ריצ'רד דייל

קומודור ריצ'רד דייל

ריצ'רד דֵּיילאנגלית: Richard Dale)‏ (6 בנובמבר 175626 בפברואר 1826) היה קצין בצי הקונטיננטלי במלחמת העצמאות של ארצות הברית ואחד מששת הקפטנים הראשונים של הצי האמריקני לאחר הקמתו מחדש ב־1794. את תחילת דרכו בצי עשה באונייה "לקסינגטון" תחת פיקודו של קפטן ג'ון ברי, מי שנחשב ל"אבי הצי המלחמתי האמריקני". אחר כך שירת כלוטננט ראשון באונייה בונהום ריצ'רד בפיקודו של ג'ון פול ג'ונס, והשתתף בקרב פלמבורו הד המפורסם בחופי אנגליה. בשנים 1801-1802, בתקופת נשיאותו של תומאס ג'פרסון, עמד בראש שייטת שנשלחה אל מערב הים התיכון כדי לשים קץ להתנכלות הקורסארים הברברים לאוניות סוחר אמריקניות שהפליגו אל הים התיכון ומערב אירופה. הוא פרש מן הצי ב־1802 ועסק עד מותו, ב־1826, בניהול חברת ביטוח.

שנות נעוריו וצעירותועריכה

ריצ'רד דייל נולד בפורטסמות', וירג'יניה, בנם בכורם של ווינפילד דייל, בונה־אוניות וסוחר, ואן סאת'רלנד. בהיותו בן עשר מת אביו. שנתיים אחר כך הצטרף דייל לצוותה של אוניית סוחר בבעלות דודו, שהפליגה אל ליברפול שבאנגליה. הוא הוסיף לשרת בצי המסחרי גם לאחר שובו אל וירג'יניה, ערך הפלגות אחדות לאיי הודו המערבית, ובתוך חמש שנים הגיע לדרגת חובל ראשון.

מלחמת העצמאות האמריקניתעריכה

לאחר פרוץ המלחמה, באביב 1776, התגייס דייל לצי של מדינת וירג'יניה בדרגת לוטננט.[1] זמן קצר אחר כך נתפסה הספינה בה שירת על ידי אוניית מלחמה בריטית. בעודו בשבי החליט דייל לעבור לצדם של הלויאליסטים התומכים בהמשך השלטון הבריטי במושבות. הוא שירת תחת פיקודו של לורד דאנמור, המושל הבריטי של וירג'יניה, ואף נפצע במהלך התנגשות מזוינת עם ספינות אמריקניות. איתרע מזלו וב־27 ביולי 1776, במפרץ צ'סאפיק, נתפסה ספינתו "ליידי סוזן" על ידי אוניית הצי הקונטיננטלי "לקסינגטון".

"לקסינגטון"עריכה

 
אוניית הצי הקונטיננטלי "לקסינגטון". ציור מאת פ' מאלר (אין תאריך).

ביום בו נפל בשבי, לאחר שיחה עם קפטן ג'ון בארי, מפקד ה"לקסינגטון", החליט דייל לחזור לצדם של הפטריוטים האמריקנים. הוא הצטרף לצוות ה"לקסינגטון" בדרגת פרח קצונה (midshipman), והוסיף לשרת בה גם תחת פיקודו של ויליאם הלוק, מחליפו של בארי, שהעלה אותו לדרגת חובל (master's mate). ב־20 בספטמבר 1776, במפרץ דלאוור, נתפסה "לקסינגטון" על ידי הפריגטה הבריטית "פרל" (HMS Pearl), ודייל נפל בשבי בשלישית. הבריטים העבירו את דייל יחד עם הקצינים האחרים אל אונייתם, והפקידו את "לקסינגטון" ושבעים מלחיה בידי לוטננט וצוות שלל. עוד באותו ערב הצליחו אנשי "לקסינגטון" לגבור על שוביהם ולהשתלט מחדש על האונייה, והשיטו אותה ללא עזרת קצינים לנמל מבטחים. בינואר 1777 שוחרר דייל בעסקת חילופי שבויים וחזר אל "לקסינגטון".

בפברואר 1777 הפליגה "לקסינגטון", בפיקוד קפטן הנרי ג'ונסטון, אל צרפת, שם הצטרפו אליה שני פריבטירים אמריקנים נוספים, "ריפרייזל" ו"דולפין". המשימה שהוטלה על שלוש האוניות הייתה לסייר יחד לאורך חופי האיים הבריטיים וללכוד אוניות סוחר אויבות. את הספינות שיפלו שלל לידיהן נצטוו לשלוח אל נמלי צרפת וספרד הידידותיות לארצות הברית. האוניות יצאו מסן-נאזר ב־28 במאי 1777, וחזרו לאחר הפלגה בת חודש סביב אירלנד, במהלכה לכדו שמונה־עשרה אוניות. שמונה מתוכן נשלחו לנמל, שלוש שוחררו ושבע טובעו. בספטמבר הפליגו "לקסינגטון" ו"ריפרייזל" בדרכן חזרה לאמריקה, זו מנמל סן מוֹרְלֶה והשנייה מסן מָלוֹ. התוכנית להיפגש ולהפליג יחד לא צלחה, ואפשר שראשיתה של ההפלגה הייתה סימן מבשר לסופה המר. "ריפרייזל" עלתה על שרטון ליד ניופאונדלנד וטבעה על כל אנשיה להוציא אחד. "לקסינגטון" נתקלה ב־19 בספטמבר 1777, מרחק שני ימי הפלגה מסן מורלה, באה"מ "אלרט" (HMS Alert), קאטר חמוש בעשרה תותחים. למרות נחיתותה רדפה האונייה הבריטית אחר "לקסינגטון", ובקרב שהתפתח בין השתיים הצליחה להכניעה. שבעה מאנשי "לקסינגטון" נהרגו, אחד־עשר נפצעו והשאר – וביניהם דייל – נפלו בשבי.

בית הכלא הצבאי בפלימות'עריכה

קפטן ג'ונסטון, דייל ושאר אנשי הצוות הואשמו בבגידה במלכות ונשלחו אל הכלא הצבאי בנמל פלימות' (Mill prison). תנאי המאסר היו קשים והמזון מועט. האסירים האמריקנים, שלא רצו להמתין לסופה של המלחמה כדי להשתחרר משביים, חפרו מנהרה תחת חומת הכלא וברחו. דייל ואיש צוות נוסף נתפסו כאשר ניסו לעלות על אונייה שהפליגה מלונדון אל דנקרק והוחזרו אל בית הכלא. העונש שהוטל עליהם בגין ניסיון הבריחה היה ארבעים ימי מאסר בצינוק שכונה "הבור השחור" (Black Hole). דייל ניצל את תקופת שביו כדי ללמוד ולהשלים את שהחסיר בצעירותו. בפברואר 1779, כשנה לאחר תחילת מאסרו, הצליח סוף סוף לברוח, כשהוא יוצא משערי הכלא לבוש מדי קצין בריטי מבלי לעורר כל חשד. הוא השיג בלונדון ניירות מתאימים והפליג מאנגליה אל לוֹרְיֶיא (Lorient) שבצרפת.

"בונהום ריצ'רד"עריכה

 
הקרב בין "סראפיס" ו"בונהום ריצ'רד". תחריט על פי ציור של ריצ'רד פטון, 1780.

בלורייא הצטרף דייל אל הפריבטיר הצרפתית "בּוֹנְהוֹם רִיצַ'רְד" בפיקודו של קפטן ג'ון פול ג'ונס, תחילה כחובל ולאחר זמן קצר כלוטננט ראשון, השני בסולם הפיקוד באונייה.[2] ג'ונס, קצין בצי הקונטיננטלי, עמד אז בראש שייטת קטנה שפעלה בחופי האיים הבריטיים מבסיסה שבצרפת, ומנתה באותה עת ארבע אוניות: שלוש מהן צרפתיות ואחת אמריקנית, שהניפו כולן את הדגל האמריקני. ב־23 בספטמבר 1779, מול חופי יורקשייר, נתקלו אוניותיו של ג'ונס בשיירה של 40 אוניות סוחר מלוות על ידי שתי אוניות מלחמה בריטיות. קרב פלמבורו הד, שנמשך כשלוש שעות בלבד, נחשב לאחד המרים ועקובי הדם ביותר בעידן המפרשים. עיקר המאבק היה בין "בונהום ריצ'רד" לאה"מ "סראפיס". דייל פיקד על סוללת התותחים בסיפון העליון ונפצע במהלך הלחימה העזה, אולם המשיך להילחם ללא חת עד כניעת האונייה הבריטית. כשהרכינה "סראפיס" את דגלה, עלה בראש צוות השתלטות אל סיפונה כדי להסדיר רשמית את כניעתה. 170 מבין כ־400 אנשי צוותה של "בונהום ריצ'רד" נהרגו או נפצעו. אבידותיה של "סראפיס" היו 117 הרוגים ופצועים מתוך צוות של 320 איש. בשל הנזקים הכבדים שנגרמו לאונייתו נאלץ ג'ונס לנטוש את "בונהום ריצ'רד" ועבר עם אנשיו אל "סראפיס".

דייל הוסיף לשרת כלוטננט ראשון תחת פיקודו של ג'ונס, תחילה ב"אליאנס" ואחר כך ב"אריאל". ב-14 באפריל 1781, לאחר ארבע שנות העדרות, שב דייל לאמריקה באונייה "אריאל". דרגת הלוטננט הראשון שהעניק לו ג'ונס הוכרה רשמית רק על ידי הממשלה הצרפתית, שמימנה את פעולתם של הפריבטירים האמריקנים בחופי בריטניה. לאות הוקרה על שירותו הכיר גם הקונגרס הקונטיננטלי בדרגתו, ומינה את דייל ללוטננט ראשון בצי הקונטיננטלי.

הפריגטה "טראמבל"עריכה

כשמינה הקונגרס את ג'ון פול ג'ונס למפקדה של הפריגטה "אמריקה" שנמצאה בבנייה, ביקש ג'ונס מדייל להוסיף ולשרת תחתיו. דייל סירב להצעתו של ג'ונס, כי לא רצה להיעדר זמן רב משירות בים כל זמן הבנייה. החלטתו הוכחה כנבונה, שכן הקונגרס החליט בסופו של דבר למסור את האונייה לממשלה הצרפתית כדי לכסות את חובותיו לה. דייל הצטרף כלוטננט לפריגטת הצי הקונטיננטלי "טראמבל" (Trumbull) בפיקודו של קפטן ג'יימס ניקולסון.

ב־8 באוגוסט 1781 יצאה "טראמבל" מפילדלפיה בלווית שני פריבטירים, כשמשימתה ליווי שיירת אוניות סוחר. ב־28 באוגוסט הבחינו הצופים באוניות האמריקניות בשלוש אוניות לא מזוהות. שתיים מהן שינו את אורחן והחלו רודפות אחר השיירה. כשירדה החשיכה פרצה לפתע סערת גשמים חזקה מאין כמותה, שמוטטה את תורנה הקדמי העלי ואת תורנה הראשי העל־עילי של "טראמבל". הפריגטה, שנאלצה להיפרד מהשיירה ומאוניות הליווי, מצאה עצמה לפתע אל מול שתי אוניות אויב: הפריגטה אה"מ אַיירִיס" (מקודם אוניית הצי הקונטיננטלי "הֶנקוֹק") והספינה "ג'נרל מונק", 18 תותחים (מקודם הפריבטיר "ג'ורג' וושינגטון" של הצי הקונטיננטלי). שברי התרנים וקרעי המפרשים שעל הסיפון לא איפשרו ל"טראמבל" לנתק מגע ולהסתלק, וניקולסון החליט בכל זאת להשיב מלחמה. ל"טראמבל" לא היה כל סיכוי לגבור על שתי האוניות גם יחד, ולאחר כשעה וחצי של חילופי מטחים היא נכנעה. האונייה נגררה אל נמל ניו יורק, ודייל – כמו שאר אנשי הצוות – נפל בשבי הבריטים.

הפעם הייתה תקופת שביו קצרה משקודם. נציגים מטעם הקונגרס הקונטיננטלי נשאו ונתנו עם הבריטים על שחרורו המוקדם, ולאחר חודשיים הוא יצא לחופשי. במרס 1782 הצטרף דייל כקצין ראשון לפריבטיר האמריקני "קווין אוף פראנס", וחודש אחר כך נמסרה האונייה לפיקודו. בחודשים הספורים שנותרו עד סיומה של המלחמה לכדה אונייתו כמה ספינות שלל. דייל שב לפילדלפיה בפברואר 1783. לאחר סיום המלחמה וחתימת חוזה פריס פורק הצי הקונטיננטלי בשל הקושי של המדינה הצעירה לממן את אחזקתו, ואנשיו – וביניהם דייל – שוחררו מן השירות.

עסקיו הימיים ומשפחתועריכה

לאחר המלחמה שב דייל לעיסוקו כרב חובל של אוניות סוחר. הוא ערך הפלגות רבות בין ארצות הברית לנמלי סין והודו, עשה חַיל ונתעשר. באותן פעמים בהן הזדמן אל פילדלפיה, בירת ארצות הברית בין 1790 ל־1800, נהג לבקר את מפקדו לשעבר וידידו הוותיק ג'ון בארי. באחד הביקורים פגש דייל את דורותיאה קרת'ורן, בת דודתה של שרה, רעייתו של בארי. השניים נישאו ב־15 בספטמבר 1791 בפילדלפיה. בעשר השנים הראשונות לנישואיהם שהה דייל לעיתים קרובות בים, תחילה כרב חובל של אוניות מסחריות ואחר כך כקפטן בצי המלחמתי.

שירותו בצי של ארצות הבריתעריכה

הצי המלחמתי, שפורק לאחר מלחמת העצמאות, הוקם מחדש ב־1794 בעקבות הצורך להגן על ספינות סוחר אמריקניות מפני הקורסארים הברברים מצפון אפריקה. הקונגרס אישר את חוק ההתחמשות הימית, המורה על בנייתן של שש פריגטות חדישות, וריצ'רד דייל היה בין ששת קציני הצי הקונטיננטלי לשעבר שנבחרו לפקד עליהן. בעודו מפקח על בניית הפריגטה "צ'סאפיק" שנמסרה לפיקודו, הושג הסכם עם שליט אלג'יריה והבנייה נפסקה. דייל ביקש חופשה זמנית מן השירות וחזר לעסקיו. ב־1796, עם התגברות המתיחות בין ארצות הברית לצרפת, מה שמכונה "המלחמה הבלתי רשמית", נקרא דייל לשוב לשירות. "גנגס", האונייה עליה פיקד, הייתה אוניית סוחר מהירה שהוסבה בחופזה ללחימה, והיא האונייה הראשונה של הצי האמריקני שיצאה לים לפעילות מבצעית. (שנה קודם לכן, בעת חופשתו מן הצי, שימש דייל כרב חובלה של "גנגס" באחת מהפלגותיה לסין.) ב־24 במאי 1798 הפליגה "גנגס" מפילדלפיה כשמשימתה להגן על הספנות המסחרית ויישובי החוף בין כפי וירג'יניה ללונג איילנד מפני פריבטירים צרפתיים. הסיור עבר ללא אירועים מיוחדים, וב־30 ביולי נכנסה האונייה לנמל ניו־יורק כדי להצטייד מחדש. באמצע ספטמבר 1798 העביר דייל את הפיקוד על האונייה לידי קפטן תומאס טינגי. בשל חילוקי דעות עם שלטונות הצי בדבר בכירותו בדרגה יצא דייל לחופשה ללא תשלום עד לקבלת החלטה בנדון. ב־1799 הפליג למזרח הרחוק כרב חובלה של האונייה "קנטון", ולאחר שובו לפילדלפיה, במאי 1801, חזר לצי.

המלחמה הברברית הראשונהעריכה

 
הפריגטה "פרזידנט", אוניית הדגל של קומודור דייל

אוניות הסוחר של ארצות הברית שהפליגו אל מערב אירופה והים התיכון סבלו, כמו אוניותיהם של מדינות אירופה, מפגיעתם הבלתי פוסקת של הקורסארים הברברים, שודדי ים מוסלמים שפעלו מן המדינות הברבריות בצפון אפריקה. האוניות ומטענן נתפסו ומלחיהן נמכרו לעבדות. כדי להבטיח את שלום האוניות וצוותיהן, שילמו מדינות אירופה מס עובד לשליטי המדינות הברבריות, וכמוהן עשתה גם ארצות הברית. הדבר היה זול פי כמה מליווי אוניות הסוחר על ידי כלי שיט מלחמתיים.

יוסוף קרמנלי, שליט טריפוליטניה, שהתקנא בסכום הכסף ששולם לדיי של אלג'יריה, דרש ב־1801 מארצות הברית תשלום מיידי של 250 אלף דולר. תגובתו של תומאס ג'פרסון הייתה שיגור שייטת של אוניות מלחמה להגנת אוניות הסוחר האמריקניות בים התיכון ולניהול משא ומתן עם המדינות הברבריות לחתימת הסכם. דייל נבחר לעמוד בראש שייטת זו, שכללה את הפריגטות "פרזידנט" (אוניית הדגל של דייל בפיקוד קפטן גיימס בֶּרוֹן), "פילדלפיה", אֶסֶקְס ואנטרפרייז. המשימה שהוטלה על קומודור דייל הייתה לערוך הפגנת כוח מול אלג'יר, טריפולי ותוניס כדי לשכנע את שליטיהן להגיע להסכם נוח. הוא אף הוסמך להגיב באש לפי שיקול דעתו אם אחת מן המדינות הברבריות תכריז מלחמה על ארצות הברית במהלך שהותו במקום.

השייטת הגיעה אל גיברלטר ב־1 ביולי 1801, ו"פרזידנט" ו"אנטרפרייז" חשו מיד אל אלג'יר. נוכחותם שכנעה את שליט אלג'יר לחזור בו מכוונותיו, ומשם המשיכו השתיים אל תוניס וטריפולי. ב־16 באוגוסט הפליגה "פרזידנט" אל מלטה כדי לחדש את מלאי המזון והמים. ב־24 באוגוסט הטילה "פרזידנט" הסגר על נמל טריפולי ותפסה בשבי ספינה יוונית ובה חיילים טריפוליטנים. דייל ניהל משא ומתן לחילופי שבויים, שהסתיים בשחרורם של אמריקנים אחדים שהוחזקו בשבי בטריפולי. השייטת נשארה בים התיכון עד מרס 1802.

דייל ואוניית הדגל "פרזידנט" הגיעו לארצות הברית ב־14 באפריל 1802. לאחר מנוחה קצרה בביתו נתבקש ליטול את הפיקוד על השייטת השנייה שהוכנה ליציאה אל הים התיכון, אך העדיף לפרוש מן הצי ולשוב לעסקיו הקודמים. הפיקוד על השייטת נמסר בסופו של דבר לקומודור ריצ'רד מוריס.

חייו לאחר הפרישה מן הציעריכה

דייל עשה חיל כרב חובל של אוניות מסחריות. עם שובו לפילדלפיה פנה לאפיקים אחרים. הוא נעשה מנהל בחברת הביטוח "Insurance Company of North America", ושישה חודשים אחר כך עבר אל חברת הביטוח "Union Insurance Company", בה עבד כמנהל במשך יותר מעשרים שנה. מספטמבר 1824 עד יולי 1825 שימש נשיא החברה.

ב־1785, בהמלצתו של ג'ורג' וושינגטון, התקבל דייל כחבר ב"אגודת סינסינטי" (Society of Cincinnati), בה היה פעיל עד סוף חייו. כמו כן היה פעיל ב"אגודה לסיוע לרבי חובלים בעוני ובמצוקה, לנשותיהם ולילדיהם" (נוסדה ב־1765) וחבר בארגון הצדקה של שם וושינגטון בפנסילבניה. במלחמת 1812 שימש חבר "הוועדה הכללית" שהוקמה בפילדלפיה לארגון ההגנה מפני התקפה אפשרית של כוחות צבא בריטיים.

דייל השתייך לכנסייה האפיסקופלית והקדיש מזמנו ומרצו גם לפעילות דתית. ב־1816 נבחר לנשיא "אגודת כתבי הקודש הימית" (Marine Bible Association) של העיר פילדלפיה, שהוקם על ידי "אגודת כתבי הקודש של פילדלפיה" (Philadelphia Bible Society) כדי לשרת את צורכיהם הרוחניים של הימאים האמריקנים. כמו כן היה מייסד־עמית של כנסיית הימאים (Mariner's Church), כנסייה שלא השתייכה לזרם כלשהו וניצבה ליד המזחים לשירותם של ימאים שפקדו את נמלה של העיר. כמו כן שימש חבר בוועדה המתמדת של הדיוקסה, היה חבר בקרן הכספים של הבישופות, ונטל חלק בוועידות שונות של הכנסייה האפיסקופלית שהוקדשו להפצת האמונה וחיזוקה.

ריצ'רד דייל נפטר בפילדלפיה בגיל שישים ותשע. הוא נקבר בבית הקברות קריסט צ'רץ', ועם מות אשתו - ארבע שנים לאחר מכן – נקבר מחדש לצדה בבית הקברות לורל היל.

ילדיועריכה

  • מרי דייל: 6 בספטמבר 1792 – 7 באוגוסט 1793.
  • ריצ'רד דייל ג'וניור: 2 בינואר 1795 – 1815. דייל האב ניצל את השפעתו הלא מבוטלת במחלקת הצי של ארצות הברית כדי להכניס את שני בניו, דייל ג'וניור וג'ון מונטגומרי, לשירות בצי המלחמתי. דייל ג'וניור שירת באונייה "פרזידנט", עליה פיקד לפנים אביו, ובמהלך מלחמת 1812 נטל חלק בקרב עם כוח בריטי ליד חופי ברמודה. הוא נפצע קשה על ידי כדור תותח, נפל בשבי ומת מאוחר יותר בכלא באי.
  • ג'ון מונטגומרי דייל: 4 בינואר 1797 – 15 בדצמבר 1852. שירת כקפטן בצי האמריקני.
  • סמיואל סאת'רלנד דייל: 1799 (מת בינקותו).
  • אדוארד קרת'ורן דייל: 21 בפברואר 1801 – 18 בדצמבר 1868.
  • שרה ברי דייל: 14 בינואר 1804 – 6 במרס 1839.
  • אן דייל: 1806 (מתה בינקותה).
  • אליזבת דייל: 21 בספטמבר 1807 – ?

אוניות שנקראו על שמועריכה

חמש אוניות מלחמה של הצי האמריקני נקראו על שמו של קפטן ריצ'רד דייל:

  • סלופ מלחמתי, הושקה ב־1839 והועברה אל המיליציה הימית של מרילנד ב־1895.
  • משחתת מדגם "בינברידג'", הושקה ב־1895 והוצאה מן השירות ב־1919.
  • משחתת מדגם "קלמסון", הושקה ב־1919 והוצאה מן השירות ב־1930.
  • משחתת מדגם "פרגוט", הושקה ב־1935 והוצאה מן השירות ב־1945.
  • סיירת טילים מונחים מדגם "ליהי", הושקה ב־1962 והוצאה מן השירות ב־1994.

מקורותעריכה

  • London, Joshua E. Victory in Tripoli: How America's War with the Barbary Pirates Established the U.S. Navy and Shaped a Nation. New Jersey, John Wiley & Sons, 2005.
  • Benham, Edith Wallace and Hall, Anne Martin. Ships of the United States Navy and Their Sponsors, 1797 - 1913. Privately Printed.
  • Cooper, James Fenimore. Lives of Distinguished Naval Officers. Volume 2. Phildelphia, Carey & Hart, 1840.
  • Dorwart, Jeffrey M. The Philadelphia Navy Yard. Philadelphia, University of Pennsylvania Press, 2001.
  • Hannon, Bryan. Three American Commodores. New York, Spinner Press, 1936.
  • Homans, B. (editor). The Army and Navy Chronicle, Volume VIII. Washington City, B. Homans, 1839.
  • James, Hartwell. Heroes of the United States Navy. Philadelphia, Henry Altemus Company, 1899.
  • Keen, Gregory B. The Descendants of Joran Kyn of New Sweden. Phiadelphia, Swedish Colonial Society, 1913.
  • Longacre, James B. and James Herring. The National Portrait Gallery of Distinguished Americans. Vol. 3. Philadelphia, James Kay, Jun. & Brother, 1833.
  • McGrath, Tim. John Barry, An American Hero in the Age of Sail. Yardley, Westholme Publishing, May 2010.
  • Paul Jones, John. "Varieties". The London Magazine. London, Taylor and Hessey, 1824. p. 269.
  • Peterson, Charles Jacob. The American Navy, Being an Authentic History of the United States Navy. Philadelphia, Jas. B. Smith & Co., 1857.
  • Sewell, Molly Elliot. "Richard Dale - One of the Bravest Men Who Ever Sailed." The Sunday Oregonian, June 2, 1895, p. 14.
  • Toll, Ian W. Six Frigates – The Epic History of the Founding of the U.S. Navy. New York, W.W. Norton, 2006.
  • Vizetelly, Frank H. "Sleeps in Alien Soil."” The Washington Post, July 9, 1905, p. B7.
  • _____, "Commodore Richard Dale". Frank Leslie’s Illustrated Newspaper, October 13, 1866, p. 61.
  • _____, "New Ship Given the Name of a Hero." The Washington Post, September 15, 1933, p. F5.
  • _____, "The Norfolk Navy Yard." The New York Times, June 16, 1895, p. 25.

לקריאה נוספתעריכה

  • Gardner, W. Allen, A Naval History of the American Revolution. Boston, 1913. Digitized copy in: americanrevolution.org.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הצי הקונטיננטלי הוקם ב-1775, אך מלבדו התקיימו ופעלו במלחמת העצמאות גם ציים מדינתיים, הכוח הימי של הצבא הקונטיננטלי, שכונה "הצי של וושינגטון", ופריבטירים.
  2. ^ שם האנייה Bonhomme Richard נהגה בצרפתית "בּוֹנוֹם רִישָׁאר" ובפי האמריקנים "בּוֹנְהוֹם ריצ'רד".