ריקרדו זנדונאי

מלחין איטלקי

ריקרדו זנדונאיאיטלקית: Riccardo Zandonai;‏ 28 במאי 1883 - 5 ביוני 1944) היה מלחין איטלקי.

ריקרדו זנדונאי
Riccardo Zandonai
אין תמונה חופשית
לידה 28 במאי 1883
רוברטו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 ביוני 1944 (בגיל 61)
פזארו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות אוסטריה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, מנצח, מוזיקולוג עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייועריכה

זנדונאי נולד בבורגו סאקו, רוורטו, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. בנעוריו גילה כישרון בולט למוזיקה ובשנת 1899 התקבל לקונסרבטוריון של פזארו, לתוכנית לימודים בת תשע שנים, שאותה השלים בשלוש שנים בלבד, עד 1902. בין מוריו היה פייטרו מסקאני, שהעריך אותו מאוד.

במהלך תקופה זו הלחין את Inno degli studenti trentini, שהוא המנון הנוער האירדנטי של מחוז מולדתו. עבודת הגמר שלו הייתה אופרה בשם "שובו של יוליסס" (Il ritorno di Odisseo), שהתבססה על פואמה מאת ג'ובאני פסקולי, לזמרי סולו, מקהלה ותזמורת. באותה שנה,1902, חיבר מוזיקה לפואמה אחרת של פסקולי, Il sogno di Rosetta . בערבית במילאנו בשנת 1908, שמע אותו אריגו בויטו, שהציג אותו לפני ג'וליו ריקורדי, מחשובי המוציאים לאור של מוזיקה באותה תקופה. האופרה שלו, Il grillo del focolare, זוכה מדי פעם להופקות באיטליה מאז הצגת הבכורה שלה בפוליטיאם קיארלה די טורינו ב-1908.[1]

פרסומו של זנדונאי נובע בעיקר מן האחופרה שלו "פרנצ'סקה דה רימיני", עיבוד חופשי לטרגדיה שגבריאלה ד'אנונציו כתב כהרחבה לפסקה מתוך התופת של דנטה; אופרה זו נשארה במידה זו או אחרת ברפרטואר, והוקלטה מספר פעמים. זמן מה לאחר הבכורה, נשא זנדונאי לאישה את הסופרן טרקוויניה טרקוויני, שבשבילה יצר את תפקיד קונצ'יטה באופרה בשם זה (העוסקת בנושא, שפוצ'יני שקל תחילה אך דחה).

מלחמת העולם הראשונה פרצה ובשנת 1916 חיבר זנדונאי הפטריוט שיר בשם "אלה פטריה" ("למען המולדת"), שהקדיש לאיטליה. כתוצאה מכך, החרימו שלטונות אוסטרו-הונגריה את ביתו ונכסיו בסאקו (שהייתה עדיין בשליטתם). הנכסים המוחרמים הושבו לו אחרי המלחמה.

כשפוצ'יני מת לפני שהשלים את המוזיקה למערכה האחרונה של טורנדוט, היה זנדונאי אחד המלחינים שבית ההוצאה ריקורדי שקל למלאכת הלחנתה. פוצ'יני עצמו, בעת מחלתו האחרונה, תמך כנראה בבחירת זנדונאי - אין ספק שטוסקניני ראה בעין יפה בחירה זו - אבל בנו של פוצ'יני, טוניו, הטיל עליה וטו, מסיבות שאינן ברורות עד היום. גרסה אחת אומרת, שטוניו פוצ'יני סבר שזנדונאי מוכר מדי ומשום כך ייקשר שמו באופרה ואולי אף יעיב על אביו. בסופו של דבר, נבחר פרנקו אלפאנו להשלים את "טורנדוט".

ב-1935 התמנה זנדונאי למנהל הקונסרבטוריון על שם רוסיני בפזארו, עירו האהובה. שם חידש כמה יצירות משל רוסיני, בהן "Il viaggio Reims" והאוברטורה ל"מואמטו השני". ב-1941 תזמר מחדש את "העורב הלקחן" וצמצם אותו לשלוש מערכות.

שלוש שנים אחר כך, מת זנדונאי בפזארו, לאחר ניתוח בכיס המרה. מילותיו האחרונות נועדו לכומר, שבישר לו כי רומא שוחררה יום קודם לכן. המלחין הגווע אמר, בניב המקומי שלו: "יופי! ויוה איטליה; החלק החזק."

יצירות חשובותעריכה

 
שמו של זנדונאי במודעה של תיאטרון, השמורה בספרייה הציבורית של טרנטו (איטליה))

אופרותעריכה

מוזיקת קודשעריכה

  • "טה דאום" למקהלת גברים ועוגב (1906)
  • שתי דוגמאות של "נעימות לשירה ופסנתר" (1907, 1913)
  • O Padre nostro che nei cieli stai, למקהלה, עוגב ותזמורת (1912)
  • רקוויאם למקהלה (1914)

אחרותעריכה

יצירות סימפוניות שונות:

  • "Primavera in Val di Sole"
  • "Autunno fra i monti"
  • "Ballata eroica"
  • "Fra gli alberghi delle Dolomiti
  • "Quadri di Giovanni Segantini" (1931)
  • "Rapsodia trentina"
  • "Colombina"

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ריקרדו זנדונאי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ https://archive.org/details/ilgrillodelfocol00zand "איל גרידו דל פוקולארה", קומדיה מוזיקלית בשלוש מערכות (1907), ארכיב האינטרנט