קרמיקה כפר מנחם

**קרמיקה כפר מנחם**
	מדבקה עם לוגו המפעל. סימון נוסף של המפעל הוטבע בכלי עצמו
נתונים כלליים
מייסדים	חברי הקיבוץ
תקופת הפעילות	1965 – תחילת שנת ה-2000
מיקום המטה	כפר מנחם
שליטה בחברה	נסגר
ענפי תעשייה	קרמיקה

קרמיקה כפר מנחם היה מפעל לקרמיקה אמנותית שפעל בקיבוץ כפר מנחם.

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

בראשית 1965 הוקם מפעל הקרמיקה של קיבוץ כפר מנחם. המפעל, שנועד לספק תעסוקה לחברי הקיבוץ המבוגרים, נוהל בראשיתו על ידי פייבל שריג^[1] (1911–1988). את עיקר הדגמים יצרו הפסלים אביגדור כהן^[2] (1920–2018) ומשה סעידי. בשנתו הראשונה של המפעל עיצב סעידי את סדרת המוצרים הראשונה, ולאחר מכן הקים את המחלקה לקרמיקה ארכיטקטונית שאותה הוביל במשך קרוב ל-40 שנה.

בשנת 1967 זכה המפעל בהשקעה ממשלתית בסך של כ-400,000 ל"י.^[3] בראשית הקמתו שימש והאדריכל ישראל טאוב, שהקים בשנת 1956 את "קרמוס", כיועץ טכני ועסק גם בהכשרת העובדים במפעל. בשנת 1967 מנה המפעל 12 עובדים.^[4]

המפעל ייצר בעיקר מוצרי קרמיקה דקורטיביים בטכניקות של יציקה בתבניות. מרבית הכלים שנוצרו במפעל אופיינו בשימוש בעיטורים גאומטריים-פיסולים ובזיגוג בצבעים עזים. בנוסף, נעשה במפעל שימוש גם בעיטורים שנעשו בצורה ידנית, בדומה למפעלי קרמיקה תעשיית אחרים בישראל. לצד הכלים ייצר המפעל גם אריחי קיר דקורטיביים לאדריכלות ועשרות תבליטי קיר שונים שיוצרו עבוד אמנים שונים. בין היתר יוצרו במפעל אריחי הקרמיקה עבור תבליט קיר (1970) שיצר שרגא וייל בשיתוף משה סעידי בחזית בית הכנסת הגדול בתל אביב-יפו.

בשנת 1973 זכה דגם אריחי קיר שעיצב סעידי ודגם של מערכת כלי אוכל בשם "מן התנור אל השולחן" בעיצוב ימימה ארגז בפרס שני בתחרות של המכון לפריון העבודה והייצור של משרד המסחר והתעשייה.^[5]

בשנת 1996 נסגר המפעל בשל הקושי להתחרות במוצרי ייבוא ולעמוד בסטנדרטים של האיכות הנדרשת.

מבני המפעל משמשים היום כסדנאות לאמנים שונים ובמקום שוכנת שדרת האמנים כפר מנחם.^[6]

על אף חשיבותו ההיסטורית של המקום בתחום הקרמיקה הישראלית, מבני המפעל מיועדים להריסה לצורך בניית מבני תעשייה חדשים.