רות הורם

רות הורם
לידה	1931; תל-אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	2 באוגוסט 2021 (בגיל 90 בערך)
מקום לימודים	בית הספר לאמנות סנט מרטין
	www.horam.co.il

רות הורם (1931 – 2 באוגוסט 2021) הייתה ציירת ופסלת ישראלית.

האמנים רות הורם וניהאד דביט יוצרי הפסל "חלומו של זית"

ביוגרפיה

הורם נולדה בתל אביב. בתחילת שנות ה-50 למדה אמנות ב"סנט מרטין סקול אוף ארט" (אנ') בלונדון. ב-1960 הוענק לה בפריז פרס ראשון בתערוכת אונסק"ו לציור. כיהנה כיושבת-ראש אגודת הציירים והפסלים בירושלים בין השנים 1964 ו-1967. ב-1969 נסעה לסיאול, בירת קוריאה הדרומית, להתמחות בקליגרפיה, ושבה לישראל בשנת 1973. ב-1983 התקבלה כאמנית-אורחת בסדנת האמנים של מפעל הקרמיקה Arabia בפינלנד. ב-1996 העניקה לה קרן MASTO מענק יצירה.

הציגה תערוכות יחיד רבות והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בישראל וברחבי העולם. על כך אמרה:

תערוכה מאפשרת חשיפה, אני לא מציירת למגירה, אלא מעוניינת להיות נראית. המסר שלי הוא לא פוליטי או חברתי, אלא אסתטי. אני לא רוצה להבהיל את העולם ולזעזע אותו דרך היצירות שלי; אני כן אדם פוליטי והולכת להפגנות, אבל באמנות שלי אני מראה ראשית כול את עצמי. זה צורך מאוד אגואיסטי: ליהנות ממה שאני עושה ומראה, שהמוצר ימצא חן בעיניי וגם בעיני הסביבה. אבל הסביבה זה דבר משני.^[1]

משנת 1993 ועד למותה היא עבדה בסדנת ההדפס ירושלים.^[2] הדפסי המונוטייפ שהיא יצרה היו עשויים ממספר רב של רשתות מודפסות באופן חופשי זו על-גבי זו. במהלך העבודה שילבה הורם לסירוגין חומרים כגון מגזרות נייר, עלים וזרדים, קרעי בדים, צילומי טבע וערים. מדובר בסדרות נושא, כאשר כל הדפס נוצר באופן חד-פעמי.

רות הורם עסקה גם בפרויקטים אמנותיים ציבוריים, בעיקר בירושלים, אך גם בערים אחרות בישראל (על חשיבותה של פעילות זו עמדה כבר ב-1968‏^[3]). במסגרת זו שיתפה פעולה פעמים רבות עם האמנית מגדלנה חפץ. בפרויקטים האלה הדגישה הורם נושאים אקולוגיים, בפרט את נושא המיחזור. הורם מיחזרה חומרים שונים, בעיקר גרוטאות של חלקי מכוניות, לשם יצירת פסלים העומדים ברשות הרבים. בין יצירותיה הציבוריות כלולות עבודת קרמיקה פיסולית בספרייה העירונית באר-שבע (בשנת 1992), ציור קיר במרכז "מרשל" בבית שערי העיר בירושלים (בשנת 1999), עבודות במתכת צבעונית על קירות חיצוניים של מבנים בירושלים, באוניברסיטה העברית, בבית הספר למדעים ולאמנויות ובבית-הספר התיכון בבית צפאפה, וכן פסל סביבתי ממתכת צבעונית בבית-הספר "היובל" בגבעת משואה בירושלים (העבודות בבית צפאפה ובגבעת משואה נעשו בשיתוף מגדלנה חפץ). בשנת 2015 בנתה במסגרת פסטיבל מידברן את הפסל "לב אישה" (בשיתוף ניהאד דביט) - פסל בגובה 17 מטר העשוי חוטי ברזל מלופפים.^[4]

נפטרה ב-2 באוגוסט 2021 ^[5]. התגוררה בירושלים.

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של רות הורם
רות הורם וניהאד דביט מספרים על עבודתם המשותפת, סרטון באתר יוטיוב, ניהאד דביט
רות הורם, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
רות הורם באתר "לב אישה"
רות הורם באתר "אמנות"
רונית מזרחי, מירב שלום, בגובה העיניים עם רות הורם, באתר nrg, nrg,‏ 14 בנובמבר 2008
Ruth Horam HD, באתר YouTube
פרסי "איש שלום" לנעמי טנהאוזר ורות הורם, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2011
עדי כץ, כיום הקריירה בראש מעייני(הקישור אינו פעיל), אתר מוטק'ה, 30 באוקטובר 2012
על התערוכה בעיניי, עכבר העיר, נובמבר 2012

הערות שוליים

^ רונית מזרחי, מירב שלום, בגובה העיניים עם רות הורם, באתר nrg, nrg,‏ 14.11.2008
^ רות הורם - "זמנים של מחר" מונוטיפ, באתר בית האמנים ירושלים
^ אמני ירושלים קובלים על אי-שיתופם בבניה הציבורית, דבר, 28 באפריל 1968
^ לב אישה, ידיעון מנהל קהילתי גינות העיר, 2015
^ Schöpferin des Erfurter Paradiesbaumes ist verstorben (בגרמנית)

[1] רונית מזרחי, מירב שלום, בגובה העיניים עם רות הורם, באתר nrg, nrg,‏ 14.11.2008

[2] רות הורם - "זמנים של מחר" מונוטיפ, באתר בית האמנים ירושלים

[3] אמני ירושלים קובלים על אי-שיתופם בבניה הציבורית, דבר, 28 באפריל 1968

[4] לב אישה, ידיעון מנהל קהילתי גינות העיר, 2015

[5] Schöpferin des Erfurter Paradiesbaumes ist verstorben (בגרמנית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]


לידה	1931 תל-אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	2 באוגוסט 2021 (בגיל 90 בערך)
מקום לימודים	בית הספר לאמנות סנט מרטין
www.horam.co.il