רובר השני, דוכס נורמנדיה

דוכס נורמנדיה

רובר השני, דוכס נורמנדיה (1051 לערך – 3 בפברואר 1134) היה אציל נורמני, דוכס נורמנדי משנת 1087 עד לשנת 1106 וטוען לכתר האנגלי. הוא ידוע גם בכינוי רובר קורת'וזצרפתית: Courteheuse) כינוי הנגזר מהניב הצרפתי-נורמני שפירושו "גרביונים".

רובר השני, דוכס נורמנדיה
פסלו של רובר על קברו
פסלו של רובר על קברו
לידה 1051
דוכסות נורמנדיה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה פברואר 1134 (בגיל 83 בערך)
טירת קרדיף, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קתדרלת גלוסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג סיביליה מקונוורסנו (1100–?)
Margaret de Maine עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת המלכים הנורמנים
אב ויליאם הראשון עריכת הנתון בוויקינתונים
אם מתיילדהה חחכ עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים William Clito
Richard de Normandie
William, Lord of Tortosa
Henry de Normandie עריכת הנתון בוויקינתונים
דוכס נורמנדי
9 בספטמבר 1087 – 1106
(כ־18 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רובר דוכס נורמנדיה. ציור רומנטי מהמאה ה-19

דמותו ההיסטורית של רובר השני ספגה ביקורת ואפילו בוז מצד בני תקופתו והיסטוריונים שנסמכים על מקורות היסטוריים בני התקופה, הוא נחשב לבן מורד וסורר, שליט כושל של נחלותיו ומצביא כושל לצבאות שהיו תחת פיקודו. חלקו במסע הצלב הראשון הוא נקודת האור היחידה בדמותו, שכן אף על פי שבהיסטוריה המודרנית נחשבים מסעי הצלב לאירוע אלים ושנוי במחלוקת בו נהרגו אלפי אנשים, התבלט רובר השני כלוחם עז נפש ואמיץ שתרומתו הביאה את מסע הצלב למטרתו - כיבוש ירושלים.[1]

במחקר ביקורתי שכתבה ההיסטוריונית הבריטית קטרין לאק היא מעלה גרסה שונה לדמותו. לפי מחקר זה המוניטין של רובר כחדל אישים ושליט כושל מקורם בכתיבת היסטוריה מגמתית בהשראת הנרי, אחיו הצעיר של רובר ומתחרה על כתר אנגליה.[2]

ביוגרפיה עריכה

 
קרב טינסברי כתב יד מהמאה ה-15.

רובר היה בנו הבכור של ויליאם הראשון, מלך אנגליה הידוע גם בשם ויליאם הכובש - המלך הנורמני הראשון של אנגליה אימו הייתה מתילדה מפלנדריה. מעט מאוד ידוע על ילדותו של רובר, הוא התארס בגיל צעיר עם מרגרט ממאן (Maine), שנפטרה בגיל צעיר בטרם הספיקו להינשא. מגיל צעיר הוא עשה לעצמו שם כאיש צבא מוכשר ולוחם אמיץ, אך גם כאדם רגזן הנוטה להתפרצויות זעם. אופיו הביא לסדרת התנגשויות עם אביו ואחיו.

בשנת 1063 קיבל רובר מידי אביו את התואר רוזן מאן כמתנה לנישואיו המתוכננים עם מרגרט אך בשנת 1069 התקוממו אזרחי המחוז כנגד השלטון הנורמני, והתואר עבר לידי הוגו החמישי, אציל של האימפריה הרומית הקדושה. בשנת 1077 לאחר מריבה עם אחיו על דבר של מה-בכך החליט רובר למרוד באביו וניסה לתפוס בכוח את טירת רואן, אך משנכשל המצור ברח לפלנדריה שם הפך לפורע-חוק ועסק בשוד וביזה באזור שהיה ידוע בשם וקסין (Vexin). לוויליאם לא נותרה ברירה אלא לחבור לפיליפ הראשון, מלך צרפת על מנת לעצור את רובר. בקרב שנערך בין הצבאות בינואר 1079 נלחמו האב והבן עד שרובר הצליח לפצוע את המלך ולהפיל אותו מסוסו.

בשנת 1080 הושג פיוס בין המלך לבן המורד - בסיוע המלכה מתילדה שלא הפסיקה לתמוך ברובר ולסייע לו ככל שיכלה. עם מותה בשנת 1083 עזב רובר את חצרו של ויליאם, יצא לגלות מרצון, ונדד ברחבי אירופה. בשנת 1087 נפטר ויליאם הכובש, ועל ערש דווי הוא חילק את נחלותיו בין שני בניו הבוגרים, הוא נתן את מלכות אנגליה לבנו השני והמועדף ויליאם רופוס שעתיד להיות מוכתר כוויליאם השני, והוריש את נחלותיו בצרפת - דוכסות נורמנדיה העשירה - לבנו הבכור רובר. הצעיר מהבנים הנרי קיבל סכום כסף נכבד לקנות לעצמו נחלה (ולבסוף ירש את אחיו ויליאם והפך למלך הנרי הראשון). בשנת 1088 נתן רובר את תמיכתו העקרונית לברונים אנגלים במזימה להדיח את ויליאם מכסאו, אך המרד נכשל בעיקר בגלל סירובו של רובר לתת למורדים תמיכה של ממש.

מעמדו של רובר בנחלתו - דוכסות נורמנדיה היה רעוע, והוא היה לכוד בין מלחמות של אצילי הדוכסות על שטחי השפעה ובאקלים פוליטי בו ניצלו המקומיים את הסכסוך בין האחים והחליפו נאמנויות על פי שיקולי רווח צרים, נכשל רובר בניסיון לייצב את מעמדו ונקלע לקשיים כלכליים חמורים. הנזיר וההיסטוריון בן התקופה אורדריקוס ויטליס כותב: "הדוכסות נפלה למצב של תוהו ובוהו, גדודים חמושים תקפו ערים וכנופיות חמושות תקפו אזרחים תמימים ללא מעצור".[3]

בשנת 1096 יצא רובר למסע הצלב, מצבו הכלכלי היה קשה והוא נאלץ למשכן את דוכסות נורמנדיה לאחיו ויליאם עבור 10,000 מרקים. הוא הצליח לאסוף סביבו מספר אצילים בעלי מעמד ושם מכל רחבי צרפת ובהם רובר השני, רוזן פלנדריה, אטיין השני, רוזן בלואה, אודו בישוף באייה והדוכס של בריטני, הצבא הגדול התנהל בעצלתיים, עצר לתקופת החורף בדרום איטליה והגיע ככוח הצלבני האחרון מתוך ארבעה לפני חומות קונסטנטינופול. למרות מעמדו וגודל הצבא שתחת פיקודו, היה תפקידו של רובר מינורי ביחס לשאר נסיכי הצלבנים. הוא חבר לרמון הרביעי, רוזן טולוז וצבאו נדרש לסיוע כלכלי מידי רמון במהלך המסע. הוא המשיך עם רמון בחלק האחרון של מסע הצלב מאנטיוכיה לירושלים אך כמו בן בריתו נותר ללא אחיזה בעיר וללא נחלה בארץ הקודש. רובר חזר לאירופה בשנת 1100 בידיים ריקות אך עם הילה של צלבן ומשחרר ירושלים.

בהיעדרו, תפס אחיו הצעיר הנרי את השלטון באנגליה. בשנת 1101 הוביל רובר כוח פלישה שנחת בפורטסמות', אך הפלישה נכשלה. בהסכם אלטון שנחתם בין שני האחים, ויתר רובר על תביעתו לכתר האנגלי תמורת תשלום שנתי קבוע. ההסכם גם כלל סעיף לפיו במקרה מוות של אחד הצדדים יירש השני את נחלותיו.

בשנת 1105 אסף הנרי צבא אנגלי ופלש אל דוכסות נורמנדיה ובשנת 1106 הביס את צבאו של רובר בקרב טינסברי ואיחד את נורמנדיה עם נחלות המלך האנגלי. רובר נתפס לאחר הקרב, הועבר לאנגליה והעביר את שארית ימיו בכלא. הוא מת בשנת 1134 בטירת קארדיף שבוויילס.

משפחתו עריכה

בעת חזרתו ממסע הצלב נשא רובר לאישה את סיביליה מקונוורסנו בת אצילים נורמנית מאיטליה. לבני הזוג נולד ילד אחד - ויליאם קליטו. הוא נולד ב-25 באוקטובר 1102, ניסה ונכשל פעמיים לממש את זכותו לרשת את דוכסות נורמנדיה ומת בשנת 1128 מבלי שהותיר יורש אחריו.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.
  • יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985
  • Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 ISBN 0521061628
  • Christopher Tyerman, God's war: a new history of the Crusades, Harvard University Press, 2006
  • Katherine Lack, Conqueror's Son: Duke Robert Curthose, Thwarted King, The History Press Ltd (1 Oct 2007) ISBN 0750945664
  • William M., Aird Robert Curthose, Duke of Normandy, Boydell & Brewer Ltd, 2008 ISBN 1843833107

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ רובר השני דוכס נורמנדי, מאמר באנציקלופדיה בריטניקה
  2. ^ 'Robert Curthose: Ineffectual Duke or Victim of Spin?' The Haskins Society Journal, Studies in Medieval History 20 (2009), 110–140
  3. ^ Orderic Vital, History of Normandy, ed. Guizot, Volume 2, 3 and 4, 1825 Book VIII, Volume III, p. 249