פתיחת התפריט הראשי

ישראל איסרלן

רב גרמני
Disambig RTL.svg המונח "ישראל איסרלין" מפנה לכאן. לערך העוסק במשמעות אחרת, ראו ישראל איסר איסרלין.

רבי ישראל איסֶרלן בן פתחיה אשכנזי (מהרא"י; ה'ק"ן (1390) רגנסבורג - ה'ר"כ (1460) וינר נוישטאדט), המכונה "תרומת הדשן" על-שם ספרו, היה מגדולי יהדות אשכנז במאה החמש עשרה ונמנה עם אחרוני הראשונים או ראשוני האחרונים. הוא נחשב לאחד מחשובי הפוסקים, ותשובותיו ופסקיו מוזכרים אלפי פעמים בספרות התורנית שלאחריו. עיקר פרסומו בא על ידי ספרו "תרומת הדשן", שבו כתב תשובות ל-354 שאלות (בגימטריה דש"ן), בכל מקצועות ההלכה.

רבי ישראל איסרלן
לידה 1390
ה'ק"ן
האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה רגנסבורג
פטירה 1460 (בגיל 70 בערך)
ה'ר"כ
וינר נוישטאדט
כינוי תרומת הדשן
מקום קבורה האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה וינר נוישטאדט, אוסטריה
מדינה האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות יהדות אשכנז
תחומי עיסוק הלכה, קבלה, דרשן
תפקידים נוספים רב הערים ברנו, מרבורג, וינר נוישטאדט
חיבוריו תרומת הדשן ועוד (ראה בחיבוריו)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תולדותיועריכה

ר' ישראל נולד בשנת ה'ק"ן (1390) ברגנסבורג, גרמניה לר' פתחיה, שהיה נכדו של רבי ישראל מקרמז', מחבר הגהות אשר"י. השם "איסרלן" היה שמו השימושי, בעוד שבשם "ישראל" הוא נקרא בעיקר בעת עלייה לתורה. תחילה התחנך אצל אחי אמו ר' אהרן בלומלין בנוישטאדט, עד לפרעות שהתחוללו בעיר בט' בניסן ה'קפ"א (1421) בהן נרצחו ר' אהרן ואחותו, אמו של ר' ישראל. לאחר מכן למד, לפי חלק מהדעות, אצל רבי עוזר משלזיה, שהיה תלמיד תלמידו של מהר"ם מרוטנבורג, ולפי כמה דעות למד גם אצל מהרי"ל. במשך חייו התכתב עם אחדים מחכמי דורו, ביניהם רבי יעקב וייל שהיה מחשובי הפוסקים בדור ההוא.

עקב רדיפות נאלץ ר' ישראל לברוח מגרמניה. תחילה היגר לאיטליה ולאחר מכן התיישב באוסטריה, שם קיבל על עצמו את עול הרבנות. תחילה כיהן כרבה של העיר ברנו, שנקראה בפי היהודים "ברונא". לאחר מכן נתמנה לרבה של מרבורג ולבסוף כיהן כרבה של וינר נוישטאדט, שם עמד בראשות הישיבה המקומית. הוא זכה לפרסום רב כפוסק נכבד, ובשו"ת הרדב"ז מוזכר אודותיו כי הוא "רב גדול ומוסמך ועליו סומכים בכל גלילות ישראל"[1].

הוא הקדיש את חייו ללימוד התורה, על כל חלקיה. מלבד עיסוקו הרב בפסיקת הלכה, עסק רבות גם בקבלה לגווניה השונים, ובעתות מצוקה השתמש אף בקבלה מעשית[2]. כמו כן עסק בבירור מקורם של מנהגים רבים שהיו מקובלים בקהילות אשכנז. בנוסף היה דרשן מחונן, הצטיין בקול נעים, ונהג לעבור לפני התיבה בימים הנוראים.

אשתו של ר' ישראל, שיינדלין, הייתה אף היא מלומדת, היא כתבה תשובה שלמה ביידיש בהלכות נידה, בשם בעלה[3].

נפטר בווינר נוישטאדט בשנת ה'ר"כ (1460).

תקופת חייו של הרב ישראל איסרלן על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים 


ספריועריכה

תרומת הדשןעריכה

רבי ישראל נתפרסם בעיקר על ידי ספרו "תרומת הדשן" שמקבץ 'תשובות' שכתב בהלכה. שם הספר שאול מן המושג ההלכתי תרומת הדשן, ומציין את מספר התשובות שבחלקו הראשון של הספר - 354, בגימטריה דש"ן.

כאמור חלקו הראשון של הספר מכיל תשובות בהלכה שכתב לשאלות שנשאל, אמנם לדעת הרבה פוסקים שחיו אחריו, השאלות להם כתב את התשובות, לא נשאלו כלל על ידי אנשים, אלא ר' ישראל הוא זה שהמציא את השאלות כדי לענות עליהן תשובות, תוך כדי בירור הלכתי יסודי בנושא הנדון[4], אמנם דעה זו הופרכה עם הדפסתו של הספר "לקט יושר".[5]

חלקו השני של תרומת הדשן נקרא "פסקים וכתבים" וכולל 267 פסקי הלכה, שנלקטו ככל הנראה על ידי תלמידיו.

בשו"ת 'תרומת הדשן' מועלות שאלות שונות שלא התעוררו בספרות השו"ת עד אותו זמן. דוגמה לכך היא שאלת השימוש בסוכר בחג הפסח, עקב החשש שמעורב בו קמח.

ה'תרומת הדשן' משמש כמקור למנהגים רבים המקובלים בקהילות אשכנז. הרמ"א מצטט ממנו פעמים רבות בהגהותיו על השולחן ערוך.

ספרים נוספים שכתבעריכה

תלמידו הרב יוסף יוזפא אוסטרייכר ב"ר משה כתב ספר בשם "לקט יושר". בספר זה הוא מרכז תשובות רבות נוספות שכתב ר' ישראל איסרלן, וכן מנהגים שנהג, קורות חייו ועוד. הספר נדפס לראשונה מכתב יד המחבר על ידי יעקב פריימאן בברלין בשנים ה'תרס"ג-ה'תרס"ד. מקובל בקרב הפוסקים כי החיבור אותנטי ומשקף נאמנה את מנהגי מהרי"א וקורותיו[6].

תלמידיועריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ סימן תתקצ"ד.
  2. ^ כך מביא החיד"א ב"שם הגדולים" חלק א' אות ת"ב, בשם רב אחר
  3. ^ תשובתה בספר לקט יושר.
  4. ^ כך כותבים הש"ך ביורה דעה סימן קצ"ו סעיף קטן כ', החיד"א בספרו "שם הגדולים" חלק א' אות ת"ב, ועוד.
  5. ^ לקט יושר, הוצאת יעקב פריימאן, תרס"ד, עמ' XIV-XV
  6. ^ אולם, בשו"ת "דברי יציב" מאת הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, חלק אבן העזר סימן ע"ח סוף אות א' מתפלא על דבר בספר ומתבטא "הגם שאיני יודע אם מר בר רב אשי חתים עלה".