וינס קרטר

שחקן כדורסל אמריקאי

וינסנט למאר "וינס" קרטראנגלית: Vincent Lamar "Vince" Carter; נולד ב-26 בינואר 1977 בדייטונה ביץ', פלורידה) הוא כדורסלן עבר אמריקאי. קרטר נחשב לאחד המטביעים הטובים ביותר אי פעם, ונודע בכינויו "אייר קנדה".[1][2][3] קרטר מחזיק בשיא עונות המשחק ב NBA, עם 22 עונות, והיחיד ששיחק בארבעה עשורים שונים (שנות ה-90 של המאה ה-20 עד שנות ה-20 של המאה ה-21). ביוני 2020 הודיע על פרישה בגיל 43.

וינס קרטר
Vince Carter
קרטר ב-2013
קרטר ב-2013
לידה 26 בינואר 1977 (בן 43)
דייטונה ביץ' שבפלורידה
עמדה קלע, סמול פורוורד
גובה 1.98 מטר
מספר 15, 25
מכללה אוניברסיטת קרוליינה הצפונית
דראפט בחירה חמישית, 1998
גולדן סטייט ווריורס
קבוצות כשחקן
1998–2004
2004–2009
2009–2010
2010–2011
2011–2014
2014–2017
2017–2018
2018–2020
טורונטו ראפטורס
ניו ג'רזי נטס
אורלנדו מג'יק
פיניקס סאנס
דאלאס מאבריקס
ממפיס גריזליס
סקרמנטו קינגס
אטלנטה הוקס
הישגים כשחקן
8 הופעות במשחק האולסטאר (2000–2007)
חמישיית העונה השנייה (2001)
חמישיית העונה השלישית (2000)
זוכה פרס רוקי השנה (1999)
חמישיית הרוקיז הראשונה (1999)
אלוף תחרות ההטבעות (2000)
זוכה פרס השחקן הקבוצתי (2016)
זוכה פרס הספורטיביות (2020)
מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
זהבסידני 2000כדורסל גברים
אליפות אמריקה
זהבסן חואן 2003כדורסל גברים

ראשית חייועריכה

כששיחק בתיכון מיינלנד השתתף במשחק מקדונלד'ס אול-אמריקן, התמודד על פרס ג'ון אר. וודן לשחקן הטוב במדינה ונבחר לקבוצת הצעירים הלאומית של ארצות הברית בשנת 1995. אחרי סיום בית הספר התיכון למד באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל והוביל את קבוצת הכדורסל שלה. במשך 103 משחקים קרוליינה הצפונית רשם בממוצע 12.3 נקודות, 6.9 ריבאונדים ו-1.9 אסיסטים למשחק.

קריירה ב-NBAעריכה

טורונטו ראפטורסעריכה

קרטר נבחר בדראפט של שנת 1998 בבחירה החמישית על ידי גולדן סטייט ווריורס, ומיד הועבר לטורונטו ראפטורס תמורת הזכויות על ידידו הקרוב, שחקן המכללות אנטואן ג'יימיסון. הווריורס, שרצו מאוד את ג'יימיסון, חששו שהראפטורס יבחרו בו ויעבירו אותו למילווקי באקס, ולכן סיכמו עם הראפטורס שיבחרו בג'יימיסון ויעבירו אותו אליהם מיד תמורת קרטר והטבות כספיות. בטורונטו הוא חבר לקרוב משפחתו, טרייסי מקגריידי, הפך מיד לשחקן חמישייה של הראפטורס בהדרכתו של המאמן בוטש קרטר, וזכה בתואר רוקי השנה ב-NBA.

בעונת 1999/2000 נבחר לחמישייה השלישית של העונה והשיג את הטריפל דאבל הראשון בקריירה שלו (31 נקודות, 11 ריבאונדים ו-10 אסיסטים). קרטר נבחר בפעם הראשונה לקבוצת האולסטאר והראה את האתלטיות ויכולות ההטבעה המרשימות שלו בתחרות ההטבעות של אולסטאר 2000. הוא זכה בתחרות, כשאחת ההטבעות, בה נתלה עם המרפק על הטבעת לאחר ההטבעה, הפכה לאחת ההטבעות הזכורות ביותר בתולדות התחרות.

בעונת 2000/2001 חתם על חוזה ל-6 שנים בטורונטו. קרטר זכה ביחד עם נבחרת ארצות הברית במדליית זהב באולימפיאדת סידני 2000, כשהוא מנפק בממוצע 14.8 נקודות, 3.6 ריבאונדים ו-1.4 אסיסטים במהלך שמונת המשחקים. במהלך משחק באולימפיאדה נגד נבחרת צרפת, קרטר הטביע כשהוא קופץ מעל פרדריק וייס, הסנטר הצרפתי המתנשא לגובה 2.18 מטר. הטבעה זו, שזכתה לכינוי 'הטבעת המוות', נחשבת לאחת ההטבעות הגדולות בהיסטוריה.[1]

בעונת 2003/2004 זכה בקולות הרבים ביותר (2,127,183) בהצבעה לאולסטאר 2004.

ניו ג'רזי נטסעריכה

לפני עונת 2004/2005 קרטר ביקש העברה מטורונטו ראפטורס. רוב באבקוק, המנג'ר של הראפטורס, העביר אותו לניו ג'רזי נטס תמורת אלונזו מורנינג, אריק ויליאמס, ארון ויליאמס ושתי בחירות דראפט עתידיות בסיבוב הראשון. מיד לאחר המעבר התחיל להוביל את קבוצתו החדשה יחד עם ג'ייסון קיד. קרטר חזר לטורונטו כשחקן הנטס ב-15 באפריל 2005 ואמר "טוב להיות שוב בבית". הוא קלע 39 נקודות מול הקהל העוין במיוחד של הראפטורס. במשחק זה ניצחו הנטס 90–101. בעונה זו קרטר הוביל את הנטס בקליעת 27.2 נקודות למשחק, והנטס סיימו במקום השמיני במזרח. בסיבוב הראשון בפלייאוף, הם הובסו על ידי מיאמי היט שסיימו במקום הראשון במזרח, ועפו בסוויפ. קרטר סיים את הסדרה עם ממוצעים של 26.8 נקודות למשחק, 8.5 ריבאונדים למשחק ו-5.8 אסיסטים למשחק, כולל קליעה עם הבאזר בהארכה של המשחק השלישי, שכפתה הארכה שנייה.

עונת 2005/2006 הייתה הצלחה גדולה נוספת לקרטר, שהוביל את הנטס ל-49 ניצחונות, הובלת הבית האטלנטי, והמקום השלישי במזרח. הוא העמיד ממוצע של 24.2 נקודות, 5.8 ריבאונדים ו-4.3 אסיסטים למשחק. הנטס הגיעו לסיבוב השני של הפלייאוף, שם שוב הובסו על ידי מיאמי היט, הפעם בחמישה משחקים. לבסוף מיאמי זכתה באליפות באותה העונה. וינס ניפק בממוצע 29.6 נקודות, 7.0 ריבאונדים ו-5.3 אסיסטים ב-11 משחקי הפלייאוף.

קרטר נבחר שוב למשחק האולסטאר, ואף פתח בחמישיית המזרח, ערב פציעתו של ג'רמיין אוניל מאינדיאנה פייסרס, שנבחר לחמישייה לפניו.

בעונת 2006/2007, נבחר קרטר יחד עם חברו לקבוצה ג'ייסון קיד לקבוצת המזרח, אך פספס את המקום בחמישיית המזרח לגילברט ארינאס מוושינגטון ויזארדס בפער קטן של 3,010 קולות. זו הייתה הופעותו השמינית והאחרונה של קרטר במשחק האולסטאר.

אורלנדו מג'יקעריכה

ב-25 ביוני 2009, עבר לקבוצת אורלנדו מג'יק, פיינליסטית העונה הקודמת, תמורת השחקנים: רייפר אולסטון, קורטני לי וטוני באטי. באותה עונה עלה עם אורלנדו לגמר המזרח, בו הפסידה קבוצתו לקבוצת הבוסטון סלטיקס. ב-18 בדצמבר 2010 עזב את אורלנדו לפיניקס סאנס, בטרייד שכלל את מרצ'ין גורטאט ומיקאל פיאטרוס, תמורת ג'ייסון ריצ'רדסון והידו טורקוגלו.[4]

פיניקס סאנסעריכה

ב-18 בדצמבר 2010, עבר קרטר בטרייד לפיניקס סאנס יחד עם מרצ'ין גורטאט, מיקאל פיאטרוס, בחירת דראפט בסיבוב הראשון של 2011, ו-3 מיליון דולרים, עבור הידו טורקוגלו, ג'ייסון ריצ'רדסון וארל קלארק. כשנשאל איך הוא מרגיש לגבי המעבר מאורלנדו, השיב קרטר, "הם נתנו לי הזדמנות לשחק בבית והם הרגישו שהגיע הזמן ללכת בכיוון אחר. אתה לא יכול לכעוס על זה. נתנו הם לי הזדמנות לשחק במקום אחר ועדיין לרדוף את החלום. לאחר המעבר הוא שינה את מספר החולצה שלו מ-15 ל-25, כי רובין לופז לבש את חולצה מספר 15.

ב-16 בינואר 2011, קלע קרטר את הנקודה ה-20,000 בקריירה שלו, והפך לשחקן ה-NBA ה-37 שהגיע להישג זה.

דאלאס מאבריקסעריכה

ב-12 בדצמבר 2011 חתם קרטר על חוזה ל-3 שנים עם עונה אחת מובטחת אצל האלופה המכהנת דאלאס. במהלך זה התאחד קרטר עם חברו לשעבר לקבוצת הניו ג'רזי נטס ג'ייסון קיד. הוא המשיך ללבוש את חולצה מספר 25 בדאלאס, כי המספר 15 הופרש במאבריקס לכבוד שחקן העבר בראד דייוויס. במשחק נגד גולדן סטייט ווריורס, קרטר הפך לשחקן השמיני בתולדות ה- NBA עם 1,500 קליעות ל-3 נקודות. ב-16 במרץ 2014, הפך קרטר לשחקן ה -27 בהיסטורית ה- NBA לקלוע 23,000 נקודות. ב-26 באפריל 2014, במשחק השלישי של הסיבוב הראשון בפלייאוף, מול סן אנטוניו ספרס, קלע קרטר שלשה מכריעה בשניות הסיום ונתן לדאלאס את הניצחון 108–109. המאבריקס עלו ליתרון בסדרה 1–2 אך לאחר מכן איבדו את הסדרה ב-7 משחקים לספרס, שהמשיכו משם עד לניצחון בגמר ואליפות ה-NBA.

ממפיס גריזליסעריכה

ב-12 ביולי 2014, חתם קרטר על עסקה רב-שנתית עם ממפיס גריזליס. ב-13 בדצמבר, במשחק נגד פילדלפיה 76', קלע קרטר שתי שלשות ועבר את צ'ונסי בילאפס במקום השישי ברשימת קלעי השלשות של כל הזמנים של ה-NBA עם 1,831 קליעות מדויקות. ארבעה ימים לאחר מכן, הוא השיג שיא עונתי של 18 נקודות בניצחון בהארכה משולשת 116–117 על סן אנטוניו ספרס, ובכך עקף את רוברט פאריש במקום ה-25 של רשימת הקלעים המובילים בתולדות ה-NBA. ב-24 בפברואר 2016, עם תשע נקודות שקלע נגד לוס אנג'לס לייקרס, עבר קרטר את צ'ארלס בארקלי במקום ה-24 ברשימת קולעי הנקודות עם 23,757 נקודות בקריירה. ב-6 בפברואר 2017 במשחק נגד קבוצת סן אנטוניו, קרטר הצטרף לקארל מאלון, דיקמבה מוטומבו, כרים עבדול ג'באר ורוברט פאריש כשחקן בן 40 ומעלה המשיג ארבע חסימות במשחק. ב-15 בפברואר, במשחק נגד ניו אורלינס, עבר קרטר את אלן אייברסון במקום ה-23 ברשימת קלעי הנקודות של ה-NBA בכל הזמנים.

סקרמנטו קינגסעריכה

ב-10 ביולי 2017 חתם על חוזה לעונה אחת בסקרמנטו קינגס.[5]

אטלנטה הוקסעריכה

ב-24 באוגוסט 2018 חתם על חוזה לעונה אחת באטלנטה הוקס.[6] ב-6 באוגוסט 2019 חתם על חוזה לשנה נוספת ובכך קבע שיא עונות לשחקן בליגת ה-NBA עם 22.[7] ב-25 ביוני 2020 הודיע על פרישתו ממשחק, בגיל 43.[8]

חייו הפרטייםעריכה

קרטר נישא לד"ר אלן רוקר ב-3 ביולי 2004, בפלורידה. אב לקיי מישל קרטר, שנולדה ביוני 2005, וקרויה על שם אימו של קרטר, מישל קרטר רובינסון. הזוג התגרש בשנת 2006. קרטר הוא בן דודו מדרגה שלישית של שחקן העבר טרייסי מקגריידי.

מעבר לקריירת הכדורסל הרשמית שלו הוא הקים אקדמיית כדורסל המיועדת לילדים מרחבי ארצות הברית, וכן ארגון צדקה בשם Embassy Of Hope (שגרירות של תקווה).

סטטיסטיקותעריכה

שיאי הקריירהעריכה

נקודות 51 - פעמיים
קליעות מהשדה 20 - נגד מילווקי
זריקות מהשדה 36 - נגד פילדלפיה
קליעות לשלוש מהשדה 9 - נגד ממפיס
זריקות לשלוש מהשדה 20 - נגד ממפיס
קליעות עונשין 23 - נגד מיאמי
זריקות עונשין 27 - נגד פיניקס
ריבאונדים בהתקפה 8 - נגד שיקגו
ריבאונדים בהגנה 13 - פעמיים
ריבאונדים 16 - נגד פיניקס
אסיסטים 13 - נגד גולדן סטייט
חטיפות 6 - פעמיים
חסימות 6 - נגד שיקגו
דקות משחק 63 - נגד סקרמנטו
  • באוקטובר 2005 הוא היה לשחקן הראשון של הנטס שקלע 40 נקודות רצופות מאז ג'ון ויליאמסון ב-1978.
  • השחקן ה-41 ב-NBA שהגיע ל-10,000 נקודות. הוא עשה זאת ב-426 משחקים בלבד (מדורג 26 בכמות המשחקים שלקחו לו להגיע ל-10,000)

סטטיסטיקות הקריירה ב-NBAעריכה

בעונה הסדירהעריכה

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1998/1999[א] טורונטו 50 49 35.2 0.450 0.288 0.761 5.7 3.0 1.1 1.5 18.3
1999/2000 טורונטו 82 82 38.1 0.465 0.403 0.791 5.8 3.9 1.3 1.1 25.7
2000/2001 טורונטו 75 75 39.7 0.460 0.408 0.765 5.5 3.9 1.5 1.1 27.6
2001/2002 טורונטו 60 60 39.8 0.428 0.387 0.798 5.2 4.0 1.6 0.7 24.7
2002/2003 טורונטו 43 42 34.2 0.467 0.344 0.806 4.4 3.3 1.1 1.0 20.6
2003/2004 טורונטו 73 73 38.2 0.417 0.383 0.806 4.8 4.8 1.2 0.9 22.5
2004/2005 טורונטו 20 20 30.4 0.411 0.322 0.694 3.3 3.1 1.3 0.8 15.9
ניו ג'רזי 57 56 38.9 0.462 0.425 0.817 5.9 4.7 1.5 0.6 27.5
2005/2006 ניו ג'רזי 79 79 36.8 0.430 0.341 0.799 5.8 4.3 1.2 0.7 24.2
2006/2007 ניו ג'רזי 82 82 38.1 0.454 0.357 0.802 6.0 4.8 1.0 0.4 25.2
2007/2008 ניו ג'רזי 76 72 38.9 0.456 0.359 0.816 6.0 5.1 1.2 0.4 21.3
2008/2009 ניו ג'רזי 80 80 36.8 0.437 0.385 0.817 5.1 4.7 1.0 0.5 20.8
2009/2010 אורלנדו 75 74 30.8 0.428 0.367 0.840 3.9 3.1 0.7 0.2 16.6
2010/2011 אורלנדו 22 22 30.2 0.470 0.346 0.747 4.1 2.9 0.9 0.1 15.1
פיניקס 51 41 27.2 0.422 0.366 0.735 3.6 1.6 0.9 0.3 13.5
2011/2012[ב] דאלאס 61 40 25.3 0.411 0.361 0.826 3.4 2.3 0.9 0.4 10.1
2012/2013 דאלאס 81 3 25.8 0.435 0.406 0.816 4.1 2.4 0.9 0.5 13.4
2013/2014 דאלאס 81 0 24.4 0.407 0.394 0.821 3.5 2.6 0.8 0.4 11.9
2014/2015 ממפיס 66 1 16.5 0.333 0.297 0.789 2.0 1.2 0.7 0.2 5.8
2015/2016 ממפיס 60 3 16.8 0.388 0.349 0.833 2.4 0.9 0.6 0.3 6.6
2016/2017 ממפיס 73 15 24.6 0.394 0.378 0.765 3.1 1.8 0.8 0.5 8.0
2017/2018 סקרמנטו 58 5 17.7 0.403 0.345 0.757 2.6 1.2 0.7 0.4 5.4
2018/2019 אטלנטה 76 9 17.5 0.419 0.389 0.712 2.6 1.1 0.6 0.4 7.4
2019/2020 אטלנטה 60 0 14.6 0.352 0.302 0.793 2.1 0.8 0.4 0.4 5.0
קריירה 1,541 983 30.1 0.435 0.371 0.798 4.3 3.1 1.0 0.6 16.7
אולסטאר 7 5 18.0 0.477 0.375 0.600 2.6 1.9 0.9 0.1 10.1
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 1998/1999 50 משחקים בלבד
  2. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 2011/2012 66 משחקים בלבד

בפלייאוףעריכה

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2000 טורונטו 3 3 39.7 0.300 0.100 0.871 6.0 6.3 1.0 1.3 19.3
2001 טורונטו 12 12 44.9 0.436 0.410 0.784 6.5 4.7 1.7 1.7 27.3
2005 ניו ג'רזי 4 4 44.8 0.365 0.316 0.861 8.5 5.8 2.3 0.0 26.8
2006 ניו ג'רזי 11 11 40.9 0.463 0.241 0.796 7.0 5.3 1.8 0.5 29.6
2007 ניו ג'רזי 12 12 40.6 0.396 0.389 0.693 6.8 5.3 0.9 0.6 22.3
2010 אורלנדו 14 14 34.4 0.402 0.235 0.826 4.2 2.3 0.9 0.2 15.5
2012 דאלאס 4 0 26.8 0.293 0.300 0.750 5.5 0.3 1.2 0.5 8.3
2014 דאלאס 7 0 27.1 0.456 0.484 0.786 3.6 2.4 0.4 0.3 12.6
2015 ממפיס 11 0 17.8 0.403 0.250 0.889 4.3 1.0 0.6 0.2 6.3
2016 ממפיס 4 4 22.8 0.455 0.700 1.000 3.8 1.3 0.5 0.3 11.3
2017 ממפיס 6 6 32.5 0.476 0.400 1.000 3.3 1.5 0.3 0.0 9.2
קריירה 88 66 34.5 0.416 0.338 0.796 5.4 3.4 1.1 0.5 18.1

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא וינס קרטר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 שרון דוידוביץ', 10 המטביעים הגדולים בהיסטוריה, באתר ynet
  2. ^ Mike Walsh, Re-Ranking the NBA's Best Dunkers of All Time, Bleacher Report (באנגלית)
  3. ^ Mike Bitanga, Vince Carter: The Greatest Dunker of All Time, Hardwood and Hollywood, ‏2014-02-11 (באנגלית)
  4. ^ Suns, Magic Complete Six-Player Trade באתר ה-NBA.
  5. ^ קרטר חותם על חוזה בסקרמנטו, באתר הקבוצה, 10 ביולי 2017
  6. ^ קרטר חותם על חוזה באטלנטה, באתר הקבוצה, 24 באוגוסט 2018
  7. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, השחקן הכי ותיק בהיסטוריה: וינס קרטר סיכם לעונה נוספת באטלנטה, באתר וואלה! NEWS‏, 06 באוגוסט 2019
  8. ^ אחרי 22 עונות ובגיל 43: וינס קרטר הודיע על פרישה מכדורסל, באתר וואלה! NEWS‏, 25 ביוני 2020


נבחרת ארצות הברית - האלופה האולימפית - סידני (2000)

1  • 2  • 3  • 4 סטיב סמית' • 5 ג'ייסון קיד • 6 אלן יוסטון • 7 אלונזו מורנינג • 8 טים הארדוויי • 9 וינס קרטר • 10 קווין גארנט • 11 וין בייקר • 12 ריי אלן • 13 אנטוניו מקדייס • 14 גארי פייטון • 15 שריף עבדור-רחים • מאמן: רודי טומג'נוביץ'

ארצות הברית