רעשן
רעשן הוא כלי נגינה המשמש כצעצוע, כלי-שעשועים המשמיע רעש, ומכאן שמו. את המילה יצר איתמר בן-אב"י.[1]
הרעשן בנוי מידית שבראשה גלגל שיניים, ומחלק המסתובב סביב גלגל השיניים. הפעלת הרעשן נעשית באמצעות תנופה הגורמת לחלק המסתובב להסתובב ולהשמיע רעש בעת החיכוך שלו בגלגל השיניים.
בתרבות היהודית
עריכהבתרבות היהודית נהוג להשתמש בו בפורים בעת קריאת שמו של המן במהלך קריאת מגילת אסתר כחלק ממחיית זכר עמלק שהמן נחשב לצאצאו. מקור המסורת היהודית הקשורה ברעשן היא ככל הנראה לרשום את שמו של המן על פיסות אבן או עץ והכאתם אלו באלו עד למחיקת השם (נוהג קלאסי של מחיית זכר עמלק) אלא שהמנהג התפתח ונותר ממנו בעיקר הרעש ומכאן נולד המנהג להרעיש ברעשן. השימוש ברעשן בעת קריאת המגילה מעורר בעיה הלכתית מכיוון שכך ישנו חשש שהציבור לא ישמע כל מילה ומילה, בניגוד להלכה.
אמנות ייצור הרעשנים הייתה נפוצה מאוד בקהילות היהודיות השונות כאשר הרעשן הפך למעשה לחפץ אמנותי מעוטר בתחריטים וציורים שונים. קיימים רעשנים ממתכת מעץ ומפלסטיק.
במלחמה
עריכה
במלחמת העולם השנייה שימש הרעשן להתרעה בדבר קיומו של גז רעיל.[2]
ככלי נגינה
עריכהככלי נגינה משמש הרעשן, למשל, ביצירתו של ריכרד שטראוס, "המתיחות העליזות של טיל אוילנשפיגל" ויצירתו של ארנולד שנברג, "שירי גורה".
בתרבות הכללית
עריכה
ערך מורחב – רעשן לתינוקות
יש אוהדים המשתמשים ברעשני ענק במשחקי כדורגל וכדורסל, כדרך לבלבל את שחקני הקבוצה היריבה.
הרעשן משמש גם כצעצוע לילדים. עבור תינוקות, מיוצרים רעשנים רכים ועדינים התורמים להתפתחותם.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- רעשנים שונים ממוזיאון היכל שלמה באתר "דעת".
- שיר הרעשן באתר הספרייה הלאומית
- מידע על רעשן בקטלוג הספרייה הלאומית
- נפרת ורדימון, על מה כל הרעש?, באתר ישראל היום, 21 במרץ 2019
- הגראגר; פטישוני המן, בתוך: יום-טוב לוינסקי (עורך), ספר המועדים, כרך ו: פורים, ל"ג בעמר, חמשה עשר באב, תל אביב: אגודת עונג שבת על ידי דביר, ה'תשט"ו, עמ' 119–120, באתר היברובוקס
- חן מלול, להכות את המן הרשע: סיפורו של הרעשן, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מרץ 2020
אילון גלעד, בן יהודה רצה שהרעשן ייקרא מנענע, באתר הארץ, 26 בפברואר 2021
הערות שוליים
עריכה- ^ איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 46.
- ^ Lincolnshire Special Constabulary Bulletin No. 27 - September, 1942.