רקפת וינר-עומר

רקפת וינר-עומר (נולדה ב־1965) היא אמנית רב תחומית ואוצרת ישראלית. וינר-עומר עובדת במגוון מדיות: ציור, וידאו, מיצב, רדי מייד ועבודות טקסט.

ביוגרפיהעריכה

וינר-עומר נולדה בשנת 1965 בראשון לציון. למדה לתואר ראשון בפסיכולוגיה ובקולנוע באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1990–1993 למדה לימודי טיפול באמנות במדרשה לאמנות. לאחר מכן עשתה תואר שני באמנות בבצלאל. בתחילת דרכה פעלה מהסטודיו שלה בראשון לציון. בשנת 2013 נפרדה מהעיר בתערוכה "ביי ביי ראשון"[1] ועברה לפעול ולגור בתל אביב. זוכת פרס עידוד היצירה ב-2008 ופרס ע"ש מירון סימה ב-2010.

עבודותיהעריכה

עבודותיה הראשונות שהציגה בשנת 1999 היו עבודות טקסט על קרטון צבועות בזהב. הטקסט התכתב עם מודעות היכרויות: "אשכנזייה איכותית חושנית ונשית! על תרופות קלות מאוד בגברים עם איבר מין מזהב טהור בלבד. מטרה רצינית". לצד עבודות הטקסט, וינר-עומר החלה להשתמש ברדי מייד על גבי משטחים ודלתות שאספה ועליהם ציירה דמויות נשים עירומות. את סדרת הציורים בשם "האמנית המסכנה" יצרה בין השנים 2001 ו-2003 בסגנון האומנותי שהתכתב עם סגנון האיור שעל דלתות השירותים הציבוריים. בשנת 2005 עברה לסדרת עבודות עם רדי מייד המבוססות על פורנו הומוסקסואלי. סדרת העבודות "פרצופי תחת" כללה דיוקנאות של אנשי עסקים שדרכם בצבצו דימויי הפורנו ויצרו אילוזיה בין הדימויים. בעבודת הווידאו שליוותה את הסדרה "פרצופי תחת" נראית וינר-עומר לועסת מסטיק בזוקה, מפריחה בלונים שאותם היא מפוצצת על תמונות הפורנוגרפיות. גוף עבודות זה היא מתארת כ"רדי מייד של פורנו עם מסטיקים".

את שתי הסדרות: "האמנית המסכנה" ו"פרצופי תחת" הציגה בתערוכת יחיד בשנת 2007 בשם: "?Do you think art should be so direct" במוזיאון ינקו דאדא שבעין הוד. לתערוכה צורף גם מניפסט שכותרתו "כדאי לאישה לסרב ללכת ל'מקומות העבודה" והופיע לראשונה כחלק מתערוכת היחיד "כדאי לאישה לסרב ללכת למקומות" בסלון מזל בתל אביב, ב-2003.

בשנת 2007, הציגה את המיצב "Mitz", בה הצבע הורוד נכח כהמשך לגוף עבודותיה הקודם והפך לסימן ההיכר שלה. בגוף עבודותיה החלה להשתמש וינר-עומר בפורמט הציור המוכר, כלומר ציור על קנבס, כשהיא משתמשת בטפטופי נרות, שעווה וצבעי דפוס תעשייתי. בשנת 2009, הציגה בסדנת האמנים תערוכת יחיד בשם "חברים דמיוניים" שהורכבה מציורים ושולבו בה 4 יצירות וידאו. הציורים פוזרו על הריצפה כשחלקם יוצרים מבנה קונסטרוקטיבי. בעבודות הווידאו המשולבות בתערוכה וינר-עומר מופיעה בלבוש המזוהה עם עבודות הווידאו שלה –בחצאית, גרביון ונעלי עקב שחורים. היא מופיע כשהיא זוחלת בין העבודות ומזיזה אותן, וכהיא פותחת את עבודותיה מהאריזה. בשנת 2010 הציגה בגלריית הקיבוץ תערוכה "הפה של גברת נון" [2], בה עסקה לראשונה בדימויים משפחתיים אך לא שלה. איברים מסוימים, כמו הפה הוגדלו, כשהצבע הורוד נוכח גם בגוף עבודות זה.

תערוכת היחיד של רקפת וינר-עומר, "I will never forgive you" הוצגה בבית האמנים בירושלים לרגל זכייתה של האמנית בפרס מירון סימה לשנת 2011 [3].

בשנת 2018, הציגה וינר-עומר את "אוטובוסים בים". במרכז התערוכה ניצב ציור גדול-ממדים בצבעי שמן על בד (4X5 מטרים). הציור מרובד במשמעויות ודימויים הלקוחים מהביוגרפיה האישית של האמנית: חוויות ומראות משנות ילדותה ובגרותה וציטוטים ומחוות הקשורים להיותה אמנית, מלווים בנימה פוליטית עדינה המנשבת מהספקטקל הגועש. לצד הציור המרכזי המרשים, מוצגים ציורים קטני-ממדים ואינטימיים יותר, בהם "מטפלת" האמנית בפרטים מתוך התמה המרכזית "אוטובוסים בים". אקספרסיביות, סימבוליות, ילדיות, חרדה, הומור ודמיון הם חלק בלתי נפרד מהחוויה הכוללת.

השכלהעריכה

  • 1986–1990 תואר ראשון בפסיכולוגיה וקולנוע, אוניברסיטת תל אביב
  • 1993–1990 טיפול באמנות, המדרשה – בית הספר לאמנות, מכללת בית ברל
  • 2000–1996 - לימודי אמנות, המדרשה – בית הספר לאמנות, מכללת בית ברל
  • 2007–2005 -תואר שני באמנות, בצלאל.

פרסיםעריכה

תערוכות יחידעריכה

  • 2003 - כדאי לאישה לסרב ללכת ל"מקומות העבודה" (נשים חייבות לסרב ללכת לעבודה),סלון מזל, תל אביב
  • 2007 - אתה חושב שאמנות צריכה להיות כל כך ישירה? מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד
  • 2009 - חברים דמיוניים, סדנאות האמנים, תל אביב-יפו
  • 2010 - הפה של הגברת נון, הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית, תל אביב-יפו
  • 2010 - שנה טובה, גלריה שי אריה, תל אביב
  • 2011 - זוכי הפרס ע"ש מירון סימה, בית האמנים, ירושלים (עם אלעד פרבר)
  • 2011 - dlot uoy os, גלריה תבי לאמנות, תל אביב
  • 2013 - פעמון זכוכית, פינברג פרוג'קטס – גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב-יפו
  • 2014 - יד הלשון, פינברג פרוג'קטס – גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב-יפו
  • 2017 - ג'ף ואבא, נולובז – חלל שיתופי לאמנות, תל אביב-יפו
  • 2018 - אוטובוסים בים, הגלריה החדשה – סדנאות האמנים, ירושלים.

תערוכות קבוצתיות נבחרותעריכה

  • 1999 - אריה ארוך, גלריה פאר-המדרשה, תל אביב: אוצר, גיא בן נר
  • 2000 - הביאנלה לאמנות בינלאומית, Nîmes, צרפת
  • 2003 - אומנות הארץ, תחנת הכוח רידינג, תל אביב: אוצרת, רותי דירקטור
  • 2004 - אומנות הארץ, תחנת הכוח רידינג, תל אביב: אוצרת, רותי דירקטור
  • 2005 - פצעים ותחבושות, גלריה אום אל-פחם: אוצר, אפי גנרל
  • 2005 - זנות, גלריית המדרשה, תל אביב: אוצר, דורון רבינא
  • 2007 - תחת השמש, גלריה גילית פישר, תל אביב: אוצרת, גילית פישר
  • 2007 - קשתות סאות'ווארק, פסטיבל האמנות, בלונדון: אוצרים, אוליבר פרוסט ומארק מאסיב
  • 2007 - 007, מופע סיום MFA, לימודי אמנויות המשך, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, תל אביב
  • 2008 - משרד החינוך, תרבות וספורט, פרס אמנות ועיצוב, מוזיאון לאמנות, עין חרוד: אוצרת, גליה בר אור
  • 2008 - אמנות החירום, ארטנוילנד, ברלין
  • 2008 - שלו נידה (אלוהים אסור), גלריה שי אריה, תל אביב: אוצר בן צור
  • 2008 - לילה ויום, גלריה פישר, תל אביב: אוצרת, גילית פישר
  • 2009 - המחנה שלי, גלריה מינשר, תל אביב: אוצר, ליאב מזרחי
  • 2009 - הגזמה פרועה: הגוף הגרוטסקי באמנות של ימינו, מוזיאון חיפה לאמנות: אוצרת, תמי כץ פרימן
  • 2009 - למכירה, גלריה שי אריה, תל אביב
  • 2009 - סקס / לוגי, גלריה רוזנפלד, תל אביב: אוצרת שרי גולן
  • 2009 - קוקיי - עירום גברי באמנות ישראלית עכשווית, חלל אמנות גל-און, תל אביב: אוצר, שגיא רפאל
  • 2009 - מפעל, מוזיאון בן ארי לאמנות, בת ים: אוצרות, מילנה גיצין אדירם ולאה אביר
  • 2010 - מבוגרים קטנים, גלריה שי אריה, תל אביב: אוצר, שגיא רפאל
  • 2010 - געגוע, פיתיון בנמל, תל אביב: האוצרת דנה גילרמן
  • 2010 - דקדנס, גלריה לאמנות עכשווית זומר, חדר פרויקטים, תל אביב: אוצר, שגיא רפאל
  • 2010 - געגוע, אנתולוגיית וידאו ישראל-ספרד, גלריית שי אריה, תל אביב. אוצרים, חוויאר גרסיה פוארטו ואריה פרנקו
  • 2010 - תחנת ביניים, ארבעה אמנים, התחנה, תל אביב: אוצר, שגיא רפאל
  • 2011 - פילינגים ארגמניים, סדנת דפוס, ירושלים: אוצרת, נעמי טנהאוזר
  • 2013 - משולש שיקגו, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה. אוצרת, רות דירקטור
  • 2013 - המאה המלאה המוכנה, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה. אוצרת, רות דירקטור
  • 2013 - שידור, פארק התעשייה קאסל, גרמניה
  • 2013 - תערוכת בית - אוצר, מאיר סידי
  • 2013 - שיחות סלון, בית האמנים אלחריזי
  • 2013 - אומנים לעבודות יד - תערוכה קבוצתית
  • 2015 - חטיבת העצמות: עבודות מאוסף תירוש דליאון. אוצר, שי דובינסקי
  • 2015 - חלום קיץ בצהריים, פרויקטים של פיינברג גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב. אוצר ים המאירי.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רלי הופשטטר-סבג, ביי ביי ראשון, הארץ, ‏11 באפריל 2013
  2. ^ סמדר שפי, רקפת וינר עומר בגלריה הקיבוץ: המעניינת ביותר שהציגה בשנים האחרונות, הארץ, ‏31 באוקטובר 2010
  3. ^ מערכת הארץ, תערוכות זוכי פרס מירון סימה 2011, הארץ, ‏9 במרץ 2011