רודולף, ארכידוכס אוסטריה

רודולף, ארכידוכס אוסטריה
Rudolf Johannes von Habsburg-Lothringen
לידה	8 בינואר 1788; פיזה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה
פטירה	24 ביולי 1831 (בגיל 43); באדן, האימפריה האוסטרית
מדינה	אוסטריה
מקום קבורה	קתדרלת ואצלב הקדוש
	4 ביוני 1819 – 24 ביולי 1831; (12 שנים)
	4 ביוני 1819 – 24 ביולי 1831; (12 שנים)
פרסים והוקרה
	אביר במסדר גיזת הזהב; מסדר אישטוון הקדוש של הונגריה ;

רודולף יוהאן יוזף ריינר, הקרדינל מהבסבורג-לורן, הארכידוכס והנסיך הקיסרי של אוסטריה, הנסיך המלכותי של הונגריה ובוהמיה (בגרמנית: Rudolf Johann Joseph Rainer von Österreich)‏ (8 בינואר 1788, וינה – 23 ביולי 1831, באדן) היה צעיר בניו של לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ואחיו הצעיר של פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הוא ידוע בין השאר כמי שהיה מהאנשים הקרובים ביותר ללודויג ואן בטהובן, המפורסם יותר ממנו. רודולף ניכר בכישרונו המוזיקלי, ובגיל 15 החל להופיע בנגינה בפסנתר. הוא נכנס לדפי ההיסטוריה המוזיקלית בכך שבשנים 1803-4 החל לקחת שיעורי תאוריה אצל בטהובן, ובכך התחילה ידידות שנמשכה בין השניים במשך 20 שנים, במהלכן למד אצל בטהובן בעיקר הלחנה.

חייו, יצירתו, וקשריו עם בטהובן

רודולף היה מעין פטרון לבטהובן, והיו ביניהם יחסי ידידות טובים. בטהובן הקדיש לרודולף כמה מן החשובות שביצירותיו, בהן מיסה סולמניס (שנכתבה למינויו כארכיבישוף באולמוץ, לתפקיד מונה ב-24 במרץ 1819), שני הקונצ’רטי האחרונים לפסנתר, הסונטות לפסנתר Les Adieux (הפרידה) וההאמרקלאוויר, וכן היצירה שאי אפשר לטעות בה - טריו הפסנתר המפורסם “הארכידוכס”. בסך הכל הקדיש בטהובן לרודולף 14 יצירות^[1].

בין שאר הדברים שבהם רודולף היה עזר רב לבטהובן, הוא המקרה המצער של אחיינו של בטהובן, קארל. בטהובן ניהל קרב משפטי שנמשך שנים, כדי שאחיינו קארל (שהיה אדם דיי פזיז ובלתי יציב במיוחד) יעבור להיות תחת חסותו, ושיצא מחסותה של אימו, שהייתה בלתי אחראית בעליל. קרב משפטי זה הביא על בטהובן תסכול רב מאוד, ובסופו של דבר רודולף התערב והצליח להסדיר את בעיה זו ולהעבירו תחת חסותו, לשמחתו של בטהובן (כמובן שקארל המשיך להמיט צרות רבות על בטהובן גם אחר-כך).

על יצירותיו של רודולף נמצאים המון שרבוטים ותיקונים בכתב ידו של בטהובן, שכן הוא עבד איתו באופן צמוד ועקבי ביותר; רודולף פרסם בחייו 3 יצירות: ווריאציות על נושא של בטהובן לפסנתר, סונטה בלה מזו’ר לקלרינט ופסנתר, וכן היה אחד מאלה שלקחו את האתגר של דיאבלי, וכתב על הואלס שלו כ-50 וריאציות ופוגה, שאותן פרסם (כנראה סמוך לזמן שבו גם בטהובן עבד על ווריאציות דיאבלי שלו). בין השאר כתב מוזיקה לפסנתר, תיזמר כמה ריקודים, וכתב עוד קצת מוזיקה לקלרינט, לכינור ולקול. הספקו היה מועט, אבל מושקע. הוא השאיר אחריו גם עוד מספר רב של יצירות בלתי גמורות ופרגמנטים. רודולף לא היה פורץ דרך כמו מורו המפורסם, ויצירותיו כתובות בשפה המוזיקלית ובצורות שהיו מקובלות באותה התקופה.

רודולף נפטר בבאדן ב-23 ביולי 1831, ונטמן בבית הקברות הקיסרי שבווינה.

מבחר אנקדוטות

מעורבותם של בני בית המלוכה ההבסבורגית בענייני מוזיקה הייתה אחד הגורמים העיקריים בביסוס מעמדה של וינה כבירת המוזיקה של אירופה, והשלכותיה ניכרו גם עשרות שנים מאוחר יותר. בטהובן עצמו אמר פעם שכל אימת שאחת מיצירותיו נשאה חן בעיני הארכידוכס, הבחין בצער קל אצל פטרונו אם הקדיש אותה למישהו אחר.

על הסונטה מס’ 26 של בטהובן: סונטה זו מכונה סונטת הפרידה, והיא נכתבה בגלל הפרידה בין בטהובן לרודולף, שנגרמה עקב עזיבתו של רודולף את וינה עקב כיבושי נפולאון. הפרידה ארכה אומנם רק כמה חודשים, אך מסתבר שהיא השפיע מאוד על בטהובן, שכתב סונטה שלמה “בהשראת” הפרידה.

אחד התארים שלו רודולף הוא ארצהרצוג Erzherzog, ומשמעות המילה בגרמנית היא דוכס-ראשי, או בכינוי הסטנדרטי “ארכידוכס”. זה תואר שניתן לכל בן של קיסר אוסטרי בזמנו. כאמור, הוא גם היה שימש כארכיבישוף של אולמוץ.