רוזמרי בראון
רוזמרי איזבל בראון (אנגלית: Rosemary Isabel Brown; 27 ביולי 1916 – 16 בנובמבר 2001)[1] הייתה מלחינה, פסנתרנית ומתקשרת בריטית, לכאורה ללא רקע מוזיקלי מוקדם, שהלחינה יצירות מוזיקליות רבות ומורכבות.
 | |
| רוזמרי בראון, 1980 | |
| לידה |
27 ביולי 1916 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
16 בנובמבר 2001 (בגיל 85) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Rosemary Isabel Dickeson |
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות | מ-1964 |
| מקום לימודים |
בית הספר רוזה באסט |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| מספר צאצאים |
2 |
  | |
פרסומה, מעבר להיותה אישה מלחינה בתחילת המאה העשרים, בא גם מטענתה שמלחינים מתים הם שמכתיבים לה, באמצעות תקשור, יצירות מוזיקליות חדשות. היא יצרה סנסציה תקשורתית בשנות ה-70 על ידי הצגת יצירות שהוכתבו לה כביכול על ידי קלוד דביסי, אדוורד גריג, פרנץ ליסט, פרנץ שוברט, פרדריק שופן, איגור סטרווינסקי, יוהאן סבסטיאן באך, יוהנס ברהמס, לודוויג ואן בטהובן, רוברט שומאן וסרגיי רחמנינוב.
חייה עריכה
בראון נולדה בשם רוזמרי איזבל דיקסון בלונדון. לטענתה, הייתה רק בת שבע כשנחשפה לראשונה לעולם המוזיקאים המתים. היא דיווחה שהתגלתה בפניה דמות של רוח רפאים עם שיער לבן וארוך, שסיפרה לה שהוא מלחין ושיהפוך אותה למוזיקאית מפורסמת יום אחד. היא לא ידעה מי הוא עד שכעבור כעשר שנים ראתה תמונה של פרנץ ליסט.[2] רבים אחרים ממשפחתה של בראון היו לכאורה מדיומים, כולל הוריה וסבתה.
בראון עבדה בדואר מגיל 15. בשנת 1948, כשהייתה בת 21, רכשה פסנתר יד שנייה, ולקחה שיעורי נגינה במשך שלוש שנים. ב-1952 היא נישאה לצ'ארלס בראון, מדען ממשלתי. נולדו להם בן ובת לפני שבעלה מת ב-1961.[1]
בשנת 1964 החלה בראון לחבר יצירות מקוריות שלדבריה הוכתבו לה על ידי מוזיקאים גדולים מהעבר. בראון חיברה יצירות לכאורה של יוהנס ברהמס, יוהאן סבסטיאן באך, סרגיי רחמנינוב, פרנץ שוברט, אדוורד גריג, קלוד דביסי, פרדריק שופן, רוברט שומאן, לודוויג ואן בטהובן, וולפגנג אמדאוס מוצרט וליסט. יצירות אלה כללו סונטה בת 40 עמודים שיוחסה לשוברט, פנטזיה-אימפרומפטו בשלושה פרקים שיוחסה לשופן, שנים עשר שירים שייחסה לשוברט, ושתי סונטות ושתי סימפוניות שייחסה לבטהובן.
בראון טענה שלכל מלחין יש את הדרך שלו להכתיב לה: ליסט שלט בידיה ורשם דרכה כמה תיבות בכל פעם; שופן אמר לה בקול את התווים ודחף את ידיה אל המקשים הנכונים; שוברט ניסה לשיר את יצירותיו; ובטהובן ובאך פשוט הכתיבו לה את התווים. היא טענה שהמלחינים דיברו איתה באנגלית.[3]
היותה לכאורה אדם ללא רקע מוזיקלי קודם או הכשרה מוזיקלית, שלמדה לנגן בפסנתר רק שלוש שנים, ולמרות זאת הצליחה לחבר יצירות מוזיקליות כה רבות, מהן יצירות קלאסיות מורכבות, בעלות מאפיינים דומים באופן ניכר ליצירות של אותם מלחינים מהעבר, אכן נראתה מפתיעה בתחילה למבקרים.
ספקנות מדעית לטענותיה עריכה
טענותיה של בראון בנוגע לתיקשור, כמקורם של הלחנים החדשים, התקבלו בביקורת על ידי ספקנים.[4]
לאחר שלמדו את יצירותיה, מוזיקולוגים ופסיכולוגים הגיעו למסקנה שהם פרי יצירתו של תת-המודע של בראון עצמה. לאונרד זוסנה (אנ') וכן וורן ה. ג'ונס בספרם Anomalistic Psychology: A Study of Magical Thinking (1989) ("אנומליות פסיכולוגיות: מחקר על חשיבה קסומה (1989)") אישרו כי "בראון כתבה מאות קטעי מוזיקה שהוכתבו על ידי המלחינים השונים. אלה היו יצירות סבירות, שנראו לכאורה לגמרי בסגנון המלחינים האלה, אבל למעשה היו פשוט עיבודים מחודשים של יצירות קיימות." [5]
הפרופסור לפסיכולוגיה ג'ון סלובודה (אנ') הגדיר את יצירות המוזיקה של בראון כ "המקרה המשכנע ביותר של חיבור לא מודע בקנה מידה גדול". the most convincing case of unconscious composition on a large scale [6]
הפסיכולוג רוברט קסטנבאום, שניתח את יצירותיה המוזיקליות של בראון, הטיל ספק בכך שהן הוכתבו לבראון על ידי רוחות של מלחינים ידועים. לפי קסטנבאום:
"ביצירותיה אין נושאים בולטים, מבנים מורכבים, עומקי רגשות או חידושים הרמוניים, טונאליים או קצביים. במהלך ימיהם עלי אדמות, כל המלחינים לא רק יצרו מוזיקה מכובדת אלא גם תרמו לפיתוח יצירות חדשות למקלדת. אחד המאפיינים שהפכו כל אחד מהם לכל כך מדהים היה היותם בלתי צפויים, שחידשו ביצירותיהם. אילו היו יוצרים מחדש, היו מביאים הרכבים חדשים, טכניקה או מאפיינים שלא הופיעו קודם ביצירותיהם. למרבה הצער כולם כיום מתים. ביצירות שהעלתה בראון, לכאורה בשמם, שום דבר חדש לא הופיע כדי להעשיר את יצירותיהם שלאחר המוות, ולא היה ביצירות שיחסו להם שום דבר מפתיע, מלבד אולי היעדר הפתעות".[7]
קסטנבאום סבר שהמלחינים שאותם ציינה היו למעשה פיצול של סוגי אישיות וזהות שונים שפיתחה בראון במסגרת הפרעת אישיות.
בראון עצמה טענה שמעולם לא עברה שום הכשרה מוזיקלית מלבד כמה שיעורי פסנתר, ולא היה לה מידע מוקדם. בתגובה לטענה זו, שלכאורה אכן מפתיעה, מסביר החוקר הארי אדוארדס:[8]
"עיון בדיווחים בעיתונים על גב' בראון מעלה מידע סותר על חוסר השכלתה המוזיקלית לכאורה. במקור היא ציינה שלא הייתה לה כלל הכשרה מוזיקלית; מאוחר יותר דווח שיש לה רק כמה שנים של שיעורי מוזיקה, ולאחרונה הודתה שהשתייכה למשק בית מוזיקלי, ששמעה מוזיקה בבית הוריה שהיו מוזיקאים ופסנתרנים מוכשרים".
לפי הפסיכולוג אנדרו נהר (Andrew Neher):
"[בראון] אהבה מוזיקה בילדותה, בביתה היה פסנתר בזמן שגדלה, אמה ניגנה בפסנתר, והיא בעצמה למדה שיעורי פסנתר. כל זה, יחד עם המיומנות המשופרת המוצגת לעיתים קרובות במצבי תודעה משתנים, נראה מספיק כדי להסביר את היכולת המוזיקלית היצירתית שלה"
אלן ריץ' (אנ'), מבקר המוזיקה של מגזין "ניו יורק", לאחר ששמע חלק מיצירות הפסנתר של בראון, הגיע למסקנה שהם רק עיבודים מחודשים, אמנם לא סטנדרטיים, של כמה מהיצירות המוכרות יותר של המלחינים שלהם לכאורה.
סיפורה המרתק של בראון הועלה לסדרת דרמה של BBC Radio 4, The Lambeth Waltz מאת דניאל תורמן, ששודרה לראשונה ב-2017. [9]
קישורים חיצוניים עריכה
רוזמרי בראון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
רוזמרי בראון, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Martin, Douglas (2 בדצמבר 2001). "Rosemary Brown, a Friend of Dead Composers, Dies at 85". New York Times. נבדק ב-29 בספטמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Jeffries, Stuart (5 בדצמבר 2019). "All hail Rosemary Brown – the dinner lady who played like a pianist possessed". The Guardian. נבדק ב-1 בפברואר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Brown, Rosemary. (1971). Unfinished Symphonies. William Morrow. p. 161
- ^ "Rosemary Brown (1916–2001)". The Skeptic's Dictionary. Accessed 9 November 2018.
- ^ Zusne, Leonard; Jones, Warren H. (1989). Anomalistic Psychology: A Study of Magical Thinking. Lawrence Erlbaum Associates, Inc. p. 105. ISBN 978-0-805-80507-9
- ^ Brown, Matthew. (2012). Debussy Redux: The Impact of His Music on Popular Culture. Indiana University Press. pp. 36–37. ISBN 978-0-253-35716-8
- ^ Kastenbaum, Robert. (1984). Is There Life After Death?. Rider and Company. pp. 182–183
- ^ Edwards, Harry (1995). "Rosemary Brown (1931 – )". A skeptic's guide to the New Age. Australian Skeptics. ISBN 978-0-646-24502-7. (from on-line copy in Investigator (104), September 2005, retrieved 29 September 2008)
- ^ "Drama: The Lambeth Waltz". BBC. נבדק ב-10 באוקטובר 2019.
{{cite web}}: (עזרה)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "רוזמרי בראון".