קול-על

קריינות רקע (באנגלית: Voice-over המכונה גם קריינות מחוץ למסך או דיבור רוכב) הוא טכניקת הפקה המשמשת ברדיו, בטלוויזיה, בקולנוע, בתיאטרון ובמדיה אחרת, שבה קול תיאורי או מסביר, שאינו חלק מהנרטיב (כלומר, קול חוץ-דיאגטי), מלווה את הצגת האירועים המצולמים או המתרחשים באתר עצמו.^[1] הקריינות נקראת מתוך תסריט ועשויה להיות מושמעת על ידי אדם שמופיע במקומות אחרים בהפקה או על ידי שחקן קריינות מקצועי. הדיאלוג הסינכרוני, שבו הקריינות מתארת את הפעולה המתרחשת בזמן אמת, נותר הטכניקה הנפוצה ביותר בקריינות. עם זאת, גם דיאלוג אסינכרוני משמש בקולנוע.^[2] בדרך כלל הקריינות מוקלטת מראש ומונחת מעל סרט או וידאו, ומשמשת לרוב בסרטי תעודה או דיווחי חדשות כדי להסביר מידע.

קריינות משמשת גם במשחקי וידאו ובהודעות קוליות במערכת המתנה טלפונית, וכן בהודעות ובמתן מידע באירועים ובאתרי תיירות.^[3] היא עשויה להיאמר גם בזמן אמת באירועים כמו טקסי פרסים. דיבור רוכב נוסף מעבר לדיאלוג קיים ואין לבלבל בינו לבין משחק קולי או תהליך החלפת דיאלוג בגרסה מתורגמת, שנקרא דיבוב או תרגום קולי.

היסטוריה

תעשיית קריינות הרקע התפתחה במקביל להתקדמות הטכנולוגיה, הבידור והפרסום. היא החלה בימיו הראשונים של הרדיו והתרחבה מאז למדיות שונות כגון טלוויזיה, קולנוע, משחקי וידאו והאינטרנט.

תחילת הדרך (שנות ה-20 וה-30)

קריינות הרקע החלה להתפתח בשנות ה-20 עם התפתחות שידורי הרדיו. התעשייה הונעה בעיקר על ידי דרמות רדיו, קומדיות וסדרות רדיופוניות. שחקנים כמו אורסון וולס היו בין החלוצים, הידועים בעבודתם בתוכניות רדיו כמו "תיאטרון מרקורי באוויר". האירוע הבולט ביותר של התקופה היה שידור "מלחמת העולמות" בשנת 1938 בבימויו וקריינותו של וולס, שגרם לפאניקה בקרב המאזינים שחשבו שמדובר בדיווח חדשותי אמיתי.

תור הזהב של הרדיו והכנסת הטלוויזיה (שנות ה-40 וה-50)

שנות ה-40 וה-50 מכונות לעיתים קרובות תור הזהב של הרדיו. שחקנים כמו מל בלאנק, הידוע בעבודתו בסרטים מצוירים של האחים וורנר הפכו לשמות מוכרים. בעידן זה, הקריירות התרחבו כדי לכלול קריינות מחוץ למסך ודיבוב דמויות בתוכניות טלוויזיה, במיוחד בסרטי אנימציה ובפרסומות.

עליית הפרסומות והדיבוב (שנות ה-60 וה-70)

שנות ה-60 וה-70 ראו עלייה משמעותית בשימוש בקריינות בפרסומות. המפרסמים התחילו להבין את ההשפעה של קול חזק ומשכנע במכירת מוצרים. בתקופה זו חלה גם עלייה בשימוש בדיבוב של סרטים ותוכניות זרות, דבר שהרחיב את החשיפה הגלובלית של תוכן מדיה.

התקדמות טכנולוגית ומהפכת הווידאו הביתית (שנות ה-80 וה-90)

עם כניסת הטלוויזיה בכבלים והווידאו הביתי בשנות ה-80 וה-90, הביקוש לקריינים עלה. העידן הזה התאפיין בעלייתן של תוכניות מצוירות, משחקי וידאו ושוק הווידאו הישיר לצרכן. שחקנים כמו ג'יימס ארל ג'ונס, הידוע בקולו כדארת' ויידר ב"מלחמת הכוכבים", ופרנק ולקר, הידוע בעבודתו בסרטים מצוירים וסרטים, הפכו לדמויות בולטות.

עידן האינטרנט והדמוקרטיזציה של קריירת הקריינות (שנות ה-2000 עד היום)

בתחילת המילניום חלו שינויים דרסטיים עם התפשטות האינטרנט. פלטפורמות כמו יוטיוב ועליית הפודקאסטים פתחו ערוצים חדשים לעבודה בקריינות. טכנולוגיות הקלטה ביתיות ואינטרנט מהיר אפשרו לקריינים לעבוד מרחוק. אתרי אינטרנט ואמצעי ליהוק מקוונים הפכו את המלאכה לנגישה יותר הן לקריינים והן למפיקים.

שימושים

כדי להפוך לקריין נדרשת הכשרה ניכרת. בין הגורמים החשובים הם טכניקה, ז'אנרים ועבודות רלוונטיות. מומלץ להעסיק מאמן משחק ומאמן קול כדי לשפר את המיומנויות להקלטת קריינות מקצועית. יש צורך בציוד רב, כגון מחשב, מיקרופון מקצועי ותוכנת עריכה, כמו גם סטודיו להקלטות, כדי לפתח קריירת קריינות מקצועית. קריירות בתחום זה מאפשרות לרבים לעבוד מהבית.^[4]

כדי לגשת לאודישן לתפקיד קריינות, נהוג להקליט "סליל דמו" (demo reel), שהוא אוסף של עבודותיו של האדם בתחום הקריינות. סליל הדמו חשוב במיוחד למי שמחפש עבודה בתחום, מכיוון שרבים מהאודישנים מבקשים אחד כזה. כדי למצוא אודישנים, ישנם אתרים מקוונים רבים שמאפשרים הרשמה לאודישנים.^[4]

ביצירות קולנועיות כמו "מובי דיק" (1956) של הרמן מלוויל, אִישמעאל (בגילומו של ריצ'רד בייסהרט) מקריין את הסיפור ולעיתים מתאר את הפעולה בה הוא צופה. דוגמאות נוספות כוללות את ג'ו גיליס (ויליאם הולדן) בסרט "שדרות סאנסט" (1950) ואת אריק אריקסון (ויליאם הולדן) בסרט "הבוגד שלא בגד" (1962). גם בסרטים כמו "תקוות גדולות" (1946) מופיעה קריינות דמותית על ידי הדמות פיפ הבוגר (ג'ון מילס), וכך גם בגרסת הטלוויזיה משנת 1974 עם מייקל יורק.

השימוש בקריינות משמש גם להענקת קולות ואישיות לדמויות מונפשות. קריינים בולטים ורב-תחומיים כוללים את מל בלאנק, דאוס בטלר, דון מסיק, פול פריס וג'ון פוראי. טכניקות דיבוב אלה משמשות ליצירת אישיות לדמויות בדיוניות, אך לעיתים עלו ביקורות סביבן, במיוחד כשקריינים לבנים ניסו לחקות את הניב האפרו-אמריקני.^[5]

בקולנוע, הבמאי מציג את קולו של הקריין מעל תמונות המוצגות על המסך, שלעיתים קשורות ולעיתים לא קשורות לדברים הנאמרים. לפיכך, קריינות יכולה לשמש ליצירת ניגוד אירוני. לעיתים קריינות משמשת כקול שאינו קשור ישירות לדמויות הנראות על המסך. בקריינות בסרטים בדיוניים, הקול הוא לעיתים של דמות המשתקפת על עברה או של דמות חיצונית לסיפור, שבדרך כלל יש לה ידע רחב יותר על האירועים מאשר הדמויות האחרות.

קריינות משמשת לעיתים ליצירת אפקט של סיפור על ידי דמות או קריין יודע-כול. לדוגמה, בסרט "החשוד המיידי", הדמות קייזר סוזה מבצעת קטעי קריינות בהם הוא מתאר את פרטי הפשע. קריינות קלאסית נוספת בהיסטוריה של הקולנוע מופיעה ב"האזרח קיין" ו"עיר עירומה".

לקריינות יש גם יישומים רבים במדיה לא בדיונית. חדשות טלוויזיה לרוב מוצגות כרצף של קטעי וידאו עם קריינות על ידי הכתבים המתארת את המשמעות של האירועים הנראים, כאשר הקריינות משתלבת עם קטעי וידאו שבהם מופיעים מגישי החדשות המדווחים על סיפורים שבהם לא מוצגים קטעי וידאו.

רשתות טלוויזיה כמו "ערוץ ההיסטוריה" ו"ערוץ דיסקברי" משתמשות בהרחבה בקריינות. ברשת NBC, תוכנית הטלוויזיה "Starting Over" השתמשה בקריינית סילביה ויאגרן כדי לספר סיפור.

שידורים חיים של ספורט מציגים לעיתים קרובות קריינות מקיפה על ידי פרשני ספורט מעל קטעי וידאו של האירוע.

משחקי טלוויזיה נהגו להשתמש רבות בקריינות לצורך הצגת מתחרים ותיאור פרסים, אך שימוש זה פחת כאשר המשחקים עברו למתן פרסים כספיים בעיקר. בין הקריינים הידועים ביותר נמנים דון פארדו, ג'וני אולסון, ג'ון הרלן, ג'יי סטיוארט, ג'ין ווד וג'וני גילברט.

במהדורות DVD של סרטים עלילתיים או תיעודיים, לעיתים קרובות מוצעת קריינות על ידי מבקר קולנוע מוביל, היסטוריון או על ידי אנשי ההפקה עצמם.

הערות שוליים

^ Merriam Webster's Online Dictionary
^ Done, Mary Ann (1980). The Voice in the Cinema: The Articulation of Body and Space. Yale French Studies. pp. 33–50.
^ Types of Voice Over
^ ¹ ² Lindsay, Benjamin (29 באוגוסט 2022). "How To Become a Voice Actor". Backstage. נבדק ב-4 באוקטובר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
^ Barlow, William (1999). Voice Over: The Making of Black Radio. Philadelphia, PA: Temple University Press. p. 2. ISBN 1-56639-667-0.

[1] Merriam Webster's Online Dictionary

[:0-2] Done, Mary Ann (1980). The Voice in the Cinema: The Articulation of Body and Space. Yale French Studies. pp. 33–50.

[3] Types of Voice Over

[:022-4] ¹ ² Lindsay, Benjamin (29 באוגוסט 2022). "How To Become a Voice Actor". Backstage. נבדק ב-4 באוקטובר 2022. {{cite web}}: (עזרה)

[5] Barlow, William (1999). Voice Over: The Making of Black Radio. Philadelphia, PA: Temple University Press. p. 2. ISBN 1-56639-667-0.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ראו דף שיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ערך בבדיקה
לתשומת לבכם, פרט או פרטים מסוימים בערך זה מצריכים בדיקה נוספת. הסיבה שניתנה היא: שימוש שגוי במונח "קריינות רקע" כתרגום של המונח האנגלי Voice over. לפרטים נוספים ניתן לעיין בדף השיחה.