הרכבל של לונדון

רכבל לרוחב נהר התמזה בעיר לונדון
(הופנה מהדף רכבל האמירייטס)

הרכבל של לונדון (שמו באנגלית: London Cable Car) הוא קו רכבל הנמתח לרוחב נהר התמזה שבלונדון בירת בריטניה. הוא מקשר בין חצי האי גריניץ' שמדרום לנהר לבין המעגנים המלכותיים שמצפון לו. הרכבל החל לפעול בשנת 2012. הרכבל נקרא עד אוקטובר 2022, רכבל האמירויות ע"ש חברת התעופה אמירטס. לאחר מכן שונה שמו הרשמי ל IFS Cloud Cable Car ע"ש חברת ההייטק השוודית IFS .

הרכבל של לונדון
London cable car
Cable Car roundel
מידע כללי
מדינה הממלכה המאוחדת
עיר הרובע המלכותי של גריניץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מפעיל טרנספורט פור לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע על ההקמה
עלות 66 מיליון לירה שטרלינג
פתיחת הקו 28 ביוני 2012 עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע על הקו
סוג הקו רכבל
אורך הקו 1 ק"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר כלים 36
מספר נוסעים בשנה 1,314,783 (2018)
מספר התחנות 2
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קו הרכבל לרוחב נהר התמזה, בתצלום מן הגדה הצפונית. מעבר לנהר מימין נראית ה-O2 ארנה

הקמת הרכבל עריכה

בשנת 2010 הכריז TfL, תאגיד התחבורה של לונדון, על כוונתו לבנות את קו הרכבל, הראשון מסוגו בתחומיה של עיר בבריטניה. בניית הרכבת החלה באוגוסט 2011 והוא החל לפעול ב-28 ביוני 2012, מעט לפני פתיחת משחקי אולימפיאדת לונדון. העלות הכוללת של הפרויקט לרבות הוצאות נלוות הגיעה לכ-66 מיליון לירות, יותר מכפליים ההערכה הראשונית של עלות הפרויקט. על מנת לכסות את ההוצאה הגיע תאגיד TfL להסכם עם חברת התעופה אמירייטס על מתן חסות לפרויקט בסכום של 36 מיליון לירות. בתמורה נקבע כי הרכבל ייקרא על שם החברה למשך עשר שנים וכי סמלה יוצג על גבי קרוניותיו. הועלתה הטענה כי מבחינת עלות הקמתה הייתה מערכת רכבל זו היקרה ביותר שנבנתה בעולם עד לאותו מועד.[1]

תיאור הרכבל עריכה

קו הרכבל מתמשך מעל הנהר לאורך 1,100 מטרים בין שתי תחנות:

הקו מתבסס על שלושה מגדלי מתכת, שניים מצפון לנהר ואחד מדרומו. הם נושאים כבל רכבל יחיד, שעליו פועלות 36 קרוניות בעלות קיבולת של עד 10 נוסעים כל אחת. הקרוניות מגיעות עד לגובה מקסימלי של 90 מטר מעל פני הקרקע. משך המסע ברכבל בין שתי התחנות הוא 5 עד 10 דקות. המערכת מסוגלת לשאת עד 2,500 נוסעים בשעה לכיוון אחד. מהירות הנסיעה ברכבל היא 5 מ' בשנייה (18 קמ"ש) באוויר, וכשהקרונית מגיעה לעבר 2 התחנות בכיוונים שונים, המהירות יורדת ל-0.3 מ' בשנייה, אך לא עוצרת כמעט לחלוטין. הדלתות נפתחות אוטומטית בכניסתן לתחנה על מנת לאפשר לנוסעים לעלות ולרדת, וביציאה מהתחנה הן נסגרות גם הן באופן אוטומטי. וביציאה מהתחנה הן נוסעות מהר ומגיעה למהירות השווה למהירות הכבל, כאשר רוב הזמן הקרוניות נעצרות בתחנות, לצורך העלאה וירידה של נוסעים במהירות האפשרית. הרכבל הוא מסוג "מעלית גונדולה" ממש כמו הרכבלית בחיפה שבישראל, המקשרת בין מרכזית המפרץ, לכיוון הטכניון, ואוניברסיטת חיפה. למעשה ברכבל הלונדוני יש את גלגל הנעה המסתובבת בצבע כתום, וגם חדר בקרה מרכזי לתפעול הרכבל. בנוסף במהלך הנסיעה יש שמיעת הסבר אודות הרכבל, על העיר, נהר התמזה ועוד. ניתן להשתמש ברכבל גם באמצעות כרטיס התחבורה ציבורית בעיר, באמצעות כרטיס האויסטר, לעיתים הקרוניות נוסעות באיטיות מאוד במהלך הנסיעה. החברה שמפעילה את הרכבל הלונדוני והקימה אותה היא "דופלמאייר" האוסטרית, שהקימה גם את הרכבלית בישראל. שותפה שלה למיזם היא חברת התעופה "אמירטס" מאיחוד האמירויות הערביות.

מספר הנסיעות ברכבל היה גבוה סמוך לאחר פתיחתו, אך הצטמצם בצורה חדה בשנה שלאחר מכן. במהלך שנת 2018 השתמשו בו 1,314,783 נוסעים. בשל מספר הנוסעים המוגבל נטען נגד המערכת כי היא מהווה פיל לבן, פתרון תחבורתי בלתי יעיל, המתאים לשמש כאטרקציה תיירותית ולא ככלי תחבורה יומיומי לעובדים ותושבים המבקשים לחצות את הנהר, וזאת עקב המיקום של תחנותיו ועלות השימוש בו.

בשנת 2013 תוקן ההסכם שבין תאגיד TfL לבין חברת אמירטייס, והוסר ממנו תנאי שאסר על התאגיד לקיים קשרים בקשר לפרויקט הרכבל עם כל גוף שלאיחוד האמירויות הערביות יש התנגדות כלפיו. התנאי פורש כמכוון נגד ישראל וגופים עסקיים הקשורים אליה. אותו הסכם גם אסר על התאגיד להעביר ביקורת על הפרויקט, על משפחת המלוכה של איחוד האמירויות ועל ממשלתו.[2]

החל מאוקטובר 2022, הרכבל נושא את שמה של חברת ההייטק השוודית IFS .

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הרכבל של לונדון בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה