מיאמי היט

מיאמי היט (באנגלית: Miami Heat) היא קבוצת כדורסל מהעיר מיאמי שבפלורידה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הדרום-מזרחי שבאזור המזרח, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם אמריקן איירליינס ארנה.

מיאמי היט
Miami Heat

מידע כללי
תאריך ייסוד	1988
מדינה
אולם ביתי	קסייה ארנה (19,600 מושבים)
מיקום	מיאמי, פלורידה, ארצות הברית
ליגה	ליגת ה-NBA
אזור	האזור המזרחי
בית	הבית הדרום-מזרחי
בעלים	מיקי אריסון
נשיא	פט ריילי
מנכ"ל	אנדי אליסבורג
מאמן	אריק ספולסטרה
צבעי תלבושת	אדום, צהוב, שחור, לבן
תארים
אליפויות ליגה 3 2006, 2012, 2013 אליפויות אזוריות 7 2006, 2011, 2012, 2013, 2014, 2020, 2023
תלבושת
מדי בית וחוץ של מיאמי היט
תלבושת בית תלבושת חוץ
אתר הקבוצה

מיאמי היט נוסדה והצטרפה ל-NBA בשנת 1988, יחד עם שארלוט הורנטס. הקבוצה זכתה באליפות ה-NBA שלוש פעמים: ב-2006, ב-2012 וב-2013, והפסידה בגמר ה-NBA ארבע פעמים נוספות: ב-2011, ב-2014 ב-2020 וב-2023.

מאמנה הוא אריק ספולסטרה ונשיא המועדון הוא פט ריילי. בעלי הקבוצה הנוכחי הוא הישראלי-אמריקאי, מיקי אריסון.

היסטוריה

1990-1987: ייסוד המועדון

בפלורידה, מדינה בה לא היו מועדוני NBA, התחרו קבוצות משקיעים מאורלנדו, טמפה/סיינט פיטרסברג ומיאמי על הזכות לארח מועדון בליגת ה-NBA. לבסוף, רשות הספורט של מיאמי הצליחה לאגד קבוצת משקיעים בהובלת שחקן היכל התהילה, בילי קנינגהם וסוכן הספורט לשעבר (וחבר ילדות של קנינגהם), לואיס שאפל, שקיבלו את התמיכה הכלכלית מחברת קרניבל קרוז ליינס שבבעלותו של תד אריסון, שהיה בעל הרוב במניות המועדון. את הפעילות היומיומית של המועדון ניהלו בעלי מניות המיעוט מועדון, קנינגהם ושאפל.

בחודש אפריל 1987 החליטה הוועדה להרחבת ליגת ה-NBA על קבלת הצעותיהן של שארלוט ומיניאפוליס, אך הוועדה נחלקה בדעתה בין קבלת הצעתה של העיר אורלנדו להצעתה של העיר מיאמי לגבי הזיכיון השלישי. לבסוף, הוחלט כי ליגת ה-NBA תורחב בארבע קבוצות (ולא שלוש כפי שהוחלט במקור), כאשר שארלוט הורנטס ומיאמי היט יצטרפו בעונת 1988/1989 ואילו מינסוטה טימברוולבס ואורלנדו מג'יק יצטרפו בעונה שלאחר מכן, 1989/1990. בתחרות שנערכה לבחירת שם המועדון גבר השם מיאמי היט על השם מיאמי וייס, כשמה של סדרת טלוויזיה מפורסמת מאותו שנים.

עונת 1988/1989, העונה הראשונה של המועדון בליגת ה-NBA, לא הייתה מוצלחת, עם סגל שחקנים צעיר וגם צוות מקצועי צעיר. בין השחקנים בעונת הפתיחה ניתן למנות את בחירות הסיבוב הראשון של הדראפט: רוני סייקלי, קווין אדוארדס; את בחירות הסיבוב השני של הדראפט: גרנט לונג וסילבסטר גריי, יחד עם שחקנים ותיקים כרורי ספארו, ג'ון סאנדוולד, פט קמינגס, סקוט הסטינג, דווין וושינגטון ובילי תומפסון. הקבוצה החלה את העונה עם 17 הפסדים רצופים, כולל תבוסה 91–138 ללוס אנג'לס לייקרס של מג'יק ג'ונסון, שהייתה באותו הזמן לתבוסה הגדולה ביותר בתולדות ה-NBA. מיקומם של ההיט היה בבית המערב-תיכוני של האזור המערבי, למרות מיקומם הגאוגרפי, בחוף המזרחי של ארצות הברית. מיקום זה אילץ את הקבוצה לבצע את מסעות משחקי החוץ הארוכים ביותר בתולדות ליגת ה-NBA. יריבתם הקרובה ביותר בבית המערב-תיכוני הייתה יוסטון רוקטס, הממוקמת יותר מ-1450 קילומטר (כ-900 מייל) מהעיר מיאמי. לבסוף סיימה הקבוצה את העונה הסדירה במאזן 15–67 שיא שלילי של המועדון.

כדי לסייע להיט עם מספר הנקודות הנמוך שקלעו במשחקיהם, בחרו ההיט את גלן רייס מאוניברסיטת מישיגן בסיבוב הראשון של הדראפט של שנת 1989, ואת שרמן דאגלס מאוניברסיטת סירקיוז בסיבוב השני. כמו כן, עברה הקבוצה לבית האטלנטי באזור המזרח לעונת 1989/1990, שם נשארו למשך 15 עונות, אך ההיט המשיכו להשתרך מאחור ולא הצליחו לנצח יותר משני משחקים ברציפות, מה שהביא אותם לסיום עגום של העונה הסדירה שלהם במאזן 18–64.

בעונת 1989/1990 הצליחה מיאמי לזכות בבחירה השלישית בדראפט, רק כדי להחליף באמצעות שני טריידים (הראשון עם דנוור נאגטס ובשלב מאוחר יותר גם עם יוסטון רוקטס) על מנת לזכות בבחירות התשיעית וה-12, בהן הם בחרו את וילי ברטון ואלק קסלר, בהתאמה. שתי הבחירות התבררו ככישלון חרוץ, כאשר ההיט ניסו להפוך את ברטון, ששיחק במכללות בתפקיד סמול פורוורד, לתפקיד קלע ללא הצלחה יתרה וקסלר הוטרד על ידי בעיית פציעות ולא היה מסוגל פיזית להפוך לפאוור פורוורד איכותי ב-NBA.

בעוד רייס, סייקלי ודאגלס הראו כולם שיפור מהעונה הקודמת, הגיעה מיאמי רק למאזן של 24–58 בתום העונה הסדירה ונשארה בתחתית הבית האטלנטי. רות'סטין התפטר מתפקיד המאמן הראשי בסוף העונה, אך בשלב מאוחר יותר חזר אל המועדון לפני עונת 2004/2005 כעוזר מאמן.

1995-1991: שנות הבינוניות

לאחר התפטרותו של רות'סטין, שכרו מיאמי במהלך פגרת עונת 1991/1992 את קווין לוגרי, שהיו לו 29 שנות ניסיון בליגת ה-NBA גם כמאמן וגם כשחקן, כדי שישמש כמאמן הראשי החדש של המועדון.

בדראפט של שנת 1991 בחרה הקבוצה את סטיב סמית' מאוניברסיטת המדינה של מישיגן, גארד זריז, כדי שיסדר את משחקם של ההיט שעתה נכנסו לתקופה של קבוצה בעלת סגל בוגר יותר. עם עזרתו של הרוקי סמית', רוני סייקלי וגלן רייס המנוסה, הצליחו ההיט לסיים במקום הרביעי בבית האטלנטי עם מאזן של 38–44 בתום העונה הסדירה (למרות תבוסה קשה לקליבלנד קאבלירס 148-80), והצליחו להעפיל למשחקי הפלייאוף לראשונה בתולדות המועדון, ובכך הפכו לראשונים מבין ארבע קבוצות ההרחבה שנכנסו לליגת ה-NBA בסוף שנות ה-80 שעשו זאת. בסיבוב הראשון של הפלייאוף נפגשו ההיט עם הקבוצה בעלת המאזן הטוב ביותר בליגה, שיקגו בולס. בסדרה הובסו ההיט בשלושה משחקים וסיימו את דרכם בפלייאוף. סטיב סמית' נבחר לחמישיית הרוקי של העונה וגלן רייס סיים במקום העשירי בטבלת הקלעים של העונה.

בעונת 1992/1993 בחרו ההיט את הרולד מיינר מאוניברסיטת דרום קליפורניה, והחליפו בחירת סיבוב ראשון (שהתבררה כבחירה העשירית בדראפט של השנה לאחר מכן) עם דטרויט פיסטונס תמורת הפורוורד/סנטר ג'ון סאלי.

הגעתו של סאלי לוותה בתקוות גדולות, וזאת בעקבות יכולתו בשתי האליפויות הרצופות של הפיסטונס, אך התברר במהרה כי סאלי היה שחקן טוב לקבוצה טובה ומבוססת, אך לא איכותי מספיק כדי לסחוף אחריו קבוצה בינונית כמיאמי היט של אותה התקופה. בסופו של דבר, קוצצו דקות המשחק של סאלי, שגרמו לכך שבסופו שלדבר הוא נבחר בידי טורונטו ראפטורס בדראפט ההרחבה של שנת 1995. העונה עצמה החלה בצורה עלובה, כשסמית' מחמיץ משחקים עקב פציעה בברך ובארטון נעדר למשך רוב העונה עקב פציעה בפרק כף היד. עם חזרתו של סמית' הצליחה מיאמי להשיג מאזן חיובי במהלך החודשים פברואר ומרץ, אך לא מספיק כדי להוציא את עצמם מהבור אליו נכנסו בתחילת העונה, מאזן של 13–27. את העונה הסדירה סיימו ההיט במאזן של 36–46 ולא חזרו אל משחקי הפלייאוף.

סגל שחקנים בריא יותר הצליח יותר בעונת 1993/1994, כשההיט הצליחו להשיג את המאזן החיובי הראשון בתולדות המועדון בסופה של העונה הסדירה 40–42 וחזרו אל הפלייאוף כשדורגו במקום השמיני, שהוביל אותם למפגש מול אטלנטה הוקס. לאחר שההיט עלו ליתרון 1–2 לאחר שלושה משחקים, הצליחה אטלנטה להתאושש ולנצח את הסדרה בחמישה משחקים. לאחר עונה זו נבחר סטיב סמית' כחבר בנבחרת החלומות השנייה, אוסף של כוכבי ליגת ה-NBA שנבחרו לייצג את ארצות הברית באליפות העולם בכדורסל 1994, שנערכה בטורונטו, קנדה. נבחרת החלומות השנייה הורכבה בין היתר משחקנים שלעתיד יהפכו לשחקני מיאמי היט - שאקיל אוניל, אלונזו מורנינג, דן מארלי, וטים הארדוויי. הנבחרת זכתה בטורניר.

בעונת 1994/1995, ביצע המועדון שינויים מרחיקי לכת בסגל הקבוצה כאשר החליף את סייקלי, סמית', וגרנט לונג. ובתמורה הביא את קווין ויליס ובילי אוונס. כמו כן, באותה התקופה הגיע גם שינוי בבעלות על המועדון. ב-13 בפברואר 1995 קנתה משפחת אריסון, דרך החברה שבבעלותם, קרניבל קרואיז ליינס, את חלקם של קנינגהאם ושאפל. אריסון היה עד לאותו השלב השותף השקט בפעולות היומיומיות של המועדון. בנו של תד אריסון, מיקי אריסון, מונה לשותף מנהל. הוא פיטר מיידית את המאמן הראשי, קווין לוגרי, והחליפו באלווין ג'נטרי בניסיון לנער את הקבוצה מהמאזן המדשדש של 17–29, איתו פתחה את העונה. ג'נטרי המשיך והשיג מאזן של 15–21 ב-36 המשחקים הנותרים לעונה, שאותה סיימה הקבוצה במאזן של 23–50 בתום העונה הסדירה, 10 ניצחונות פחות מאשר בעונה הקודמת. באותה עונה השיגו ההיט את ניצחונם הגדול בהיסטוריה של המועדון, 126-83 על לוס אנג'לס קליפרס.

2002-1995: הגעתו של פט ריילי

במהלך הפגרה של שנת 1995 שכרו ההיט את פט ריילי, מי שהיה מאמנה של לוס אנג'לס לייקרס במהלך שנות ה-80, ומאמנה של ניו יורק ניקס בחלק הראשון של שנות ה-90, כדי שישמש נשיא המועדון ומאמן ראשי לאחר שהתפטר מידית לאחר עונת 1994/1995. ריילי הטיל פצצה יום לפני פתיחת העונה, כאשר החליט לשלוח את גלן רייס ומאט גייגר (ועוד אחרים) לשארלוט הורנטס, תמורת הסנטר אלונזו מורנינג. בסערת עסקאות אמצע העונה רכש ריילי כמה שחקנים נוספים כולל: טים הארדוויי, כריס גאטלינג ו-וולט ויליאמס. ההיט סיימו את עונת 1995/1996 במאזן חיובי, כאשר מורנינג נמצא בין השחקנים המובילים בליגה בנקודות ובריבאונדים, אך הובסו בידי שיקגו בולס שסיימו את העונה עם המאזן הטוב ביותר בליגה, 72-10, בשלושה משחקים.

עונה לאחר מכן, עונת 1996/1997, היו ההיט להפתעת העונה, ולקבוצה המשתפרת ביותר בליגה, כאשר הצליחו להשתפר ב-19 ניצחונות לעומת העונה הקודמת. הם זכו בתואר הראשון שלהם בבית האטלנטי עם מאזן של 21–61. תפקיד מרכזי בהצלחה נטלו השחקנים החדשים שהצטרפו לסגל הקבוצה: דן מארלי, פי. ג'יי. בראון, ג'מאל משבורן, ו-וושון לנארד. בפלייאוף הם הצליחו לגבור על קבוצתו לשעבר של פט ריילי, ניו יורק ניקס, בשבעה משחקים, לאחר שכבר פיגרו 1–3 בסדרה. הניצחון הושג בחלקו בשל השעייתם של כמה משחקני הניקס, זאת לאחר שקמו מספסל הקבוצה בשעה שפרצה תגרה בין פי. ג'יי. בראון מההיט לצ'ארלי וורד מהניקס. התגרה פרצה לאחר שבראון, שחקן הוגן בדרך כלל, ביצע עבירה קשה על וורד והטיח אותו לפרקט, דבר שהוביל לתגרה בין השניים. למרות זאת, הודחו ההיט מהפלייאוף לאחר שהפסידו לשיקגו בולס בהובלתו של מייקל ג'ורדן, בפעם השנייה ברציפות, לאחר חמישה משחקים בסדרת גמר המזרח, וזאת לאחר שנקלעו לפיגור של 0–3 בתחילת הסדרה.

מיאמי היט ציינו עשור להקמת המועדון בעונת 1997/1978 וזכו בתואר הבית האטלנטי השני ברציפות שלהם. אך, במה שיהפוך ליריבות מרה, הפסידו ההיט בסיבוב הראשון לקבוצתו לשעבר של מאמנם ריילי, הניו יורק ניקס, וזאת לאחר שמורנינג הפסיד את המשחק החמישי והמכריע לאחר שהושעה בעקבות מריבה עם לארי ג'ונסון ומאמן הניקס ג'ף ואן גנדי, שנתלה על רגלו של מורנינג בניסיון להתערב במריבה.

עונת 1998/1999 הייתה מקוצרת עקב שביתת השחקנים. ההיט זכו באליפות הבית והיו בעלי המאזן בטוב ביותר בליגה, לראשונה בתולדותיהם, עם מאזן של 17–33. למרות דירוגם הראשון בפלייאוף, ההיט הפסידו שוב לניו יורק ניקס בהובלתו של פטריק יואינג, לאחר שאלן יוסטון ניצח בזריקת ניצחון במשחק החמישי והמכריע. הניקס, שהפכו ל"סינדרלה" של העונה המשיכו וזכו באליפות המזרח והפסידו בגמר ה-NBA של שנת 1999 לסן אנטוניו ספרס.

אמריקן איירליינס ארנה, אולמה הביתי של הקבוצה החל משנת 2000

כתוצאה מהצלחתם במגרש, עברו ההיט בשנת 2000 לאולם חדש, אמריקן איירליינס ארנה, המכיל 20,500 מושבים. ההיט הפסידו שוב לניקס בפלייאוף בשבעה משחקים כאשר המשחק המכריע הסתיים בהפרש של נקודה בלבד.

במהלך הקיץ של שנת 2000, הרגישו ההיט כי הם זקוקים לשינוי. לאחר שהפסידו לאורלנדו מג'יק בתחרות על טרייסי מקגריידי מטורונטו ראפטורס, החליטה הנהלת המועדון להעביר את פי. ג'יי. בראון וג'מאל משבורן לשארלוט הורנטס (עם שחקנים נוספים) בתמורה לאדי ג'ונס, אנתוני מייסון, וריקי דייוויס. ההיט גם בחרו את בריאן גרנט. שחקנים אלה הצטרפו לבסיס הסגל שכלל את: מורנינג, הארדוויי, מארלי, בואן, וקרטר. ההיט נחשבו לפייבוריטים באזור המזרחי של הליגה עד אשר הודיע כוכב המועדון אלונזו מורנינג, עם חזרתו מהמשחקים האולימפיים של שנת 2000, כי הוא יחמיץ את כל העונה עקב בעיה בכליות.

ההיט חסרו את מורנינג למשך 69 משחקים בעונת 2000/2001, אך הצליחו עם אנתוני מייסון שנבחר למשחק האולסטאר הראשון שלו כשחקן מחליף. בראיין גרנט, אדי ג'ונס, וטים הארדוויי גם שיחקו היטב באותה עונה עבור ההיט. אלונזו מורנינג חזר ל-13 המשחקים הנותרים של העונה, אך הוא גילה רק צל של יכולתו מלפני הפציעה. ההיט הובסו על ידי שארלוט הורנטס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. ההורנטס היו אלה מהם נרכשו אדי ג'ונס ואנתוני מייסון בקיץ הקודם, וכן אלונזו מורנינג באותה השנה.

שתי העונות הבאות היו שתיים מהשחורות בהיסטוריה של המועדון. פט ריילי החמיץ את הפלייאוף לראשונה בקריירת האימון שלו, ורוב בסיס השחקנים של הייט איתו זכה באליפויות הבית האטלנטי התפרק והלך לדרכו (טים הארדווי, דן מארלי, וברוס בואן)

ההיט שינו את סגל השחקנים לקראת עונת 2001/2002, והביאו שחקנים שהיו הרבה מעבר לשיאם כמו: רוד סטריקלנד, כריס גאטלינג, ג'ים ג'קסון, לפונזו אליס, וקנדל גיל, שישחקו יחד עם מורנינג, ג'ונס גרנט, וקרטר, אותו החתימו ההיט על חוזה שנוי במחלוקת לשלוש שנים שרבים טענו כי היה הרבה יותר מדי לגארד הצעיר. כדי להביא את כריס גאטלינג העבירו ריילי וההיט את ריקי דייוויס הצעיר, שהיה שחקן מבטיח. הטרייד גרר אחריו ביקורות רבות באותה התקופה. ההיט גם החתימו שני שחקנים, שלא הגיעו באמצעות הדראפט, מליק אלן, ומייק ג'יימס וזאת כדי לפצות על כך שלא הייתה למועדון בחירת סיבוב ראשון בדראפט של אותה השנה. ההיט החתימו גם את ולדימיר סטפניה כדי לגבות את אלונזו מורנינג בעמדת הסנטר. הקבוצה המזדקנת החמיצה את הפלייאוף, כאשר בסיומה של העונה הסדירה השיגה מאזן שלילי, 36-46.

שלא כמו בעונת2001/2002, מיאמי החלה לבנות מחדש את סגל השחקנים בעונת 2002/2003. ההיט בחרו את קארון באטלר בסיבוב הראשון של הדראפט של שנת 2002 ואת רסול באטלר בסבוב השני. מיאמי החמיצה מרחק כדור אחד (אמצעי ההגרלה למיקום בחירת הדראפט של הקבוצות) מלקבל את האפשרות לבחור, כביכול, את יאו מינג. אלונזו מורנינג החמיץ את כל העונה עקב החמרה במחלת הכליות ממנה סבל, ואדי ג'ונס החמיץ גם כן חלק ניכר מהעונה עם פציעה בקרסול. ההיט החתימו את טרוויס בסט כדי שישמש כרכז הפותח של ההיט. את ההיט הוביל קארון באטלר ,ורבים מהשחקנים הצעירים שמילאו את סגל השחקנים של ההיט מאז שנת 2000 וכללו את אדי האוס, קרטר, באטלר, סטפניה, אלן, וג'יימס. ההיט סיימו את העונה הסדירה, 2002/2003, במאזן של 25–57, כאשר ריילי עזב את תפקיד המאמן הראשי והקבוצה סיימה במקום השביעי בבית האטלנטי.

2004-2003: הגעתו של דוויין וייד

דוויין וייד נבחר כבחירה החמישית של ההיט בדראפט של שנת 2003.

חוזהו הענק של אלונזו מורנינג, אשר פג בקיץ שלאחר מכן, נתן להיט מקום, לו הזדקקו, מתחת לתקרת השכר של הליגה כדי להיבנות מחדש. אך, למיאמי עדיין חסרו כמה מיליונים כדי שתוכל להחתים שחקן על חוזה מקסימלי. ב-1 ביולי 2003 ציפתה הנהלת המועדון להודעת סוכנו של אנתוני קרטר, ביל דאפי, שהיה צפוי להרוויח 4.1 מיליון דולר בעונה הבאה בתנאי שיממש את האופציה שיש לו על החוזה עם מיאמי. הסוכנות של דאפי מעולם לא הודיעה על כוונותיו של השחקן והמועדון היה חופשי מהחוזה. בנוסף, עונה קודם לכן, ביטל אליס, בצורה מעוררת כבוד, את תוקפו של סעיף בחוזהו עם ההיט שחייב את הקבוצה לשלם לו את שכרו גם בעונה הבאה, עול אותו לא יכלו ההיט להרשות לעצמם במהלך תהליך הבניה מחדש.

עם מקום מתחת לתקרת השכר החתימה מיאמי את הפורוורד, למאר אודום, ואת הגארד רייפר אלסטון. ריילי וההיט ביכרו להחתים את דוויין וייד מאוניברסיטת מרקט כבחירה החמישית בדראפט של שנת 2003 במקום להחתים כוכב ידוע כשחקן חופשי, כגילברט ארינאס. הבחירה הייתה מפתיעה משהו באותה התקופה, כי הציפיות היו שההיט יבחרו ברכז אמיתי במקום קלע כוייד. מיאמי החתימה גם את יודוניס האסלם מאוניברסיטת פלורידה, שיצא מהמכללה שנה קודם לכן ולא השתתף בדראפט כששיחק עונה אחת מעבר לים בצרפת. אודום, אלסטון, האסלם ווייד חברו לגרנט, ג'ונס, אלן ושני הבאטלרים ויצרו את אחת הקבוצות המפתיעות של העונה.

כמה ימים לפני תחילת עונת 2003/2004, זעזע ריילי את הליגה כאשר ויתר על תפקיד המאמן הראשי של ההיט כדי להתמקד יותר בתפקידו כנשיא המועדון, וכדי לקדם את מי שהיה עוזר המאמן תקופה ארוכה, סטן ואן גנדי, לעמדת המאמן הראשי. הציפייה הייתה כי הקבוצה תהיה מבין הגרועות בליגה באותה העונה, אך לאחר שהתגברו על פציעות מוקדמות של אודום, וייד ושני הבאטלרים, הצליחה הקבוצה להיחלץ ולסיים את מה שרוב שחקני הסגל הגדירו כעונה המהנה בקריירה שלהם. השחקנים החדשים והצעירים הזרימו נעורים ואנרגיה לסגל השחקנים. וייד שבר כמה שיאים לשחקן רוקי ושחקנים אחרים, כמו אודום, החיו מחדש את הקריירה שלהם. וייד החל לצוד את עיניהם של פרשנים וצופים ברחבי הליגה, במיוחד במשחקי הפלייאוף לאחר שהצליח להוביל את ההיט לגבור על ניו אורלינס הורנטס (שעברו מהעיר שארלוט בסוף עונת 2001/2002), אותה קבוצה שסחפה את הנהלת ההיט לעבר החלטה על בנייה מחדש רק שלוש עונות קודם לכן. ההיט הפסידו לאינדיאנה פייסרס בחצי גמר המזרח, 2-4.

2007-2004: הצמד וייד-שאק, חזרתו של ריילי

שאקיל אוניל נרכש בקיץ 2004 בטרייד ענק שכלל את קארון באטלר, למאר אודום, ובריאן גרנט

לאחר עונת 2003/2004 המבטיחה לקחו ההיט שוב צעד גדול קדימה, והפכו למועדון עם פוטנציאל להתמודד על האליפות. ב-14 ביולי 2004 רכשו ההיט את כוכב לוס אנג'לס לייקרס שאקיל אוניל בטרייד ענק בו העבירה מיאמי את למאר אודום, קארון באטלר, ובריאן גרנט מערבה. ריילי ניסה גם להחתים את קארל מלון, אך האחרון החליט לפרוש ממשחק פעיל. דוויין וייד ושאקיל אוניל שיחקו היטב ביחד, וכל אחד מהם חיזק את מעמדו כאחד משחקני העלית של ליגת ה-NBA בעמדה בה שיחק. שניהם השיגו ממוצעים של יותר מ-20 נקודות למשחק. העונה איחדה מחדש כמה מחברי סגל מיאמי היט לשעבר. רון רות'סטין, המאמן הראשי הראשון של ההיט, חזר לתפקיד מקצועי במועדון, הפעם כעוזר המאמן של ואן גנדי, סטיב סמית' חזר למועדון, ואלונזו מורנינג הוחתם מחדש לאחר ששוחרר מטורונטו ראפטורס בעקבות הטרייד של וינס קרטר בדצמבר.

בסיומה של עונת 2004/2005 הסדירה השיגו ההיט את המאזן השני בטיבו בתולדות המועדון, 59-23. בעונה זו הם גם הצליחו לנצח 14 משחקים ברציפות, שיא ניצחונות רצופים שלהם המחזיק עד היום. ההיט דורגו ראשונים בפלייאוף, וניצחו בקלות בשני סיבובי הפלייאוף הראשונים, כשהם מנצחים שמונה משחקים ברציפות את ניו ג'רזי נטס ואת וושינגטון ויזארדס, ומתקדמים לגמר המזרח נגד האלופים המגנים על תארם, דטרויט פיסטונס. את הניצחונות בארבעת המשחקים הראשונים בסדרה חילקו הקבוצות ביניהן לפני שההיט הצליחו להביא את הפיסטונס לנקודת שבירה לפני הדחה עם ניצחון קל במשחק החמישי, 88-76, אך במהלכו איבדו ההיט את דוויין וייד בעקבות מתיחה בשריר הצלעות, לאחר ניסיון למשוך עבירת תוקף מראשיד וולאס. ללא וייד הובסו ההיט 66–91 במשחק השישי שנערך בדטרויט, שהביא את הסדרה למשחק השביעי והמכריע במיאמי. במשחק זה חזר וייד, וההיט החזיקו ביתרון של 6 נקודות כאשר נותרו 3 דקות לסיומו, לפני שסדרה של החטאות ואיבודי כדור ברגעי ההכרעה עלו להיט בסופו של דבר בהפסד במשחק, 88-82, ובסדרה כולה. זו הייתה הופעה ראשונה של ההיט בסדרת הגמר של ה-NBA. וייד נראה כנאבק לנשום לאורך המשחק עקב פציעת הצלעות ממנה סבל, שאילצה את השחקן לשחק מספר מועט יחסית של דקות, אף על פי שהצליח לקלוע 20 נקודות.

במהלך הפגרה, שינו ההיט את סגל השחקנים באופן מהותי. במהלך הטרייד הגדול ביותר בתולדות ליגת ה-NBA, שהכיל 5 קבוצות ומעבר של 13 שחקנים, העבירו ההיט את אדי ג'ונס, רסול באטלר, וקינטל וודס ובתמורה קיבלו את שחקן האולסטאר לשעבר, אנטואן ווקר, וכן ג'ייסון ויליאמס וג'יימס פוזי. ההיט החתימו גם את שחקן האולסטאר לשעבר, גארי פייטון, את שחקנה לשעבר של אוניברסיטת UCLA ג'ייסון קאפונו, ובחירת הסיבוב הראשון והאול אמריקן של ליגת ה-NCAA, ויין סימיאן. השחקן החופשי, דיימון ג'ונס, העדיף את הצעתה הכספית הטובה יותר של קליבלנד קאבלירס. פרשני כדורסל מיהרו להתווכח האם ההיט יסבלו מבעיות של כימיה בין השחקנים, והאם הקבוצה מבוגרת מידי (אוניל, מורנינג ופייטון היו באמצע שנות השלושים שלהם), והאם המועדון סובל מעודף שחקנים שלא הצליחו להגיע להישגים במהלך הקריירות שלהם (ווקר סבל ממוניטין של בחירת זריקות גרועה, ואילו ויליאמס נחשב לאחד השחקנים בעלי הנטייה הגבוהה ביותר לאיבודי כדור). לאחר פתיחה של 10–11 אוניל נפצע, ונראה היה כי העונה עומדת על בלימה לפני התרסקות. נראה היה כי הביקורות שהוטחו בהחלטות המועדון הן מוצדקות.

ב-12 בדצמבר 2005, במהלכה של עונת 2005/2006, הודיע פט ריילי כי יהפוך למאמן הקבוצה בפעם השנייה, לאחר שוואן גנדי פרש באופן בלתי צפוי מעמדת המאמן הראשי עקב סיבות אישיות ומשפחתיות. הקבוצה הגיבה בצורה חיובית על ההודעה וניצחה בשלושת המשחקים הראשונים תחת ניהולו של ריילי. התנופה נעצרה לאחר הפסד לקליבלנד קאבלירס. ההפסד לקליבלנד עורר את ההיט לסיום חזק של חודש דצמבר. בסיכומו של החודש הצליחו ההיט לנצח 4 משחקים לעומת שני הפסדים, אך למרות התוצאות החיוביות עדיין הוטחו בהיט ביקורות נוקבות על שלא הצליחו לנצח את אחת הקבוצות הגדולות של הליגה. הביקורות רק הלכו וגברו בחודשים ינואר ופברואר, וזאת על אף שסיימו את חודש ינואר עם 10 ניצחונות וחמישה הפסדים. עדיין המשיכו הביקורות על הקבוצה, כי היא אינה מסוגלת לנצח את האחת מקבוצות הצמרת של ליגת ה-NBA. עד לאותו השלב הפסידה הקבוצה לאלופה היוצאת סן אנטוניו ספרס פעמיים, פעמיים לפיניקס סאנס, והובסה בשידור ארצי ב-36 נקודות הפרש מול מי שבסופו של דבר הייתה יריבתם בגמר ה-NBA, דאלאס מאבריקס בדאלאס. החודשים פברואר ומרץ היו מוצלחים ביותר להיט, שניצחו 15 ניצחונות ב-16 משחקים, שהחלו בקאמבק קריטי נגד מי שנחשבו כמתחרים על אליפות המזרח, דטרויט פיסטונס. דוויין וייד ושאקיל אוניל שיפרו את רמת משחקם ושיתוף הפעולה ביניהם הגיע לגבהים חדשים, אשר סייעו להיט להתעלות ולסיים במאזן של 30–52, שהיה טוב מספיק למקום השני בדירוג לפלייאוף המזרח. המאזן בעונה הסדירה היה מכובד, אך חלק מהפרשנים ראו בו כלא מספק בהשוואה למאזן בעונת 2004/2005, אותה סיימו ההיט עם 59 ניצחונות ובמקום הראשון בדירוג האזור המזרחי לפלייאוף.

לאחר שהשיגו את המקום השני במזרח בעונה הסדירה, נגררו ההיט לסדרה של שישה משחקים נגד המדורגת שביעית במזרח, שיקגו בולס, יריבתם בסיבוב הראשון של הפלייאוף. ההיט ניצחו את שני המשחקים הראשונים של הסדרה במיאמי, למרות הרחקתו של יודוניס האסלם במשחק הראשון והשעייתו מהמשחק השני, לאחר שזרק את מגן השיניים שלו לכיוונו של השופט. ההיט הפסידו בשני המשחקים הבאים בסדרה שנערכו בשיקגו, אך התאוששו וניצחו במשחק החמישי שנערך שוב במיאמי. ההיט הצליחו לבסוף להדיח את הבולס, ולהשיג ניצחון חוץ מכריע בסדרה, לאחר שגברו במשחק השישי בשיקגו והמשיכו לסיבוב השני, בו פגשו את ניו ג'רזי נטס. ההיט הפסידו במשחק הראשון בסדרה, שנערך במיאמי, 100-88, אך התאוששו וניצחו בארבעת המשחקים הבאים, והדיחו את הנטס מהמשך משחקי הפלייאוף עונה שנייה ברציפות, לאחר שגברו עליהם במשחק החמישי שנערך במיאמי, 106-105. בכך, ההיט הגיעו אל גמר המזרח השני בתולדותיהם. את סדרת גמר המזרח פתחו ההיט במשחק נגד הפיסטונס בדטרויט, במה שהיה לשידור חוזר של סדרת הגמר מהשנה הקודמת, שבה ההיט, שהייתה מדורגת ראשונה, הפסידה בסדרה במשחק השביעי והמכריע. ההיט הצליחו לקחת את יתרון הביתיות של דטרויט לאחר שגברו עליהם כבר במשחק הראשון בדטרויט. אף על פי שמיאמי הפסידה במשחק השני, 88-92 (כמעט והצליחו לחזור מפיגור של 18 נקודות), הצליחו ההיט לשמור על יתרון הביתיות שלהם. הם ניצחו במשחק השלישי (98-83) ואת המשחק הרביעי (89-78) ועלו ליתרון של 1–3 בסדרה. את המשחק החמישי שנערך בדטרויט הצליחו הפיסטונס לנצח בפאלאס של אובורן הילס, אך ההיט ניצחו במשחק השישי במיאמי ועלו לגמר ליגת ה-NBA, לראשונה בתולדות המועדון, נגד דירק נוביצקי ודאלאס מאבריקס. גם עבור המאבריקס הייתה זו סדרת גמר ה-NBA הראשונה בתולדותיהם.

ההיט נוצחו בשני המשחקים הראשונים של סדרת הגמר שנערכו בדאלאס, כאשר המשחק השני הסתיים בתבוסה משפילה. דוויין וייד הוביל את ההיט לקאמבק ולניצחון במשחק השלישי בסדרה. ההיט הצליחו לגבור שוב על המאבריקס לאחר מאמץ קבוצתי משותף במשחק מספר ארבע, והצליחו לבסס את יכולתם להתמודד עם לחץ במשחק החמישי, שהגיע להארכה. הקבוצה המשיכה את המומנטום וניצחה את המשחק השישי בדאלאס, וזכתה באליפות ה-NBA הראשונה בתולדות המועדון. ההיט הפכו לקבוצה השלישית בלבד בתולדות ליגת ה-NBA שהצליחה לנצח את סדרת הגמר לאחר שהייתה בפיגור של 0–2, אחרי בוסטון סלטיקס בשנת 1969 ופורטלנד טרייל בלייזרס בשנת 1977. ההיט הצליחו להתגבר על פיגור של 14 נקודות בתחילת המשחק, והובילו במחצית ביתרון נקודה (49-48). שוב, שיחק דוויין וייד תפקיד מרכזי, דוחף את ההיט ליתרון בשלב מאוחר של המשחק. הם נעזרו בחמש חסימות מרשימות של אלונזו מורנינג (ההיט השיגו 10 חסימות במהלך המשחק, למרות ממוצע של 2 חסימות בלבד בסדרה) וזריקות מכריעות שנטל ג'יימס פוזי, שקלע בקור רוח זריקת שלוש נקודות שהעלתה את ההיט ליתרון של שש נקודות שלוש דקות לסיום המשחק. באופן מפתיע פיגרו המאבריקס רק בשלש נקודות, כאשר נותרו שניות ספורות לסיום המשחק לאחר שדוויין וייד החטיא שתי זריקות עונשין, אך ניסיונותיהם של המאבריקס נכשלו לאחר החטאת זריקת שלוש נקודות של ג'ייסון טרי וקליטת הכדור החוזר בידי דוויין וייד, אשר זרק את הכדור לאוויר עם סיום המשחק. דוויין וייד זכה בפרס ה-MVP של סדרת הגמר.

שאקיל אוניל, פט ריילי, ושאר אנשי המועדון פוגשים את נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש לאחר הזכייה באליפות

האליפות של מיאמי הייתה עוד יותר מרגשת עבור כוכביה הוותיקים של הקבוצה אלונזו מורנינג, גארי פייטון, ג'ייסון ויליאמס ואנטואן ווקר, שלא זכו קודם באליפות ה-NBA. מורנינג ופייטון חתמו מחדש בהיט לעונת 2006/2007, בשאיפה לזכות באליפות נוספת. האליפות הייתה השביעית של המאמן פט ריילי (חמש מהן כמאמן ראשי), והאליפות הרביעית של שאקיל אוניל. שניהם מילאו את הבטחתם לתושבי מיאמי בשנת 1995 (כאשר ריילי הגיע לראשונה למיאמי ואמר: "אני צופה מצעד בשדרות ביסקיין" ובחודש יולי 2004, כאשר שאקיל הגיע למיאמי ונדר "להביא את תואר האליפות הביתה". אוניל טען בקולניות במהלך תהלוכת הניצחון כי הם יזכו בתואר נוסף בשנת 2007. בשלב מאוחר יותר הוא הבהיר, כי ההבטחה תתגשם רק עם דוויין וייד יהיה נוכח ובריא לכל אורך הפלייאוף.

ההיט החלו באופן עלוב את עונת 2006/2007, כאשר הפסידו לשיקגו בולס בהפרש של 42 נקודות (66–108), הפסד הבית הגדול ביותר בהיסטוריה של המועדון וההפסד הגדול ביותר ביום פתיחת המשחקים לאלופה מכהנת בתולדות ליגת ה-NBA. שאקיל אוניל שיחק את המשחקים הראשונים של העונה, אך עקב פציעה בברכו הימנית נעדר מיותר משלושים משחקים לאחר מכן. חברים מרכזיים בסגל ההיט שרצו לאליפות עונה קודם לכן, במיוחד אנטואן ווקר וגארי פייטון, מצאו את עצמם יותר על הספסל, כאשר על חשבונם שיחק הצמד שהעלה סימני שאלה רבים - ג'ייסון קאפונו ודורל רייט.

חלקה הראשון של העונה היה התאפיין בחוסר מזל עבור ההיט. המאמן ריילי לקח חופשה שסיבותיה נותרו מעורפלות, דוויין וייד נפצע במרפק יד ימין, ג'יימס פוזי ואנטואן ווקר הוצאו מהסגל לאחר שלא עמדו בבדיקות משקל. בהמשך, הדברים השתפרו בעבור הקבוצה. רות'סטין - המאמן הראשי הראשון של ההיט - חזר לתפקיד המאמן. לאחר תקופה מסוימת גם ווקר וגם פוזי הוחזרו לסגל. כוכבה לשעבר של ההיט, אדי ג'ונס, הוחתם מחדש בקבוצה לאחר ששוחרר מממפיס גריזליס. אוניל חזר לשחק בחודש ינואר. ריילי חזר לתפקידו כמאמן הראשי בתחילת מחציתה השנייה של העונה.

לאחר שחשבו כי הכל הולך להשתנות בעבור ההיט, ב-21 בפברואר, במהלך משחק מול יוסטון רוקטס, פרק וייד את כתפו השמאלית ונאלץ לעזוב את הפרקט על כיסא גלגלים. זמן קצר לאחר הפציעה הודיע וייד, כי הוא מעדיף תהליך של שיקום על פני ניתוח, בתקווה כי יוכל לשוב לסגל במשחקי הפלייאוף. השיקום היה מוצלח מספיק, כך שוייד חזר לשחק ב-9 באפריל 2009, במשחק נגד שארלוט בובקאטס. וייד נראה חלוד, ואמר כי "(משחק) רגליו לא חזר עדיין".

לאחר פציעתו של וייד רבים ניבאו כי ההיט לא יצליחו אפילו להגיע אל הפלייאוף. נבואות אלה הופרכו במהרה לאחר שההיט התעלו, ואף ניצחו בשלב מסוים ב-11 מתוך 14 משחקים. באותו השלב הצליחו ההיט לנצח 9 משחקים ברציפות (מנצחים קבוצות כמו: דטרויט פיסטונס, וושינגטון ויזארדס, שיקגו בולס, ויוטה ג'אז), ובנוסף השיגו רצף של 14 ניצחונות בית. שאקיל אוניל היה הגורם המרכזי להתאוששותם של ההיט, הציג את יכולתו הטובה ביותר במהלך העונה בתקופה זו והיה המוקד המרכזי בהתקפת ההיט. עם סגל שחקנים ותיק המורכב בחלקו משחקני אולסטאר, הצליחו ההיט להתגבר על היעדרותו של וייד. ההיט הצליחו להשיג מאזן של 7–16 ללא דוויין ויין, כאשר בדרך הצליחו לזכות בפעם השלישית ברציפות באליפות הבית הדרום-מזרחי.

זמן קצר לאחר חזרתו של וייד נפטר סבו של שאקיל אוניל. אירוע זה גרם לאוניל להחסיר שני משחקים. בנוסף, יודוניס האסלם וגארי פייטון נעדרו בגלל פציעה. ההיט סיימו את העונה במאזן של 38–44 ופגשו את שיקגו בולס בסיבוב הראשון של הפלייאוף, בו הובסו 0–4 בסדרה של הטוב משבעה משחקים. מיאמי היט הייתה לאלופה הראשונה המגינה על כתרה מאז שנת 1957, שהובסה בסוויפ בסיבוב הראשון של הפלייאוף בעונה שלאחר הזכייה באליפות. הייתה זו גם סדרת הפלייאוף הראשונה בהיסטוריה של ההיט שבה הם הובסו בסוויפ.

2008-2007: בניה מחדש

מייקל ביזלי היה בחירת הדראפט הגבוהה ביותר של ההיט, מקום 2 בדראפט של שנת 2008

לאחר האכזבה בעונת 2006/2007 חיפשו ההיט להתקדם הלאה. ההיט הגרילו את המקומות ה-20 וה-39 בדראפט של שנת 2007. ב-28 ביוני 2007 הם בחרו את ג'ייסון סמית' מאוניברסיטת המדינה של קולורדו כבחירה ה-20 בדראפט, ואז העבירו אותו לפילדלפיה 76' תמורת הזכויות לבחירה ה-21 בדראפט, הגארד דקואן קוק מאוניברסיטת המדינה של אוהיו, ופיצוי כספי. בבחירה ה-39 בדראפט בחרו ההיט את סטאנקו באראץ', סנטר מבוסניה, אך בשלב מאוחר יותר העבירו אותו לאינדיאנה פייסרס תמורת בחירה עתידית בסיבוב השני בדראפט. ההיט הפסידו את ג'ייסון קאפונו לטורונטו ראפטורס ואת ג'יימס פוזי לבוסטון סלטיקס. ההיט הצליחו לאייש את עמדת הרכז לה נזקקו כאשר החתימו את סמוש פארקר כשחקן חופשי על חוזה לשלוש שנים. כמו כן, הם החתימו גם את הגארד הוותיק, פני הארדוויי, ובכך איחדו מחדש את הצמד שאק-פני מאמצע שנות ה-90, בהן שיחקו באורלנדו מג'יק. הארדוויי שוחרר מאוחר יותר במהלך חודש דצמבר. במהלך הפגרה של שנת 2007 ערכו ההיט טרייד של חמישה שחקנים עם מינסוטה טימברוולבס, כאשר הם מחזירים את ריקי דייוויס ומארק בלונט, תמורת אנטואן ווקר, ויין סימיאן ומייקל דוליאק, ובנוסף העבירו לטימברוולבס בחירת דראפט עתידית לסיבוב הראשון. דייוויס שיחק במדי ההיט בחודש אוגוסט, 2007, אך לא הצליח להרשים את המאמן ריילי. בזמן שנערך הטרייד הוא היה קלעי משופשף יותר, והוא יועד לשמש כאופציה השלישית להשלמת הצמד דוויין וייד ושאקיל אוניל, אם הנסיבות של העונה היו מתפתחות אחרת.

ב-19 בדצמבר 2007, במהלך הרבע הראשון של המשחק מול אטלנטה הוקס בעודו חוזר מהתקפה מתפרצת, אלונזו מורנינג מעד ומאוחר יותר התברר כי קרע את גיד ברכו הימנית, ונאלץ לעבור ניתוח שהביא לסיומה של העונה עבורו. ב-5 בפברואר 2008 דיווחה רשת הטלוויזיה ESPN, כי ההיט מעוניינים לבצע טרייד לגבי שאקיל אוניל בניגוד להודעתו של פט ריילי, חודש אחד לפני כן, כי ההיט אינם מעוניינים להעביר את אוניל. יום למחרת לעומת זאת, הסכימו ההיט להעביר את אוניל לפיניקס סאנס תמורת שון מריון ומרכוס בנקס, העברה שסיימה את תקופת וייד-אוניל.

ההיט הידרדרו למאזן הגרוע ביותר ב-NBA כשסיימו את עונת 2007/2008 הסדירה במאזן 15–67 (18.3% הצלחה). בשלב מאוחר של העונה, כאשר היה כבר ברור כי ההיט לא יתמודדו על מקום ריאלי בפלייאוף, החמיץ המאמן ריילי שני משחקים עקב סקאוטינג בגמר אחת מליגות המכללות, כדי להתכונן לאפשרות הסבירה שההיט יקבלו את הבחירה הראשונה או השנייה בדראפט של שנת 2008.

ב-10 במרץ 2008 נודע, כי דוויין וייד יעדר למשך שארית העונה כדי להשתקם מהפגיעה בברכו ופציעת כתף שהחמירה, מתוך תקווה שיהיה כשיר למשחקים האולימפיים שנערכו באותה השנה. ב-10 במרץ נודע כי ההיט ניפו מהסגל את סמוש פרקר, ופתחו הזדמנות להחתים שחקן על חוזה קצר מועד ל-10 ימים. ב-12 במרץ 2008 החתימו ההיט את בובי ג'ונס על חוזה ל-10 ימים, כדי לתמוך בעמדות הקלע והסמול פורוורד. בסוף חודש מרץ 2008, קלעו ההיט את מספר הנקודות השלישי הנמוך ביותר בתולדות ה-NBA כאשר נוצחו 54–96 בידי טורונטו ראפטורס. לאחר מכן שברו ההיט שיא שלילי נוסף, הפעם למיעוט סלי השדה (17) במשחק נגד בוסטון סלטיקס, שנערך ב-30 במרץ. ההיט סיימו את העונה באופן חיובי, כאשר ב-16 באפריל ניצחו את אטלנטה הוקס 113-99. ב-28 באפריל 2008 עזב פט ריילי את תפקידו כמאמן הראשי של ההיט, אך נשאר בתפקיד נשיא המועדון. מחליפו היה מי שהיה עוזר המאמן במשך תקופה ארוכה, אריק ספולסטרה, שבגיל 37 הפך למאמן הראשי הצעיר ביותר בליגת ה-NBA. ריילי סיים את קריירת האימון שלו עם מספר ניצחונות מצטבר של 1,210 ניצחונות, ודורג במקום השלישי לאחר לני וילקינס ודון נלסון.

ב-20 במאי 2008, זכו ההיט במקום השני בהגרלת הדראפט של שנת 2008. היה צפוי כי הם יבחרו את הפאוור פורוורד מייקל ביזלי או את הגארד או. ג'יי. מאיו. מיד לאחר תוצאות הגרלת הדראפט רמז פט ריילי כי הוא מוכן לשמוע הצעת טרייד בעבור בחירת הדראפט השנייה, אך, הוא גם ציין כי על ההצעה להיות מתאימה כדי שההיט בכלל ישקלו את הנושא (כגון הטרייד שהביא את קווין גארנט לבוסטון סלטיקס ממינסוטה טימברוולבס).

ב-26 ביוני 2008 בחרו השיקגו בולס את דריק רוז והשאירו להיט את מייקל ביזלי. בסיבוב השני, עם הבחירה ה-59, בחרו ההיט את הפורוורד של אוניברסיטת קנזס, דרנל ג'קסון. באופן בלתי צפוי נודע כי ההיט הסכימו לבצע טרייד על שתי בחירות נמוכות שלהם מהסיבוב השני של הדראפט של שנת 2009, מתוך השלוש שהיו בידם, למינסוטה טימברוולבס תמורת זכויות הדראפט על שחקנה המוכשר של אוניברסיטת קנזס, מריו צ'למרס, שעזר להוביל את קנזס לאליפות ה-NCAA, כולל זריקת שלוש מכריעה במשחק הגמר, ששלחה את המשחק להארכה. מאוחר יותר גם נודע כי זכויות הדראפט על דארנל ג'קסון הועברו לקליבלנד קאבלירס תמורת שתי בחירות דראפט נמוכות מהסיבוב השני בדראפט של שנת 2009.

בראשית חודש יולי החלה תקופה של שחקנים חופשיים, ועם מקום מועט מתחת לתקרת השכר החתימו ההיט את ג'יימס ג'ונס המקומי כמומחה לקליעה של שלוש נקודות. עם רכישתו של יקובה דיאווארה וג'מאל מגלור הוסיפו ההיט עומק וניסיון לסגל הקבוצה. ב-29 בדצמבר 2008 רנדי פאנד עזב את תפקיד הג'נרל מנג'ר, ופינה את המקום לפט ריילי. ארבעה ימים לאחר מכן, החתימו ההיט את הרכז שון ליווינגסטון, שחקנה לשעבר של לוס אנג'לס קליפרס. ב-5 בנובמבר 2008 קבע מריו צ'למרס שיא חטיפות חדש למשחק כאשר חטף 9 פעמים במשחק נגד פילדלפיה 76'. שיא זה שיפר את שיאו של טים הארדוויי לחטיפות על ידי רוקי ב-21 שנות פעילות המועדון.

ב-13 בפברואר 2008 העבירו ההיט את שון מריון ומרכוס בנקס לטורונטו ראפטורס תמורת הסנטר ג'רמיין אוניל והפורוורד ג'מאריו מון. נפוצו שמועות כי ההיט רודפים אחר אוניל, כמו גם אחר אמארה סטודמאייר וקרלוס בוזר. הטרייד היה אמור למלא את החלל שנותר בקו הקדמי עם עזיבתו של שאקיל אוניל. ב-3 באפריל 2009 הצליחו ההיט להתברג למשחקי הפלייאוף עם ניצחון על שארלוט בובקאטס. ההיט הפכו לקבוצה הראשונה מאז סן דייגו רוקטס של עונת 1968/1969, שעברו מעונה של 15 ניצחונות להשתלבות בפלייאוף עונה אחת לאחר מכן. את העונה הסדירה סיימו ההיט במאזן של 39–43. ההיט הודחו בשבעה משחקים בידי המדורגת רביעית במזרח, אטלנטה הוקס, בסיבוב הראשון. דוויין וייד הוביל את הליגה בנקודות, כאשר השיג ממוצע של 30.2 נקודות למשחק, ובכך הפך לשחקן הראשון בתולדות המועדון העושה זאת.

ההיט החלו את עונת 2009/2010 עם מאזן של 1–7 בשמונת המשחקים הראשונים שלהם, אך גילו חוסר עקביות בהמשך הדרך, ולאחר 69 משחקים השיגו מאזן של 34–35. ב-5 בינואר 2010 העבירו ההיט את כריס קווין לניו ג'רזי נטס תמורת בחירת סיבוב שני בדראפט של שנת 2012, שאפשרה לקבוצה להחתים את הגארד ששוחרר לא מזמן, רייפר אלסטון. בשלב האחרון של העונה נכנסו ההיט לקצב טוב והשיגו מאזן של 1–12 ב-13 המשחקים האחרונים של העונה, והצליחו להתברג למקום החמישי במזרח, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן של 35–47 ומציגים שיפור עונה שנייה ברציפות. ההיט הפסידו בחמישה משחקים בסיבוב הראשון של הפלייאוף לבוסטון סלטיקס. את עונת 2009/2010 סיימו ההיט במקום החמישי בכמות הצופים 726,935.

2014-2010: עידן "שלושת הגדולים"

"שלושת הגדולים"
כריס בוש	לברון ג'יימס	דוויין וייד

בקיץ של שנת 2010 נוצר מצב בליגת ה-NBA שכמה שחקנים בכירים סיימו את חוזיהם בקבוצות והפכו לשחקנים חופשיים. לתקופה זו נכנסו ההיט עם מקום רב מתחת לתקרת השכר של הליגה, כמעט 46 מיליון דולר, עם היכולת להחתים את דוויין וייד, שהפך גם הוא לשחקן חופשי, ולהוסיף עוד שניים מבכירי השחקנים של ה-NBA, לברון ג'יימס וכריס בוש. ב-7 ביולי 2010 הסכימו וייד ובוש לחוזה שהוצע להם בידי ההיט. יום למחרת, ב-8 ביולי 2010, קיים לברון ג'יימס ראיון בן שעה לרשת הטלוויזיה ESPN, בו הודיע על נכונותו לשחק במיאמי היט. מאוחר יותר באותו הערב הודיעו ההיט על העברתו של מייקל ביזלי למינסוטה טימברוולבס תמורת שתי בחירות סיבוב שני ופיצוי כספי. ב-8 ביולי 2010 הפכו הידיעות לרשמיות כאשר וייד, ג'יימס ובוש, שלושת חברי נבחרת ארצות הברית, שזכתה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים בבייג'ינג, ישחקו יחדיו במיאמי היט לאחר שחתמו על חוזי "חתום והעבר". ההיט שלחו לא פחות מארבע בחירות סיבוב ראשון עתידיות, ושתי בחירות סיבוב שני לקאבלירס ולראפטורס תמורת ג'יימס ובוש (שחתמו על חוזים ל-6 שנים תמורת 110.1 מיליון דולר), ודוויין וייד (שחתם מחדש על חוזה ל-6 שנים תמורת 107.59 מיליון דולר). השלושה הוצגו בפני האוהדים ב-9 ביולי בחגיגה באולם אמריקן איירליינס ארנה. הווארד בק, מהעיתון הניו יורק טיימס, תיאר את תגובת האוהדים ברחבי הארץ לטקס הצגת השחקנים המפואר: "כולם ראו משהו: גדולה, שחצנות, סיפוק עצמי, עזות מצח, פחדנות, גאווה, חברות, קנוניה, שמחה, ציניות, גיבורים, שכירי חרב".

את עונת 2010-2011 הרגילה החלו ההיט עם מהומה תקשורתית סביב המשחק הראשון נגד אלופת המזרח, בוסטון סלטיקס. רבים החשיבו את ההיט כקבוצה שתשבור את שיאה של שיקגו בולס שניצחה 72 משחקים במהלך העונה הרגילה. במשחק הפתיחה של העונה שודר ברשת הכבלים TNT והציג את לברון ג'יימס וכריס בוש לראשונה במדי ההיט. היה זה למשחק הנצפה ביותר בהיסטוריה של שידורי כדורסל בכבלים.

ההיט הפסידו במשחק הפתיחה 80–88 והחלו את העונה במאזן של 8–9. פרשנים רבים ציפו כי ספולסטורה יאבד את מקומו, וכי נשיא המועדון פט ריילי יחזור לעמדת המאמן הראשי. זאת, במיוחד לאחר התקרית בה ג'יימס "נתקל" בספולסטרה במהלך פסק זמן במשחק עם דאלאס מאבריקס. אך לאחר "פגישת שחקנים בלבד" החלה הקבוצה להתרומם לאחר שניצחו 12 משחקים ברציפות (10 מהם ביתרון בן שתי ספרות), והחזיקו את הקבוצה היריבה עם ניקוד של מתחת ל-100 נקודות במשחקים אלה. ב-27 בינואר 2011, בהצבעת אוהדים, נבחרו לברון ג'יימס ודוויין וייד לחמישייה הפותחת של נבחרת המזרח למשחק האולסטאר והפכו לצמד השני בהיסטוריה של המועדון העושה זאת (לאחר שאקיל אוניל ודוויין וייד בשנים 2006, 2007) כמה ימים מאוחר יותר נבחר כריס בוש כשחקן מחליף לנבחרת המזרח לאולסטאר, הפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון נשלחו שלושה שחקנים למשחק האולסטאר בעונה אחת. ההיט סיימו את העונה במאזן 24–58, השלישי בטיבו בהיסטוריה של המועדון, ודורגה שנייה בדרוג הכללי לאחר שיקגו בולס שהייתה בעלת הדירוג הגבוה ביותר ב-NBA. במשחקי הפלייאוף, הביסה מיאמי את פילדלפיה 76' בסיבוב הראשון, גברה על בוסטון סלטיקס בחצי גמר המזרח, ועל שיקגו בולס בגמר האזורי. כל הסדרות הוכרעו לאחר חמישה משחקים. ההיט הגיעו אל גמר ליגת ה-NBA לשנת 2011, לראשונה מאז שנת 2006, ופגשו שוב את דאלאס מאבריקס. ההיט הפסידו למאבריקס בשישה משחקים. דוויין וייד השיג ממוצעים של 26.5 נקודות ו-7 כדורים חוזרים למשחק, בעוד לברון ג'יימס קלע 17.8 נקודות בממוצע למשחק וקלט 7.1 כדורים חוזרים, הישגים שהיוו ירידת הנקודות הגדולה ביותר לשחקן בעונה הרגילה בהשוואה לסדרת גמר פלייאוף בהיסטוריה של ה-NBA.

במהלך הפגרה בחרו הבולס את נוריס קול כבחירה ה-28 (במקומה של קליבלנד), אך סדרה של עסקאות בליל הדראפט העבירה את הזכויות עליו למינסוטה, שהעבירה אותו להיט. לאחר ששביתת שחקני ה-NBA הסתיימה, שיפרו ההיט את סגל השחקנים כשהחתימו את שיין באטייה הוותיק, את הסנטר אדי קרי, ואת הרוקיז המבטיחים טרל האריס ומייקל גלאדנס. את החצי הראשון של עונת 2011/2012 המקוצרת פתחה מיאמי בצורה טובה עם מאזן של 27-7, אבל בחצי השני של העונה התקשתה לנצח עם המשך של 13-19 והיא סיימה את העונה במקום השני במזרח עם מאזן של 20–46. לברון ג'יימס סיים את העונה עם 27 נקודות בממוצע למשחק וזכה בתואר ה־MVP של העונה הסדירה. את פלייאוף 2011/2012 פתחה מיאמי בניצחון על ניו יורק ניקס, 1–4. בסיבוב השני של פלייאוף ה־NBA פגשה מיאמי את אינדאנה פייסרס. ההיט ניצחו את משחק מספר 1, הפסידו בבית את משחק מספר 2 וגם את משחק מספר 3 בחוץ, אך ניצחו את שלושת המשחקים הבאים והדיחו את אינדאנה בתוצאה של 4-2. בגמר המזרח פגשה מיאמי את בוסטון סלטיקס. ההיט ניצחו את 2 משחקי הבית הראשונים, אבל הפסידו את שלושת המשחקים הבאים בסדרה וירדו ל-3-2. במשחק השישי הצליחו ההיט לנצח את בוסטון בחוץ 98-79 עם תצוגה של 45 נקודות ו-15 ריבאונדים של לברון גיימס, ולכפות משחק 7 מכריע בבית. משחק מספר 7 היה צמוד, אך ההיט הצליחו לברוח במהלך המחצית השנייה, לנצח את בוסטון 101-88, ולעלות לגמר ה-NBA שנה שנייה ברציפות. בגמר ה-NBA פגשה מיאמי את אוקלהומה סיטי ת'אנדר. סדרת הגמר נפתחה עם 1-1 בשני משחקי החוץ הראשונים של מיאמי, ולאחר מכן הם ניצחו את שלושת המשחקים הבאים וזכו באליפות השנייה שלהם. במשחק האחרון, החמישי, ניצחה מיאמי 106–121. במשחק בלטו מייק מילר עם שבע שלשות ולברון ג'יימס עם 26 נקודות. לברון השלים במשחק טריפל דאבל ובכך היה לשחקן החמישי בהיסטוריה שקובע טריפל דאבל במהלך משחק האליפות. לברון ג'יימס זכה בתואר ה־MVP של סדרת הגמר וכך הוא הפך לאחד השחקנים הבודדים שזכו באותה שנה בתואר ה-MVP הן של העונה הסדירה והן של סדרת הגמר.

במהלך הפגרה שלפני עונת 2012/2013 החתימה מיאמי את השחקנים הוותיקים ריי אלן בחוזה ל-3 שנים ואת רשארד לואיס בחוזה לשנתיים. בעונה זו הייתה הקבוצה ביכולת שיא וניצחה במהלך העונה 27 משחקים רצופים (הרצף השני בטיבו בהיסטוריית המשחקים ב-NBA), קבעה שיא מועדון של 66 ניצחונות בעונה. וסיימה את העונה כקבוצה בעלת מספר הניצחונות הגבוה בליגה. בפלייאוף הביסה מיאמי בסוויפ את מילווקי באקס בסיבוב הראשון, ניצחה בחצי הגמר האזורי את שיקגו בולס בתוצאה 4-1, ובגמר האזורי את אינדיאנה פייסרס בתוצאה 3–4 ועלתה לגמר ה-NBA נגד סן אנטוניו ספרס. מיאמי הפכה לקבוצה הראשונה במזרח מאז שיקגו בולס של סוף שנות ה-90, שמגיעה לגמר ה-NBA שלוש שנים ברציפות. הסדרה מול סן אנטוניו התעלתה לרמה גבוהה מאד, והקרב היה שקול כשאף אחת לא מצליחה לחבר שני ניצחונות רצופים עד לשני המשחקים האחרונים בסדרה שבהם מיאמי עשתה זאת. משחק שבלט במיוחד בסדרה היה משחק מספר 6, כשמיאמי מגיעה אליו בפיגור 2–3 בסדרה. 28 שניות לסיום המשחק פיגרה מיאמי ב-5 נקודות, אך שלשות של לברון ג'יימס ושל ריי אלן הובילו את המשחק להארכה שבו ניצחה מיאמי 100–103. ג'יימס השיג במשחק זה טריפל דאבל של 30 נקודות 12 ריבאונדים ו-10 אסיסטים והסדרה המשיכה למשחק שביעי וקובע, בו ניצחה מיאמי 88–95 וזכתה באליפות. ג'יימס הצטיין במשחק זה כשהוא קולע 37 נקודות, וזכה בפעם השנייה ברציפות בתואר ה-MVP של סדרת הגמר נוסף על בחירתו ל-MVP של העונה הסדירה. דוויין וייד הצטיין גם הוא במשחק זה כשקלע 23 נקודות, למרות היותו פצוע בברכו במהלך הסדרה. משחקם זכה לשבחים רבים שאף מאמן היריבה גרג פופוביץ' אמר בסיומו "וייד ולברון ג'יימס שיחקו משחק שמתאים להיכל התהילה".

עונת 2013/2014 הייתה בינונית עבור מיאמי. לפרקים הציגה הקבוצה כדורסל נאה ומנצח, אך לעיתים ספגה הפסדים רבים. הקבוצה סיימה את העונה הסדירה במקום השני במזרח עם מאזן של 54-28, אחרי אינדיאנה פייסרס שסיימה במקום הראשון עם מאזן של 26–56. היא גברה בסיבוב הראשון של הפלייאוף בסוויפ על שארלוט בובקאטס, בסיבוב השני 4-1 על ברוקלין נטס ובגמר המזרח ניצחה 2–4 את אינדאנה פייסרס והעפילה לגמר ה-NBA, בפעם הרביעית ברציפות, הישג שרק עוד שתי קבוצות עשו בהיסטוריה של ה-NBA. בגמר פגשו מיאמי היט שוב את סן אנטוניו ספרס, ואף על פי שלברון ג'יימס היה ביכולת טובה, וגם סיים כמלך הסלים של הסדרה, שאר הקבוצה הייתה ביכולת בינונית מאוד, וההיט הפסידו 1–4 בגמר ולא הצליחו להשלים זכייה שלישית ברציפות.

2016-2014 אחרי עדין "שלושת הגדולים"

לפני פתיחת עונת 2014/2015, ב-11 ביוני 2014, הודיע לברון ג'יימס על יציאתו מחוזהו במיאמי היט ועל חזרתו לקליבלנד קאבלירס,ולעומתו דוויין וייד וכריס בוש החליטו להישאר במיאמי, כשבוש הוחתם בחוזה חדש לחמש שנים. ההיט התמקדו באיך לשמור על רמת הקבוצה ללא לברון והם החתימו בפגרה גם את מריו צ'למרס, נוריס קול, יודוניס האסלם וכריס אנדרסן, יחד עם היריבים לשעבר לוול דנג ודני גריינג'ר. לאחר עונה עם מספר פציעות, כולל זו של כריס בוש, ההיט סיימו את עונת 2014/2015 במקום העשירי בטבלה עם מאזן של 37–45, והקבוצה לא הצליחה לעלות לפלייאוף בעונה זו. זאת הייתה רק הפעם השנייה מאז הגיע דווין וויד שהקבוצה לא מצליחה להעפיל לפלייאוף, והקבוצה הפכה לקבוצה הראשונה מאז לוס אנג'לס לייקרס של עונת 2004/2005 שהחמיצה את הפלייאוף לאחר שעלתה לגמר ה-NBA בשנה הקודמת.

עונת 2015/2016 נפתחה בצורה חלשה יחסית של הקבוצה, אך היא התחזקה במהלכה וסיימה את העונה במקום השלישי במזרח עם מאזן של 34–48, למרות פציעתו של כריס בוש. בסיבוב הראשון של הפלייאוף ניצחה הקבוצה את שארלוט הורנטס 4-3. בסיבוב הפלייאוף השני הפסידה הקבוצה לטורונטו ראפטורס בתוצאה 3–4 והודחה. בסיום העונה הפך וויד לשחקן חופשי, והתגלו חילוקי דעות בינו לבין נשיא ההיט פט ריילי בעיקר לגבי השכר בחוזה הבא של וויד, ולבסוף עזב וייד את הקבוצה לטובת קבוצת עיר מולדתו שיקגו בולס, ומשלושת הגדולים נותר רק בוש.

2019-2016 עזיבתו וחזרתו של וייד

לאחר עזיבתו של דווין וויד, בספטמבר 2016, נכשל בוש בבחינה הגופנית שלו ולא קיבל אישור מהצוות להשתתף במחנה האימונים של ההיט. ב-26 בספטמבר 2016 נשיא ההיט, ריילי, אמר שהוא חושב שזוהי סופה של הקריירה של בוש בקבוצה, וציין שהקבוצה כבר לא מצפה לשובו. ב-4 ביולי 2017 ההיט ויתרו על בוש, חודש לאחר שפסיקת ה־NBA הכריזה על בעיות קרישת הדם שלו כמחלה שמסיימת את הקריירה. ריילי הודיע מיד שהמספר של בוש יופרש בעתיד מתוך כבוד לו ולהישגיו עם ההיט. לפיכך, תוך שתי עונת ולמיאמי לא נשאר שום שחקן "משלושת הגדולים". לאחר עזיבתם של השני הכוכבים הנותרים, בעונת 2016/2017, מיאמי השיגה מאזן סביר של 41-41, אך בעקבות שובר שוויון שהיה להם מול שיקגו בולס, סיימו ההיט את העונה במקום התשיעי ולא הצליחו להעפיל לפלייאוף.

ב-8 בפברואר 2018, קליבלנד קאבלירס העבירה בטרייד את דוויין ווייד למיאמי. בסיום עונת 2017/2018 הצליחה הקבוצה להעפיל לפלייאוף דרך המקום ה-6 בבית המזרחי, אבל היא הודחה בסיבוב הראשון על ידי פילדלפיה 76' בתוצאה 1–4.

ווייד פרש אחרי עונת 2018-2019. החולצות של בוש ווייד הופרשו על ידי ההיט במרץ 2019 ופברואר 2020, בהתאמה.

2019-הווה עידן ג'ימי באטלר

לפני עונת 2019/2020 החתימה מיאמי את הכוכבים ג'ימי באטלר, אנדרה איגודלה וג'יי קראודר ובחרה בדראפט את טיילר הירו.

לאחר העצירה של עונה זו, עקב מגפת הקורונה, ההיט היו אחת מ-22 קבוצות שהוזמנו להשתתף בבועת ה־NBA, והשלימו את העונה בדלתיים סגורות באורלנדו מיולי ועד אוקטובר 2020. בסיום העונה סיימה מיאמי במקום השישי עם מאזן של 29–44 והגיעה עד לגמר ה-NBA בהובלת ג'ימי באטלר, באם אדבאיו וטיילר הירו, תוך שהיא מנצחת בסדרות פלייאוף את אינדיאנה, מילווקי ובוסטון. בגמר פגשו ההיט את לברון ג'יימס והלוס אנג'לס לייקרס, אבל נכנעו להם בתוצאה 2–4.

ההיט לא הצליחו להיות יציבים במהלך עונת 2020/2021, אך בכל זאת הצליחו להעפיל לפלייאוף מהמקום השישי במזרח עם מאזן של 32–40. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הפסידה מיאמי בסוויפ למילווקי באקס, שבסופו של דבר גם זכתה באליפות באותה שנה. בסיום העונה עזבו את הקבוצה גוראן דרגיץ' ואנדרה איגודלה ובמקומם חתמו השחקנים הוותיקים קייל לאורי ופי. ג'יי. טאקר.

עונת 2021/2022 הייתה מוצלחת בשביל ההיט והם סיימו אותה במקום הראשון במזרח לראשונה מאז שנת 2013, עם מאזן של 53-29. בפלייאוף ניצחה מיאמי בסיבוב הראשון את אטלנטה הוקס בתוצאה 4-1 ובסיבוב השני ניצחה 4-2 את פילדלפיה 76' והעפילה לגמר המזרח נגד המדורגת שנייה בוסטון סלטיקס. בוסטון עלתה ליתרון מבטיח של 2–3 בסדרה, כשמשחק מספר 6 שוחק בTD גארדן, האולם הביתי של בוסטון. למשחק מספר 6 הגיעו ההיט כאנדרדוגים לאחר ההופעות הנוראיות במשחקים 4 ו-5, אבל הצליחו לנצח עם התפוצצות של ג'ימי באטלר כשהוא משיג שיא קריירה בנקודות בפלייאוף עם 47 נקודות, 9 ריבאונדים, 8 אסיסטים ו-4 חטיפות, וכפה משחק מספר 7 מכריע באמריקן איירליינס ארנה. אוהדים ואנשי תקשורת רבים השוו את הביצועים של באטלר לאלה של לברון ג'יימס, כששיחק בהיט במהלך משחק 6 בגמר המזרח 2012 (גם מול הסלטיקס), בו קלע 45 נקודות, 15 ריבאונדים וחמישה אסיסטים במשחק חוץ. את משחק מספר 7 פתחו ההיט בצורה לא טובה לאחר שהיו בפיגור 17 בתחילת הרבע השני, אך למרות זאת הם הורידו את היתרון ל-3 נקודות בלבד 10 דקות לסיום. הסלטיקס הצליחו להגדיל שוב את ההפרש ועלו ליתרון של 98–85, 3:25 לסיום. ההיט יצאו לריצת 11–0 מהירה תוך 3 דקות, והורידו את התוצאה ל-98–96. אחרי החטאת ליי-אפ של מרכוס סמארט, כשנותרו 20 שניות לסיום, הייתה להיט הזדמנות לעלות ליתרון, אבל ג'ימי באטלר החטיא שלשה והסלטיקס ניצחו 100–96.

בעונת 2022/2023, סיימו ההיט במקום השביעי במזרח עם מאזן של 38–44 והעפילו לפלייאין. במשחק הראשון של הפלייאין פגשו ההיט את המדורגת שמינית אטלנטה הוקס, והפסידו בתוצאה 105-116. בשלב הבא הם הגיעו למשחק מכריע על המקום השמיני נגד המדורגת עשירית שיקגו בולס, משחק שאותו ניצחו בתוצאה 91–102, והעפילו לפלייאוף דרך המקום השמיני. בסיבוב הראשון של הפלייאוף שיחקה מיאמי נגד המועמדת מספר 1 לאליפות מילווקי באקס. במהלך המשחק הראשון שבר את ידו אחד מכוכבי הקבוצה, טיילר הירו (פציעה שגם סיימה לו את העונה), אבל מנגד גם הכוכב של מילווקי יאניס אנדטקומבו נפצע באותו משחק וההיט הצליחו לנצל זאת כדי לעלות ליתרון 1-0 בסדרה. במשחק השני יאניס גם נעדר בגלל אותה פציעה מהמשחק הקודם, אבל למרות זאת מיאמי הפסידו את המשחק הזה והבאקס איזנו את הסדרה ל-1-1. למרות חזרתו של יאניס ההיט ניצחו את שלושת המשחקים הבאים והעפילו לסיבוב השני של הפלייאוף, ובכך הפכו ההיט לקבוצה השישית בהיסטוריה שמדיחה את המדוגת ראשונה בסיבוב הראשון של הפלייאוף. בסיבוב השני של הפלייאוף פגשו ההיט את ניו יורק ניקס וניצחו אותם בתוצאה 4-2. בגמר המזרח התמודדו ההיט נגד בוסטון סלטיקס, אותה קבוצה שהדיחה אותה במעמד זה בשנה שעברה. למרות שיתרון הביתיות היה של בוסטון ניצחו ההיט בשני המשחקים הראשונים בחוץ וגם בשלישי בבית, ועלו ליתרון מבטיח של 3-0 כשאף קבוצה בהיסטוריה של ה-NBA לא הצליחה לחזור מפיגור כזה. בכל זאת, הצליחה בוסטון לנצח את שלושת המשחקים הבאים וכפו משחק מספר 7 מכריע בביתה. למרות החזרה מ-3-0, ומשחק מחוץ לבית, ההיט פירקו את בוסטון 103-84 והעפילו לגמר ה-NBA. בכך, הפכה מיאמי לקבוצה השנייה בהיסטוריה שמעפילה לגמר ה-NBA לאחר שסיימה את העונה הסדירה במקום השמיני, כאשר הראשונה לעשות זאת הייתה ניו יורק ניקס ב-1999. בגמר ה־NBA פגשה מיאמי את דנוור נאגטס, אך הפסידה בתוצאה 1–4.

יריבויות

ניו יורק ניקס

היריבות בין ניו יורק ניקס וקבוצת ההרחבה מיאמי היט היא תוצאה של סדרות הפלייאוף הפיזיות, ולעיתים ברוטליות, שהתרחשו בין המועדונים בשנים 1997–2000. כל סדרה בין שני המועדונים נגררה למספר המקסימלי של המשחקים. היריבות בין המועדונים הועצמה בשל האיבה בין פט ריילי, שבתחילה היה המאמן הראשי של הניקס, בין השנים 1991–1995, ולאחר מכן המאמן הראשי של ההיט בין השנים 1996–2003 ו-2005–2008, ויורשו של ריילי בניו יורק ניקס, ג'ף ואן גנדי, מי שהיה עוזרו של ריילי בניו יורק. אחיו של ג'ף, סטן ואן גנדי היה עוזר המאמן של ריילי במיאמי. שתי השנים הראשונות עמדו תחת אלימות פיזית במהלך הסדרות, ועונשי השעייה לשחקנים שבסופו של דבר תרמו לתוצאה הסופית של הסדרות. היריבות בין ההיט לניקס היא גם חלק מיריבות גדולה יותר הקיימת בין שתי ערי החוף המזרחי, מיאמי וניו יורק.

באמצע שנות ה-2000 התרככה היריבות הגדולה, עם הדשדוש אליו נקלעו ניו יורק ניקס והחלפת רוב סגל השחקנים של ההיט. מאז ההערכות החדשה של בתי הליגה, ועם התוספת של שארלוט בובקאטס, עברה מיאמי לבית החדש שנוצר, הבית הדרום-מזרחי, בו הם שולטים מאז הצטרפותו של שאקיל אוניל (בטרייד מלוס אנג'לס לייקרס בשנת 2004) ועלייתו של דוויין וייד. אך, בשיאה, יריבות זו הייתה מרה וסומנה על ידי שחקנים משני הצדדים שנתנו את המיטב בכל משחק. כמעט כל המשחקים ביניהן הקבוצות היו בשוויון כוחות. במהלך עונת 2010/2011 נראה היה כי היריבות מתעוררת שוב, עם עלייתם מחדש של הניקס לאחר הגעתם של אמארה סטודמאייר וכרמלו אנתוני לניו יורק.

ההיט שיחקו נגד הניקס יותר פעמים מאשר מול כל קבוצה אחרת בהיסטוריה של המועדון. המאזן בין הקבוצות הוא 39–55 לטובת הניקס (כולל 11–13 בפלייאוף), כאשר ממוצע הנקודות של ההיט עומד על 93.7 מול 96.4 של הניקס (בפלייאוף עומד הממוצע על 83.04 להיט לעומת 84.6 לניקס).

שיקגו בולס

היריבות עם שיקגו בולס החלה עם עלייתם של ההיט לפלייאוף במהלך שנות ה-90, עשור בו שלטו הבולס בליגה ושיאו של עידן מייקל ג'ורדן. במהלך אותה התקופה הודחו ההיט שלוש פעמים על ידי הבולס, שהמשיכו וזכו באליפות ה-NBA בכל פעם. ההיט הצליחו פעם אחת לזכות ברגע של תהילה כאשר הביסו את הבולס 72–99 בינואר 1998.

לאחר עזיבתו של ג'ורדן וכישלונם של ההיט בתחילת שנות ה-2000, היריבות התקררה אך נראתה כמתלהטת מחדש לאחר שנפגשו בפלייאוף של עונת 2005/2006, סדרה שהסתיימה בניצחון ההיט 2–4 שהמשיכו לגמר ה-NBA. אך הבולס נקמו עונה לאחר מכן, כשהביסו את האלופים המכהנים ממיאמי, 4-0, בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

היריבות התעצמה בעונת 2010/2011 עם עלייתם של הבולס למקום הראשון בדירוג במזרח בעונה הסדירה, כאשר בשורותיהם משחקים דריק רוז וקרלוס בוזר בעידן שלאחר מייקל ג'ורדן. בנוסף לכך, ההיט השיגו את המקום השני כאשר בשורותיהם מככב דוויין וייד (שדחה הצעה להצטרף לעיר הולדתו שיקגו), וכן הכוכבים כריס בוש ולברון ג'יימס, שהצטרפו לקבוצה (דחו הצעה להצטרף לרוז ובוזר בשיקגו). הקבוצות נפגשו בגמר המזרח של שנת 2011, כאשר ההיט ניצחו 1–4 בסדרה.

ההיט שיחקו את הכמות השנייה הגדולה ביותר של משחקים נגד הבולס (111) והמאזן עומד על 38–47 לשיקגו (כולל 9–17 בפלייאוף). ממוצע הנקודות למשחק של ההיט עומד על 94.8 למשחק לעומת 96.5 לבולס (90.5 להיט בממוצע בפלייאוף לעומת 97.5 לבולס). היריבות התאפיינה בעיקר במשחקים נוקשים עם עבירות גסות. בעונת 2012/2013 הייתה זאת שיקגו שעצרה את הרצף המדהים של מיאמי, רצף שעמד עד למשחק זה על 27 ניצחונות רצופים (הרצף השני בטיבו בהיסטוריית המשחקים ב-NBA). המשחק התאפיין בעבירות קשות של שחקני הבולס. מיאמי פגשה את שיקגו באותה עונה בסיבוב השני של הפלייאוף, ואף על פי שהפסידה במשחק הראשון בבית, ניצחה בכל ארבעת המשחקים הבאים ועלתה לשלב הבא, בדרך לזכייה באליפות. הסדרה התאפיינה בהרבה פיזיות וטראש-טוק. לברון ג'יימס אף התבטא שזה היה יותר כמו משחק WWE.

לוגואים

• 
  הלוגו של הקבוצה בין השנים 1988–1999.
• 
  הלוגו של הקבוצה מאז שנת 1999.

מאמני הקבוצה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024:

מאמן	שנים	עונה סדירה				פלייאוף				הישגים
		משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה
רון רות'סטין	1988–1991	246	57	189	0.232	—	—	—	—	—
קווין לוגרי	1991–1995	292	133	159	0.455	8	2	6	0.250	—
אלווין ג'נטרי	1995	36	15	21	0.417	—	—	—	—	—
פט ריילי	1995–2003	624	354	270	0.567	43	18	25	0.419	זכייה בפרס מאמן העונה (1997)
סטן ואן גנדי	2003–2005	185	112	73	0.605	28	17	11	0.607	—
פט ריילי (2)	2005–2008	225	100	125	0.444	27	16	11	0.593	זכייה באליפות ה-NBA‏ (2006)
אריק ספולסטרה	2008–הווה	1,277	750	527	0.587	189	110	83	0.570	2 זכיות באליפות ה-NBA‏ (2012, 2013)

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)

ג'נרל מנג'ר	תקופה	הישגים
לואיס שאפר	1987–1995	–
דייב ווהל	1995–1996	–
רנדי פונד	1996–2008	זכייה באליפות ה-NBA‏ (2006)
פט ריילי	2008–הווה	2 זכיות באליפות ה-NBA‏ (2012, 2013) זכייה בפרס מנהל העונה (2011)

הישגים ופרסים

שיאים למשחק בודד

נקודות: 61, לברון ג'יימס מול שארלוט הורנטס, 3 במרץ 2014.

ריבאונדים: 34, רוני סייקלי מול וושינגטון בולטס, 3 במרץ 1993.

אסיסטים: 19, טים הארדוויי מול מילווקי באקס, 19 באפריל 1996.

חטיפות: 9, מריו צ'למרס מול פילדלפיה 76', 5 בנובמבר 2008.

חסימות: 12, חסן וייטסייד מול שיקגו בולס, 25 בינואר 2015.

שיאי קריירה בקבוצה

• הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד.

נקודות: 1. דוויין וייד - 21,556 2. אלונזו מורנינג - 9,459 3. גלן רייס - 9,248 4. לברון ג'יימס - 7,919 5. באם אדבאיו - 7,513

ריבאונדים: 1. יודוניס האסלם - 5,791 2. אלונזו מורנינג - 4,807 3. רוני סייקלי - 4,544 4. דוויין וייד - 4,482 5. באם אדבאיו - 4,275

אסיסטים: 1. דוויין וייד - 5,310 2. טים הארדוויי - 2,867 3. גוראן דרגיץ' - 2,034 4. מריו צ'למרס - 2,004 5. לברון ג'יימס - 1,980

חטיפות: 1. דוויין וייד - 1,492 2. מריו צ'למרס - 791 3. גרנט לונג - 666 4. גלן רייס - 572 5. קווין אדוארדס - 560

חסימות: 1. אלונזו מורנינג - 1,625 2. דוויין וייד - 812 3. חסן וייטסייד - 783 4. רוני סייקלי - 610 5. ג'ואל אנתוני - 456

פרסים אישיים

MVP של העונה הסדירה לברון ג'יימס - 2012, 2013 MVP של סדרת הגמר דוויין וייד - 2006 לברון ג'יימס - 2012, 2013 MVP של משחק האולסטאר דוויין וייד - 2010 שחקן ההגנה של העונה אלונזו מורנינג - 2009, 2000 השחקן השישי של העונה טיילר הירו - 2022 השחקן המשתפר של העונה רוני סייקלי - 1990 אייזק אוסטין - 1997 מאמן השנה פט ריילי - 1997 מנהל השנה פט ריילי - 2011

חמישיית העונה הראשונה טים הארדוויי - 1997 אלונזו מורנינג - 1999 שאקיל אוניל - 2005, 2006 דוויין וייד - 2009, 2010 לברון ג'יימס - 2011–2014 חמישיית העונה השנייה טים הארדוויי - 1998, 1999 אלונזו מורנינג - 2000 דוויין וייד - 2005, 2006, 2011 ג'ימי באטלר - 2023 חמישיית העונה השלישית דוויין וייד - 2007, 2012, 2013 ג'ימי באטלר - 2020, 2021 חמישיית ההגנה הראשונה אלונזו מורנינג - 1999, 2000 לברון ג'יימס - 2011–2013 חמישיית ההגנה השנייה פי. ג'יי. בראון - 1997, 1999 ברוס בואן - 2001 דוויין וייד - 2005, 2009, 2010 לברון ג'יימס - 2014 חסן וייטסייד - 2016 באם אדבאיו - 2020–2023 ג'ימי באטלר - 2021

חמישיית הרוקיז הראשונה שרמן דאגלס - 1990 סטיב סמית' - 1992 קארון באטלר - 2003 דוויין וייד - 2004 מייקל ביזלי - 2009 קנדריק נאן - 2020 חמישיית הרוקיז השנייה קווין אדוארדס - 1989 גלן רייס - 1990 וילי בארטון - 1991 יודוניס האסלם - 2004 מריו צ'למרס - 2009 ג'סטיס וינסלו - 2016 טיילר הירו - 2020

שחקנים במשחק האולסטאר אלונזו מורנינג - 1996, 1997, 2000–2002 טים הארדוויי - 1997, 1998 אנתוני מייסון - 2001 שאקיל אוניל - 2005–2007 דוויין וייד - 2005–2016, 2019 לברון ג'יימס - 2011–2014 כריס בוש - 2011–2016 גוראן דרגיץ' - 2018 ג'ימי באטלר - 2020, 2022 באם אדבאיו - 2020, 2023, 2024 מאמנים במשחק האולסטאר סטן ואן גנדי - 2005 אריק ספולסטרה - 2013

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות

מספר	שחקן	תפקיד	שנים בקבוצה	שנת הפרשה
1	כריס בוש	פאוור פורוורד/סנטר	2010–2017	2019
3	דוויין וייד	קלע	2003–2019	2020
10	טים הארדוויי	רכז	1996–2001	2009
23	מייקל ג'ורדן	קלע	–	2003
32	שאקיל אוניל	סנטר	2004–2008	2016
33	אלונזו מורנינג	סנטר	1995–2002, 2005–2008	2009

סגל שחקנים בעונת 2024/2025

סגל מיאמי היט
שחקנים	מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא PG 2 טרי רוזיר 1.85 מטרים 17 במרץ 1994 אוניברסיטת לואיוויל PG 4 אייזיאה סטיבנס (כ) 1.83 מטרים 1 בנובמבר 2000 אוניברסיטת המדינה של קולורדו PF 5 ניקולה יוביץ' 2.08 מטרים 9 ביוני 2003 סרביה C 7 קלאל וור 2.13 מטרים 20 באפריל 2004 אוניברסיטת אינדיאנה SG 8 ג'וש כריסטופר (כ) 1.93 מטרים 8 בדצמבר 2001 אריזונה סטייט SG/SF 9 פלה לארסון 1.98 מטרים 23 בפברואר 2001 אוניברסיטת אריזונה SF/PF 11 חיימה חאקס 1.98 מטרים 18 בפברואר 2001 UCLA SG 12 דרו סמית' (כ) 1.88 מטרים 30 בדצמבר 1997 אוניברסיטת מיזורי PF/C 13 באם אדבאיו 2.06 מטרים 18 ביולי 1997 אוניברסיטת קנטקי SG 14 טיילר הירו 1.96 מטרים 20 בינואר 2000 אוניברסיטת קנטקי PF/SF 16 קשאד ג'ונסון 1.98 מטרים 23 ביוני 2001 אוניברסיטת אריזונה SG/SF 18 אלק ברקס 1.96 מטרים 20 ביולי 1991 אוניברסיטת קולורדו SF/PF 20   קייל אנדרסון 2.06 מטרים 20 בספטמבר 1993 UCLA SF 22 אנדרו ויגינס 2.01 מטרים 23 בפברואר 1995 אוניברסיטת קנזס SF 24 הייווד הייסמית' 1.96 מטרים 9 בדצמבר 1996 אוניברסיטת וילינג PF/C 42 קווין לאב 2.03 מטרים 7 בספטמבר 1988 UCLA PG 45 דביון מיטשל 1.83 מטרים 5 בספטמבר 1998 אוניברסיטת ביילור SG/SF 55 דאנקן רובינסון 2.01 מטרים 22 באפריל 1994 אוניברסיטת מישיגן	מאמן: אריק ספולסטרה מקרא ק - קפטן כ - שחקן החתום על חוזה כפול ד - בחירת דראפט שטרם הוחתמה ח - שחקן חופשי שחוזהו בקבוצה הסתיים * - בית ספר תיכון סגל הקבוצה באתר הרשמי עודכן בתאריך: 9 במרץ 2025

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיאמי היט בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של מיאמי היט (באנגלית)

• מיאמי היט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• מיאמי היט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)