ריק קרלייל

כדורסלן עבר ומאמן כדורסל אמריקאי

ריצ'רד פרסטון קרליילאנגלית: Richard Preston Carlisle; נולד ב-27 באוקטובר 1959) הוא כדורסלן עבר ומאמן כדורסל אמריקאי המכהן כמאמנה של קבוצת אינדיאנה פייסרס מליגת ה-NBA.

ריק קרלייל
Rick Carlisle
קרלייל בשנת 2011
קרלייל בשנת 2011
לידה 27 באוקטובר 1959 (בן 64)
אוגדנסבורג, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עמדה רכז עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.96 מטר
מכללה אוניברסיטת מיין
אוניברסיטת וירג'יניה
דראפט בחירה מספר 70, 1984
בוסטון סלטיקס
קבוצות כשחקן
19841987
1987
1987–1988
1989
בוסטון סלטיקס
אולבני פטרונס
ניו יורק ניקס
ניו ג'רזי נטס
הישגים כשחקן
אליפות ליגת ה-NBA ‏(1986)
קבוצות כמאמן
20012003
2003–2007
2008–2021
2021-
דטרויט פיסטונס
אינדיאנה פייסרס
דאלאס מאבריקס
אינדיאנה פייסרס
הישגים כמאמן
אליפות ליגת ה-NBA ‏(2011)
מאמן השנה ב-NBA ‏(2002)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קריירת המשחק

עריכה

קרלייל שיחק במדי קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת מיין בין השנים 1979 ל-1981 בטרם עבר לשחק במדי קבוצת "וירג'יניה קאבלירס", קבוצתה של אוניברסיטת וירג'יניה, בה שיחק לצידו של רלף סמפסון.

קרלייל נבחר בדראפט ה-NBA בבחירה מספר 70 בסיבוב השלישי, על ידי בוסטון סלטיקס, בה שיחק לצידם של לארי בירד, ביל וולטון ורוברט פאריש. הוא שיחק בבוסטון במשך שלוש שנים, וזכה עם הקבוצה באליפות הליגה עם ניצחון בגמר ה-NBA מול יוסטון רוקטס, בה שיחק סמפסון, חברו לשעבר בקבוצת המכללות. קרלייל, שלא היה גורם משמעותי בהרכב הנחשב לאחד מהטובים בהיסטוריה,[1] שותף בסדרת הגמר בשלושה מששת המשחקים, בהם קיבל סך של 8 דקות ותרם שש נקודות בלבד.[2]

בשנת 1987, אחרי ששוחרר מהסלטיקס, שיחק קרלייל תקופה קצרה במדי אולבני פטרונס מליגת ה-CBA בטרם חתם על חוזה בקבוצת ניו יורק ניקס. הוא שיחק בניקס עונה בודדת, עונת 1987/1988, בה שותף ב-26 משחקים בלבד, ובשנת 1989 שיחק חמישה משחקים במדי ניו ג'רזי נטס תחת המאמן ביל פיץ', בטרם פרש ממשחק פעיל.

קריירת האימון

עריכה

לאחר פרישתו ממשחק בשנת 1989 קיבל קרלייל משרה כעוזר המאמן של פיץ' בניו ג'רזי נטס. הוא בילה בניו ג'רזי במשך חמש עונות, במהלכן הוחלף פיץ' בצ'אק דיילי. בשנת 1994 עבר קרלייל לעמדת עוזר המאמן בדטרויט פיסטונס בה בילה במשך שלוש עונות נוספות.

בשנת 1997 מונה קרלייל לתפקיד עוזרו של חברו לשעבר לקבוצה לארי בירד, שהיה באותה העת מאמנה של אינדיאנה פייסרס. בשנותיו באינדיאנה כעוזר המאמן היה קרלייל שותף לשתיים מהעונות הטובות ביותר בתולדות המועדון. כבר בעונתו הראשונה, עונת 1997/1998 הצליחה הקבוצה לסיים את העונה הסדירה במאזן של 58 ניצחונות מול 24 הפסדים בלבד, ובמקום השלישי במזרח. במשחקי הפלייאוף העפילה הקבוצה עד לסדרת גמר המזרח תוך שהיא מדיחה את קליבלנד קאבלירס 1-3 בסיבוב הראשון, ואת ניו יורק ניקס בתוצאה 1-4 בחצי גמר המזרח.[3] בעונת 1999/2000 סיימה הקבוצה במקום הראשון במזרח עם מאזן של 26-56 ובמשחקי הפלייאוף העפילה עד לסדרת גמר ה-NBA, לראשונה בהיסטוריה של המועדון, בה הפסידה ללוס אנג'לס לייקרס.

טרם עונת 2001/2002 מונה קרלייל לתפקיד מאמנה הראשי של דטרויט פיסטונס, שבעונה הקודמת למינויו ניצחה רק 32 משחקים, מול 50 הפסדים. הוא הוביל את קבוצתו למאזן של 50 ניצחונות, לראשונה מאז שנת 1997, לאליפות הבית המרכזי ולשלב חצי גמר המזרח. עונת הבכורה המוצלחת שלו כמאמן ראשי הובילה לבחירתו לתואר מאמן השנה ב-NBA.

בעונת 2002/2003 הצליח קרלייל להוביל את דטרויט לאליפות הבית המרכזי פעם שנייה ברציפות, ולמאזן זהה של 50 ניצחונות מול 32 הפסדים. במשחקי הפלייאוף הוליך את הקבוצה עד לשלב גמר המזרח, בו הודחה הקבוצה בסוויפ 4-0 מול ניו ג'רזי נטס. בסיום העונה פוטר קרלייל מאימון דטרויט, ובמקומו מונה חבר היכל התהילה של הכדורסל לארי בראון.

לאחר פיטוריו, שב קרלייל לאינדיאנה פייסרס, בה שימש כעוזר מאמן, הפעם כמאמן ראשי. באינדיאנה, שבעונה טרם הגעתו סיימה כסגנית הבית המרכזי עם מאזן של 34-48, הצליח קרלייל להוביל את קבוצתו למאזן הטוב ביותר בליגה, והטוב ביותר בתולדות המועדון, עם 61 ניצחונות מול 21 הפסדים בלבד. במהלך העונה נבחרו שני שחקנים להשתתף במשחק האולסטאר, רון ארטסט, שנבחר בפעם היחידה בקריירה, וג'רמיין אוניל. ארטסט אף נבחר בסיום העונה לשחקן ההגנה של העונה. במשחקי הפלייאוף, הדיחה הקבוצה בסיבוב הראשון בסוויפ של 0-4 את בוסטון סלטיקס ובשישה משחקים את מיאמי היט בסיבוב השני, אך הודחה בגמר המזרח מול דטרויט, קבוצתו לשעבר של קרלייל, שהמשיכה וזכתה באליפות.

בעונת 2004/2005 נאלץ קרלייל להתמודד עם היעדרויות רבות של שחקני מפתח. ג'רמיין אוניל, סטיבן ג'קסון וג'מאל טינסלי נעדרו מעשרות משחקים עקב פציעות, ורון ארטסט הורחק כמעט מיד עם פתיחת העונה על ידי הנהלת הליגה לאחר תקרית אלימה רבת משתתפים שבמסגרתה טיפס ליציע והכה אוהד. על אף הקשיים הצליח קרלייל להוביל את הקבוצה למקום השישי במזרח ולמשחקי הפלייאוף. בפלייאוף עברה הקבוצה את בוסטון סלטיקס בסיבוב הראשון בשבעה משחקים, והודחה בחצי גמר המזרח מול דטרויט בשישה משחקים.

קרלייל המשיך לאמן את אינדיאנה במשך שתי עונות נוספות, ולאחר עונת 2006/2007, בה כשלה הקבוצה להעפיל למשחקי הפלייאוף לראשונה מאז שנת 1997, פוטר. לאחר שנה בה הועסק כפרשן ברשת ESPN חתם קרלייל על חוזה לארבע שנים עם דאלאס מאבריקס ובעונת הבכורה שלו במועדון הוליך את הקבוצה למאזן של 50 ניצחונות מול 32 הפסדים. במשחקי הפלייאוף הודחה הקבוצה בחצי גמר המערב מול דנוור נאגטס. בעונת 2009/2010 הוביל קרלייל את דאלאס למאזן של 55 ניצחונות בעונה הסדירה, לאליפות הבית הדרום־מערבי, ולמאזן השני בטיבו במערב, אך הקבוצה הודחה כבר בסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף מול סן אנטוניו ספרס בשישה משחקים.

בעונת 2010/2011 הגיעה ההצלחה הגדולה ביותר בקריירה של קרלייל. בטרם העונה חתם כוכב הקבוצה דירק נוביצקי על חוזה חדש לארבע עונות, טייסון צ'נדלר הגיע בטרייד תמורת אריק דמפיר המתבגר ושני שחקנים משלימים, והפך לבורג מרכזי ובינואר הובא גם פרדראג סטויאקוביץ' כשחקן חופשי. הקבוצה סיימה את העונה במאזן של 57 ניצחונות מול 25 הפסדים. במשחקי הפלייאוף עברה הקבוצה את פורטלנד בסיבוב הראשון, בחצי גמר המערב הדיחה את אלופת השנתיים הקודמות לוס אנג'לס לייקרס בסוויפ 0-4, ובגמר המערב את אוקלהומה סיטי ת'אנדר בחמישה משחקים בדרך לגמר ה-NBA הראשון בקריירה של קרלייל כמאמן. בסדרת הגמר פגשה דאלאס את מיאמי היט בשחזור סדרת הגמר של שנת 2006, אז הייתה ידה של מיאמי על העליונה. קרלייל הוביל את קבוצתו לניצחון בסדרה בשישה משחקים, על אף יתרון הביתיות של מיאמי, ולאליפות ראשונה בתולדות הקבוצה.

לקראת עונת 2011/2012, שהייתה עונה מקוצרת של 66 משחקים בשל שביתת שחקנים, ביצע קרלייל מספר שינויי סגל. הוא שלח את קורי ברואר, שהגיע מספר חודשים קודם לכן לקבוצה לדנוור נאגטס תמורת בחירת דראפט עתידית בסיבוב השני, והעביר את טייסון צ'נדלר לניו יורק ניקס תמורת בחירת דראפט נוספת ואנדי ראוטינס, אותו ניפה מיד מהסגל. בנוסף הביא קרלייל לקבוצה את למאר אודום, שנבחר לשחקן השישי של העונה ב-NBA, מלוס אנג'לס לייקרס, תמורת בחירת סיבוב ראשון בדראפט 2012 ואת וינס קרטר. הוא הוביל את הקבוצה למאזן של 36 ניצחונות מול 30 הפסדים במהלך העונה הסדירה. במשחקי הפלייאוף פגשה דאלאס את אוקלהומה, אותה הדיחה בגמר המערב בעונה הקודמת, אך הפעם הייתה ידה של אוקלהומה על העליונה, והיא הדיחה את המאבריקס בארבעה משחקים ללא הפסד.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ריק קרלייל בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Top 10 Teams in NBA History באתר NBA.com‏
  2. ^ סטטיסטיקת סדרת הגמר 1986
  3. ^ עד עונת 2002/03 הסיבוב הראשון התקיים בסדרת הטוב מחמישה משחקים, ומאותה עונה גם הסיבוב הראשון מתקיים בשיטת הטוב משבעה משחקים.