פתיחת התפריט הראשי

רחיצה בשבת נאסרה מטעמים שונים הנוגעים למלאכת מבעיר, סוחט, ממרח ועוד. חומרת האיסור שונה בין רחיצה במים חמים למים קרים, ומותרת באופן מצומצם במקרים מסוימים. מקצת הגוף, כגון פנים, ידיים ורגליים, מותר לרחוץ בשבת. ביום טוב התירו לרחוץ במים חמים שהוכנו מערב החג, אפילו את הגוף כולו.

רחיצה במים חמיםעריכה

שולחן ערוך אינו מפרט את מידת חום המים המביאים לאיסור רחיצה, אולם יש הסבורים[1] כי מדובר במים שהיד סולדת בהם[2]. רחיצה בשבת במים חמים נאסרה על ידי חכמים בשל מלאכת מבעיר, בין אם המים הוחמו מערב שבת, בין אם המים בכלי ובין אם הם בקרקע. טעם הגזירה הוא, מכיוון שהיו בלנים שלא היו יראי שמים, והחמו את המים בשבת, ואמרו כי החמו את המים מערב שבת, ולכן תיקנו חכמים שלא ירחצו כלל במים חמים בשבת.

רבים מקרב הציבור החסידי נהגו לטבול בשבת במקווה חמה, במים שאין היד סולדת בהם.

חשש סוחט, תולש וממרחעריכה

רחיצת כל הגוף בשבת במים קרים מותרת על פי השולחן ערוך, ובלבד שייזהר שלא יבוא לידי סחיטת השיער והמגבת, משום שיש בכך חשש לעבירה על איסורי סוחט, תולש ועוד. למרות זאת, חלק מהאשכנזים נוהגים להחמיר שלא לרחוץ אפילו במים צוננים בשבת, מפני החשש שמא יבוא לידי סחיטת שיער.[3] היו שאמרו כי הרוחץ בשבת בסבון רך או קשה, עובר על איסור ממרח, אלא אם כן הסבון נוזלי כמים. אם משרה את הסבון במים בשבת ולא הוכן נערב שבת, עובר על איסור מוליד ריח[4] וכאשר שופך את הסבון על גופו, יש אומרים שעובר על איסור מוליד ריח בגופו[5].

טבילה במקווה בשבתעריכה

האחרונים דנו בשאלה מה דינה של אישה המיטהרת מנידתה וצריכה לטבול במקווה בערב שבת, כאשר המקוואות מחוממים, ולכאורה יש איסור רחיצה. היו פוסקים שאסרו את הטבילה וקבעו שיש לדחותה למוצאי שבת, והיו שהתירו מטעמים שונים, כגון שלא על כך גזרו חז"ל. היו שפסקו שתטבול בזמן בין השמשות, שאז מותרים איסורי שבות (תקנות חכמים) שונים. בפועל הפסיקה המקובלת מתירה ואף מחייבת אישה לטבול במקווה, גם במים חמים בליל שבת, אם זהו זמן טבילתה - תוך זהירות מאיסורי סחיטה ושאר איסורי שבת.

גם לגבי טבילת גברים, שאין בה מצווה בימינו, נהגו ברוב קהילות החסידים לטבול בשבת, על פי דברי האר"י שיש לרחוץ בשבת במקווה כדי להבדיל בין קדושת ליל שבת לקדושת יום השבת, ובשולחן הטהור מובא כי העובר על כך הוא פושע. ויש שנהגו כך אף במקום שהמקווה הוא חם.[6]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רבי חיים נאה בספרו.
  2. ^ ושיעורו - שכריסו של תינוק נכוית ממנו.
  3. ^ שם במשנה ברורה ס"ק כ"א.
  4. ^ משנה ברורה בהלכות ברכת כוהנים.
  5. ^ שולחן ערוך הרב.
  6. ^ פסקי תשובות, חלק ג