מיאמי היט
מיאמי היט (באנגלית: Miami Heat) היא קבוצת כדורסל מהעיר מיאמי שבפלורידה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הדרום-מזרחי שבאזור המזרח, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם אמריקן איירליינס ארנה.
 | |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| תאריך ייסוד | 1988 | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| אולם ביתי | אמריקן איירליינס ארנה (19,600 מושבים) | ||||
| מיקום | מיאמי, פלורידה, ארצות הברית | ||||
| ליגה | ליגת ה-NBA | ||||
| אזור | האזור המזרחי | ||||
| בית | הבית הדרום-מזרחי | ||||
| בעלים |
 מיקי אריסון | ||||
| נשיא |
פט ריילי | ||||
| מנכ"ל |
אנדי אליסבורג | ||||
| מאמן |
אריק ספולסטרה | ||||
| צבעי תלבושת | אדום, צהוב, שחור, לבן | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| תלבושת | |||||
| מדי בית וחוץ של מיאמי היט | |||||
| |||||
| אתר הקבוצה | |||||
מיאמי היט נוסדה והצטרפה ל-NBA בשנת 1988, יחד עם שארלוט הורנטס. הקבוצה זכתה באליפות ה-NBA שלוש פעמים: ב-2006, ב-2012 וב-2013, והפסידה בגמר ה-NBA שלוש פעמים נוספות: ב-2011, ב-2014 וב-2020.
מאמנה הוא אריק ספולסטרה ונשיא המועדון הוא פט ריילי. בעלי הקבוצה הנוכחי הוא הישראלי-אמריקאי, מיקי אריסון,
היסטוריהעריכה
1987-1990: ייסוד המועדוןעריכה
בפלורידה, מדינה בה לא היו מועדוני NBA, התחרו קבוצות משקיעים מאורלנדו, טמפה/סיינט פיטרסברג, ומיאמי על הזכות לארח מועדון החבר בליגת ה-NBA. לבסוף רשות הספורט של מיאמי לאגד קבוצת משקיעים בהובלת שחקן היכל התהילה, בילי קנינגהם וסוכן הספורט לשעבר (וחבר ילדות של קנינגהם), לואיס שאפל, שקיבלו את התמיכה הכלכלית מחברת קרניבל קרוז ליינס שבבעלותו של תד אריסון, שיהיה בעל הרוב במניות המועדון. את הפעילות היומיומית של המועדון ניהלו בעל מניות המיעוט מועדון, קנינגהם ושאפל.
בחודש אפריל 1987, החליטה הוועדה להרחבת ליגת ה-NBA על קבלת הצעותיהן של שארלוט ומיניאפוליס. אך הוועדה נחלקה בדעתה בין קבלת הצעתה של העיר אורלנדו להצעתה של העיר מיאמי לגבי הזיכיון השלישי. לבסוף, הוחלט כי ליגת ה-NBA תורחב בארבע קבוצות (ולא שלוש כפי שהוחלט במקור), כאשר שארלוט הורנטס ומיאמי היט יצטרפו בעונת 1988/1989 ואילו מינסוטה טימברוולבס ואורלנדו מג'יק יצטרפו בעונה שלאחר מכן, 1989-90.[1] בתחרות שנערכה לבחירת שם המועדון, גבר השם מיאמי היט על השם מיאמי וייס, כשמה של סדרת טלוויזיה מפורסמת מאותו שנים.
השנה הראשונה של המועדון בליגת ה-NBA לא הייתה מוצלחת, עם סגל שחקנים צעיר וצוות מקצועי צעיר. בין השחקנים בעונת הפתיחה ניתן למנות את בחירות הסיבוב הראשון של הדראפט: רוני סייקלי, קווין אדוארדס; את בחירות הסיבוב השני של הדראפט: גרנט לונג וסילבסטר גריי, יחד עם שחקנים ותיקים כרורי ספארו, ג'ון סאנדוולד, פט קמינגס, סקוט הסטינג, דווין וושינגטון ובילי תומפסון. הקבוצה החלה את העונה עם 17 הפסדים רצופים, כולל תבוסה 91–138 ללוס אנג'לס לייקרס של מג'יק ג'ונסון, שהייתה באותו הזמן לתבוסה הגדולה ביותר בתולדות ה-NBA. מיקומם של ההיט בבית המערב-תיכוני של האזור המערבי, למרות מיקומם הגאוגרפי, בחוף המזרחי של ארצות הברית. מיקום זה אילץ את הקבוצה לבצע את מסעות משחקי החוץ הארוכים ביותר בתולדות ליגת ה-NBA; יריבתם הקרובה ביותר בבית המערב-תיכוני הייתה יוסטון רוקטס, הממוקמת יותר מ-1450 קילומטר (כ-900 מייל) מהעיר מיאמי. לבסוף סיימה הקבוצה את העונה הסדירה במאזן 15–67 שיא שלילי של המועדון.
כדי לסייע להיט עם ייצור הנקודות הנמוך שלהם, בחרו ההיט את גלן רייס מאוניברסיטת מישיגן בסיבוב הראשון של הדראפט של שנת 1989, ואת שרמן דאגלס מאוניברסיטת סירקיוז בסיבוב השני. כמו כן עברה הקבוצה לבית האטלנטי באזור המזרח לעונת 1989/1990, שם נשארו למשך 15 עונות. אך ההיט המשיכו להשתרך מאחור ולא הצליחו לנצח יותר משני משחקים ברציפות, שהביא אותם לסיום עגום של העונה הסדירה שלהם במאזן 18–64.
בעונת 1989/1990 הצליחה מיאמי לזכות בבחירה השלישית בדראפט, רק כדי להחליף באמצעות שני טריידים (הראשון עם דנוור נאגטס ובשלב מאוחר יותר גם עם יוסטון רוקטס) כדי לזכות בבחירות התשיעית וה-12, בהן הם בחרו את וילי ברטון ואלק קסלר, בהתאמה. שתי הבחירות התבררו ככישלון חרוץ, כאשר ההיט ניסו להפוך את ברטון, ששיחק במכללות בתפקיד סמול פורוורד, לתפקיד קלע ללא הצלחה יתרה וקסלר הוטרד על ידי בעיית פציעות ולא היה מסוגל פיזית להפוך לפאוור פורוורד איכותי ב-NBA.
בעוד רייס, סייקלי ודאגלס הראו כולם שיפור מהעונה הקודמת, הגיעה מיאמי רק למאזן של 24–58 בתום העונה הסדירה ונשארה בתחתית הבית האטלנטי. רות'סטין התפטר מתפקיד המאמן הראשי בסוף העונה, אך בשלב מאוחר יותר חזר אל המועדון לפני עונת 2004/2005 כעוזר מאמן.
1991-1995: שנות הבינוניותעריכה
לאחר התפטרותו של רות'סטין, שכרו מיאמי במהלך פגרת עונת 1991/1992 את קווין לוגרי, שהיו לו 29 שנות ניסיון בליגת ה-NBA גם כמאמן וגם כשחקן, כדי שישמש כמאמן הראשי החדש של המועדון.
בדראפט של שנת 1991, בחרה הקבוצה את סטיב סמית' מאוניברסיטת המדינה של מישיגן, גארד זריז, כדי שיסדר את משחקם של ההיט שעתה נכנסו לתקופה של קבוצה בעלת סגל בוגר יותר. עם עזרתו של הרוקי סמית', רוני סייקלי, וגלן רייס המנוסה, הצליחו ההיט לסיים מקום הרביעי בבית האטלנטי עם מאזן של 38–44 בתום העונה הסדירה (למרות תבוסה קשה לקליבלנד קאבלירס 148-80), והצליחו להעפיל למשחקי הפלייאוף לראשונה בתולדות המועדון, ובכך הפכו לראשונים מבין ארבע קבוצות ההרחבה שנכנסו לליגת ה-NBA בסוף שנות ה-80 שעשו זאת. בסיבוב הראשון של הפלייאוף נפגשו ההיט עם הקבוצה בעלת המאזן הטוב ביותר בליגה, שיקגו בולס, בסדרה הובסו ההיט בשלושה משחקים וסיימו את דרכם בפלייאוף. סטיב סמית' נבחר לחמישיית הרוקי של העונה וגלן רייס סיים במקום העשירי בטבלת הקלעים של העונה.
בעונת 1992/1993 בחרו ההיט את הרולד מיינר מאוניברסיטת דרום קליפורניה, והחליפו בחירת סיבוב ראשון (שהתבררה כבחירה העשירית בדראפט של השנה לאחר מכן) עם דטרויט פיסטונס תמורת הפורוורד/סנטר ג'ון סאלי.
הגעתו של סאלי לוותה בתקוות גדולות, וזאת בעקבות יכולתו בשתי האליפויות הרצופות של הפיסטונס, אך התברר במהרה כי סאלי היה שחקן טוב לקבוצה טובה ומבוססת, אך לא איכותי מספיק כדי לסחוף אחריו קבוצה בינונית כמיאמי היט של אותה התקופה. בסופו של דבר קוצצו דקות המשחק של סאלי, שגרמו לכך שבסופו שלדבר הוא נבחר בידי טורונטו ראפטורס בדראפט ההרחבה של שנת 1995. העונה עצמה החלה בצורה עלובה, כשסמית' מחמיץ משחקים עקב פציעה בברך ובארטון נעדר למשך רוב העונה עקב פציעה בפרק כף היד. עם חזרתו של סמית', הצליחה מיאמי להשיג מאזן חיובי במהלך החודשים פברואר ומרץ, אך לא מספיק כדי להוציא את עצמם מהבור אליו נכנסו בתחילת העונה, מאזן של 13–27. את העונה הסדירה סיימו ההיט במאזן של 36–46 ולא חזרו אל משחקי הפלייאוף.
סגל שחקנים בריא יותר הצליח יותר בעונת 1993/1994, כשההיט הצליחו להשיג את המאזן החיובי הראשון בתולדות המועדון בסופה של העונה הסדירה 40–42 וחזרו אל הפלייאוף כשדורגו במקום השמיני שהוביל אותם למפגש מול אטלנטה הוקס. לאחר שההיט עלו ליתרון 1–2 לאחר שלושה משחקים, הצליחה אטלנטה להתאושש ולנצח את הסדרה בחמישה משחקים. לאחר עונה זו, סטיב סמית' נבחר כחבר בנבחרת החלומות השנייה, אוסף של כוכבי ליגת ה-NBA שנבחרו לייצג את ארצות הברית באליפות העולם בכדורסל 1994, שנערכה בטורונטו, קנדה. נבחרת החלומות השנייה הורכבה בין היתר משחקנים שלעתיד יהפכו לשחקני מיאמי היט - שאקיל אוניל, אלונזו מורנינג, דן מארלי, וטים הארדוויי. הנבחרת המשיכה וזכתה בטורניר.
בעונת 1994/1995, ביצע המועדון שינויים מרחיקי לכת בסגל הקבוצה כאשר החליפו את סייקלי, סמית', וגרנט לונג. ובתמורה הביאו את קווין ויליס ובילי אוונס. כמו כן, באותה התקופה הגיע גם שינוי בבעלות על המועדון. ב-13 בפברואר 1995 קנתה משפחת אריסון, דרך החברה שבבעלותם, קרניבל קרואיז ליינס, את חלקם של קנינגהאם ושאפל. אריסון שעד לאותו השלב היה השותף השקט בפעולות היומיומיות של המועדון. בנו של תד אריסון, מיקי אריסון, מונה לשותף מנהל. הוא מיידית פיטר את המאמן הראשי, קווין לוגרי, והחליפו באלווין ג'נטרי בניסיון לנער את הקבוצה מהמאזן המדשדש של 17–29, איתו פתחה את העונה. ג'נטרי המשיך והשיג מאזן של 15–21 ב-36 המשחקים הנותרים לעונה, שאותה סיימה הקבוצה במאזן של 23–50 בתום העונה הסדירה, 10 ניצחונות פחות מאשר בעונה הקודמת, באותה עונה השיגו ההיט את ניצחונם הגדול בהיסטוריה של המועדון, 126-83 על לוס אנג'לס קליפרס.
1995-2002: הגעתו של פט רייליעריכה
במהלך הפגרה של שנת 1995, שכרו ההיט את פט ריילי, מי שהיה מאמנם של לוס אנג'לס לייקרס במהלך שנות ה-80, ומאמנם של ניו יורק ניקס בחלק הראשון של שנות ה-90, כדי שישמש נשיא המועדון ומאמן ראשי לאחר שהתפטר מידית לאחר עונת 1994/1995. ריילי הטיל פצצה יום לפני פתיחת העונה, כאשר החליט לשלוח את גלן רייס ומאט גייגר (ועוד אחרים) לשארלוט הורנטס, תמורת הסנטר אלונזו מורנינג. בסערת עסקאות אמצע העונה, רכש ריילי כמה שחקנים נוספים כולל: טים הארדוויי, כריס גאטלינג, ו-וולט ויליאמס. ההיט סיימו את העונה במאזן חיובי כאשר מורנינג נמצא בין השחקנים המובילים בנקודות ובריבאונדים, אך הובסו בידי שיקגו בולס שסיימו את העונה עם המאזן הטוב ביותר בליגה, 72-10, בשלושה משחקים.
עונה לאחר מכן, היו ההיט להפתעת העונה, ולקבוצה המשתפרת ביותר בליגה, כאשר הם הצליחו להשתפר ב-19 ניצחונות לעומת העונה הקודמת, כאשר הם זוכים בתואר הראשון שלהם בבית האטלנטי עם מאזן של 21–61. תפקיד מרכזי בהצלחה נטלו השחקנים החדשים שהצטרפו לסגל הקבוצה: דן מארלי, פי. ג'יי. בראון, ג'מאל משבורן, ו-וושון לנארד. הם הצליחו לגבור על קבוצתו לשעבר של פט ריילי, ניו יורק ניקס, בשבעה משחקים, לאחר שכבר פיגרו 1–3 בסדרה. הניצחון בסדרה הושג בחלקו בשל השעייתם של כמה משחקני הניקס, זאת לאחר שקמו מספסל הקבוצה בשעה שפרצה תגרה בין פי. ג'יי. בראון מההיט לצ'ארלי וורד מהניקס. התגרה פרצה לאחר שבראון, שחקן הוגן בדרך כלל, ביצע עברה קשה על וורד והטיח אותו לפרקט, דבר שהוביל לתגרה בין השניים. למרות זאת, הודחו ההיט מהפלייאוף לאחר שהפסידו לשיקגו בולס בהובלתו של מייקל ג'ורדן, בפעם השנייה ברציפות, לאחר חמישה משחקים, וזאת לאחר שנקלעו לפיגור של 0–3 בתחילת הסדרה, הפעם היה זה בגמר המזרח.
מיאמי היט ציינו עשור להקמת המועדון בעונת 1997/1998 וזכו בתואר הבית האטלנטי השני ברציפות שלהם. אך, במה שיהפוך ליריבות מרה, הפסידו ההיט בסיבוב הראשון לקבוצתו לשעבר של מאמנם ריילי, הניו יורק ניקס, וזאת לאחר שמורנינג הפסיד במשחק החמישי והמכריע לאחר שהושעה בעקבות מריבה עם לארי ג'ונסון ומאמן הניקס ג'ף ואן גנדי שנתלה על רגלו של מורנינג בניסיון להתערב במריבה.
עונת 1998/1999 הייתה מקוצרת עקב שביתת השחקנים, אף על פי שההיט זכו באליפות הבית והיו בעלי המאזן בטוב ביותר בליגה, לראשונה בתולדותיהם, עם מאזן של 17–33. למרות דירוגם הראשון בפלייאוף, ההיט הפסידו שוב לניו יורק ניקס בהובלתו של פטריק יואינג, לאחר שאלן יוסטון ניצח בזריקת ניצחון במשחק החמישי והמכריע. הניקס שהפכו ל"סינדרלה" של העונה המשיכו וזכו באליפות המזרח והפסידו בגמר ה-NBA של שנת 1999 לסן אנטוניו ספרס.
כתוצאה מהצלחתם במגרש, עברו ההיט לאולם חדש, אמריקן איירליינס ארנה בשנת 2000, המכיל 20,500 מושבים. ההיט הפסידו שוב לניקס בפלייאוף בשבעה משחקים כאשר המשחק המכריע מסתיים בהפרש של נקודה בלבד.
במהלך הקיץ של שנת 2000, הרגישו ההיט כי הם זקוקים לשינוי. לאחר שהפסידו לאורלנדו מג'יק בתחרות על טרייסי מקגריידי מטורונטו ראפטורס, החליטה הנהלת המועדון להעביר את פי. ג'יי. בראון וג'מאל משבורן לשארלוט הורנטס (עם שחקנים נוספים) בתמורה לאדי ג'ונס, אנתוני מייסון, וריקי דייוויס. ההיט גם בחרו את בריאן גרנט, שחקנים אלה הצטרפו לבסיס הסגל שכלל את: מורנינג, הארדוויי, מארלי, בואן, וקרטר. ההיט נחשבו לפייבוריטים באזור המזרחי של הליגה עד אשר הודיע כוכב המועדון אלונזו מורנינג, עם חזרתו מהמשחקים האולימפיים של שנת 2000, כי הוא יחמיץ את כל העונה עקב בעיה בכליות.
ההיט חסרו את מורנינג למשך 69 משחקים בעונת 2000/2001, אך הצליחו עם אנתוני מייסון שנבחר למשחק האולסטאר הראשון שלו, כשחקן מחליף. בראיין גרנט, אדי ג'ונס, וטים הארדוויי גם שיחקו היטב באותה עונה עבור ההיט. אלונזו מורנינג חזר ל-13 המשחקים הנותרים של העונה. אך הוא היה רק צל של יכולתו מלפני הפציעה, ההיט הובסו על ידי שארלוט הורנטס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. ההורנטס היו אלה מהם נרכשו אדי ג'ונס, ואנתוני מייסון בקיץ הקודם, אלונזו מורנינג באותה השנה.
בשתי העונות הבאות היו שתיים מהשחורות בהיסטוריה של המועדון. פט ריילי החמיץ את הפלייאוף לראשונה בקריירת האימון שלו, ורוב בסיס בשחקנים של הייט איתו זכו באליפויות הבית האטלנטי התפרק והלך לדרכו (טים הארדווי, דן מארלי, וברוס בואן)
ההיט שינו את סגל השחקנים לקראת עונת 2001/2002, והביאו שחקנים שהיו הרבה מעבר לשיאם כמו: רוד סטריקלנד, כריס גאטלינג, ג'ים ג'קסון, לפונזו אליס, וקנדל גיל יחד עם מורנינג, ג'ונס גרנט, וקרטר, אותו החתימו ההיט על חוזה שנוי במחלוקת לשלוש שנים שרבים טענו כי היה הרבה יותר מדי לגארד הצעיר. כדי להביא את כריס גאטלינג, העבירו ריילי וההיט את ריקי דייוויס הצעיר, שהיה שחקן מבטיח. הטרייד גרר אחריו ביקורות רבות באותה התקופה. ההיט גם החתימו שני שחקנים, שלא הגיעו באמצעות הדראפט, מליק אלן, ומייק ג'יימס וזאת כדי לפצות על כך שלא הייתה למועדון בחירת סיבוב ראשון בדראפט של אותה השנה. ההיט החתימו גם את ולדימיר סטפניה כדי לגבו את אלונזו מורנינג בעמדת הסנטר. הקבוצה המזדקנת, החמיצה את הפלייאוף, למרות בסיומה של העונה הסדירה השיגה מאזן שלילי, 36-46.
שלא כמו בעונת 02–2001, מיאמי החלה לבנות מחדש את סגל השחקנים בעונת 2002/2003. ההיט בחרו את קארון באטלר בסיבוב הראשון של הדראפט של שנת 2002 ואת רסול באטלר בסבוב השני. מיאמי החמיצה מרחק כדור אחד (אמצעי ההגרלה למיקום בחירת הדראפט של הקבוצות) מלקבל את האפשרות לבחור, כביכול, את יאו מינג. אלונזו מורנינג החמיץ את כל העונה עקב החמרה במחלת הכליות ממנה סבל ואדי ג'ונס החמיץ גם כן חלק ניכר מהעונה עם פציעה בקרסול. ההיט החתימו את טרוויס בסט כדי שישמש כרכז הפותח של ההיט. את ההיט הוביל קארון באטלר ורבים מהשחקנים הצעירים שמילאו את סגל השחקנים של ההיט מאז שנת 2000 וכללו את אדי האוס, קרטר, באטלר, סטפניה, אלן, וג'יימס. ההיט סיימו את העונה הסדירה, 2002-03, במאזן של 25–57, כאשר ריילי עזב את תפקיד המאמן הראשי והקבוצה סיימה במקום השביעי בבית האטלנטי.
2003-2004: הגעתו של דוויין ויידעריכה
חוזהו הענק של אלונזו מורנינג אשר פג בקיץ שלאחר מכן, נתן להיט מקום, לו הזדקקו, מתחת לתקרת השכר של הליגה כדי להבנות מחדש. אך, למיאמי עדיין חסרו כמה מיליונים כדי שתוכל להחתים שחקן על חוזה מקסימלי. ב-1 ביולי 2003, ציפתה הנהלת המועדון להודעת סוכנו של אנתוני קרטר, ביל דאפי, שהיה צפוי להרוויח 4.1 מיליון דולר בעונה הבאה בתנאי שיממש את האופציה שיש לו על החוזה עם מיאמי. הסוכנות של דאפי מעולם לא הודיע על כוונותיו של השחקן והמועדון היה חופשי מהחוזה. בנוסף, עונה קודם לכן, ביטל, בצורה מעוררת כבוד, את תוקפו של סעיף בחוזהו עם ההיט שחייב את הקבוצה לשלם לאליס את שכרו גם בעונה הבאה, עול אותו לא יכלו ההיט להרשות לעצמם במהלך תהליך הבניה מחדש.
עם מקום מתחת לתקרת השכר, החתימה מיאמי את הפורוורד, למאר אודום ואת הגארד רייפר אלסטון. ריילי וההיט ביכרו להחתים את דוויין וייד מאוניברסיטת מרקט כבחירה החמישית בדראפט של שנת 2003 במקום להחתים כוכב ידוע כשחקן חופשי כגילברט ארינאס. הבחירה הייתה מפתיעה משהו באותה התקופה, כי הציפיות היו שההיט יבחרו ברכז אמיתי במקום קלע כוייד. מיאמי החתימה גם את יודוניס האסלם מאוניברסיטת פלורידה, שיצא מהמכללה שנה קודם לכן ולא השתתף בדראפט ושיחק עונה אחת מעבר לים בצרפת. אודום, אלסטון, האסלם ווייד חברו לגרנט, ג'ונס, אלן ושני הבאטלרים ויצרו את אחת הקבוצות המפתיעות של העונה.
כמה ימים לפני תחילת עונת 2003/2004, זעזע ריילי את הליגה כאשר ויתר על תפקיד המאמן הראשי של ההיט כדי להתמקד יותר בתפקידו כנשיא המועדון וכדי לקדם את מי שהיה עוזר המאמן תקופה ארוכה, סטן ואן גנדי לעמדת המאמן הראשי. הציפייה הייתה כי הקבוצה תהיה מבין הגרועות בליגה באותה העונה, אך לאחר שהתגברו על פציעות מוקדמות של אודום, וייד, ושני הבאטלרים, הצליחה הקבוצה להיחלץ ולגמור את מה שרוב שחקני הסגל הגדירו כעונה המהנה בקריירה שלהם. השחקנים החדשים והצעירים הזרימו נעורים ואנרגיה לסגל השחקנים. וייד שבר כמה שיאים לשחקן רוקי ושחקנים אחרים, כמו אודום, החיו מחדש את הקריירה שלהם. וייד החל לצוד את עיניהם של פרשנים וצופים ברחבי הליגה, במיוחד במשחקי הפלייאוף לאחר שוייד הצליח להוביל את ההיט לגבור על ניו אורלינס הורנטס (שעברו מהעיר שארלוט בסוף עונת 02–2001), אותה קבוצה שסחפה את הנהלת ההיט לעבר החלטה על בנייה מחדש רק שלוש עונות קודם לכן. ההיט המשיכו והפסידו לאינדיאנה פייסרס בחצי גמר המזרח, 2-4.
2004-2007: צמד וייד-שאק, חזרתו של רייליעריכה
לאחר עונת 2003/2004 המבטיחה, לקחו ההיט שוב צעד גדול קדימה והפכו למועדון היכול להתמודד על האליפות. ב-14 ביולי 2004, רכשו ההיט את כוכב לוס אנג'לס לייקרס שאקיל אוניל בטרייד ענק בו העבירה מיאמי את למאר אודום, קארון באטלר, ובריאן גרנט מערבה, ריילי ניסה גם להחתים את קארל מלון, אך האחרון החליט לפרוש ממשחק פעיל. דוויין וייד ושאקיל אוניל עבדו היטב ביחד וכל אחד מהם חיזק את מעמדו כאחד משחקני העלית של ליגת ה-NBA בעמדה בה שיחק, שניהם השיגו ממוצעים של יותר מ-20 נקודות למשחק. העונה איחדה מחדש כמה מחברי סגל מיאמי היט לשעבר. רון רות'סטין, המאמן הראשי הראשון של ההיט חזר לתפקיד מקצועי במועדון, הפעם כעוזר המאמן של ואן גנדי, סטיב סמית' חזר למועדון, ואלונזו מורנינג הוחתם מחדש לאחר ששוחרר מטורונטו ראפטורס בעקבות הטרייד של וינס קרטר בדצמבר.
בסיומה של העונה הסדירה השיגו ההיט את המאזן השני בטיבו בתולדות המועדון, 59-23. בעונה זו הם גם הצליחו לנצח 14 משחקים ברציפות, שיא ניצחונות רצופים המחזיק עד היום. ההיט דורגו ראשונים בפלייאוף, וניצחו בקלות בשני סיבובי הפלייאוף הראשונים, כשהם מנצחים שמונה משחקים ברציפות את ניו ג'רזי נטס ואת וושינגטון ויזארדס ומתקדמים לגמר המזרח כנגד האלופים המגנים על תארם, דטרויט פיסטונס. את הניצחונות בארבעת המשחקים הראשונים בסדרה חילקו הקבוצות ביניהן לפני שההיט הצליחו להביא את הפיסטונס לנקודת שבירה לפני הדחה עם ניצחון קל במשחק החמישי, 88-76, אך במהלכו איבדו ההיט את דוויין וייד בעקבות מתיחה בשריר הצלעות, לאחר ניסיון למשוך עברת תוקף מראשיד וולאס. ללא וייד, הובסו ההיט 66–91 במשחק השישי שנערך בדטרויט, שהביא את הסדרה למשחק השביעי והמכריע במיאמי. במשחק, חזר וייד, וההיט החזיקו ביתרון של 6 נקודות כאשר נותרו 3 דקות לסיומו של המשחק לפני שסדרה של החטאות ואיבודי כדור ברגעי ההכרעה שעלו להיט בסופו של דבר במשחק והופעה ראשונה בסדרת הגמר של ה-NBA לפני שהמותחן הסתיים בניצחונה של דטרויט 82–88. וייד נראה כנאבק לנשום לאורך המשחק עקב פציעת הצלעות ממנה סבל, שאילצה את השחקן לשחק מספר מועט יחסית של דקות, אף על פי שהצליח לקלוע 20 נקודות לאורכו.
במהלך הפגרה, שינו ההיט את סגל השחקנים באופן מהותי. במהלך הטרייד הגדול ביותר בתולדות ליגת ה-NBA, שהכיל 5 קבוצות ומעבר של 13 שחקנים, העבירו ההיט את אדי ג'ונס, רסול באטלר, וקינטל וודס ובתמורה קיבלו את שחקן האולסטאר לשעבר, אנטואן ווקר, ג'ייסון ויליאמס, וג'יימס פוזי. ההיט החתימו גם את שחקן האולסטאר לשעבר, גארי פייטון, את שחקנה לשעבר של אוניברסיטת UCLA ג'ייסון קאפונו ובחירת הסיבוב הראשון והאול אמריקן של ליגת ה-NCAA ויין סימיאן. השחקן החופשי דיימון ג'ונס העדיף את הצעתה הכספית הטובה יותר של קליבלנד קאבלירס. פרשני כדורסל מיהרו להתווכח האם ההיט יסבלו מבעיות של כימיה בין השחקנים, והאם הקבוצה מבוגרת מידי (אוניל, מורנינג ופייטון היו מאמצע שנות השלושים שלהם) והאם המועדון סובל מעודף שחקנים שלא הצליחו להגיע להישגים במהלך הקריירות שלהם (ווקר סבל ממוניטין של בחירת זריקות גרועה, ואילו ויליאמס נחשב לאחד השחקנים בעלי הנטייה הגבוה ביותר לאיבודי כדור). לאחר פתיחה של 10–11, אוניל נפצע, ונראה היה כי העונה עומדת על בלימה לפני התרסקות, נראה היה כי הביקורות שהוטחו בהחלטות המועדון הן מוצדקות.
ב-12 בדצמבר 2005 הודיע פט ריילי כי יהפוך למאמן הקבוצה בפעם השנייה, לאחר שוואן גנדי פרש באופן בלתי צפוי מעמדת המאמן הראשי עקב סיבות אישיות ומשפחתיות. הקבוצה הגיבה בצורה חיובית על ההודעה וניצחה בשלושת המשחקים הראשונים תחת ניהולו של ריילי. התנופה נעצרה לאחר הפסד לקליבלנד קאבלירס. ההפסד לקליבלנד עודד את ההיט לסיום חזק של חודש דצמבר. בסיכומו של החודש הצליחו ההיט לנצח 4 משחקים לעומת שני הפסדים. אך למרות התוצאות החיוביות עדיין הוטחו בהיט ביקורות נוקבות על שלא הצליחו לנצח את אחת הקבוצות הגדולות של הליגה. הביקורות רק הלכו וגברו בחודשים ינואר ופברואר. וזאת אף על פי שסיימו את חודש ינואר עם 10 ניצחונות וחמישה הפסדים, עדיין המשיכו הביקורות להטיח בקבוצה כי היא אינה מסוגלת לנצח את האחת מקבוצות הצמרת של ליגת ה-NBA. עד לאותו השלב הפסידה הקבוצה לאלופה היוצאת סן אנטוניו ספרס פעמיים, פעמיים לפיניקס סאנס, והובסו בשידור ארצי ב-36 נקודות הפרש מול מי שבסופו של דבר הייתה יריבתם בגמר ה-NBA דאלאס מאבריקס בדאלאס. החודשים פברואר ומרץ היו מוצלחים ביותר להיט, כולל 15 ניצחונות ב-16 משחקים, שהחלו בקאמבאק קריטי נגד מי שנחשבו כמתחרים על אליפות המזרח, דטרויט פיסטונס. דוויין וייד ושאקיל אוניל שיפרו את צורת משחקם ושיתוף הפעולה ביניהם הגיע לגבהים חדשים, סייעו להיט להתעלות ולסיים במאזן של 30–52, שהיה טוב מספיק למקום השני בדירוג לפלייאוף המזרח. המאזן בעונה הסדירה היה מכובד, אך, חלק מהפרשנים ראו בו כלא מספק בהשוואה למאזן בעונת 2004/2005, אותה סיימו ההיט עם 59 ניצחונות ובמקום הראשון בדרוג המזרח לפלייאוף.
לאחר שהשיגו את המקום השני במזרח לפלייאוף של שנת 2006, נגררו ההיט לסדרה של שישה משחקים נגד המדורגת שביעית במזרח, שיקגו בולס, יריבתם בסיבוב הראשון של הפלייאוף. ההיט נצחו את שני המשחקים הראשונים של הסדרה במיאמי, למרות הרחקתו של יודוניס האסלם במשחק הראשון והשעייתו מהמשחק השני, לאחר שזרק את מגן השיניים שלו לכיוונו של השופט. ההיט הפסידו בשני המשחקים הבאים בסדרה שנערכו בשיקגו, אך התאוששו וניצחו במשחק החמישי שנערך שוב במיאמי. ההיט הצליחו לבסוף להדיח את הבולס, ולהשיג ניצחון חוץ מכריע בסדרה, לאחר שגברו במשחק השישי בשיקגו והמשיכו לסיבוב השני, בו פגשו את ניו ג'רזי נטס. ההיט הפסידו במשחק הראשון בסדרה, שנערך במיאמי, 100-88, אך התאוששו ונצחו בארבעת המשחקים הבאים והדיחו את הנטס מהמשך משחקי הפלייאוף, עונה שנייה ברציפות, לאחר שגברו במשחק החמישי שנערך במיאמי, 106-105. ההיט התקדמו אל גמר המזרח השני בתולדותיהם. את סדרת גמר המזרח פתחו ההיט במשחק הפיסטונס בדטרויט, במה שהיה לשידור חוזר של סדרת הגמר מהשנה שעברה, שבה ההיט, שהייתה מדורגת ראשונה, הפסידה בסדרה במשחק השביעי והמכריע. ההיט הצליחו לגנוב את יתרון הביתיות של דטרויט לאחר שגברו עליהם כבר במשחק הראשון בדטרויט. אף על פי שמיאמי הפסידה במשחק השני, 88-92 (אף על פי שכמעט והצליחו לחזור מפיגור של 18 נקודות), הצליחו ההיט לשמור על יתרון הביתיות שלהם. הם ניצחו במשחק השלישי (98-83) ואת המשחק הרביעי (89-78) ועלו ליתרון של 1–3 בסדרה. את המשחק החמישי שנערך בדטרויט הצליחו הפיסטונס לנצח בפאלאס של אובורן הילס, אך ההיט ענו חזרה וניצחו במשחק השישי במיאמי ועלו לגמר ליגת ה-NBA, לראשונה בתולדות המועדון, נגד דירק נוביצקי ודאלאס מאבריקס. גם עבור המאבריקס הייתה זו סדרת גמר ה-NBA הראשונה בתולדותיהם.
ההיט נוצחו בשני המשחקים הראשונים של סדרת הגמר שנערכו בדאלאס, בידי דאלאס מאבריקס, כאשר המשחק השני מסתיים בתבוסה משפילה. דוויין וייד הוביל את ההיט לקאמבק ולנצחו במשחק השלישי בסדרה. ההיט הצליחו לגבור שוב על המאבריקס לאחר מאמץ קבוצתי משותף במשחק מספר ארבע, והצליחו לבסס את יכולתם להתמודד עם לחץ במשחק החמישי, שהגיע להארכה. הקבוצה המשיכה את המומנטום ונצחה את המשחק השישי בדאלאס וזכתה באליפות ה-NBA הראשונה בתולדות המועדון. ההיט הפכו לקבוצה השלישית בלבד בתולדות ליגת ה-NBA שהצליחה לנצח את סדרת הגמר לאחר שהייתה בפיגור של 0–2, אחרי בוסטון סלטיקס של שנת 1969 ופורטלנד טרייל בלייזרס של שנת 1977. היט הצליחו להתגבר על פיגור של 14 נקודות בתחילת המשחק, והובילו במחצית ביתרון נקודה (49-48), שוב, שיחק דוויין וייד תפקיד מרכזי, דוחף את ההיט ליתרון בשלב מאוחר של המשחק. הוא נעזר בחמש חסימות מרשימות של אלונזו מורנינג (ההיט השיגו 10 חסימות במהלך המשחק, למרות ממוצע של 2 חסימות בלבד בסדרה) וזריקות מכריעות שנטל ג'יימס פוזי, שקלע בקור רוח זריקת שלוש נקודות שהעלתה את ההיט יתרון של שש נקודות שלוש דקות לסיום המשחק. באופן מפתיע, פיגרו המאבריקס רק בשלש נקודות כאשר נותרו שניות ספורות לסיום המשחק לאחר שדוויין וייד החטיא שתי זריקות עונשין. אך, ניסיונותיהם של המאבריקס נכשלו לאחר החטאת זריקת שלוש נקודות של ג'ייסון טרי וקליטת הכדור החוזר בדי דוויין וייד, שבאופן הולם זרק את הכדור לאוויר עם סיום המשחק. דוויין וייד המשיך וזכה בפרס ה-MVP של סדרת הגמר.
האליפות של מיאמי הייתה עוד יותר מרגשת עבור כוכביה הוותיקים של הקבוצה אלונזו מורנינג, גארי פייטון, ג'ייסון ויליאמס, ואנטואן ווקר שלא זכו קודם באליפות ה-NBA. מורנינג ופייטן חתמו מחדש בהיט לעונת 2006/2007, בשאיפה לזכות באליפות נוספת. האליפות הייתה השביעית של המאמן פט ריילי (חמש מהן כמאמן ראשי), והאליפות הרביעית של שאקיל אוניל, שניהם מילאו את הבטחתם לתושבי מיאמי בשנת 1995 (כאשר ריילי הגיע לראשונה למיאמי ואמר: "(אני) צופה מצעד בשדרות ביסקיין) ובחודש יולי 2004 (כאשר שאקיל הגיע למיאמי ונדר "להביא את תואר האליפות הביתה"). אוניל טען בקולניות במהלך תהלוכת הניצחון כי הם יזכו בתואר נוסף בשנת 2007, בשלב מאוחר יותר הוא הבהיר כי ההבטחה תתגשם רק עם דוויין וייד יהיה נוכח ובריא לכל אורך הפלייאוף.
ההיט החלו באופן עלוב את עונת 2006/2007, כאשר הם מפסידים לשיקגו בולס בהפרש של 42 נקודות (66–108), ההפסד הבית הגדול ביותר בהיסטוריה של המועדון וההפסד הגדול ביותר ביום פתיחת המשחקים לאלופה מכהנת בתולדות ליגת ה-NBA. שאקיל אוניל שיחק את המשחקים הראשונים של העונה, אך עקב פציעה בברכו הימנית נעדר מיותר משלושים משחקים לאחר מכן. חברים מרכזיים בסגל ההיט שרצו לאליפות עונה קודם לכן, במיוחד אנטואן ווקר וגארי פייטון, מצאו את עצמם על יותר הספסל, כאשר על חשבונם באים הצמד שהעלה סימני שאלה רבים - ג'ייסון קאפונו ודורל רייט.
חלקה הראשון של העונה היה מלא בחוסר מזל עבור ההיט. המאמן ריילי לקח חופשה שסיבותיה נותרו מעורפלות, דוויין וייד נפצע במרפק יד ימין, ג'יימס פוזי ואנטואן ווקר הוצאו מהסגל לאחר שלא עמדו בבדיקות משקל. בהמשך, הדברים השתפרו בעבור הקבוצה. רות'סטין - האמן הראשי הראשון של ההיט - חזר לתפקיד על בסיס קבוע. לאחר תקופה מסוימת גם ווקר וגם פוזי הוחזרו לסגל. כוכבה לשעבר של ההיט אדי ג'ונס הוחתם מחדש בקבוצה לאחר ששוחרר מממפיס גריזליס. אוניל חזר לשחק בחודש ינואר. ריילי חזר לתפקידו כמאמן הראשי בתחילת מחציתה השנייה של העונה.
לאחר שחשבו כי הכל הולך להשתנות בעבור ההיט, ב-21 בפברואר, במהלך משחק מול יוסטון רוקטס, פרק וייד את כתפו השמאלית ונאלץ לעזוב את הפרקט על כיסא גלגלים. זמן קצר לאחר הפציעה, הודע וייד כי הוא מעדיף תהליך של שיקום על פני ניתוח, בתקווה כי יוכל לשוב לסגל במשחקי הפלייאוף. השיקום היה מוצלח מספיק כך שוייד חזר לשחק ב-9 באפריל 2009, במשחק נגד שארלוט בובקאטס. וייד נראה חלוד, ואמר כי "(משחק) רגליו לא חזר עדיין".
לאחר פציעתו של וייד, רבים ניבאו כי ההיט לא יצליחו אפילו להגיע אל הפלייאוף. נבואות אלה הופרכו במהרה לאחר שההיט התעלו, ואף ניצחו בשלב מסוים ב-11 מתוך 14 משחקים. באותו הזמן, הצליחו ההיט לנצח 9 משחקים ברציפות (מנצחים קבוצות כמו: דטרויט פיסטונס, וושינגטון ויזארדס, שיקגו בולס, ויוטה ג'אז), ובנוסף השיגו רצף של 14 ניצחונות בית. שאקיל אוניל היה הגורם המרכזי להתאוששותם של ההיט, מציג את יכולתו הטובה ביותר במהלך העונה בתקופה זו והמהווה המוקד המרכזי בהתקפת ההיט. עם סגל שחקנים ותיק המורכב בחלקו משחקני אולסטאר הצליחו ההיט להתגבר על היעדרותו של וייד. ההיט הצליחו להשיג מאזן של 7–16 בלעדי דוויין ויין, כאשר בדרך הצליחו ההיט לזכות בפעם השלישית ברציפות באליפות הבית הדרום-מזרחי.
זמן קצר לאחר חזרתו של וייד, נפטר סבו של שאקיל אוניל, אירוע זה גרם לאוניל להחסיר שני משחקים. בנוסף, יודוניס האסלם וגארי פייטון נעדרו בגלל פציעה. ההיט סיימו את העונה במאזן של 38–44 ופגשו את שיקגו בולס בסיבוב הראשון של הפלייאוף, בו הובסו 0–4 בסדרה של הטוב משבעה משחקים. מיאמי היט היו לאלופה המגנה על כתרה הראשונה מאז שנת 1957 שהובסה בסוויפ בסיבוב הראשון של הפלייאוף בעונה שבאה לאחר האליפות. הייתה זו גם סדרת הפלייאוף הראשונה בהיסטוריה של ההיט שבה הם הובסו 0–4.
2007-2008: בניה מחדשעריכה
לאחר האכזבה בעונת 2006/2007, חיפשו ההיט להתקדם הלאה. ההיט הגרילו אתה מקומות ה-20 וה-39 בדראפט של שנת 2007. ב-28 ביוני 2007, בחרו ההיט את ג'ייסון סמית' מאוניברסיטת המדינה של קולורדו כבחירה ה-20 בדראפט ואז העבירו אותו לפילדלפיה 76' תמורת הזכויות לבחירה ה-21 בדראפט, הגארד דקואן קוק מאוניברסיטת המדינה של אוהיו, ופיצוי כספי. עפ הבחירה ה-39 בדראפט, בחרו ההיט את סטאנקו באראץ', סנטר מבוסניה, אך בשלב מאוחר יותר העבירו אותו לאינדיאנה פייסרס תמורת בחירה עתידית בסיבובה שני בדראפט. ההיט הפסידו את ג'ייסון קאפונו לטורונטו ראפטורס ואת ג'יימס פוזי לבוסטון סלטיקס. ההיט הצליחו לאייש את עמדת הרכז לה נזקקו כאשר החתימו את סמוש פארקר כשחקן חופשי על חוזה לשלוש שנים. כמו כן הם החתימו גם את הגארד הוותיק פני הארדוויי, מאחדים מחדש את הצמד שאק-פני מאמצע שנות ה-90 בהן שיחקו באורלנדו מג'יק. הארדוויי שוחרר מאוחר יותר במהלך חודש דצמבר. במהלך הפגרה של שנת 2007, ערכו ההיט טרייד לש חמישה שחקנים עם מינסוטה טימברוולבס כאשר הם מחזירים את ריקי דייוויס ומארק בלונט, תמורת אנטואן ווקר, ויין סימיאן, ומייקל דוליאק, ובנוסף העבירו ההיט לטימברוולבס בחירת דראפט עתידית לסיבוב הראשון. דייוויס שיחק במדי ההיט בחודש אוגוסט, 200, אך לא הצליח להרשים את המאמן ריילי. בזמן שנערך הטרייד הוא היה קלעי משופשף יותר והוא יועד לשמש כאופציה השלישית להשלמת הצמד דוויין וייד ושאקיל אוניל, אם הנסיבות של העונה היו מתפתחות אחרת.
ב-19 בדצמבר 2007, במהלך הרבע הראשון של המשחק מול אטלנטה הוקס בעודו חוזר מהתקפה מתפרצת, אלונזו מורנינג מעד ומאוחר יותר התברר כי קרע את גיד ברכו הימנית[2] ונאלץ לעבור ניתוח שהביא לסיומה של העונה עבורו. ב-5 בפברואר 2008 דיווחה רשת הטלוויזיה ESPN כי ההיט מעוניינים לבצע טרייד בעבור שאקיל אוניל, בניגוד להודעתו של פט ריילי, חודש אחד לפני כן, כי ההיט אינם מעוניינים להעביר את אוניל. יום למחרת לעומת זאת, הסכימו ההיט להעביר את אוניל לפיניקס סאנס תמורת שון מריון ומרכוס בנקס, העברה שסיימה את תקופת וייד-אוניל.
ההיט הידרדרו למאזן הגרוע ביותר ב-NBA כשסיימו את העונה הסדירה במאזן 15–67 (18.3% הצלחה). בשלב מאוחר של העונה, כאשר היה כבר ברור כי ההיט לא יתמודדו על מקום ריאלי לפלייאוף, החמיץ המאמן ריילי שני משחקים עקב סקאוטינג בגמר אחת מליגות המכללות, כדי להתכונן לאפשרות הסבירה שההיט יקבלו את הבחירה הראשונה או השנייה בדראפט של שנת 2008.
ב-10 במרץ 2008, נודע כי דוויין וייד יעדר למשך שארית העונה כדי לעזור לו להשתקם מהפגיעה בברכו ופציעת כתף שהחמירה, מתוך תקווה להיות כשיר למשחקים האולימפיים שנערכו באותה השנה. ב-10 במרץ נודע כי ההיט ניפו מהסגל את סמוש פרקר, פותחים הזדמנות להחתים שחקן על חוזה קצר מועד ל-10 ימים. ב-12 במרץ 2008, החתימו ההיט את בובי ג'ונס על חוזה ל-10 ימים, כדי לתמוך בעמדות הקלע והסמול פורוורד. בסוף חודש מרץ, 2008, קלעו ההיט את סך הנקודות השלישי הנמוך ביותר בתולדות ה-NBA כאשר נוצחו 54–96 בידי טורונטו ראפטורס, לאחר מכן שברו ההיט שיא שלילי נוסף, הפעם למיעוט סלי השדה (17) במשחק נגד בוסטון סלטיקס שנערך ב-30 במרץ.[3] ההיט סיימו את העונה עם צלילים חיוביים כאשר ב-16 באפריל ניצחו את אטלנטה הוקס 113-99.[4] ב-28 באפריל 2008, עזב פט ריילי את תפקידו כמאמן הראשי של ההיט אך נשאר בתפקיד נשיא המועדון. הוא החליף את עצמו במי שהיה עוזר המאמן במשך תקופה ארוכה אריק ספולסטרה, שבגיל 37, הפך למאמן הראשי הצעיר ביותר בליגת ה-NBA. ריילי סיים את קריירת האימון שלו עם 1,210 ניצחונות, ודורג במקום השלישי לאחר לני וילקינס ודון נלסון.
ב-20 במאי 2008, זכו ההיט במקום השני בהגרלת הדראפט של שנת 2008. היה צפוי כי הם יבחרו את הפאוור פורוורד מייקל ביזלי או את הגארד או. ג'יי. מאיו. מיד לאחר תוצאות הגרלת הדראפט, רמז פט ריילי תשמע כל הצעת טרייד בעבור בחירת הדראפט השנייה. אך, הוא גם ציין כי על ההצעה להיות מתאימה כדי שההיט בכלל ישקלו את הנושא (כגון הטרייד שהביא את קווין גארנט לבוסטון סלטיקס ממינסוטה טימברוולבס).
ב-26 ביוני 2008, בחרו השיקגו בולס את דריק רוז והשאירו להיט את מייקל ביזלי. בסיבוב השני, עם הבחירה ה-59, בחרו ההיט את הפורוורד של אוניברסיטת קנזס, דרנל ג'קסון. באופן בלתי צפוי, נודע כי ההיט הסכימו לבצע טרייד על שתי בחירות נמוכות שלהם מהסיבוב השני של הדראפט של שנת 2009, מתוך השלוש שהיו בידם, למינסוטה טימברוולבס תמורת זכויות הדראפט על שחקנה המוכשר של אוניברסיטת קנזס, מריו צ'למרס, שעזר להוביל את קנזס לאליפות ה-NCAA, כולל זריקת שלוש מכריעה במשחק הגמר, ששלחה את המשחק להארכה. מאוחר יותר גם נודע כי זכויות הדראפט על דארנל ג'קסון הועברו לקליבלנד קאבלירס תמורת שתי בחירות דראפט נמוכות מהסיבוב השני בדראפט של שנת 2009.
בראשית חודש יולי, החלה תקופה של שחקנים חופשיים ועם מקום מועט מתחת לתקרת השכר החתימו ההיט את ג'יימס ג'ונס המקומי כמומחה לשלוש נקודות. כמו גם עם רכישתו של יקובה דיאווארה ואת ג'מאל מגלור הוסיפו ההיט עומק וניסיון לסגל הקבוצה. ב-29 בדצמבר 2008, רנדי פאנד עזב את תפקיד הג'נרל מנג'ר, ופינה את המקום לפט ריילי. ארבעה ימים לאחר מכן, החתימו ההיט את הרכז שון ליווינגסטון, שחקנה לשעבר של לוס אנג'לס קליפרס. ב-5 בנובמבר 2008, קבע מריו צ'למרס שיא חטיפות חדש למשחק כאשר חטף 9 פעמים במשחק נגד פילדלפיה 76'. שיא זה שיפר את שיאו של טים הארדוויי לחטיפות בידי רוקי ב-21 שנות פעילות המועדון.
ב-13 בפברואר 2008, העבירו ההיט את שון מריון ומרכוס בנקס לטורונטו ראפטורס תמורת הסנטר ג'רמיין אוניל והפורוורד ג'מאריו מון. נפוצו שמועות כי ההיט רודפים אחר אוניל, כמו גם אחר אמארה סטודמאייר וקרלוס בוזר. הטרייד היה אמור למלא את החלל שנותר בקו הקדמי עם עזיבתו של שאקיל אוניל. ב-3 באפריל 2009, הצליחו ההיט להתברג למשחקי הפלייאוף עם ניצחון על שארלוט בובקאטס. ההיט הפכו לקבוצה הראשונה מאז סן דייגו רוקטס של עונת 1968/1969 שעברו מעונה של 15 ניצחונות להשתלבות בפלייאוף, עונה אחת לאחר מכן. את העונה הסדירה סיימו ההיט במאזן של 39–43. ההיט הודחו בשבעה משחקים בידי המדורגת רביעית במזרח, אטלנטה הוקס בסיבוב הראשון. מכל מקום, דוויין וייד הוביל את הליגה בנקודות, כאשר השיג ממוצע של 30.2 נקודות למשחק, הופך לשחקן הראשון בתולדות המועדון העושה זאת.
ההיט החלו את עונת 2009/2010 עם מאזן של 1–7 בשמונת המשחקים הראשונים שלהם, אך שמרו על חוסר עקביות בהמשך הדרך, ולאחר 69 משחקים השיגו מאזן של 34–35. ב-5 בינואר 2010, העבירו ההיט את כריס קווין לניו ג'רזי נטס תמורת בחירת סיבוב שני בדראפט של שנת 2012 שאפשרה לקבוצה להחתים את הגארד ששוחרר לא מזמן, רייפר אלסטון. השלב האחרון של העונה נכנסו ההיט לקצב והשיגו מאזן של 1–12 ב-13 המשחקים האחרונים של העונה והצליחו להתברג למקום החמישי במזרח, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן של 35–47 ומציגים שיפור עונה שנייה ברציפות. ההיט הפסידו בחמישה משחקים בסיבוב הראשון של הפלייאוף לבוסטון סלטיקס. את עונת 2009/2010 סיימו ההיט במקום החמישי בכמות הצופים 726,935.[5]
2010-2014: עידן "שלושת הגדולים"עריכה
| "שלושת הגדולים" | ||
 כריס בוש |
 לברון ג'יימס |
 דוויין וייד |
בקיץ של שנת 2010 נוצר מצב בליגת ה-NBA שכמה שחקנים בכירים סיימו את חוזיהם בקבוצות והפכו לשחקנים חופשיים, לתקופה זו נכנסו ההיט עם מקום רב מתחת לתקרת השכר של הליגה, כמעט 46 מיליון דולר, עם היכולת להחתים את דוויין וייד, שהפך גם הוא לשחקן חופשי, ולהוסיף עוד שניים מבכירי השחקנים של ה-NBA. לברון ג'יימס וכריס בוש. ב-7 ביולי 2010, הסכימו וייד ובוש לחוזה שהוצע להם בידי ההיט. יום למחרת ב-8 ביולי 2010, ערך לברון ג'יימס ראיון בן שעה לרשת הטלוויזיה ESPN בו הודיע על נכונותו לשחק במיאמי היט.[6] מאוחר יותר באותו הערב, הודיעו ההיט על העברתו של מייקל ביזלי למינסוטה טיברוולבס תמורת שתי בחירות סיבוב שני ופיצוי כספי.[7] ב-8 ביולי 2010, הפכו הידיעות לרשמיות כאשר וייד, ג'יימס ובוש, שלושת חברי נבחרת ארצות הברית שזכתה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים בבייג'ינג, ישחקו יחדיו במיאמי היט לאחר שחתמו על חוזי "חתום והעבר", ההיט שלחו לא פחות מארבע בחירות סיבוב ראשון עתידיות ושתי בחירות סיבוב שני לקאבלירס ולראפטורס תמורת ג'יימס ובוש (שחתמו על חוזים ל-6 שנים תמורת 110.1 מיליון דולר), ודוויין וייד (שחתם מחדש על חוזה ל-6 שנים תמורת 107.59 מיליון דולר[8][9]). השלושה הוצגו בפני האוהדים ב-9 ביולי בחגיגה באולם אמריקן איירליינס ארנה. הווארד בק מהעיתון הניו יורק טיימס תיאר את תגובת האוהדים ברחבי הארץ לטקס הצגת השחקנים המפואר, "כולם ראו משהו: גדולה, שחצנות, סיפוק עצמי, עזות מצח, פחדנות, גאווה, חברות, קנוניה, שמחה, ציניות, גיבורים, שכירי חרב".[10]
את העונה הרגילה החלו ההיט עם מהומה תקשורתית סביב המשחק הראשון נגד אלופת המזרח, בוסטון סלטיקס. רבים החשיבו את ההיט כקבוצה שתשבור את שיאה של שיקגו בולס שנצחה 72 משחקים במהלך העונה הרגילה. במשחק הפתיחה של העונה שודר ברשת הכבלים TNT והציג את לברון ג'יימס וכריס בוש לראשונה במדי ההיט, היה זה למשחק הנצפה ביותר בהיסטוריה של שידורי כדורסל בכבלים.
ההיט הפסידו במשחק הפתיחה 80–88 והחלו את העונה במאזן של 8–9, פרשנים רבים ציפו כי ספולסטורה יאבד את מקומו וכי נשיא המועדון פט ריילי יחזור לעמדת המאמן הראשי. במיוחד לאחר התקרית בה ג'יימס "נתקל" בספולסטרה במהלך פסק זמן במשחק עם דאלאס מאבריקס. אך לאחר "פגישת שחקנים בלבד" החלה הקבוצה להתרומם לאחר שנצחו 12 משחקים ברציפות (10 מהם ביתרון בן שתי ספרות) והחזיקו את הקבוצה היריבה עם ניקוד של מתחת ל-100 נקודות במשחקים אלה. ב-27 בינואר 2011, דרך הצבעת אוהדים, נבחרו לברון ג'יימס ודוויין וייד לחמישייה הפותחת של נבחרת המזרח למשחק האולסטאר והפכו לצמד השני בהיסטוריה של המועדון העושה זאת (לאחר שאקיל אוניל ודוויין וייד בשנים 2006, 2007) כמה ימים מאוחר יותר, נבחר כריס בוש כשחקן מחליף לנבחרת המזרח לאולסטאר, והופך לפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון שנשלחו שלושה שחקנים למשחק האולסטאר בעונה אחת. ההיט סיימו את העונה במאזן 24–58, השלישי בטיבו בהיסטוריה של המועדון ודורגה שנייה בדרוג הכללי, לאחר שיקגו בולס שהייתה בעלת הדרוג הטוב ביותר ב-NBA. במשחקי הפלייאוף, הביסה מיאמי את פילדלפיה 76' בסיבוב הראשון, גברה על בוסטון סלטיקס בחצי גמר המזרח, ועל שיקגו בולס בגמר האזורי, כל הסדרות הוכרעו לאחר חמישה משחקים. ההיט הגיעו אל גמר ליגת ה-NBA לשנת 2011 לראשונה מאז שנת 2006 ופגשו שוב את דאלאס מאבריקס, ההיט הפסידו למאבריקס בשישה משחקים לאחר שכמעט הצליחו להכריע את הסדרה ולזכות בתואר אליפות שני למועדון. דוויין וייד השיג ממוצעים של 26.5 נקודות ו-7 כדורים חוזרים למשחק, הקלעי המוביל של ההיט, בעוד לברון ג'יימס קולע 17.8 נקודות בממוצע למשחק וקולט 7.1 כדורים חוזרים שהייתה לירידת הנקודות הגדולה ביותר לשחקן מהעונה הרגילה לסדרת גמר הפלייאוף בהיסטוריה של ה-NBA.
במהלך הפגרה, בחרו הבולס את נוריס קול כבחירה ה-28 (במקומה של קליבלנד), אך סדרה של עסקאות בליל הדראפט, העבירה הזכויות עליו למינסוטה, שהעבירה אותו להיט. לאחר שביתת שחקני ה-NBA הסתיימה, שיפרו ההיט את סגל השחקנים כשהחתימו את שיין באטייה הוותיק, את הסנטר אדי קרי, ואת הרוקיז המבטיחים טרל האריס ומייקל גלאדנס. את החצי הראשון של עונת 2011/2012 המקוצרת פתחה מיאמי בצורה טובה עם מאזן של 27-7, אבל בחצי השני של העונה התקשתה מיאמי לנצח עם מאזן של 13-19 והיא גמרה את העונה במקום השני במזרח עם מאזן של 46-20. לברון ג'יימס סיים את העונה עם ממוצע של 27 נקודות למשחק וזכה בתואר הMVP של העונה הסדירה. את פלייאוף 2011/2012 פתחה מיאמי עם 3-0 על הניו יורק ניקס אבל הם לא הצליחו לנצח גם את משחק 4 ולבסוף נגמרה הסידרה ב4-1 להיט. בסיבוב השני של פלייאוף הNBA פגשה מיאמי את אינדאנה פייסרס ההיט ניצחו את משחק מספר 1 אבל הפסידו בבית את משחק מספר 2 וגם את משחק מספר 3 בחוץ, אבל ניצחו את שלושת המשחקים הבאים והדיחו את אינדאנה בתוצאה של 4-2. בגמר המזרח פגשה מיאמי את בוסטון סלטיקס ההיט ניצחו את 2 משחקי הבית הראשונים אבל הפסידו את שלושת המשחקים הבאים בסידרה וירדו ל3-2, אבל הצליחו לנצח את בוסטון בחוץ 98-79 עם תצוגה של 45 נקודות ו15 ריבאונדים של לברון גיימס, ולכפות משחק 7 מכריע בבית. משחק מספר 7 היה צמוד אבל לבסוף הצליחו ההיט לברוח במהלך המחצית השניה לנצח את בוסטון 101-88 ולעלות לגמר ה-NBA שנה שניה ברציפות. בגמר ה-NBA פגשה מיאמי את אוקלהומה סיטי ת'אנדר, סידרת הגמר נפתחה עם 1-1 בשני משחקי החוץ של מיאמי ולאחר מכן הם ניצחו את שלושת המשחיקם הבאים וזכו באליפות השניה שלהם. במשחק האליפות ניצחה מיאמי 106–121 במשחק בלטו מייק מילר עם שבע שלשות ולברון ג'יימס עם 26 נקודות לברון השלים במשחק טריפל דאבל ובכך היה לשחקן החמישי בהיסטוריה שקובע טריפל דאבל במהלך משחק האליפות. לברון ג'יימס זכה בתואר הMVP של סדרת הגמר וכך הוא הפך לאחד השחקנים הבודדים שזכו באותו שנה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה ושל סדרת הגמר.
במהלך הפגרה שלפני עונת 2012/2013 החתימה מיאמי את השחקנים הותיקים ריי אלן בחוזה ל3 שנים ואת רשארד לואיס בחוזה לשנתיים. בעונת 2012/2013 הייתה הקבוצה ביכולת שיא וניצחה במהלך העונה 27 משחקים רצופים (הרצף השני בטיבו בהיסטוריית המשחקים ב-NBA), קבעה שיא המועדון של 66 ניצחונות בעונה וגמרה את העונה כקבוצה בעלת מאזן הניצחונות הגבוה בליגה. בפלייאוף הביסה מיאמי בסוויפ את מילווקי באקס בסיבוב הראשון, ניצחה בחצי הגמר האזורי את שיקגו בולס בתוצאה 4-1 ובגמר האזורי את אינדיאנה פייסרס בתוצאה 4-3 ועלתה לגמר ה-NBA נגד סן אנטוניו ספרס. מיאמי הפכה לקבוצה הראשונה במזרח מאז שיקגו בולס של סוף שנות ה-90 שמגיעה לגמר ה-NBA שלוש שנים ברציפות. הסדרה מול סן אנטוניו התעלתה לרמה מאוד גבוהה והקרב היה שקול כשאף אחת לא מצליחה לחבר שני ניצחונות רצופים עד לשני המשחקים האחרונים בסידרה שבהם מיאמי הצליחה. משחק שבלט במיוחד בסידרה היה משחק מספר 6, שמיאמי מגיעה אליו בפיגור 2-3 בסדרה. 28 שניות לסיום המשחק פיגרה מיאמי ב-5 נקודות, אך שלשות של לברון ג'יימס ושל ריי אלן הובילו את המשחק להארכה שבו ניצחה מיאמי 100–103. ג'יימס השיג במשחק זה טריפל דאבל של 30 נקודות 12 ריבאונדים ו-10 אסיסטים וסדרה המשיכה למשחק שביעי וקובע, בו ניצחה מיאמי 88–95 וזכתה באליפות. ג'יימס הצטיין במשחק זה כשהוא קולע 37 נקודות, וזכה שוב בפעם השנייה ברציפות בתואר ה-MVP של סדרת הגמר נוסף על היותו MVP של העונה הסדירה. דוויין וייד הצטיין גם הוא במשחק זה כשהוא קולע 23 נקודות, למרות היותו פצוע בברכו במהלך הסדרה. משחקם זכה לשבחים רבים שאף מאמן היריבה גרג פופוביץ' אמר בסיומו "וייד ולברון ג'יימס שיחקו משחק שמתאים להיכל התהילה".
עונת 2013/2014 הייתה בינונית עבור מיאמי. לפרקים הציגה הקבוצה כדורסל נאה ומנצח אך לעיתים ספגה הפסדים רבים. הקבוצה סיימה את העונה הסדירה במקום השני במזרח עם מאזן של 54-28, אחרי אינדיאנה פייסרס שסימה במקום הראשון עם מאזן של 56-26. אך למרות זאת הגיעה היא גברה בסיבוב הראשון בסוויפ על שארלוט בובקאטס בסיבוב השני 4-1 על ברוקלין נטס ובגמר המזרח ניצחה 4-2 את אינדאנה פייסרס והעפילה לגמר ה-NBA, בפעם הרביעית ברציפות, הישג שרק עוד שתי קבוצות עשו במהלך השנים. בגמר פגשו מיאמי היט שוב את הסן אנטוניו ספרס, ואף על פי שלברון ג'יימס היה ביכולת טובה, וגם גמר כמלך הסלים של הסדרה, שאר הקבוצה הייתה ביכולת בינונית מאוד, וההיט הפסידו 1–4 בגמר ולא הצליחו להשלים זכיה שלישית ברציפות.
2014-2016 אחרי עדין "שלושת הגדולים"עריכה
לפני פתיחת עונת 2014/2015 ב-11 ביוני 2014 הודיע לברון ג'יימס על יציאתו מחוזהו במיאמי היט ועל חזרתו לקליבלנד קאבלירס[11],ולעומתו דוויין וייד וכריס בוש החליטו להשאר במיאמי, כשבוש הוחתם בחוזה חדש לחמש שנים. ההיט התמקדו באיך לשמור על הקבוצה ללא לברון והם החתימו בפגרה גם את מריו צ'למרס, נוריס קול, יודוניס האסלם וכריס אנדרסן יחד עם היריבים לשעבר לוול דנג ודני גריינג'ר. לאחר עונה עם מספר פציעות כולל של כריס בוש, ההיט סיימו את עונת 2014/2015 במקום העשירי בטבלה עם מאזן של 37-45 והקבוצה לא הצליחה לעלות לפלייאוף בעונה זו. זאת הייתה רק הפעם השניה מאז הגיע דווין וויד שהקבוצה לא מצליחה להעפיל לפלייאוף והקבוצה הפכה לקבוצה הראשונה מאז לוס אנג'לס לייקרס של שנת 2004-05 שהחמיצה את הפלייאוף לאחר שעלתה לגמר ה-NBA בשנה הקודמת.
עונת 2015/2016 נפתחה יחסית בצורה חלשה לקבוצה, אך היא התחזקה במהלכה וסיימה את העונה המקום השלישי במזרח עם מאזן של 48-34, אף על פציעתו של כריס בוש. בסיבוב הפלייאוף הראשון ניצחה הקבוצה את שארלוט הורנטס 4-3. ובסיבוב הפלייאוף השני הפסידה הקבוצה לטורונטו ראפטורס בתוצאה 3–4 והודחה. בסיום העונה הפך וויד לשחקן חופשי והיו חילוקי דעות בינו לבין נשיא ההיט פט ריילי בעיקר לגבי השכר בחוזה הבא של וויד ולבסוף עזב וייד את הקבוצה לטובת קבוצת עיר מולדתו שיקגו בולס, ומשלושת הגדולים נותר רק בוש.
2016-2019 עזיבתו וחזרתו של ויידעריכה
לאחר עזיבתו של דווין וויד, בספטמבר 2016 נכשל בוש בבחינה הגופנית שלו עם ההיט ולא קיבל אישור מהצוות להשתתף במחנה האימונים. ב-26 בספטמבר 2016, נשיא ההיט ריילי אמר שהוא חושב שזה סופה של הקריירה של בוש בקבוצה, וציין שהקבוצה כבר לא עובדת לקראת שובו. ב-4 ביולי 2017, ההיט ויתרו על בוש חודש לאחר שפסיקת הNBA הכריזה על בעיות קרישת הדם שלו כמחלה שמסיימת את הקריירה. ריילי הודיע מיד שהמספר של בוש יופרש בעתיד מתוך כבוד לו ולהישגיו עם ההיט. וכך יצא שתוך שתי עונת ולמיאמי לא נשאר שום שחקן "משלושת הגדולים". עם עזיבתם של השני הכוכבים הנותרים, בעונת 2016/2017 מיאמי השיגה מאזן סביר של 41-41 אבל בגלל שובר שווין שהיה להם נגד שיקגו בולס גמרו ההיט את העונה במרום התשיעי ולא הצליחו לעלות לפלייאוףך באותה עונה.
ב-8 בפברואר 2018, קליבלנד קאבלירס העבירו בטרייד את דוויין ווייד למיאמי. בסיום עונת 2017/2018 הצליחה הקבוצה להעפיל לפליאוף דרך המקום ה6 אבל הם הודחו בסיבוב הראשון על ידי פילדלפיה 76' בתוצאה 4-1.
ווייד פרש אחרי עונה אחרונה עם ההיט ב-2018-2019; והחולצות של בוש ווייד הופרשו על ידי ההיט במרץ 2019 ופברואר 2020, בהתאמה.
2019-הווה עידן ג'ימי באטלרעריכה
לפני עונת 2019/2020 החתימה מיאמי את הכוכבים ג'ימי באטלר, אנדרה איגודלה וג'יי קראודר ובחרה בדראפט את טיילר הירו.
לאחר העצירה של עונת 2019-2020 עקב מגפת הקורונה ההיט היו אחת מ-22 קבוצות שהוזמנו להשתתף בבועת הNBA, והשלימו את העונה בדלתיים סגורות באורלנדו מיולי ועד אוקטובר 2020. בסיום העונה גמרה מיאמי במקום השישי עם מאזן של 44-29 והגיעה עד לגמר ה NBA בהובלת ג'ימי באטלר, באם אדבאיו וטיילר הירו תוך כדי ניצחונות בפלייאוף על אינדיאנה, מילווקי ובוסטון. בגמר פגשו ההיט את לברון ג'יימס והלוס אנג'לס לייקרס אבל נכנעו להם בתוצאה 2–4[12].
ב-2023, הפכה מיאמי לקבוצה השנייה שמעפילה לגמר ה-NBA לאחר שסיימה את העונה הסדירה במקום השמיני, לאחר שגברה 4-3 על בוסטון סלטיקס בגמר המזרח, כאשר הראשונה לעשות זאת הייתה ניו יורק ניקס ב-1999.
יריבויותעריכה
ניו יורק ניקסעריכה
היריבות בין ניו יורק ניקס וקבוצת ההרחבה מיאמי היט היא תוצאה של סדרות הפלייאוף הפיזיות ולעיתים ברוטליות שהתרחשו בין המועדונים בשנים 1997–2000. כל סדרה בין שני המועדונים נגררה למספר המקסימלי של המשחקים. היריבות בין המועדונים הועצמה בשל האיבה בין פט ריילי שבתחילה היה המאמן הראשי של הניקס, בין השנים 1991–1995, ולאחר מכן המאמן הראשי של ההיט בין השנים 1996–2003 ו-2005–2008 ויורשו של ריילי בניו יורק ניקס, ג'ף ואן גנדי, מי שהיה עוזרו של ריילי בניו יורק. אחיו של ג'ף, סטן ואן גנדי היה עוזר המאמן של ריילי במיאמי. שתי השנים הראשונות עמדו תחת אלימות פיזית במהלך הסדרות, והשעיות לשחקנים שבסופו של דבר תרמו לתוצאה הסופית של הסדרות. היריבות בין ההיט לניקס היא גם חלק מיריבות גדולה יותר הקיימת בין שתי ערי החוף המזרחי, מיאמי וניו יורק.
באמצע שנות ה-2000, התרככה היריבות הגדולה, עם הדשדוש אליו נקלעו ניו יורק ניקס והחלפת רוב סגל השחקנים של ההיט. מאז ההערכות החדשה של בתי הליגה ועם התוספת של שארלוט בובקאטס, עברה מיאמי לבית החדש שנוצר הבית הדרום-מזרחי, בו הם שולטים מאז הצטרפותו של שאקיל אוניל (בטרייד מלוס אנג'לס לייקרס בשנת 2004) ועלייתו של דוויין וייד. אך, בשיאה יריבות זו הייתה מרה וסומנה על ידי שחקנים משני הצדדים שנתנו את המיטב בכל משחק. כמעט בכל המשחקים ביניהן הקבוצות היו שוות. במהלך עונת 2010/2011 נראה היה כי היריבות מתעוררת מחדש עם עלייתה מחדש של הניקס לאחר הגעתם של אמארה סטודמאייר וכרמלו אנתוני לניו יורק.
ההיט שיחקו נגד הניקס יותר פעמים מאשר מול כל קבוצה אחרת בהיסטוריה של המועדון. המאזן בין הקבוצות הוא 39–55 לטובת הניקס (11–13 בפלייאוף). כאשר ממוצע הנקודות של ההיט עומד על 93.7 מול 96.4 של הניקס (בפלייאוף עומד הממוצע על 8304 להיט לעומת 84.6 לניקס).
שיקגו בולסעריכה
היריבות עם שיקגו בולס החלה עם עלייתם של ההיט לפלייאוף במהלך שנות ה-90, עשור בו שלטו הבולס בליגה ושיאו של עידן מייקל ג'ורדן. במהלך אותה התקופה, הודחו ההיט שלוש פעמים על ידי הבולס, שהמשיכו וזכו באליפות ה-NBA בכל פעם. ההיט הצליחו פעם אחת לזכות ברגע של תהילה כאשר הביסו את הבולס 72–99 בינואר 1998.
לאחר עזיבתו של ג'ורדן וכישלונם של ההיט בתחילת שנות ה-2000, היריבות התקררה אך נראתה כמתלהטת מחדש לאחר שנפגשו בפלייאוף של עונת 2005/2006, סדרה שהסתיימה בניצחון ההיט 2–4 שהמשיכו לגמר ה-NBA. אך הבולס נקמו עונה לאחר מכן כשהביסו את האלופים המכהנים ממיאמי, 4-0 בסיבוב הראשון של הפלייאוף.
היריבות התעצמה בעונת 2010/2011 עם עלייתם של הבולס למקום הראשון בדרוג לפלייאוף המזרח כאשר בשורותיהם משחקים דריק רוז וקרלוס בוזר בעידן שלאחר מייקל ג'ורדן. בנוסף לזה, ההיט השיגו את המקום השני כאשר בשורותיהם מככב דוויין וייד (שדחה הצעה להצטרף לעיר הולדתו שיקגו) ועם הצטרפותם של הכוכבים כריס בוש ולברון ג'יימס (שדחו הצעה להצטרף לרוז ובוזר בשיקגו). הקבוצות נפגשו בגמר המזרח של שנת 2011, כאשר ההיט מנצחים 1–4 בסיכומה של הסדרה.
ההיט שיחקו את הכמות השנייה בגודלה של משחקים נגד הבולס (111) והמאזן עומד על 38–47 לשיקגו (9–17 בפלייאוף), ממוצע הנקודות למשחק של ההיט עומד על 94.8 למשחק לעומת 96.5 לבולס (90.5 להיט בממוצע בפלייאוף לעומת 97.5 לבולס). היריבות התאפיינה בעיקר במשחקים נוקשים עם עברות גסות. בעונת 2012/2013 הייתה זאת שיקגו שעצרה את הרצף המדהים של מיאמי, רצף שעמד עד למשחק זה על 27 ניצחונות רצופים (הרצף השני בטיבו בהיסטוריית המשחקים ב-NBA) משחק שהתאפיין בעבירות קשות של שחקני הבולס. מיאמי פגשה את שיקגו באותה עונה בסיבוב השני של הפלייאוף, ואף על פי שהפסידה במשחק הראשון בבית. ניצחה בכל ארבעת המשחקים הבאים ועלתה לשלב הבא, בדרך לזכייה באליפות. הסדרה התאפיינה בהרבה פיזיות וטראש-טוק לברון ג'יימס אף התבטא שזה היה יותר כמו משחק WWE.
לוגואיםעריכה
-
הלוגו של הקבוצה בין השנים 1988–1999.
-
הלוגו של הקבוצה מאז שנת 1999.
מאמני הקבוצהעריכה
הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2020/2021:
| מאמן | שנים | עונה סדירה | פלייאוף | הישגים | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | |||
| רון רות'סטין | 1988–1991 | 246 | 57 | 189 | 0.232 | — | — | — | — | — |
| קווין לוגרי | 1991–1995 | 292 | 133 | 159 | 0.455 | 8 | 2 | 6 | 0.250 | — |
| אלווין ג'נטרי | 1995 | 36 | 15 | 21 | 0.417 | — | — | — | — | — |
| פט ריילי | 1995–2003 | 624 | 354 | 270 | 0.567 | 43 | 18 | 25 | 0.419 | זכייה בפרס מאמן העונה (1997) |
| סטן ואן גנדי | 2003–2005 | 185 | 112 | 73 | 0.605 | 28 | 17 | 11 | 0.607 | — |
| פט ריילי (2) | 2005–2008 | 225 | 100 | 125 | 0.444 | 27 | 16 | 11 | 0.593 | זכייה באליפות ה-NBA (2006) |
| אריק ספולסטרה | 2008–הווה | 1,031 | 607 | 424 | 0.589 | 143 | 85 | 58 | 0.594 | 2 זכיות באליפות ה-NBA (2012, 2013) |
מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)עריכה
| ג'נרל מנג'ר | תקופה | הישגים |
|---|---|---|
| לואיס שאפר | 1987–1995 | – |
| דייב ווהל | 1995–1996 | – |
| רנדי פונד | 1996–2008 | זכייה באליפות ה-NBA (2006) |
| פט ריילי | 2008–הווה | 2 זכיות באליפות ה-NBA (2012, 2013) זכייה בפרס מנהל העונה (2011) |
הישגים ופרסיםעריכה
שיאים למשחק בודדעריכה
נקודות: 61, לברון ג'יימס מול שארלוט הורנטס, 3 במרץ 2014.
ריבאונדים: 34, רוני סייקלי מול וושינגטון בולטס, 3 במרץ 1993.
אסיסטים: 19, טים הארדוויי מול מילווקי באקס, 19 באפריל 1996.
חטיפות: 9, מריו צ'למרס מול פילדלפיה 76', 5 בנובמבר 2008.
חסימות: 12, חסן וייטסייד מול שיקגו בולס, 25 בינואר 2015.
שיאי קריירה בקבוצהעריכה
|
נקודות:
|
ריבאונדים:
|
אסיסטים:
|
חטיפות:
|
חסימות:
|
פרסים אישייםעריכה
שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאותעריכה
ההיט הוציאו לגמלאות שישה מספרי גופיות, על אף שרק חמישה מהם הם של שחקנים ששיחקו בשורות המועדון; פט ריילי הוציא לגמלאות את גופייה מספר 23 לכבודו של מייקל ג'ורדן במשחקו האחרון במיאמי בעונת 2002/2003, כהוקרה על הקריירה שלו.[14]
| מספר | שחקן | תפקיד | שנים בקבוצה | שנת הפרשה |
|---|---|---|---|---|
| 1 | כריס בוש | פאוור פורוורד/סנטר | 2010–2017 | 2019 |
| 3 | דוויין וייד | קלע | 2003–2019 | 2020 |
| 10 | טים הארדוויי | רכז | 1996–2001 | 2009 |
| 23 | מייקל ג'ורדן[א] | קלע | – | 2003 |
| 32 | שאקיל אוניל | סנטר | 2004–2008 | 2016 |
| 33 | אלונזו מורנינג | סנטר | 1995–2002, 2005–2008 | 2009 |
- ^ מעולם לא שיחק בקבוצה.
סגל שחקנים בעונת 2022/2023עריכה
סגל מיאמי היט
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שחקנים | מידע נוסף | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מאמן:
מקרא
עודכן בתאריך: 21 בפברואר 2023 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מיאמי היט (באנגלית)
מיאמי היט, ברשת החברתית טוויטר- מיאמי היט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ ההיסטוריה הניהולית של מיאמי היט
- ^ אלונזו מורנינג עשוי להודיע על פרישה, באתר וואלה!
- ^ סיקור המשחק באתר ESPN
- ^ סיקור המשחק באתר ESPN
- ^ סגל שחקנים וסטטיסטיקה
- ^ לברון ג'יימס עוזב את קליבלנד ומצטרף למיאמי
- ^ אסף רותם, לברון חתם במיאמי - מי הם הזוכים והמפסידים?, באתר כלכליסט, 9 ביולי 2010
- ^ כריס בוש חתם במיאמי, באתר וואלה!
- ^ לברון ג'יימס בחר במיאמי, באתר וואלה!
- ^ ידיעה בעיתון ניו יורק טיימס
- ^ LeBron James (as told to Lee Jenkins), SI exclusive: LeBron James explains his return to Cleveland Cavaliers, Sports Illustrated, 2014-07-11 (ב־American English)
- ^ https://www.latimes.com/people/tania-ganguli, LeBron James and Lakers defeat Heat in NBA Finals to capture record-tying 17th title, Los Angeles Times, 2020-10-12 (ב־American English)
- ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com
- ^ ידיעה באתר ספורט אילוסטרייטד