' דאבק שהתרחש ב-24 באוגוסט 1516 בסוריה, צפונית לחלב. בקרב זה זכו העות'מאנים בניצחון מוחץ על הממלוכים, והסולטאן הממלוכי אל-מלכ אל-אשרף קאנסוה אל-ע'ורי (אנ') נהרג. למעשה הכריע הקרב את גורל המלחמה כולה, שכן לאחריו לא נותרה התנגדות ממלוכית של ממש מסוריה ועד קהיר.
הקרב ותוצאותיו עריכה
לאחר קרב מארג' דאבק המשיכו הכוחות העות'מאנים להתקדם דרומה והגיעו לדמשק בספטמבר 1516. בד בבד מונה טומאן ביי (אנ') לסולטאן הממלוכי, והוא שלח חיל פרשים נוסף לארץ ישראל בניסיון לעצור את העות'מאנים. הכוח העות'מאני התפצל לשני ראשים:
- הכוח העיקרי בראשות הסולטאן סלים הראשון המשיך בהתקדמות דרומה דרך נחל עירון והגיע לרמלה. ברמלה הכוח חנה, והסולטאן פקד את המקומות הקדושים בירושלים ובחברון.
- כוח עות'מאני משני בהנהגת הוואזיר הגדול סינאן פשה נע מדמשק דרומה והביס את הממלוכים בקרב משני ליד בית שאן.
לאחר מכן שבו שני הכוחות העות'מאנים והתאחדו, ובהגיעם אל תל גמה שליד ח'אן יונס, התארגן כוח פרשים ממלוכי בהנהגת ג'נבירדי אל-ע'זאלי ותקף אותם. ההתקפה נשברה והכוח הממלוכי הנותר נסוג לקהיר. לאחר קרב ח'אן יונס, המשיכו העת'מאנים וחצו את סיני לאורך קו החוף של הים התיכון. קרב רידניה (אנ') שהיה הקרב השלישי והאחרון במלחמה נערך ב-22 בינואר 1517, בליבה של הסולטנות הממלוכית המתפוררת, ולמעשה לא הייתה לו משמעות צבאית של ממש.
בקרב ח'אן יונס השלימו העות'מאנים את כיבושה של כל ארץ ישראל, אם כי מקובל שהתקופה העות'מאנית בארץ ישראל החלה ב-1517, עם נפילתה המוחלטת של הסולטנות הממלוכית.
לקריאה נוספת עריכה
- אריה שמואלביץ, הקרב על ח’אן יונס - דצמבר 1516 מתוך זירת קרב - קרבות הכרעה בארץ-ישראל (תשסז) 169-175.
- מרדכי גיחון, אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל, מביתר ועד תל חי, 1974, מפה 128.