ריפוי האישה זבת הדם
ריפוי האישה זבת הדם (או "האישה המדממת" או "האישה עם בעיית דימום" וכן שמות אחרים) הוא אחד מהנסים של ישו בבשורות (מתי ט: 22-20, מרקוס ה: 34-25, לוקס ח: 48-43) [1]
סיפור נס הריפוי עריכה
לפי בשורות מתי, מרקוס ולוקס נס זה בא מיד לאחר שישו גרש את השדים בארץ הגדריים ומשולב עם נס החייאתה של בת יאיר (טליתא קומי) .
האירוע התרחש בזמן שישו היה בדרך לביתו של יאיר על מנת לרפא את בתו, כשהוא מוקף קהל רב. אישה זבת דם קרבה אליו ומבלי שהציגה עצמה, ומבלי שביקשה ממנו שירפא אותה, היא נגעה בכנף בגדו של ישו, במחשבה ובאמונה שלמה, שבעצם נגיעתה בכנף בגדו (בציצית) של ישו, כבר תביא לה מזור. ואכן היא נרפאה מנגעה מיד. ישו הבחין שיצא ממנו "גבורה", כלומר אירע נס שנגרם על ידו למישהו או מישהי מהקהל שסביבו. ישו שאל מי נגע בבגדי? תלמידיו ענו לו: אתה רואה את כל הקהל הגדול הצפוף שצר עליך, ואתה שואל מי נגע בי? ישו הביט סביבו כדי לאתר את מי שנגע/ה בו. האישה נחרדה כי ידעה שהיא זו שנגעה בכנף בגדו והיא גם זו שנעשה לה נס, היא התוודתה ואמרה לו מיד את כל האמת. ישו הביט בה בחיבה ואמר לה "אמונתך הושיעה לך בתי, לכי לשלום וחיית מנגעך".
הנידה והזבה לפי התורה עריכה
ספר ויקרא, פרק ט"ו, מפרט את מצוות הנידה וזוב דם של אשה:
וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ, שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב.
וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא וְכֹל אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא. וְכָל-הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְכָל-הַנֹּגֵעַ בְּכָל-כְּלִי אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִם עַל-הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל-הַכְּלִי אֲשֶׁר-הִוא יֹשֶׁבֶת-עָלָיו בְּנָגְעוֹ-בוֹ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב.
וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל-הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר-יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא.
הגדרת מחלתה של האישה, אינה ברורה מבחינת אבחנה רפואית מודרנית[2]. בבשורת מתי לפי תרגום דליטש מוגדר מצבה כ "אִשָׁה זָבַת דָּם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה". בבשורת מרקוס מוגדר מצבה כאישה אשר " הָיְתָה בְּזוֹב דָּמֶיהָ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה", וכן הוא מוסיף כי הוציאה כסף רב על רופאים על מנת להירפא, אך ללא הועיל. בבשורת לוקס מובא תיאור דומה מאוד לזה של בשורת מרקוס. לכן ברור שאותה אשה סבלה כשתים עשרה שנה מדימומים בלתי פוסקים, ואף לא רופא אחד יכול היה לעזור לה ולרפא אותה.
בגלל הדימום מתמשך, נחשבה האישה על פי התורה כמי שמצויה בנידה (או בעת דימומי המחזור שלה), ולכן טמאה. מה שמנע ממנה להשתתף בטקסי פולחן דתיים מסוימים (למשל הגעה לתפילה במקדש), ואף לקיים יחסי אישות. כדי להיחשב כטהורה, הדימום חייב להיפסק למשך שבעה ימים לפחות. בגלל הדימום המתמיד, אישה זו חיה במצב מתמשך של טומאה, מה שגרם לה סבל גופני ונפשי רב, והיה עלול להביא לבידודה החברתי והדתי[3].
הסיפור על פי הבשורות של מתי מרקוס ולוקס עריכה
גרסת בשורת מתי עריכה
20 וְהִנֵּה אִשָׁה זָבַת דָּם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה נִגְּשָׁה מֵאַחֲרָיו וַתִּגַּע בִּכְנַף בִּגְדוֹ׃ 21 כִּי אָמְרָה בְּלִבָּהּ רַק אִם־אֶגַּע בְּבִגְדוֹ אִוָּשֵׁעַ׃ 22 וַיִּפֶן יֵשׁוּעַ וַיַּרְא אוֹתָהּ וַיֹּאמַר חִזְקִי בִתִּי אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה לָּךְ וַתִּוָּשַׁע הָאִשָׁה מִן־הַשָׁעָה הַהִיא׃
גרסת בשורת מרקוס עריכה
25 וְאִשָּׁה הָיְתָה בְּזוֹב דָּמֶיהָ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה׃ 26 וְהִיא נַעֲנָה הַרְבֵּה תַּחַת יְדֵי רֹפְאִים רַבִּים וְהוֹצִיאָה אֶת־כֹּל אֲשֶׁר־לָהּ וְלֹא לְהוֹעִיל כִּי אִם כָּבְדָה מַחֲלָתָהּ מְאֹד׃ 27 וַיְהִי כְּשָׁמְעָהּ אֶת־שֵׁמַע יֵשׁוּעַ וַתָּבוֹא בְּתוֹךְ הֲמוֹן הָעָם מֵאַחֲרָיו וַתִּגַּע בְּבִגְדוֹ׃ 28 כִּי אָמְרָה אַךְ אֶגַּע בִּבְגָדָיו וְאִוָּשֵׁעָה׃ 29 וַיִּיבַשׁ מְקוֹר דָּמֶיהָ פִּתְאֹם וַתָּבֶן בִּבְשָׂרָה כִּי נִרְפָּא נִגְעָהּ׃ 30 וּבְרֶגַע יָדַע יֵשׁוּעַ בְּנַפְשׁוֹ כִּי גְּבוּרָה יָצְאָה מִמֶּנּוּ וַיִּפֶן בְּתוֹךְ הָעָם וַיֹּאמֶר מִי נָגַע בִּבְגָדָי׃ 31 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו הִנְּךָ רֹאֶה אֶת־הֶהָמוֹן דּוֹחֵק אֹתְךָ וְאָמַרְתָּ מִי־נָגַע בִּי׃ 32 וַיַּבֵּט סָבִיב לִרְאוֹת אֶת־אֲשֶׁר עָשְׂתָה זֹּאת׃ 33 וְהָאִשָּׁה יָרְאָה וְחָרְדָה כִּי יָדְעָה אֶת־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה לָהּ וַתָּבֹא וַתִּפֹּל לְפָנָיו וַתַּגֶּד־לוֹ אֵת כָּל הָאֱמֶת׃ 34 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בִּתִּי אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה לָּךְ לְכִי לְשָׁלוֹם וְחָיִית מִנִּגְעֵךְ׃
גרסת בשורת לוקס עריכה
וְ 43 וְאִשָּׁה זָבַת דָּם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֲשֶׁר הוֹצִיאָה כָל־מִחְיָתָהּ לָרֹפְאִים וְאֵין אִישׁ יָכֹל לְרַפֹּאתָהּ׃ 44 הִיא קָרְבָה מֵאַחֲרָיו וַתִּגַּע בִּכְנַף בִּגְדוֹ וַיַּעֲמֹד זוֹב דָּמֶיהָ פִּתְאֹם׃ 45 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ מִי־זֶה נָגַע־בִּי וַיְכַחֲשׁוּ כֻלָּם וַיֹּאמֶר פֶּטְרוֹס וְהָעֹמְדִים אֶצְלוֹ מוֹרֶה הֲמוֹן הָעָם דֹּחֲקִים וְלֹחֲצִים אֹתָךְ וְאַתָּה תֹאמַר מִי נָגַע בִּי׃ 46 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ נָגַע בִּי אָדָם כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר יָצְאָה מִמֶּנִּי גְּבוּרָה׃ 47 וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי לֹא־נִסְתְּרָה מִמֶּנּוּ וַתִּגַּשׁ בַּחֲרָדָה וַתִּפֹּל לְפָנָיו וַתַּגֵּד בְּאָזְנֵי כָל־הָעָם עַל־מֶה נָגְעָה בּוֹ וְאֵת אֲשֶׁר נִרְפְּאָה פִּתְאֹם׃ 48 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ (חִזְקִי) בִּתִּי אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה לָּךְ לְכִי לְשָׁלוֹם׃
כנף הבגד - הציצית עריכה
בשורות מתי ולוקס מפרטות שהאישה זבת הדם נגעה "בכנף בגדו" של ישו. קרוב לוודאי שהכוונה היא לאחיזה בציצית בגדו של ישו. כמו כל היהודים שומרי התורה, נהג גם ישו לעטות עליו ציצית[4], שכן ישו שמר את התורה עד האות האחרונה[5],אף כי, נזף באותם פרושים וצדוקים צבועים שנהגו להאריך את ציציותיהם יתר על המידה רק כדי להראות צדיקים לאחרים[6].
בבשורות מרקוס ולוקס משולב נס ריפוי זה כנס נוסף, כאשר ישו היה בדרכו לביתו של יאיר על מנת לרפא (ולמעשה להחיות) את בתו של יאיר.
ביבליוגרפיה עריכה
- פאולה פרדרסן, מישו למשיח (2000), ISBN 0-300-08457-9
- ורנון ק. רובינס, ישוע המורה: פרשנות סוציו-רטורית למארק 2009, ISBN 978-0-8006-2595-5
- פ. נ'ון מלדאו, המשיח בשתי הבריתות, 1956, 1969, 1998, קרן אחוה משיחית, ISBN 965-447-053-5
- ריסטו סנטלה, המשיח בתנ"ך - לאור ספרי חז"ל, 1980, 1984, דפוס ינץ בע"מ
- ריסטו סנטלה, המשיח בברית החדשה - לאור ספרי חז"ל, 1984, דפוס ינץ בע"מ
- פ. לבר טוב, בן האדם - חיי ישוע המשיח ופעליו, 1968, הוצאת דולפין
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Donahue & Harrington 2005, p. 182
- ^ "Matthew 9:20 Commentaries: And a woman who had been suffering from a hemorrhage for twelve years, came up behind Him and touched the fringe of His cloak" biblehub.com. Retrieved 2018-04-18.
- ^ MacArthur 1987, p. 80.
- ^ במדבר, פרק טו' פסוק לח' "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת"
- ^ בשורת מתי ה: 20-17 "17 אַל־תְּדַמּוּ כִּי בָאתִי לְהָפֵר אֶת־הַתּוֹרָה אוֹ אֶת־דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים לֹא בָאתִי לְהָפֵר כִּי אִם־לְמַלּאת׃ 18 כִּי אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם עַד כִּי־יַעַבְרוּ הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ לֹא תַּעֲבֹר יוֹד אַחַת אוֹ־קוֹץ אֶחָד מִן־הַתּוֹרָה עַד אֲשֶׁר יְקֻיַּם הַכֹּל׃ 19 לָכֵן הָאִישׁ אֲשֶׁר יָפֵר אַחַת מִן־הַמִּצְוֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה וִילַמֵּד אֶת־בְּנֵי הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ קָטוֹן יִקָּרֵא לוֹ בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם וַאֲשֶׁר יַעָשֶׂה וִילַמֵּד אוֹתָן לָזֶה גָּדוֹל יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם׃ 20 כִּי אֲנִי אֹמֵר לָכֶם אִם לֹא־תִהְיֶה צִדְקַתְכֶם מְרֻבָּה מִצִּדְקַת הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים לֹא תָבֹאוּ בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם׃"
- ^ בשורת מתי כ"ג: 5: "וְעֹשִׂים אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂיהֶם לְהֵרָאוֹת בָּהֶם לִבְנֵי אָדָם כִּי מַרְחִיבִים אֶת־תְּפִלֵּיהֶם וּמַאֲרִיכִים אֶת־צִיצִיּוֹתֵיהֶם׃ "