פתיחת התפריט הראשי
ארסמוס מרוטרדם כותב מכתב בציור דיוקן מאת הנס הולביין

רפובליקת המכתביםאנגלית: Republic of Letters, בצרפתית: République des Lettres, בלטינית: Respublica literaria) הוא כינוי לקהילה האינטלקטואלית הבינלאומית שהתפתחה באירופה ולאחר מכן גם באמריקה לקראת סופה של המאה ה-17 ובמאה ה-18, בעידן הנאורות, והתבססה במידה רבה על כתיבה ושליחה בדואר של מכתבים אישיים, פמפלטים וטקסטים כתובים אחרים. היסטוריונים כיום מייחסים לרפובליקת המכתבים השפעה רבה בהפצת רעיונות בתחומי הפוליטיקה, הדת, הפילוסופיה, המדע והאמנות בעידן הנאורות.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

הביטוי בצורתו הלטינית Respublica literaria נמצא לראשונה במכתב של פרנצ'סקו ברבארו, דיפלומט והומניסט ונציאני, לפוג'יו בראציוליני, מלומד והומניסט איטלקי ב-6 ביולי 1417. משמעה של המילה literaria באותו זמן היה "לימוד" או "ידע", ובכלל זה ידע מדעי, ולא "ספרות" כמו במובן המצומצם של ימינו, ומשמע השורש publica היה "ציבורי". הביטוי בתקופת הרנסאנס התייחס ללימוד או אגירת ידע לטובת הציבור, ושמר על משמעות זו גם מאוחר יותר כשהועשר במשמעויות נוספות[1].

השימוש בביטוי התפשט במאה ה-16 ובמאה ה-17, שבסופה הוא נכלל בכותרתם של מספר כתבי עת חשובים באירופה. בייחוד, בשנת 1684 החל הפילוסוף והסופר הצרפתי פייר בל לפרסם כתב עת לביקורת ספרות בשם Nouvelles de la république des lettres (צרפתית: "חדשות רפובליקת המכתבים").

הביטוי בשפות כמו צרפתית או אנגלית ניתן להתרגם גם כ"רפובליקת האותיות" והוא היה קרוב לביטוי men of letters (מילולית: "אנשי מכתבים" או "אנשי אותיות") שפירושו המקורי היה בפשטות "אנשים היודעים קרוא וכתוב". במאות ה-17 וה-18, בתקופת ההשכלה, החלה האוריינות להתפשט באוכלוסיית אירופה, והביטוי ציין יותר ויותר אינטלקטואלים משכילים, המתעניינים בנושאים רבים ומסוגלים לבטא עצמם בכתב. ביקורת ספרות כמו גם ביקורת אמנות ומוזיקה, וכן דיון פילוסופי, מדעי ופוליטי, הפכו לבילוי נפוץ ומוערך בסלונים חברתיים. סלונים תכופות התגבשו על ידי נשות חברה ואצולה כמו קתרין דה ראמבוייה ורחל ורנהגן. בחברה שבה מרבית האפשרויות לרכוש השכלה היו חסומות בפני נשים, סלונים והחלפת מכתבים מלאו תפקיד חשוב ביצירת זהות, הענקת השכלה והעצמה לנשים שהשתתפו בהם. משכילים וחברי סלונים לעיתים התייחסו לעצמם בביטוי "אזרחים ברפובליקת המכתבים".

לרפובליקת המכתבים היה תפקיד חשוב גם בעיצובם של מוסדות מדעיים ושיטות מדעיות: אקדמיות, דוגמת האקדמיה הצרפתית שנוסדה בשנת 1635; אגודות מדעיות, דוגמת החברה המלכותית הבריטית שנוסדה בשנת 1660; כתב העת המדעי; המאמר המדעי; וביקורת עמיתים מדעית. תהליך הפרסום והשיפוט של תוצאות מדעיות מתבצע עד היום באמצעות מכתבים הנשלחים בדואר, בשנים האחרונות בדרך-כלל דואר אלקטרוני. כתבי-עת מדעיים רבים עדיין נקראים בשמות המכילים את המילה letters, ומציגים סוגים מסוימים של מאמרים כ"מכתב לעורך".

רפובליקת המכתבים מעולם לא הייתה מוסד רשמי, כמו אקדמיה או אגודה ספרותית, והתקיימה כרעיון ומושג בתפיסתם של חלק מחבריה. בין היסטוריונים והוגי דעות במאה ה-21 היא מוגדרת תכופות כרשת חברתית, מושווה לרשתות חברתיות מקוונות בעידן הדיגיטלי המודרני, ונחקרת בשיטות כמותיות של חקר רשתות חברתיות, כגון תורת הגרפים המתמטית. דוגמה לכך היא מיזם המחקר השיתופי "מיפוי רפובליקת המכתבים" באוניברסיטת סטנפורד.

דוגמאות מפורסמותעריכה

  • הפילוסוף והסופר הצרפתי וולטר כתב ב-83 שנות חייו למעלה מ-20,000 מכתבים אישיים. כאשר חלקם הוצאו לאור במאה ה-20 הם מילאו 102 כרכים. מכותביו כללו רבים מן האישים החשובים באירופה בזמנו, למשל פרידריך הגדול, האפיפיור בנדיקטוס הארבעה עשר והפילוסוף ז'אן-ז'אק רוסו. התכתובת הקבועה שלו עם יקטרינה הגדולה נמשכה משנת 1763 ועד מותו בשנת 1778, והיחסים העולים מתוכנה הושוו לאלו של מורה ותלמידה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא רפובליקת המכתבים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Republic of Letters, Encyclopedia of the Enlightment, Editor in Chief: Alan Charleskors, Oxford University Press, 2003, Vol. 3, pp.436-440
  2. ^ דניאלה הוס, הנסיכה שרצתה לדעת הכול. מאמר בכתב העת אלכסון, אוקטובר 2016.