פתיחת התפריט הראשי

פרשיית רצח תמר ברז הייתה פרשיית אונס ורצח שהתרחשה ב-17 בספטמבר 1997 על ידי יגאל אקסלרוד. גופתה של תמר ברז נמצאה מגולגלת בשטיח על גג בניין סניף "ביתילי" ברמת גן שבועיים לאחר הרצח.

הרצחעריכה

תמר ברז, בת 33, הגיעה לסניף של רשת "ביתילי" לרהיטי בית וגינה על מנת לחפש ריהוט גן. עובד מטעם "קלאסי-גן" שהועסק ברשת "ביתילי", יגאל אקסלרוד, בעל הרשעות פליליות בגין גניבת נשק וניסיונות אונס, עקב אחרי ברז. כאשר הגיעה ברז לגג החנות כדי לראות ריהוט גן התנפל עליה אקסלרוד וניסה לאנוס אותה. משהתנגדה ברז, אקסלרוד דקר אותה בחזה והתעלל מינית בגופתה. לאחר שסיים לבצע בגופה את זממו גלגל אקסלרוד את ברז בשטיח, וכיבה את הטלפון הסלולרי שהיה ברשותה. בבית המשפט טען "רציתי לעשות לה מה שראיתי בסרטים הכחולים"[1].

משפחת ברז והמשטרה חיפשו אחרי תמר במשך כשבועיים. לאורך כל התקופה לקוחות ברשת ביתילי התלוננו על ריח רע בחנות. אקסלרוד הזמין ריסוס וטען שהריח נגרם מחתול מת. עובד של הרשת מצא את השטיח, ובתוכו את גופתה של ברז כשהיא במצב ריקבון מתקדם.

לאחר הרצחעריכה

בשנת 1998 הקימה אורה ברז, אמה של תמר, ארגון בשם "ארגון משפחות נרצחים ונרצחות"[1], שחבריו הם בני משפחה של קורבנות רצח ללא עבר פלילי. הארגון מסייע למשפחות הנרצחים בליווי וייעוץ משפטי, סיוע נפשי, רפואי וסוציאלי. הארגון הביא לחקיקת "חוק זכויות נפגעי עבירה"[1].

תביעות אזרחיותעריכה

לאחר מציאת הגופה, הסכימה המשפחה לניתוח שלאחר המוות; אך ב-2002 כחמש שנים לאחר הרצח התברר למשפחה - בעקבות ועדת חקירה שמינה שר הבריאות דאז רוני מילוא לבדיקת פעילות המכון לרפואה משפטית - כי מגופתה של תמר הוצאו הלסתות, עצם, שריר, צלעות ורקמות. ב-2003 תבעה משפחת ברז את משרד הבריאות, את המכון לרפואה משפטית ואת מנהל המכון, פרופסור יהודה היס. המשפחה טענה כי האיברים הוצאו ללא ידיעתה, הושארו במכון למשך 4 שנים, ונקברו בבית הקברות בגבעת שמואל בעוד בתם קבורה בבית העלמין בחולון.

בתביעה אחרת שהוגשה נגד הרוצח, קבע בית המשפט שעל הרוצח, שמרצה עונש מאסר עולם, לפצות את המשפחה בכ-6 מיליון ש"ח[2].

תביעה אחרת הוגשה על ידי המשפחה ב-2004, נגד הגופים הפרטיים והעסקיים שהיו מעורבים במיקום הרצח. ב-7 באפריל 2010 קבע בית המשפט כי "ביתילי", "קלאסי-גן" ו"כרמל החזקות" יפצו את משפחת ברז ב-2.5 מיליון שקל בגין ניהול לקוי, סבל וקיצור תוחלת חיים. עורכות הדין של משפחת ברז טענו כי פסיקתה של השופטת דליה גנות "מהווה אבן דרך בהקשר של הרחבת האחריות הנזיקית על גופים פרטיים ועסקיים, וברעיון של שינוי חברתי באמצעות המשפט הפרטי"[2]. בערעור החברות לבית המשפט העליון הוחלט, על דרך הפשרה, להפחית את סכום הפיצוי ב-50%[3].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 מרדכי חיימוביץ', אחרי רצח בתה בסניף ביתילי, הפיצוי אינו מקל על אורה ברז, באתר nrg‏, 24 באפריל 2010
  2. ^ 2.0 2.1 יובל גורן, נרצחה בביתילי, הרשת תפצה ב-2.5 מיליון שקל, באתר nrg‏, 7 באפריל 2010
  3. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"א 3917/10