קרל מרטל

מלך קרולינגי

קרל מרטלצרפתית: Charles Martel, קרל "הפטיש";‏ 688 לערך – 22 באוקטובר 741) היה מנהיג פוליטי וצבאי פרנקי ששימש כמאיורדומוס למלכים המרובינגים ושלט דה-פקטו בתקופת אינטררגנום שבין 737 למותו ב-741, תוך שימוש בתואר "דוכס" ו"נסיך הפרנקים". מרטל נחשב לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של ראשית ימי הביניים ונחשב לאחת הדמויות שהשפיעו על דמותם של הפיאודליזם והאבירות.

קרל מרטל
Charles Martel
איור משנת 1553
איור משנת 1553
איור משנת 1553
לידה 23 באוגוסט 688
הרסטל, בלגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 באוקטובר 741 (בגיל 53)
קיארזי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הפרנקית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בזיליקת סן-דני עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Rotrude of Trier
Ruodhaid
Swanachild עריכת הנתון בוויקינתונים
מאיורדומוס אוסטרזיה
717–741
(כ־24 שנים)
מאיורדומוס נויסטריה
718–741
(כ־23 שנים)
רגנפריד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כינויו "הפטיש" נובע מהצלחותיו בלחימה. הוא נוצח רק בקרב אחד, קרב קלן (אנ') (716). הוא נודע בניצחונו בקרב טור (732), שבו חיל הרגלים החזק שהקים, הביס ליד פואטיה צבא מוסלמי שפלש מספרד. ניצחונותיו הניחו את התשתית לאימפריה הקרולינגית שנקראה על שמו. תחת נכדו, קרל הגדול, אשר בעצמו היה אחת הדמויות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה האירופית, האימפריה חלשה על רוב מערב אירופה.

ביוגרפיה

עריכה

קרל מרטל היה בן למשפחה מצאצאי ארנולף ממץ, ומצד סבתו משושלת הפפינים. הוריו היו המאיורדומוס פפין מהרסטל ובת זוגו, אלפאידה. על פי מסורות, הוא נולד באנדן (אנ'), עיר המצויה בימינו בוולוניה במחוז נאמור (אנ'). לאחר מות אביו ב-714, ובהיעדר יורשים לגיטימיים (שני בניו של פפין מנישואיו לפלקטרודיס, רעייתו החוקית – דרוגו משמפאן, וגרימואלד הצעיר נפטרו קודם לכן), ביקש לתפוס את תפקיד המאיורדומוס. פלקטרודיס התנגדה להעניק את השלטון לבן הלא-לגיטימי, כלאה אותו וניסתה להעלות במקומו את תאודואלד, בנו של גרימואלד, אך המזימה לא צלחה בידה.

עלייתו לגדולה

עריכה

בשנת 732 ניצח בקרב טור את הפולשים המוסלמים. הניצחון נתפס כחסד אלוהי לטובת העולם הנוצרי, עליו הגן קרל[1]. מה שהקנה לו מעמד וכבוד. ב-739 הציע לו האפיפיור לקבל תואר קונסול, אך הוא סירב. האפיפיור גרגוריוס השלישי שלח לקרל מרטל את מפתח הקבר של פטרוס הקדוש, ומינה אותו כ"מגן הכנסייה הקתולית" מפני הלומברדים האריאנים. בנו, פפין הגוץ, שירש את התואר, סילק עבור האפיפיור את הלומברדים מנחלותיו, ובכך יצר את התשתית להקמת מדינת האפיפיור במה שכונה "מתת פפין".

קרל מרטל מת בקיארזי (אנ').

קרל מרטל היה הראשון בבני משפחתו שנקרא "קרל", וממנו נגזר שם השושלת הקרולינגית, של המשפחה העתידה לשלוט בממלכה הפרנקית[2]. הכינוי "מרטלוס" ("הפטיש") הוענק לו על ידי כותבי הכרוניקות במאה ה-9. לדעת ההיסטוריון פייר רישה (Pierre Riché) הכינוי הוצמד בהקבלה ליהודה המקבי (מקבת הוא פטיש) אשר הביס את הכופרים היוונים, כשם שקרל הנוצרי הביס את המוסלמים בפואטיה[3].

משפחתו

עריכה

לאחר מותו נחלקה פרנקיה בין שני בניו, קרלומן ופפין הגוץ. אחיהם למחצה, גריפו, דוכס מיין, נכלא על ידי שני האחים במנזר.

נכדו, קרל הגדול, היה אחת הדמויות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה האירופית.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא קרל מרטל בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Pierre Riche, The Carolingians: A Family Who Forged Europe, University of Pennsylvania Press, 1993, p. 44:
  2. ^ ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 3 (כתבה: אורה לימור), עמ' 71.
  3. ^ Pierre Riche, The Carolingians: A Family Who Forged Europe, University of Pennsylvania Press, 1993, p. 44: "In the ninth century, when chroniclers gave him the epithet Martellus, "the Hammer," they seem to have been consciously recalling Judas Maccabaeus, "the Hammerer"".


  ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים ובנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.